גדי טאוב

חברתיים אבל לא פוליטיים?
מאת אודי מנור

ללא ספק אנחנו תקועים.
מי זה 'אנחנו'? ציונים-סוציאליסטים.
ומה זה 'ציונים סוציאליסטים'? אזרחי מדינת ישראל המאמינים בזכות ההגדרה העצמית היהודית (גם היהודית) וסבורים שכשם שהארץ, השפה והתרבות שייכים ל'עם', כך גם נכסיו, עושרו ומשאביו.
על השאלה כיצד מחלקים נכסים, עושר ומשאבים נדבר בפעם אחרת.
היכן תקועים?
במקום בעייתי, שלצורך הענין נכנה אותו 'אזור הדימדומים של התודעה'.
אם לפני עשר שנים לכל היותר, שלא לומר חמש, קשה היה להסביר בציבור הישראלי שיש בעיה של פערים, שהפערים מסכנים את הדמוקרטיה, שהפרטה פירושה לקחת נכס ציבורי ולתת אותו במתנה לחבר של מישהו באלפיון, שהמדינה תפקידה הוא ליצור ולטפח תנאים של חיבה לכל אזרח גר ותושב, ובכן אם לפני 10 שנים היינו מנסים (ובהחלט ניסינו) להסביר את האמיתות הפשוטות הללו, היינו נתקלים בקיר אטום של טמטום.
והיום? כולם, כולל גאידמק וביבי, 'חברתיים'. אין פירמה, בית עסק או 'סתם' סלבריטן, שלא לדבר על בית הספר היסודי בבת-ים, שלא 'תורמים לקהילה'. עודד שחר הוא יקיר הערוץ הראשון, ושמו של גיא הבולדוג מרוז נישא בפי כל.
אז מה הבעיה?
כפי שאמרתי: באזור הדימדומים של התודעה. ובאופן ספציפי יותר, בביצה הטובענית אותה יש לחצות על מנת לעבור מהגבעה המיוערת והמוצלת של 'המעשה החברתי', אל תוך המדבר החם, היבש והמצמית של המעשה הפוליטי.
התווכחתי לא מזמן עם עמית להשקפות ולדאגות. אמרתי לו בתוקף, כי עדיף האזרח האדיש על פני הפעיל החברתי, ושלמעשה, במצב הישראלי המתואר, הפעיל החברתי הוא האויב הגדול ביותר של האקטיביסט הפוליטי.
היה לי ברור שהוא לא יסכים. היא הנותנת.

ד"ר אודי מנור הוא אבא שמח ל-3 ילדים, ומלמד בחוג להיסטוריה במכללת אורנים