• אי אפשר כרגע לפרסם תגובות או לשלוח טראקבאקים.
• כתובת טראקבאק: https://www.gaditaub.com/hblog/wp-trackback.php?p=100
• תגובות ב-RSS

5 תגובות לפוסט ”מצב ההנהגה של המתנחלים“

1. מאת גדי וי:
   

   אפריל 11, 2007 at 3:08

   ובכן,נחכה ונראה.אכן,מאכזב אותי שלא נשאר רושם מהאירוע בפועל אבל:יש גם את המימד של ההשפעה על הנוכחים במקום,ומעבר לזה,ההשפעה על הציבור הדתי-לאומי כולו.מתנחלים כיושבי רעננה (בתור סטיגמה,לא מעבר לכך…) את מאמרך לצערי לא אוכל לקרוא,עקב סלידה אישית,אך עקרונית מYNET כאתר על כל המתפרסם בו.אולי בכל זאת תעלה את המאמר לאתרך?

2. מאת שי כהן:
   

   אפריל 11, 2007 at 13:16

   צריך להבין מאיפה בא הרעיון לשוב לחומש.

   ציבור המתנחלים (אמנם מיעוט מתוכו, אלא שעברו את מהפכת ההתנתקות לכיוון המיליטנטי ולא לכיוון ההפוך שאותו עברו רוב המתנחלים) ראה ורואה יותר ויותר "התפכחויות" של אנשים שהיו שותפים או תמכו בביצוע ההתנתקות. (עד כדי טור קבוע באחד מעלוני השבת – "יש"ע שלנו" – שנקרא "התפכחות")
   הניסיון לעלות לחומש נובע מהנחה, שקיימת בעם התפכחות באשר למוצדקות הנסיגה מעזה, ושמומנטום חיובי חדש יכול להפוך את הלך הרוחות לכיוון של דירבון ההתיישבות במקומות שעוד ניתן לחזור אליהם.
   מה גם שמחומש ישראל לא התפנתה. צה"ל עדיין יושב שם. גזרת חומש לא עברה לידיים פלסטיניות, ואם כך אז מה טעם היה בפינוי משם?

   אלו ההצדקות שהביאו לניסיון ליישב את חומש שנית.

   אפשר לטעון שהמתנחלים לא הבינו עדיין את החשיבות הקרדינלית של החלטות ממשלה אבל אפשר גם לטעון שעם ישראל שאינו מתנחל, לא ממש מתעניין בפרטים הקטנים ונמנע ומתחמק (מתוך איזושהי אי נוחות אולי) מלעסוק בשאלת ההצדקה של ההתנתקות (ובמיוחד במקומות כמו חומש או ניסנית) ובחוסר העדינות ובחוסר הרגישות שגילתה המדינה כלפי ארץ ישראל (בחלקים שיכלה לשמור בידיה בקלות יחסית)וכלפי מתיישביה שלוחיה.

3. מאת נמרוד אבישר:
   

   אפריל 12, 2007 at 4:17

   אני דווקא ראיתי משהו אחר. ראיתי שהמתתנחלים מצליחים לאחרונה להפחיד את כוחות הביטחון. מסתבר שצה"ל איבד את כוח ההרתעה שלו גם כלפי פנים.
   הפחד מתגובת מתנחלי חברון ההזויים לפינוי בית המריבה הביא לכך שמתלכתחילה ניתן להם להיכנס (מין החלטה תמוהה של מפקד הגזרה – קודם שיתיישבו ואחר כך נבדוק אם זה חוקי), הביא לכך שהם לא פונו מייד (וכי במשרד הביטחון לא יודעים שעסקת מקרקעין בשטחים דורשת אישור שלהם?), וככל שהזמן נוקף הם מתבצרים, ולא מהססים להודיע על נכונות להתנגדות אלימה.
   הפחד מתגובת "עולי הרגל" לחומש הביא לכך שלא פינו אותם במועד, אלא הותירו כוחות במקום לשמור עליהם. במקום למנוע את עצם הטיול המיותר הזה, חיכו שהקור יפזר את הנערים.
   הדברים הללו עולים כסף, משאבים, כוחות צה"ל. במצבנו הנוכחי – זה בזבוז משווע.
   יש מקום שבו הפחד הוא הגיוני – מדובר בציבור שעבר מהפכה קשה לא מכבר, ועלול לפנות לחרב. הפחד ממה שמכונה בטעות מלחמת אחים הוא ממשי. עלי מקובלת עמדתו של הפרופ' ישעיהו לייבוביץ' ז"ל, שגרס כי רוב הדמוקרטיות הגדולות רואות במלחמת האזרחים שלהן שעתן היפה, וכי אם יש לשני ציבורים בעם ערכים שאינם עולים בקנה אחד, ושהם קריטיים עבורם, הסיבה היחידה שלא יצאו למאבק תהיה עם המדינה ושלמות העם נתפסים אצלם כערך עליון – וזוהי מהות התפיסה הפאשיסטית. אם תצטרך להיות מלחמת אזרחים – תהיה אחת. זה עדיף בהרבה מכך שקבוצת מתנחלים תהלך אימים על מערכת אכיפת החוק בישראל.

4. מאת ניר רייזלר:
   

   אפריל 16, 2007 at 10:11

   לאבישר המייחל למלחמת אזרחים: רובו המכריע של הציבור הדתי לאומי לא יפתח באלימות לעת פינוי. במלים אחרות- בניגוד אליך, יקבל ציבור זה את דין הדמוקרטיה. אם לא, הרי שהצורך לאכוף את החלטת הרוב אינו כהכרזת מלחמה על חלק מן הציבור, אלא להפך: ראייתו כחלק מן המדינה ולפיכך כמחויב לציית לחוקיה. ליבוביץ' חוטא קשות לסולידריות הלאומית בכך שהוא שם אותה בכפיפה אחת עם הפשיזם. חוסר נכונות לשפוך את דמם של בני עמך, אשר כלפיהם יש לך זיקה רגשית ועימם אתה חולק מרקם חיים משותף; הוא ביטוי של אנושיות בריאה, לא של פשיזם. המושג הפשיסטי בדבר "שלמות העם" שונה בתכלית, ובהחלט מאפשר רצח של בני עמך כדי לשמור על "שלמות" זו. נדמה לי שבנכונותך העולצת משהו לפתוח במלחמת אזרחים, אתה קרוב ברובד המוסרי לאכזריות בשירות הרעיון של ה"פשיסטים" הרבה יותר מאשר לערכים ההומניים שבשמם אתה "יוצא" לקרבות דמיוניים.

5. מאת נמרוד אבישר:
   

   אפריל 21, 2007 at 11:55

   מייחל? לא. לא חושש ממנה. מבכר אותה ע"פ פריעת החוק המתרחשת חדשות לבקרים בשטחים הכבושים.
   את הסטטיסטיקה שלך לא ברור לי מנין אתה מביא. גם לא דיברתי על הציבור הדתי לאומי, אלא על ציבור המתנחלים. אין זהות שם, אתה יודע. לא ברור לי מדוע אתה אומר שקבלת הדמוקרטיה מנוגדת לעמדתי. נהפוך הוא – עמדתי היא שיש לאכוף את החלטת הרוב, גם על מתנחלי חברון, למשל. האיום המוסווה במלחמת אזרחים לא נמצא בדברי – אלא בדבריהם של אלה המדברים על התנגדות אלימה.
   אין לי מרקם חיים משותף או זיקה רגשית כלפי מתנחלי חברון. חשובים לי יותר שלטון החוק, שמירה על זכויותיהם של בני האדם שאנו כובשים וכיו"ב מ"אחדות עם" דימיונית. ולו לא היו חשובים לי יותר ערכי הדמוקרטיה מערך של "אחדות העם", הרי שדמוקרט גדול וודאי שלא הייתי.
   ולהבא, את טיעוני האד-הומינם הפופוליסטיים, שהם שגיאה לוגית, השאר מחוץ לדיון.