• אי אפשר כרגע לפרסם תגובות או לשלוח טראקבאקים.
• כתובת טראקבאק: https://www.gaditaub.com/hblog/wp-trackback.php?p=102
• תגובות ב-RSS

15 תגובות לפוסט ”מדור הספרות של הארץ – יהירות ובריונות“

1. מאת יונתן:
   

   אפריל 21, 2007 at 6:21

   אהלן גדי,
   בהחלט מעניין.
   ברצוני לשאול שאלה שסוטה מעיקרי הדברים, אך שומרת על זיקה אליהם. האם לדעתך קיימת אלטרניטיבה חוץ מעיתון הארץ לדיון תרבותי/אידאולוגי/פוליטי בתקשורת היום? בהכירי את עיתון מעריב ומעט פחות את ידיעות אני חושש שלא כך היא. ואם זה המצב – לא ראוי ליצור אלטרנטיבה או אולי להגיע להארץ על מנת להביע דעתך? מאמרים תקופתיים בנרג חוששתני לא מהווים אלטרנטיווה כזו
   הרשת חביבה אך לא מגיעה להמונים – לצערי.

2. מאת ניר רייזלר:
   

   אפריל 21, 2007 at 9:15

   לצערי, כל מילה נכונה. "הארץ", כותביו והברנז'ה הצדקנית ומדושנת העונג שהוא משמש לה שופר הם אנטי-ציונים במובהק. סממן אנקדוטלי, אך בהחלט בעל משמעות, מימים אלה, הוא קריאתו הנרגשת של המו"ל עמוס שוקן להחליף את "התקווה" משום שהוא מונע מערביי ישראל להרגיש שייכים…. קביעה שלכשעצמה, יכולה הייתה להגיע גם מקרב השמאל הציוני (מה שלא הופך אותה לפחות מוטעית בעיניי), אך בהתחשב בתכני העיתון ברור בדיוק עם איזו השקפת עולם היא מתיישבת.

   יונתן- אלטרנטיבה משמעותית ל"הארץ", כיום העיתון האידיאולוגי (בגלוי) היחיד, צריכה להיות בהחייאת העיתונות ה"פוליטית". ייסוד מחדש של "דבר" כביטאון שישקף את שרידי הרעיון הציוני-סוציאליסטי, זו דוגמא לצעד שאולי אינו ישים כלכלית, אך בהחלט ראוי לשוקלו.

3. מאת עדי:
   

   אפריל 21, 2007 at 10:50

   אני מתנצל אבל אני הלשנתי עליך לשוקן..http://cafe.themarker.com/view.php?t=28685

   עצבנת את ציפר והוא הגיב.

   בסך הכל אתה עושה לו פרסומת חינם. עוד מעט העיתון הזה יהפך לכל כך לא רלונטי שידפיסו אותו עם דיטו.

   בסך הכל פשוט פחות פחות אנשים קוראים את מוסף התרבות זה לא רק הבעיטות הללו שהוא בועט מתחת לשולחן בכל מיני כותבים שלא מישרים קו. זה גם פשוט מדור לא מעניין יותר.

4. מאת ישראל מידד:
   

   אפריל 22, 2007 at 6:17

   המנהג של מסירת ספרים דווקא למקטרגים ולשמור את הפריבילגיה של ביקורת לחוג מצומצם ידוע זה שנים. הנסיון בעיקר בתחום של ספרים על המחתרות מצביע על נוהג פסול זה כגון אורי אבנרי שביקר את הספר על גידי פגלין רק כדי לכנות אותו שוב ושוב מחבל.

5. מאת יונתן:
   

   אפריל 22, 2007 at 12:11

   יסוד מחדש של 'דבר'. נחמד בגדר הפנטזיה, רצוי רעיונית אבל לא יותר מזה. שלושה עיתונים יומים שגם כך מתבוססים בביצה קטנטנה כנראה מספיקים להכיל את השוק המקומי. צר לי ניר, חולק איתך את הרצון הטוב ומסכים על הצורך בעיתונות ה'פוליטית' כהגדרתך. אבל צריך להיות פרקטים. לתחושתי אין רצון ואולי אף יכולת ליצר שיח אינטלקטואלי-רעיוני-פוליטי בידיעות ובמעריב. מתלבט אם האמור לעיל מקטלג אותי כמתנשא ויהיר. אולי, אבל אם נביט בתכנים שידיעות ומעריב מציגים יום יום נגלה את האמת (העירומה)
   לדעתי, הארץ יוצר שיח, מביע עמדות ומעצב הוויה פוליטית מסוימת. מעניין וחשוב לשמוע השגות, כמו הרשימה של גדי, אך לצערי לא קיים חלל עיתונאי שמהווה אלטרנטיבי. כך שהארץ, על תפוצותו המוגבלת הוא העיתון היומי היחיד שיוצר שיח בארץ. ושוב אשמח לשמוע את דעתך, גדי.

6. מאת גדי יערי:
   

   אפריל 22, 2007 at 21:56

   סליחה, אבל מה זה "ציוני" היום? מתנחל? הרי שודדי האדמות הללו הם האנטיתזה של הציונות האמיתית, שדגלה בהתנחלות על אדמות קנויות, ולא אדמות שדודות.

7. מאת אבי:
   

   אפריל 22, 2007 at 22:48

   גדי, נראה לי שאתה היחיד שעוד קורא את מוסף הספרים של הארץ…

8. מאת נוף.:
   

   אפריל 23, 2007 at 5:41

   תגובה לאבי-

   טעות,
   גם אני קוראת!

9. מאת נועם:
   

   אפריל 23, 2007 at 10:27

   גדי, אתה מפספס את הנקודה.
   'הארץ' היה מת להיות במקום שבו אתה שם אותו.
   הוא בסה"כ הפך להיות בטאונה של האידיאולוגיה הניאו-שמרנית בישראל וההוכחה הטובה ביותר לכך היא עוביו הגדל והולך של 'דה-מרקר' וכמות המשאבים המושקעים בו לעומת שאר העיתון.
   גם שאר העיתונים מנסים ללכת בדרך זו, כולל 'מעריב' שרק לאחרונה שידרג את מדור הכלכלה.
   מאידך, אני חושב שהתקפתך על הגישה הפוסט-ציונית, בטעות יסודה. אני חושב שזו עמדה לגיטימית לבקש להתנתק מהפראנויה שרואה בכל העולם אויב של היהודים. השואה זה מאורע אחד והציונות זה סיפור אחר והנסיון לקשור ביניהם כל הזמן מזיק לשניהם.

10. מאת ניר רייזלר:
    

    אפריל 23, 2007 at 13:04

    בטווח הקצר, ציינתי שהשבת העיתונות ה"פוליטית" כנראה אינה ישימה. זה לא אומר שהדרך הנכונה היא לוותר על הרעיון ועל תנועות כיסו"ד והחוג הכלכלי חברתי במפלגת העבודה שמנסות לייצר אלטרנטיבה, גם אם זו טרם גלשה לשיח הציבורי המרכזי. בנוסף, המציאות של שלושה עיתונים גדולים אמנם יציבה יחסית כרגע, אך רחוקה מלהיות עובדת טבע… במידה ו"הארץ" ייסגר, ואני מייחל לכך, יווצר ואקום שלא מן הנמנע שיתמלא בעיתון מסוג שונה.

11. מאת ניר רייזלר:
    

    אפריל 26, 2007 at 11:27

    נועם- ה"ניאו שמרנות" של "הארץ" מתבטאת בין השאר ברעיון הפרטת הלאום, התרבות והכלכלה באחד שהוא מקדם. ההפרדה שאתה עושה בין הדברים היא השגויה.

    ובעניין המשוואה שיצרת בין ציונות לבין פראנויה: בורות מוחלטת באשר לאידיאולוגיה הציונית היא לא משהו שהייתי מנופף בו בראש חוצות. זכותה של מדינת ישראל להתקיים אינה מותנית בשואה. אולם שוב, ההפרדה שאתה עושה היא מגוחכת. לומר שהרדיפות מהן סבל העם היהודי במשך למעלה מאלף שנה בכל ארצות אירופה, וששיאן בשואה, לא יצרו צורך קיומי בריבונות ועצמאות- זו רדידות מופלאה שמצליחה להסיק מתוך דבר את היפוכה של המסקנה הנדרשת.

12. מאת נמרוד אבישר:
    

    אפריל 28, 2007 at 16:58

    נו, באמת, בני ציפר. עוד פוסט ציוני ריק מתוכן. חבל לבזבז עליו מילים.

13. מאת ישראלי, יהודי, שמאלני, ציוני.:
    

    מאי 10, 2007 at 18:27

    רשימת ציפר

    הנה, בשיטוטי חסרי המעש ברשת נתקלתי בבלוג של בני ציפר, שהוא בלוגר עם ניסיון רב משלי, אבל טיפה פחות מעניין. נתקלתי בבלוג שלו בגלל שגדי כתב תגו…

14. מאת עמית:
    

    מרץ 19, 2009 at 6:48

    נו באמת,ציפר בעצמו הסביר מדוע אתה מתלונן עליו.
    נ.ב
    יצא לי לקרוא את הספר של יקירה והוא פשוט דמגוגיה מתחת לכל ביקורת שלפיה כל מי שלא ציוני מספיק הוא פרווטי ומכחיש שואה. תן לי אלף מבקרים משכילים כמו לאור שיודעים לפחות על מה הם מדברים.
    חוץ מזה אהבתי אותך בתוכניות הילדים והנוער, אז היית אחלה!

15. מאת דונשפ:
    

    יוני 5, 2009 at 14:31

    לעמית — אתה מתחמק מדיון רציני בספרו של יקירה. אני מבין שזוהי דרך יעילה כשאין מה לומר. אבל עבורנו זו טקטיקה שקופה למדי.