גדי טאוב

מאמר מרתק בבלוג של אורי הייטנר על עמוס גלעד, איש המודיעין. לא השתכנעתי מהטיעונים על זה שאין דבר כזה שלטון פקידים, אבל כל הפרשות המתוארות מרתקות. מדובר בסקירה של ספר על גלעד מאת שמעון שיפר. אבל מה שאולי הכי חשוב נמצא כאן בחלק האחרון של המאמר, ואני מתקשה להבין איך אחרי תפישה נכוחה כזאת של תוכניות הפלסטינים גלעד מתנגד להחלת החוק הישראלי על הבקעה. כי התיאור שלו את תכנית ערפאת להשמדת ישראל (וירדן) התבסס על הרעיון של גשר דמוגרפי-גיאוגרפי בין השטחים לירדן, כחלק מתכנית להפוך את כל שטח המנדט, משפלת החוף ועד גבול עיראק לפלסטין אחת גדולה.

הנה פסקה מתוך הרשומה של הייטנר:

"גלעד מתאר בפרוטרוט כיצד ערפאת, שלרגע לא העלה על דעתו להתקדם לשלום, הונה את ישראל, שהונתה את עצמה, כדי לשפר עמדות להמשך המאבק נגדה. גלעד מתאר את שתי הרגליים האסטרטגיות שעליהן ניצבה תכנית ערפאת להכרעתה של ישראל: תביעת "זכות" השיבה והשתלטות על בקעת הירדן. תביעת השיבה נועדה "לשנות את המאזן הדמוגרפי של ישראל". השליטה על בקעת הירדן ואכלוסה ב-300 אלף פלשתינאים נועדה להיות קפיצת מדרגה להשתלטות על ירדן. המטרה היא "אירידינטה של ירדן. הפלשתינאים של ירדן מתחברים לפלשתינאים ביהודה ושומרון ואם אתה מוסיף לזה את ערביי ישראל – יש לך מסה קריטית שיכולה להפוך את ירדן לחלק מהמדינה הפלשתינאית… זו הייתה התכנית הגדולה של ערפאת. הוא אמר לעצמו בערך כך: באיו"ש לא יהיו בכלל יהודים במסגרת הסכם שלום. בירדן יש מיליוני פלשתינאים. בישראל יש מיליון וחצי ערבים. בגליל כבר יש רוב ערבי. זה אמנם ייקח זמן אבל בסוף יגיעו לאיזון דמוגרפי עם הערבים ו-400 אלף הפליטים שיגיעו לישראל מלבנון יהפכו תוך דור למיליון איש או אני לא יודע כמה, ותוסיף לזה את הפליטים שייקלטו במדינה הפלשתינאית, וכך אתה מחריב גם את ירדן וגם את ישראל… זה מה שערפאת רצה. אני משוכנע שהוא לא התכוון בכלל להגיע לאיזשהו שלום שישראלי, כל ישראלי, גם לא בשמאל, היה מוכן לחתום עליו".
.שמעון שיפר; המתריע – שיחות עם האלוף (במיל') עמוס גלעד, הוצאת ידיעות ספרים,