גדי טאוב

עצרו את הזמן, את השיח הפסיקו
את הכלב השמן, שלא ינבח, החזיקו
השתיקו התווים ובעמעום התופים
הוציאו הארון, הביאו המלווים.

הבו מטוסים לחוג באנחות רקיע
לשרבט במרומים כי מותו הגיע
קישרו סרטים על צוואר יוני כיכר
הלבישו השוטרים שחור של אבל מר.

היה הוא לי שושנת כל הרוחות
עמל יומי ותענוג המנוחות
צהריי, אמצע לילי, דיבור, פיוט
חשבתי: אהבה לנצח, גיליתי – זו טעות.

סלקו הכוכבים כעת, אין הם רצויים
כבו מאור חמה וירח עוועים
שפכו את מי הים, עקרו כל יערות
כי טוב, שום דבר כבר לא יוכל להיות.

תודתנו לנמרוד מקרב לב.