יולי 14, 2007
סטודנטים מתארחים בבלוג 2
בין החרם האקדמי הבריטי לועדת שוחט
מאת ליאור אלפרוביץ
בבריטניה הכריזו "חרם" על האקדמיה הישראלית. אפשר לכעוס, אך אפשר גם לנצל את המצב לטובת שיפור האקדמיה בארץ. ראשית משום שהחרם ייפגע בבריטים יותר מאשר בישראלים. שהרי יחס הסטודנטים בריטים הלומדים בישראל או שותפים במחקרים שמקורם בישראל, מצומצם ביותר לעומת מספר החוקרים והסטודנטים הישראלים המציפים את האוניברסיטאות הבריטיות ואגב כך מסייעים לפריחתן. כך יוצא שעקב החרם, פוטנציאל זה ייפנה עתה אל עבר מחוזות חדשים באירופה ומעבר לים. והבריטים למעשה מביאים על עצמם בהכריזם על החרם את הנזק שהביאו הנאצים על האקדמיה הגרמנית לאחר שזו סילקה את מיטב המוחות היהודים שהחיו אותה.
שנית, כוחה של החברה הוא בלומדיה. מדינה מפותחת היא תוצר לוואי של אקדמיה מפותחת. אקדמיה מכשירה את אלו הממריצים את הכלכלה, הביטחון, ואיכות החיים במדינה. והיא גם זו המעצבת את פניה התרבותיים של החברה, סופרים, משוררים, פילוסופים ואנשי תקשורת הם אלו המשקפים כלפי חוץ ופנים את המוסר החברתי ואת יצירתה הרוחנית של המדינה. בישראל קיים אפוא הפוטנציאל הן האינטלקטואלי והן המעשי הזה. כך שבאמצעות השקעה נבונה תוכל ישראל להתקדם ולהנהיג אקדמיה מהמובילות בעולם, שחרם אקדמי עתידי עליה יראה כלא מעשי. אך מה עושים בתגובת השרים תמיר ובר און, מקימים את ועדת שוחט הממליצה להעלות את שכר הלימוד ב- 70%.
ליאור אלפרוביץ הוא סטודנט באוניברסיטה העברית. הוא כותב עבודת מחקר על זכרון השואה בישראל.
יולי 14, 2007 at 14:55
עד כמה אני מתנגד חריף לוועדת שוחט כתבתי במקומות רבים כל כך, שאין כל טעם לחזור על כך. וגם החרם האקדמי המגוחך הזה לא גורם לי לגרגורי אושר. אבל שני דברים הפריעו לי כאן מאוד: האחד, לא השר בר-און הקים את וועדת שוחט. דיראון העולם הזה הוא על השרה תמיר והשר הגנב הירשזון; בחסותו של ראש הממשלה אולמרט.
השני מורכב יותר. חורה לי ה"איום" הזה, שמי שמסלק משורותיו את החוקרים היהודים סופו אסון. ראשית, ההשוואה לגרמניה מקוממת במקרה הטוב. המשטר הנאצי החזיק קלגסי עט, השפיע על התחומים אותם ניתן לחקור וללמד; לא אפשר את החירות האקדמית הראויה – אם כבר, המשטר בבריטניה הוא הקיצון ההפוך – הרב תרבותיות המוגזמת שלהם מביאה אותם לוויתור על עקרונותיהם בלא תנאי.
שנית, ה"חרם" הוא על האקדמיה הישראלית, וממילא לא על חוקרים יהודים או אפילו ישראלים לשעבר הפועלים בבריטניה. כך שההשוואה גם אינה במקומה.
ולבסוף, לית מאן דפליג שקבלתן של המלצות שוחט היא גזר דין מוות אטי ומייסר לאקדמיה הישראלית, וגרוע מכך – לסיכויי המוביליות החברתית בישראל. והסיפא הזו חשובה, כי גם אם היו מקבלים את המלצת שוחט ומוסיפים עוד סכום אסטרונומי לאקדמיה, המאפשר חירות אקדמית והתפתחות אקדמית וחיזוק האקדמיה הישראלית באופן שאפילו בארה"ב היו מעקמים אפם בקנאה, גם אז היה יוצא קצפי נגד וועדת שוחט, בדיוק בשל הסיפא. והכתוב כאן, לצערי, בוחן רק את הצד החשוב פחות – זה של איכות האקדמיה – ובכך משחק לידי הטוענים ששכר לימוד גבוה יותר שווה לאיכות אקדמית גבוהה יותר (הגם שטיעון זה מופרך מן היסוד).