יולי 18, 2007
פואד עג’מי על מצב הפלסטינים
פואד עג'מי הוא אחד הפרשנים הכי מעניינים של העולם הערבי. הוא כותב עליו באהבה, ובביקורת נוקבת וחסרת סנטימנטים כמו שרק אוהב יכול. אין בו שום דבר מהקיטש המתרפס של "השיח הפוסט-קלוניאלי" אדוורד סעיד סטייל, ואין בו שום דבר מההתלהמות הפוליטית. זו פרוזה יפה כמו זו של ישעיהו ברלין, וזו ראיה עמוקה של ומורכבת. הספר שלו מלכוד: ערביות וערבים מאז 1967 הוא מדריך מרתק למי שגר כאן בשכונה, במזרח התיכון, לאיך הדברים נראים מהצד הערבי. ואני מזכיר את כל זה כי רק היום ראיתי (תודות לאלכס יעקובסון שהפנה את תשומת ליבי) את הרשימה הזאת של עג'מי מלפני פחות מחודש, על הבחירה ההיסטורית של הפלסטינים. היא פורסמה ב US News and World Report.
יולי 18, 2007 at 8:18
יופי של ניסוח, "ביקורת נוקבת וחסרת סנטימנטים כמו שרק אוהב יכול". כתבת פעם משהו דומה על פוסט ציונים, או שבמקרה של יהודים לא יכול להיות שהביקורת שלהם נובעת גם היא מאהבה?
יולי 18, 2007 at 8:29
אני משתדל לכתוב רק את האמת.
יולי 19, 2007 at 6:36
כל אחד והאמת שלו/ה
יוני 3, 2008 at 5:46
ואני חשבתי שנמצא פה איזה תקצור של הספר (או לפחות ההקדמה)
🙂