אתר ולפרקים גם בלוג
זאב גלילי העלה בבלוג שלו תמצית של דברי בכנס על האנטישמיות החדשה. כותרת ההרצאה היתה "זכויות אדם נגד זכויות אדם" ונסיתי לתאר בה את האופן שבו בשם זכויות האדם שוללים את זכותם של היהודים להגדרה עצמית. תודתי לזאב.
במחזה "שתי טיפות מים" של יוסף אל-דרור (שראה אור לאחרונה בדפוס במסגרת שלושה כרכים של יצירתו) מתווכחות שתי דמויות על השאלה מאיזה חומר קורצו ראשי הממשלות שלנו. בן גוריון, אומרת אחת הדמויות, היה עשוי משיש של מטבח. "בנו אותו במחצבות בגדאנסק". משה דיין היה תערובת של בצק ואספלט. אבל ביבי, אותו עשו "מקבלות של מוניות". […]
מדהים איך התהפכו היוצרות. במהלך המאבק הפוליטי על הקמת מדינת ישראל היה היישוב היהודי פרקטי, מתוחכם, וגמיש. הצד הפלסטיני לעומת זאת, החרים את התהליך והפנה עורף למוסדות הבינלאומיים שעסקו בשאלת החלוקה. הפלסטינים היו יכולים לקבל בערך את חצי השטח של ארץ ישראל, אבל בעקשנותם, ובסירובם המוחלט להכיר בזכויות של הצד השני, בחרו במלחמה, והפסידו את […]
זאת בלי ספק גירסה חדשנית מאד לגבי מה שקרא ב 1947-48. זה לא שהערבים דחו את החלוקה ופלשו לישראל, זה ישראל שפתחה בגירוש, וארצות ערב לא היתה להן ברירה אלא להתערב. זה גורם לי לחשוב שהמעבר הפלסטיני מפליטות לממלכתיות עומד להיות קשה. כי ריבונות פירושה אחריות, ואחריות פירושה שאי-אפשר לומר תמיד שכל מה שקורה לך […]
"…המכשול שעמד עד כה בדרך של כל ניסיון רציני [של ישראלים להתייחס בכבוד לאבל הנכבה] הוא האופן שבו הנכבה מוצגת בנרטיב הפלסטיני. היושר מחייב ישראלים ליברלים דווקא להתמודד עם הנושא. ראשית, עצם המושג "נכבה", שמשמעותו הקרובה ביותר בעברית היא "אסון" – כאילו מדובר באסון טבע ולא בתוצאה של פעולה אנושית – הוא התחמקות מההקשר ההיסטורי […]
הכנס יערך ביום ה' 19 במאי, באוניברסיטת חיפה, ויש לקוות שהוא יוכל להאיר קצת את ההבדל בין ביקורת על ישראל לבין דה-לגיטימציה ואנטישמיות המסתווה מאחורי רטוריקה פרוגרסיבית. לפרטים על הכנס, ראו כאן. גם אני אנסה בדברי להצביע על הקו הזה, ולהראות כיצד שפת זכויות האדם משמשת לפסילת זכויותיהם של חלק מבני האדם, ובמקרה הזה יהודים. […]
מדוע לא יופיע הסופר אמיל חביבי, חתן פרס ישראל, על אחד משטרי הכסף הנושאים דמויות של סופרים – שאל סלמאן מצאלחה ("השטר מעיד על המשטר", "הארץ" 24.4). מיד התנפלו עליו טוקבקיסטים מתלהמים, שולחים אותו לעזה ונשבעים בשם המדינה היהודית. (למאמר המלא בהארץ…)
מכל עבר עולים קולות מחאה כנגד התוכנית להרחיב את השר"פ – שירותי הרפואה הפרטית – בבתי החולים הציבוריים. אפילו מתוך הסתדרות הרופאים התארגנו כנגד היוזמה, וכמובן שהוקם גם דף פייסבוק הנושא את השם "שר"פ – אפשר למות מזה". השר"פ אומרים לנו יביא את ההפרטה לשיאים חדשים של ציניות: עכשיו גם בריאות תתחלק לפי עשירונים. העשירים […]
מדינת ישראל, כותב זאב שטרנהל, הופכת לנגד עינינו לאנכרוניזם, בעקבות אישור החקיקה "ההופכת אי-שוויון אתני לנורמה משפטית" ("ישראל כאנכרוניזם", "הארץ", 1.4). אבל מה באמת אומר "חוק ועדות הקבלה" על אפליה אתנית? הוא אומר כך: "ועדת הקבלה לא תסרב לקבל מועמד מטעמי גזע, דת, מין, לאום, מוגבלות, מעמד אישי, גיל, הורות, נטייה מינית, ארץ מוצא, השקפה […]
הבלון החדש המכונה "נאום בר-אילן 2" יהיה, יש להניח, ריק כמו קודמו. נתניהו לא מסוגל אלא לנהל מדיניות בלימה. הוא יודע להגיב אבל לא ליזום. נאום בר-אילן 1 היה נאום בוקר טוב אליהו, וחלק ב' לא צפוי להיות שונה. וכך ניגרר מיד עם ההכרזה החד-צדדית של הפלסטינים על עצמאות בספטמבר ישר אל תוך "הצונאמי המדיני" […]