יולי 11, 2007
אינטרנט דייטינג 1
בעולם המופלא של הזיווגים האלקטורנים כולם, אבל כ-ו-ל-ם, עלו על אותו דבר: ניגודים. אם היה אפשר לעשות חיפוש על כל הכרטיסים בכל האתרים ביחד "אבל" בטח היתה המילה הכי נפוצה. אני כזה אבל אני גם כזה. זה מה שמוכר. זה מה שמכסה את כל הגזרות ופונה וכל קהלי היעד. זה מה שמביא את העומק למים הרדודים. "רכה ועדינה, אבל גם יודעת לעמוד על שלי," "עצמאית והרפתקנית, אבל גם אוהבת להתפנק בבית," "מסודר וחם אבל גם יודע לחיות את הרגע," "ראש פתוח אבל כבר סגור על עצמי ויודע בדיוק מה אני רוצה בחיים." כולם נהיו כל כך מורכבים, שזה משהו. אבל – וזה הטריק שעלו עליו – אבל הם גם פשוטים. אבל! אבל. זה מה שאמור לדלות אותך – אבל את כולם באותה מידה – מתהום האנונימיות. פרח אחד בצבע בתוך ים שחור לבן, אבל – מה לעשות? – כולם ציבעוניים באותה מידה. יותר מדכא: באותם צבעים. אז אתה נרשם לאתר וברגע הראשון השפע הזה, המדהים, מאה אלף מנויים, מאה חמישים אלף מינויים, מהמם אותך לגמרי. לרשימה המלאה…
יולי 11, 2007 at 16:08
נהדר.
כמה מחשבות:
– לפעמים ההתחבטות העצמית בתוך האינטימיות המדומה של אדם מול צג מעודדת נרציזם. המילה אבל מאוד מאוד אהובה על כאלה. הם תמיד גם וגם.
– עם קשר או גם באופן עצמאי – למה להחליט מי אתה כשאתה יכול להיות הכל? זה סתם מלחיץ העול הזה של עיצוב האני…
– מכיר את תחושת ההחמצה מול הבחורות האלה, אבל צריך לזכור שגם התשמעו הזה הוא לרב לא יותר ממאניירה. כזאת עם מיצוב מבודל, אבל קליפה ריקה.
יולי 12, 2007 at 7:51
אהלן גדי, ואולי הרוב לא עלו על איזה פטנט מתוחכם אלא הם באמת כאלה, מלאי ניגודים. דרך אגב, גם אצלך לא חסרים ניגודים, אתה חכם גדול אבל גם תמים לא קטן, אחת שיוצאת בהצהרת פתיחה כזו יוצאת לצייד, גם היא רוצה לברור לעצמה את המיוחד במינו. עם פתיחה כמו שלך אין פלא למה זרקה אותך מכל המדרגות, אם אתה רוצה אותה באמת, אתה נדרש לפצח אותה, ולא לרוץ לחברה ולספר כמה היא דבילית.
יולי 12, 2007 at 8:44
נהדר.
שלי כתבה משהו על כוסברה בכרטיס, ומהר מאוד הבהירה לי שגם ההרמה וגם ההנחתה הן שלה, ואני יכולה להסתכל (בשקט) ולהנות, אם אני מאוד רוצה.
מחכה לקרוא את ההמשך יבוא של זה.