• אי אפשר כרגע לפרסם תגובות או לשלוח טראקבאקים.
• כתובת טראקבאק: https://www.gaditaub.com/hblog/wp-trackback.php?p=139
• תגובות ב-RSS

2 תגובות לפוסט ”האימפריאליזם המשפטי של בג”ץ“

1. מאת בן ציון לדרפיין:
   

   יולי 10, 2007 at 15:07

   לכבוד ד"ר טאוב,

   החלטתי לפרסם את תגובתי כאן מתוך מציאות הטוקבקים שאחד מיתרונותיה הרבים, היותה איגליטרית ופתוחה לכל, היא גם חסרונה: ריבוי הדעות שאינו מאפשר ייחודיות ומתוך כך (לעיתים) חוסר התיחסות לכל התגובות.
   ואולי דווקא הקדמה זו יכולה לשמש כאות פתיחה לתגובה שלי עצמה לעניין הפרסום שלך בNRG על ה"איפריליזם" של בג"ץ. שכן, הנה מציאות של דמוקרטיה מחד (היכולת לכלל לפרסם והגיב)שהיא חיובית, אך מאידך, מציאות שהדמוקרטיה בו נכשלת וישנו צורך לפנות לגורמים אחר לצורך התיחסות קונקרטית.
   אולי (וכנרה שכן) שאני מושך יותר מידי את האלגוריה הזו לעניין הנדון בכתבה ואולם אני חושב שיש בדוגמא זו להראות את כישלונה של המערכת הדמוקרטית שעליה אתה מגן בכתבה שלך.

   החשיבות של המערכת הדמוקרטית ככלי לביטוי רוח הכלל הוא חשוב, אך יותר חשוב ממנו הוא השמירה על זכויות האדם. ידוע לך כמובן העובדה שמשטרים טוטליטרים אפלים העלו את עצמם לשלטון בזכות הדמוקרטיה כמו שברור לך שעצת/דעת הרוב במצבים מסוימים יכולים להוות סכנה לזכויות האדם. אם דעת הציבור בארץ הייתה מכתיבה את היחס אל המיעוטים בארץ אזי מצבם היה כמצב עמנו בפרקים אפלים של ההיסטוריה.
   הרצון להגביל את בג"ץ הוא לדעתי מוטעה מכיוון שהדמוקרטיה צריכה להיות מוגבלת, מכייון שהמטרה העליונה של חיי הכלל (ובתקווה גם הפרט) צריכה להיות שמירה על זכויות האדם (חרות, חופש ביטוי, אי פגיעה במיעוטים, שיוויון הזדמנויות וכו').

   אכן, לכאורה, בג"ץ מפר את זכות האדם לביטוי במעשיו שציינתה בכתבה, אך לדעתי אין זה נכון או לפחות המצב יותר מורכב. לדעתי, בג"ץ מנסה לשמור על מערכת ערכים של שיוויון ומאזן בכך את דעת הציבור או נבחריה שיכולה להיות בעייתית ואף לא-אנושית (במובן של התנגדות לזכויות האדם).
   כשאני אומר זכויות אדם אני מתייחס למה שחומסקי מדבר על "ערכים אוניברסלים". אותם ערכי-על שעליהם אסור לוותר. זכור לי מפגש עם פרופ' רות גביזון במלבורן אוסטרליה בשנה שעברה. שם היא הרצתה על הניסיון שלה ושל הרב מידן ליצור את החוקה החדשה ("אמנת כינרת" כמדומני).לדעתה, הציבור והחילוני יוכלו לגור בכפיפה אחת אם כל צד יעשה פשרות (ולא ויתורים כדבריה).
   באותו מושב שאלתי אותה מה דעתה על נישואים הומוסקסואלים למשל והאם היא תוכל להיתפשר על הזכות לחתונה בגלל ההתנגדות של הציבור הדתי. הפרופ' הנכבדה ענתה לי באריכות אך לעניות דעתי היתה בעיה אחת בדבריה: לדידה ישנה אפשרות לפשרות בענייינים אלו. דעתי היא אחרת ונחרצת: אין פשרות בנוגע לזכויות אדם אפילו במחיר של מלחמת תרבות (במקרה הטוב).

   לעינינו, מה שאני מנסה לטעון כי זכויות האדם אינם יכולים להיות נתונים למרותם של הציבור או של נבחריה אלו עמדות אשר חייבת להיות בהם סמכות שיפוטית מעל לחוק, מעל לנבחר, מעל לבוחר. העוצמה של בג"ץ היא ראויה במצב הנוכחי של המדינה בה חלק מנציגיו הם גזענים או אפתיים לזכויות של נשים, הומוסקסואלים וכו'. במדינה אשר זכויות האדם הם כה מורכבות (לדוגמא נושא גדר ההפרדה או נוהל שכן) ישנו צורך ברור במוסד של סמכות כדוגמת בג"ץ.

   כפי שאמרתי לעיל אין ספק כי בג"ץ פוגע בזכות הדמוקרטית, אך זה לא מיטרד עבורי. יותר חשוב לי כי ישנו גוף הדואג כי החלטות נבחרי הציבור יהיו בהם ביקורת לגבי נושא של זכויות אדם.

   בזמננו, כאשר הסמכות האתית הישנה, קרי הרבנים/כמרים ואנשי הרוח היא בסימן ירידה תלולה..אזי הצורך בסמכות מעין זו היא חשובה לעין ארוך, בטח ובטח לציבור החילוני.

   אני מצר כי דברי אינם ברורים דים, אך אני מקווה שיש משהו בדברי לעורר אצלך איזושהיא מחשבה.

   תודה לאפשרות של נתינת במה אלטרנטיבית להמון 😉

   בברכה,
   בנצי

2. מאת יונתן:
   

   יולי 11, 2007 at 9:26

   אני מצטרף למגיב שמעלי. משטרים דמוקרטים נתונים מטבעם בקונפליקט בין דמוקרטיה פורמאלית, שמטרתה לגבש ולהוציא אל הפועל את רצון הרוב, לדמוקרטיה מהותית, שמטרתה לשמור על המסגרת הדמוקרטית ועל זכויות האדם של המיעוטים השוכנים בקרבה גם אם הרוב מתנגד לכך. למרבה האירוניה, בחירה באחד משני מקרי קיצון אלו מבלי לכלול גם את האחר פירושה ביטול הדמוקרטיה: דמוקרטיה פורמאלית לחלוטין יכולה להביא לסיום המשטר הדמוקרטי אם מספיק אזרחים רוצים בזאת; דמוקרטיה מהותית לחלוטין אינה אלא dictatorship of virtue שבה נשללות מהפרט ומהציבור חירויות רבות דווקא בשם זכויות האדם.

   מערכת המשפט בישראל, בהיותה מוסד אליטיסטי, נוטה לכיוון דמוקרטיה מהותית, אך אין לדעתי לרדוף אותה עד חורמה בשל כך. סביר להניח שלא היית מעוניין לחיות במדינה שבה נבחרי הרוב רוצים ומסוגלים להוציא את ההומוסקסואליות מחוץ לחוק. אנחנו קרובים למצב זה מתמיד ורק בג"ץ יכול לעצור אותו; שהרי דיון חופשי שבו שני הצדדים מוכנים לוותר על עמדתם אינו אפשרי עם מי שמאמין שבידו אמת עליונה שמקורה אלוהי. (נסה לשכנע את לופוליאנסקי שהומואים אינם חוטאים, סוטים ובהמות.) מצד שני, אסור שמערכת המשפט תהפוך בעצמה לאמת עליונה שאין עליה עוררין; עליה לראות עצמה מחוייבת לרצון המחוקק, מה שהיא ודאי עושה ברוב המקרים שאינם מגיעים לכותרות.