גדי טאוב

המשך (החלק הראשון כאן)

אתה חוזר לפרופיל שלה והיא גבהה בעיניך בעוד שלושים סנטים. "תש-מ-עו… ככה זה לא ילך." מדהים! איזה סטייל! ועוד לפני שברור מה לא ילך, ולפני שאתה מגיע למשפט הבא כבר את מבין שהתנאי לחברות במועדון הגוליברים של מיה נוי, זה להיות אחר מכל הגמדים האלה כאן, כל הגמדים עם הניגודים הקטנוניים שלהם, גברי-אבל-רגיש, פתוחה-אבל-סגורה, קשה-אבל-רך, מפונקת-אבל-עצמאית. להתקבל אצל מיה נוי זה להיות אחד שכל האנשים האלה קטנים עליו בשבע מידות. וכל מי שמתאמץ ומזיע כאן כדי למכור את עצמו בשלוש שורות, נדון לכישלון. אתה מבין שלהצליח זה להיות אחד שבחיים לא היה צריך לחפש בחורות באתר של פנויים ופנויות, שלא היה צריך לשבת ולגרד את הראש – זה פתאום נראה לך כל כך… כל כך, פתטי – אחד שלא היה צריך לשבת לגרד את הראש ולנסות למצוא חן בשלוש שורות. ואתה חוזר לפרופיל שלך ומחליט להשקיע יותר מחשבה, לגרד קצת את הראש, ולמצוא כמה מלים ש… הי! אבל זה בדיוק הדבר, להיות אחד שלא יושב כאן ומגרד את הראש בניסיון לחבר שלוש שורות שימצאו חן, ואז אתה קולט שמה שאתה עושה זה בדיוק מה שמחזיר אותך לתוך ההמון הגמדי שבחיים לא יגיע לברך של מיה נוי, שלא לדבר על המיטה שלה.

אז אתה הולך עושה קפה… (לרשימה המלאה)