גדי טאוב

היתה לי לא מזמן התנצחות קלה עם אורי רם בכנס באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון ושמחתי לשמוע מרם שבעיניו אותה סתירה שיש בין יהודית ודמוקרטית, יש גם בין יוונית ודמוקרטית, דנית ודמוקרטית, נורווגית ודמוקרטית, אנגלית ודמוקרטית, וכו'. רק המודל הצרפתי והאמריקאי הם באמת דמוקרטיים בעיניו. אני מוכן להתווכח אם צרפת אכן יותר שוויונית (למעשה היא אגרסיבית במיוחד כלפי מיעוטים המבקשים לשמר את זהותם בנפרד מן הלאומיות הצרפתית), ואמריקה היא עניין שראוי אף הוא לדיון נפרד. אבל בינתיים כמה דברים בעקבות הויכוח (ולאו דווקא מתוכו) על זה שאנחנו בעצם לא כל כך מיוחדים כמו שנדמה לנו. כלומר יש כמה טענות שאפשר לנקות מן השולחן, אני מניח, בניסיון להבהיר את הויכוח הזה.

1. "הזהות היהודית של המדינה מדירה בני דתות אחרות".
הדרה מן הזהות הלאומית אינה אומרת אי-שוויון בזכויות אזרחיות. ואנחנו לא כאלה מיוחדים. ליוון יש כנסיית מדינה, והיא מעוגנת בחוקה ומשמשת בסיס לזהות הלאומית. הזהות הלאומית היוונית במפורש כוללת שייכות לכנסיה האורתודוקסית. הזהות הלאומית הפולנית קשורה לקתוליות. לאנגליה יש כנסיית מדינה, וכך גם לדנמרק ולנורווגיה. באף אחד מן המקומות האלה בני דתות אחרות לא יוכלו להזדהות באופן מלא עם הזהות הלאומית. מי שחושב שישראל אינה דמוקרטית על הרקע הזה צריך להודות, כמו רם, ש יוונית ודמוקרטית, אנגלית ודמוקרטית, פולנית, דנית, או נורווגית ודמוקרטית, גם הן סתירה פנימית.

2. "חוק השבות מפלה בין אזרחים יהודים לשאינם יהודים".
חוק השבות מפלה לא בין אזרחים אלא בין מתאזרחים. אנחנו לא כאלה מיוחדים. אם חוק השבות הופך את ישראל ללא דמוקרטית, אז גם יוון, פולניה, הונגריה, אירלנד ופינלנד, בין השאר, הן לא דמוקרטיות. גם להן יש חוקים מקבילים שמפלים לטובה מתאזרחים שנחשבים לבני הלאום. (להשוואה מפורטת ראו את מאמרם של אמנון רובינשטיין ואלכס יעקובסון כאן).

3. "ישראל היא לא לגמרי דמוקרטית מפני שהיא דמוקרטיה אתנית".
את הגדרת ישראל כ"דמוקרטיה אתנית" הציע הסוציולוג הישראלי פרופ' סמי סמוחה במאמר מ 1996. יש למונח צליל שלילי עז, אבל ערך הסברי מפוקפק. המונח "אתני" הוא מעורפל, ולא ברור למה הוא מכיל במקרה הישראלי מה שנראה כגיוון אתני גדול הרבה מזה שברוב הדמוקרטיות בעולם. באיזה מובן מה שמשותף ליהודים מרוסיה, אתיופיה, ארה"ב, מרוקו, אנגליה, צרפת, תימן וארגנטינה הוא "אתני" ולא לאומי? והאם החרדים, שאינם רואים עצמם כשייכים לזהות הלאומית הציונית הם חלק מן ה"אתנוס"? ואם הם חלק מן ה"אתנוס" אבל לא חלק מן הלאום, אז כנראה שההגמוניה אינה של ה"אתנוס".
הקושי עם המיעוט הערבי הוא לא אתני, אלא לאומי. ומיעוטים לאומיים יש גם במדינות לאום אחרות (הגרמנים בפולניה, או הבסקים בספרד, למשל) וגם אלה מגדירים את עצמם בנפרד מן הרוב. מעטים מעלים על הדעת שקיומו של מיעוט לאומי שולל מן הרוב את הזכות להגדרה עצמית לאומית. גם בזה אנחנו לא כל כך מיוחדים כפי שנדמה לנו.