ספטמבר 5, 2007
חוק העישון
אתמול, בזמן שהרשימה הזאת התפרסמה במעריב, קראתי שלוחמי האנטי-עישון הגישו תלונה נגד בית קפה שעישנו בו בחוץ. העילה היא שהמעשנים צריכים להיות מובדדים בחלק סגור ומופרד של המסעדה או בית הקפה, ושזה לא יעלה על 25% משטח המקום. אם החלק שבחוץ הוא יותר מ 25%, כמו שאתם מבינים, לא יתכן שיהיה מותר לעשון שם. באותו יום התפרסמה בידיעות ידיעה שבית משפט השלום בתל אביב הכריז שעישון ליד מישהו שאינו מעשן כמוהו כ"תקיפה" לא פחות. וכל זה הזכיר לי הערה של נחום ברנע, מהבוקר שאחרי ההפגנה נגד עסקת הטיעון: שעוד מעט נמצא את עצמנו במדינה שיש בה רק מושחתים מצד אחד, וצדקנים מצד שני, ולא בטוח מה מסכן יותר את בריאותה של החברה הזאת. כרגיל, כשכותבים על עישון, הטוקבקים ב NRG מוכיחים את מה שאני רוצה לומר. (לרשימה על זכויות המעשנים ב NRG.)
ספטמבר 5, 2007 at 3:15
מושחטים?
ספטמבר 5, 2007 at 3:52
לא ממש בא לי לתת זכויות למעשנים
ספטמבר 5, 2007 at 5:50
וביום שלאחד הילדים שלך יהיה אסטמה אני לא בטוחה שתרגיש אותו הדבר. או שלחולים אין זכות לצאת בערב? סתם לידע הכללי, כמות חולי האסתמה די מתקרבת לכמות המעשנים בחברה…
ספטמבר 5, 2007 at 8:03
הנה שאלה מעניינת – האם עישון הוא זכות? (גילוי נאות: הכותב הוא אחד המעשנים הטובים ביותר בארץ, ומחזיק במספר מדליות בין לאומיות בעישון מהיר, עישון בשרשרת ועישון חופשי. במילים אחרות (אלה של דניס לירי): אני אוהב לעשן).
ברוסיה הקומוניסטית היה נהוג לומר שמה שלא אסור הוא חובה, והטריק היה לזכור מה הוא מה. בדמוקרטיה, להבדיל, מה שלא אסור הוא מותר. מותר לי לעטוף את רגליי בקליפות תפוחי אדמה ולהביא לריכוך עצמותיי, למשל. מותר לי לעסוק (בהסכמה, כמובן) במין סאדו-מזוכיסטי. זה חלק מהחירויות שהאדם במדינה דמוקרטית זוכה להן. למעשה, אפשר לטעון שכל מה שלא אסור – זכותי לעשות אותו. אני יכול שלא – מותר לי לא לעשן, לא להיות הומוסקסואל, לא להיות צמחוני – אני מגדיר לעצמי את גבולות החופש שלי בתוך מסגרת החוק.
העישון אינו אסור בישראל, כשם ששתיית אלכוהול, נהיגה, חופש מיני או חירות צרכנית אינם אסורים. כיוון שכך, זוהי זכותי המלאה לעשן. זוהי זכותי, בין אם לאביעד מעליי מתחשק לתת לי אותה ובין אם לאו.
עישון, אם כן, הוא בחירה לגיטימית שאני עושה, לגיטימית בדיוק כמו הבחירה שעושה לא-מעשן.
הזכות הזו מוגבלת, באותה המידה שהזכות שלי לקיום יחסי מין סאדו-מזוכיסטיים מוגבלת. אני לא יכול לקיים יחסי מין (מכל סוג) בחוץ, למשל. זכותו של הציבור לא לראות אותי מקיים יחסי מין. לחלופין, אני יכול בהחלט ללכת לבורדל, או למועדון נוסח הדאנג'ן, ששם מותר לי לבצע את זממי, על אף שמדובר במקום ציבורי, כי כל הנוכחים במקום נוכחים שם מתוך הכרה שהם עלולים להיחשף לדבר כזה, ובד"כ בשביל להיחשף לדבר כזה.
אסור להתפשט בפומבי – אבל מותר להיות חשפנית. מעניין איך יגיבו אותם טוקבקיסטים מתחסדים אם מחר בבוקר ש"ס תציע לאסור בחוק על מועדוני חשפנות, בשם זכותו של הציבור שלא רוצה לראות עירום לא לראות עירום. אין ספק כמעט שפוקדי מועדוני החשפנות הם מיעוט, בזמן שהאנשים שעבורם הבורסה הוא שם של מקום שבו אנשים מוכרים כסף ביותר או פחות כסף הם רוב. ובכל זאת, משהו כאם מסריח – מישהו כאן כופה מוסר מסוים על חבורת אנשים, שבסה"כ מממשים את זכותם הדמוקרטית לראות נשים מתפשטות. מי שעירום מטריד אותו יכול בקלות שלא להיכנס למועדון חשפנות. מי שסבור שזה ניצול נוראי של נשים מוזמן לקחת את אותן חשפניות תחת חסותו. אבל מי שחשקה נפשו לשזוף את עיניו ביצירתו המופלאה של האל, כל עוד עירום אינו אסור, שיבלה.
כמה זה דומה למה שגדי מציע? שמקום בילוי יוכל להחליט אם הוא מיועד למעשנים, לפי קהל הלקוחות שלו, בלי להיות כפוף לאחוז שטח? דומה למדי. מי שלא מעשן רשאי שלא להיכנס לבאר של מעשנים. מה יותר טבעי מזה?
ההגבלות על עישון מוטלות כיוון שלעישון יד שנייה יש נזקים. אז אנחנו לא מעשנים במשרד, במטוס, בקניונים. ואני, אגב, למרות שבריאותיי מספיק זפת לסלול את כביש 6 מחדש, הראשון להעיר לאנשים שעוברים על החוק ומדליקים סיגריה בקניון. אבל לעזאזל, אנחנו מרשים אפילו לסאדו-מזוכיסטיים להתכנס במקום ציבורי. אז פאב עם עישון אי אפשר?
למה שלא נאפשר למעסיקים שלא להעסיק אדם מעשן, על רקע זה שהוא מעשן? (מה אני עושה, נותן להם רעיונות). הרי מדובר בזכותי המלאה לעשן, זכות, שכמו כמעט כל זכות אחרת, מוגבלת כך שלא תפגע בזכויות אחרות של אנשים אחרים. וכך גם הזכות לא לעשן. וגדי צודק – יש כאן חצייה של גבול, הפרדת יתר של המעשנים, פגיעת יתר בחירותם הלגיטימית. ומי שנותן ידו לכפייה מסוג אחד, שלא יבוא בטענות כשלא נותנים להומוסקסואלים לצעוד בירושלים, כשיסגרו לו את מועדוני החשפנות או את כביש בר אילן, כשיסגרו לו את מקומות הבילוי בשבת. כפייה היא כפייה.
ספטמבר 5, 2007 at 12:04
נמרוד,
ההשוואה שלך למצעד הגאווה או למועדוני חשפנות לא נכונה.
מצעד הגאווה לא מסכן את הסביבה (אלא אם כן פורץ מישהו פנאטי ודוקר את אחד המשתתפים). גם לא מועדון חשפנות או כביש בר אילן.
העישון, וזה הוכח, כן מסכן את חיי האנשים.
ברגע שזכות שלך גורמת לסכנת חיים אצל אדם אחר, היא מתבטלת. האם לי את הזכות לירות בציפורים באמצע רחוב סואן?
ספטמבר 5, 2007 at 12:19
מי לא מעשן בקניונים? אמנם, אני משתדל לצמצם למינימום ההכרחי את כמות הביקורים בקניונים, אבל לפעמים אין ברירה. ובמקרים האומללים הללו, תמיד מישהו/י מעשנ/ת. תמיד. ואף אחד לא מעיר להם, גם לא המאבטחים בקניון.
מצד שני – לאסור על אנשים לעשן בבאר נראה לי ברבריזם. לכל היותר, מי שפותח מקום בילוי שכזה יכול להחליט מראש על הכללים. גם הטיעון לגבי עישון יד שניה אינו תקף בעיני, שכן עובדים יכולים לבחור לעבוד במקום אחר. מי שלא רוצה לעבוד בבאר מעושן, שי/תעבוד במסעדה ללא עישון.
לגבי חלל פתוח – שוב אסוּר לאסוֹר, מטעמי ברבריזם.
לגבי האסטמתים – הנזק שנגרם מעשן אגזוזים, או מתעשׂיה כבדה גדול פי כמה מזה של המעשן האקראי היושב לידך בבית-קפה. מי שרוצה להכריז מלחמה על בתי הזיקוק מוזמן ליצור אתי קשר.
(כמובן, הדברים נראים אחרת אצל ילדים שהוריהם מעשנים בבית, אבל בזה המדינה לא חולמת להתערב, ובצדק).
ספטמבר 5, 2007 at 13:14
אין זכויות מוחלטות. גם הזכות לחיים היא לא מוחלטת. גם במדינות הדמוקרטיות והליברליות ביותר מותר לשלול מאדם את חייו (ריגול למען האויב בעת מלחמה לדוגמא).
קל וחומר שהזכות לעשן אינה מוחלטת, וחזקה עליך סמכות משרד הבריאות להסדיר את השימוש בסם (חוקי אמנם – אבל עדיין סם).
בכל אקט שבו הפרלמנט מעביר חוק, והרשות המבצעת מתקנת תקנה וביהמ"ש פוסק יש אספקט של פגיעה ב"זכות" כלשהי ע"מ לאפשר "זכות" אחרת.
הסיבות להגבלה של זכות ספציפית ולא אחרת מגוונות לעיתים נראות אקראיות לחלוטין (ובמקרה הגרוע הסיבות הן מקיאווליות) אך בסופו של יום המערכת הדמוקרטית צריכה לתמרן בין זכויות שלעיתים קרובות הן מנוגדות ("זכותך" לשתות 10 ליטר עראק זחלאווי ולנהוג לעומת "זכותי" לא להידרס).
לפיכך בוחר לו העם את נציגיו (וכך בעקיפין ובצורה מוגבלת מאד גם את שופטיו) ע"מ שהם יחליטו מה הן מגבלות זכויותיו (ובתוכן את זכות העישון).
"אבל לעזאזל, אנחנו מרשים אפילו לסאדו-מזוכיסטיים להתכנס במקום ציבורי. אז פאב עם עישון אי אפשר?"
אז הנה התשובה: לא אי אפשר. גם במועדונים סאדו-מאזוכיסטים אסור לעשן. זכותך לעישון מוגבלת ע"י הריבון בגלל הצורך לא להגביל שתי זכויות של המלצר: הזכות למקום עבודה בטיחותי והזכות לחופש העיסוק (כלומר – אי אפשר להגיד למועמד לעבודת מלצרות שמישהו אחר קיבל את העבודה בגלל שאותו מישהו מעשן או מוכן לעבוד במחיצת מעשנים)
אם רוב חברי הכנסת יחליטו אחרת – סבבה לך. עד אז
Suck it up, stiff upper lip and all that
אנקדוטה מעניינת. רבים מהמצביעים על החוקה האמריקאית היו חוואים עשירים שגידלו טבק (מדיסון אף כתב את החוקה). בכל זאת הזכות לעשן לא נכללת באף אחד מהתיקונים…..
ספטמבר 5, 2007 at 13:23
אביעד,
העישון שלי מסכן את חיי שלי. אני לא מכריח אותך לעמוד לידי כשאני מעשן. במקומות דוגמת מטוסים, קניונים וכיו"ב, בהם אין לך ברירה – נאסר עליי לעשן. אבל לקבוע באופן שרירותי שאסור לי לעשן בבאר – למעט פינה של לא יותר מ-25 אחוז משטח הבאר – כאשר כל מה שצריך כדי להבטיח שלא ייגרם לך כל נזק הוא הפרדה מלאה, או לחלופין קביעה של המקום כבאר למעשנים, שלא מעשנים יכולים או לא להיכנס אליו או לא (בחירה) – זה כבר לא קשור לבריאות שלך, זו הגבלת הזכות שלי לעשן (וזו זכות) בלי שום סיבה מספקת.
ספטמבר 5, 2007 at 14:19
אני קורא כאן לכל יפי הנפש לחדול עם הצביעות.
באמת אכפת לכם מהבריאות שלכם? אם התשובה היא כן, אז תפסיקו להילחם בגורמים הלא נכונים.
הרדיפה שלכם את המעשנים היא עיוורת למציאות ומטופשת.
מה עם כל מפעלי התעשייה הפזורים להם ברחבי העולם אשר מפיצים עשן ברמה כזו ששווה למילוני חפיסות סיגריות? מה עם העשן הנפלט מהמכוניות שגורם פי כמה לסיכוי לחלות בסרטן ובאסטמה? למה בזה אתם לא נלחמים? ואל תענו לי שזה חיוני למילוי צרכינו. כי זה ממש לא. זה מותרות, בדיוק כמו סיגריות. אבל התרגלנו לסגנון החיים המודרני הקפיטליסטי שאנחנו בכלל לא חושבים פעמיים לתקוף אותו. אז את מי כן נתקוף? את מי שקל, נוח ונגיש- המעשנים. כי הם באמת הגורם מספר אחת למחלות הקשות ולזיהום הסביבתי שמקיף אותנו. תעשו לי טובה.
ספטמבר 5, 2007 at 15:13
מתי אנשים יבינו שהעישון עצמו הוא לא ה"גורם" לסרטן ולמחלות אחרות. העישון (פסיבי ואקטיבי) יכול להגביר את הסיכויים למחלה בגוף שגם ככה יש בו את הנטייה למחלה. כמו זיהום אוויר וקרינה מפלפון. לכן יהיו כאלה שלא יחלו ויהיו שכן. ולמה לגוף מסויים יש נטייה לחלות במחלות האלה ולגוף אחר לא? כל אחד צריך להתסכל על דרך חייו ותשומת הלב שהוא מקדיש לגופו ואז יבין לבד…
מה שגורם לסרטן ואסתמה הוא הבורות האנושית. אנשים בורים לחלוטין לגבי גופם ודרכי פעולתו למרות שהם מסתובבים עם הגוף הזה 24 שעות ביממה. בזמן מחלה הם שמים מבטחם ברופא (כאליל) כדי שיספר להם מה יש להם כילדים מבוהלים וחסרי אונים. ללא בושה ובלי להבין את העיוות הנורא שיש בגישה הזו. ד"ר תתקן אותי. ד"ר תבריא אותי. תן לי תרופות ותכיר את הגוף הפרטי האישי שלי הרבה יותר טוב ממני. תעשה בשבילי מחקרים ותגיד לי מה אני צריך לעשות ומה לא.
וכשמתפרסם מחקר כזה או אחר, אנשים רצים בבהלה ליישם את מסקנות המחקר. בלי להבין את משמעות המחקר לגבי הגוף האישי שלהם וההיסטוריה הגנטית הפרטית שלהם. לדידם כל הגופות הן מקשה אחת. בשר ודם וכמה גידים ללא כל שליטה ואחריות. כל מפגע חיצוני יכול להזיק לו כי אין בגוף הזה שום היגיון. נבראנו בצלם אלוהים, אבל כנראה הצלם הזה היה דפוק כי לא ברור איך אני רוצה משהו אחד והגוף שלי עושה משהו אחר לגמרי…
הרופאים והמדענים, כדי שיוכלו להמשיך לעבוד, לעולם לא יאמרו לאנשים: "קחו אחריות על גופכם ותלמדו אותו ותבריאו אותו לבד." הם יום אחד יגידו שאסור סיגריה למחרת יגידו אסור סוכר וביום השלישי יגידו מותר סוכר אבל אסור ביצים ויסתרו עצמם שוב ושוב. ואנחנו כמו פתיים שוב ושוב נפנה את תשומת ליבנו ל"מחקרים" של ה"מדענים" במקום לחקור את עצמנו, התנהגותנו ודרכי חיינו המזיקים.
ספטמבר 6, 2007 at 1:27
סומסום,
לרגע לא טענתי שהזכות לעישון היא מוחלטת. טענתי שהניסיון להגביל אותה מעבר למה שהיא כבר מוגבלת הוא הגזמה ובגדר פגיעה בזכות זו שלא לצורך.
טיעון המלצר הוא מהמופרכים שיצא לי לשמוע, ואני שמעתי טיעונים מופרכים הרבה בימי חלדי. ראשית, כי לפי אותו עיקר של חופש העיסוק, אין לריבון כל זכות לגדר לבעל מקום בילוי כמה מטרים רבועים להקצות לכל סוג של לקוחות. שנית, כי לפי אותו ההיגיון בדיוק ניתן לכפות על כל מקומות הבילוי במדינה להפריד בין גברים ונשים – למה שמלצר חרדי לא יוכל לעבוד במקום כלשהו? חופש העיסוק לא תקף לגביו?
לגבי זכותו של המלצר למקום עבודה בטוח (עוד זכות שלא מופיעה בחוקה האמריקאית. בכלל, בוא נספור כמה זכויות לא מופיעות במסמך הזה) – בית קפה שהבלקון שלו סמוך לכביש לא יכול להעסיק, לפי היגיון זה, מלצרים כלל – יש לך מושג כמה עשן הם ישאפו?
ולבסוף, מדבריך עולה כאילו אתה אומר שאם ישנו באר שכונתי, בו בעל המקום הוא הברמן ואין בכלל סגל – מותר לבעל המקום להפוך אותו לבאר למעשנים. וזה לשון אחרת לגמרי מאה שקובעים עבורו אפריורית אם מותר או אסור לו לקבוע מה יהיה בעסק שלו.
ספטמבר 6, 2007 at 8:02
כמה פה טוענים, שהעמידה ליד מעשנים לא מזיקה לבריאות
לפחות לא יותר ממה שמסביב,
(לא מסכימה עם הטיעון , אבל לא אכנס לזה)
מה בקשר לחוסר הנעימות ?
אתם אולי לא מרגישים את זה, אבל ישנם כאלה שלא יכולים לסבול את זה
זה עושה להם פיזית תחושה רעה,
מקבלת שמי שלא יכול לסבול עשן סיגריות, שלא יכנס לדיסקוטקים או לפאבים
אבל אנא, אל תעשנו לידי
ספטמבר 6, 2007 at 8:04
לדנה:
"למה לגוף מסויים יש נטייה לחלות במחלות האלה ולגוף אחר לא? כל אחד צריך להתסכל על דרך חייו ותשומת הלב שהוא מקדיש לגופו ואז יבין לבד…"
פששש…. מחשבה כזאת עמוקה אפילו פרנסיס קריק לא היה מעלה על דעתו.
הרופאים והמדענים, כדי שיוכלו להמשיך לעבוד, לעולם לא יאמרו לאנשים: ”קחו אחריות על גופכם ותלמדו אותו ותבריאו אותו לבד.“
מזל שג'אנר, פסטר, קוך, סאלק, פלמינג ועוד רבים וטובים לא הקשיבו לאנשים כמוך ובזכותם אנשים שנהנים מפירות עמלם לא מתים כמו זבובים. (אני יכול לתאר לעצמי את קוך אומר לפציינט שלו כן – יש לך דבר אבל מה אתה רוצה ממני קח אחריות על הגוף שלך ותבריא אותו לבד כי מה שגרם לדבר אצלך לאו דווקא גורם לדבר אצל אחרים. לגוף שלך יש כנראה נטיה לקבל דבר.
וכשהקרצינוגן בעשן הסיגריות יחסל לך את המחזור של p53 בתאי הריאה שלך – תבריאי אותם לבד……
ספטמבר 6, 2007 at 8:14
אני אומרת, בואו נחייה יחדיו המעשנים והלא מעשנים, רק במרחק מה.
ספטמבר 7, 2007 at 2:46
כל הטיעונים בסגנון של "אסור לתת ל-10% מהאנשים בפאב שלא מעשנים לכפות על 90% האחרים שכן רוצים לעשן" לא מרשימים אותי. בפאב תל-אביבי ממוצע יש מעל 90% מעשנים מהסיבה הפשוטה שהסובלים מהעשן מדירים את רגליהם משם. אני לא רוצה לחטוף עשן בפרצוף ולכן אני נאלץ לשתות את הבירה שלי ולפגוש את החברים שלי בבית או בשדרה. אם יאסרו עישון בפאבים אנחנו נוכל להכנס אליהם ואז תראו שפתאום יש רוב של לא מעשנים והטיעון יתרוקן מתוכנו.
ועוד דבר – כל הטיעונים לגבי מידת הסיכון הבריאותי שבעישון פאסיבי בכלל לא רלוונטיים לוויכוח הזה. גם אם יסתבר שעישון פאסיבי בעצם מחזק את המערכת החיסונית והורג תאים סרטניים, עדיין יש לי זכות מלאה ללכת לפאב בלי לקבל סירחון בפרצוף!
ספטמבר 8, 2007 at 10:59
לנמרוד:
"טענתי שהניסיון להגביל אותה מעבר למה שהיא כבר מוגבלת הוא הגזמה ובגדר פגיעה בזכות זו שלא לצורך."
יקום אדוני שמרגיש שזכותו הבסיסית לעשן נפגעה ללא צורך ובצורה מוגזמת ויעתור לביהמ"ש העליון בשבתו כבית דין גבוה לצדק שמידת הסבירות היא נר לרגליו ויבקש סעד משופטיו.
אל יעלב אדוני אם יקח לשופט הממוצע בערך שלוש דקות לדחות את עתירתו (לפחות דקה כדי "לתפוס אויר" אחרי עוויתות צחוק לא נשלטות)
"טיעון המלצר הוא מהמופרכים שיצא לי לשמוע"
טוב, נו. לפחות אתה לא שופט פדרלי אמריקאי. אלה שאישרו פעם אחר פעם איסורים דרקוניים על מעשנים (איסור עישון מוחלט במסעדות ופאבים) בגלל סיבה זו. אצל האמריקאים OSHA נלקח ברצינות רבה ביותר (הרבה יותר מבארצנו הקטנה והמתפתחת).
לגבי המלצר החרדי: ברמת העקרון הוא צודק – אלא שכאן זכותו מתנגשת בזכות היסוד לכבוד. רוב הציבור בארץ מתייחס להפרדה בין המינים שלא לצורך כהפרדה משפילה (וביהמ"ש הסכים: ע"ע נשות הכותל). במקרה זה זכות האדם לכבוד עולה על זכות המלצר לעבוד במקום ספציפי. אם תטען שאצל החרדים ההפרדה הזו קיימת – זה נכון ואם אשה חרדית תעתור לבג"ץ אין לדעת איך יפסוק בנושא.
כמו שנאמר – הכל זה עניין של איזון בין זכויות נוגדות. שמת לב שהזכות לעישון היא לא בין החשובות…..
ספטמבר 8, 2007 at 12:52
תשובה לחזי
הדרישה שלא יעשנו לך בפאב, כי זה מטריד את הלא מעשנים קרובה
מאד לדרישה, שינמיכו את עוצמת המוזיקה בדיסקוטקים,
אתה אוהב לרקוד, אבל לא ברעש כזה.
כלא מעשנת מסכימה לחלוטין עם הרוב המעשן שנמצא בפאבים
שדורש שלא ימנעו ממנו לעשן. מי מהלא מעשנים שמפריע לו, שיכנס לפאב של לא מעשנים, ועוד יותר רצוי לכשזה של "לא מעשנים ולא שותים משקאות חריפים".
ספטמבר 9, 2007 at 0:24
שאלות ל- נמרוד היקר ?
שאלה מס' 1:
מה בדבר זכותך לרכב על אופנים בלי קסדה ?
לרכוב על אופנים זאת זכות ? בוודאי ! אפילו בריא.
לרכב בלי קסדה לא פוגע באף אחד בעולם (חוץ ממך). אז מדוע קיים חוק כזה ? מממ…
הטעות שלך (לדעתי) היא שאנו דורשים מן הריבון שלנו כן להתערב על מנת לשמור על הבריאות של הפרטים (במקומות מסויימים). יש מימד פטרנליסטי בחוק למניעת עישון.
הדיון על פטרנליזים לא מקומו כאן (בקצרה, בדר"כ כאשר קיים חוסר אפשרות לפרט לשקול ולהעריך נכון את המידע; אילוצים שונים על הבחירה חופשית) – סיגריות זה מקרה קלאסי לפטנליזים.
החוק למניעת עישון נועד לשמור (גם) על בריאותו של נמרוד אבישר – כי הוא מתקשה להעריך נכון את הסיכון הקיים בסיגריות.
(לא מסוגל לקרוא בעצמו את כל המחקרים הרפואייים הקיימים בנושא; לא מסוגל להבין או להעריך בעצמו את המשמעויות הסטטיסטיות; ספק רב אם הוא יכול להגיע להחלטה חופשית "אמיתית" מבחינתו).
מכיוון שמצב רוב האוכלוסיה הוא אפילו פחות טוב משל נממורד (יש יותר מעשנים בקרב העניים, הפחות משכילים, ….), חוק פטרנליסטי כזה הוא דרוש וראוי מאד.
שאלה מס' 2:
נמרוד, אני מאד אשמח לשוחח איתך בנושא, ולכן אני מזמין אותך, לבירה על-חשבוני, בכל פאב בתל-אביב שבו לא-מעשנים (או לפחות, באזור של לא מעשנים). אני יכול אפילו להגדיל את הצעתי ל- 10 בירות על חשבוני, ללא חשש. פשוט, אין בר אחד בתל-אביב שהוא ללא עישון ! יותר מזה, גם בברים הקיימים, אני אישית לא מכיר באף אחד מהם, איזור כלשהו ללא עישון !
הרי לכאורה, חייב היה להיות בר כזה. 75% הם לא-מעשנים, עישון הוא פחות ופחות פופולרי. גם המצב החוקי נוטה כיום יותר לטובתו. אז מה קרה ?
יש כאן סוג של כשל שוק והיקבעות של השוק על מצב נתון. התפיסה של השוק (בטעות) היא שפאב לאלכוהול הוא מקום לעישון. הלקוחות המעשנים רואים בפאב כטריטוריה פרטית שלהם (ראה את התייחסותו של גדי טאוב לסוגייה זו. איסור על העישון בברים מהווה לגישתו חדירה לטריטוריה פרטית וחיסול חיי הלילה עצמם). בעלי המקומות עצמם (שהם בהכרח מעשנים כולם) רואים במקום שלהם סוג של בית, וגם הם לא רוצים בהגבלות עישון, וכמובן, הם לא רוצים לפקח על לקוחות סוררים – ובין היתר מכאן כשל השוק (לא-מעשנים מדירים רגליהם מראש).
אין לי התנגדות עקרונית ל- מועדוני עישון (יש הבחנה בין בר לאלכוהול לבין מקום שנועד לעישון). אפילו אין לי התנגדות עקרונית לברים למעשנים, אבל – וזה אבל חשוב – רק כאשר בפועל, השוק כן מאפשר ברים ללא-מעשנים. רק כאשר יהיה מספיק ברים של לא-מעשנים, הטיעון שלך, של אפשרות בחירה, יהיה טיעון אמיתי.
לדוגמה, אתה יכול לארגן טיסות למעשנים בלבד. קדימה (לא לשכוח לפתור את בעיית העובדים בטיסה). במצב הדברים כיום, אני, כלא-מעשן, יוכל לבחור בטיסה של לא-מעשנים.
אבל הטיעון שלך, כי ללא-מעשן יש יכולת בחירה לגבי איזה בר ללכת, טיעון כזה אינו עומד במבחן המציאות.
ציבור שלם ממשיך לעשות את הקשר הגורדי בין עישון לבין אלכוהול, ואין מי שיתיר אותו.
ספטמבר 10, 2007 at 4:05
ברק: 1. ההבדל העיקרי הוא שהעישון חוקי. הוא לא בריא (גם לחצות את הכביש), הוא יהרוג אותי (ממשהו צריך למות) והוא מוריד לי שנים מהחיים (כן, אבל אלה השנים הרעות, זה אלה שבסוף, עם החיתול למבוגרים והלא לזכור את בני המשפחה שלי). אבל הוא חוקי. המחוקק מאשר לי לעשן. הגבלת זכותי זו לא נעשית על מנת שלא אדליק סיגריה – אני אדליק אותה אח"כ. ולכן, כל נושא הפטרנליזם הוא לא לעניין.
2. כתבתי בבלוג שלי על זה – תאר לך בעל עסק שהפאב שלו נותר שומם – האם הוא יתקבע? בזה שאתה וחבריך הלא-מעשנים לא מסרבים להיכנס לפאב מעושן אתם מקבעים את השוק. העובדה היא שהיו מספר ניסיונות לפתוח ברים בתל אביב שהעישון בהם אסור – וכולם נכשלו. אז אולי השוק יודע מה הוא עושה.
ספטמבר 10, 2007 at 4:48
שאלה אחרונה לגדי, בעניין עישון:
האם בויכוח הזה, בעניין החוקים נגד העישון, עמדתך האישית דווקא נוטה ל- "ליברליזם" (זכויות הפרט של המעשנים) ולא "דמוקרטית" (אינטרס המדינה, הרוב, לקדם ערכים בריאותיים) ?
האם יש סתירה לפוסטים הקודמים שלך ?
ספטמבר 12, 2007 at 15:55
אז מה היה לנו?
מכונית פולטת פי כמה יותר עשן מזיק מאשר סיגריה. האם כשמכונית עוברת לידי היא מבצעת מעשה לא מוסרי או לא חוקי? לא. מדוע?
התשובה: המכוניות מאפשרות לנו לקיים חברה יצרנית. קשה מאוד יהיה לקבוע באופן משפטי כי עלינו לאסור על תנועת מכוניות במרכזי הערים, על אף שמנסים ליצור אלטרנטיבות בדמות תחבורה ציבורית. ועם זאת, יסלחו לי הירוקים, זה לא הולך לקרות. החברה שלנו בנויה באופן פונקציונלי – אם יש דרישה ויש תועלת למכונית היא תמשיך ליסוע בערים שלנו.
והסיגריה, מה איתה? הסיגריה אינה פעילות יצרנית. היא סתם כיפית ומרגיעה. למי בכלל אכפת מהתחביבים שלנו? כוס אמק – אל תעשנו לידי, חולירות! מי נתן לכם את הזכות בכלל, לעשות משהו שאני לא אוהב לעשות בעצמי?
חברה לא סובלנית, שאינה יכולה לקבל כלגיטימית אף פעילות שאינה כלכלית, שמאבדת את היכולת לראות מעבר לחומרי.
מוזר, גם אני שונאת שמעשנים לידי בקניון…
נובמבר 11, 2007 at 8:54
לא אכפת לי מכמה דברים אני יכולה למות חוץ מסגריות, אני לא רוצה את העשן שלכם לידי. וכן, יש לי זכות לנשום אויר נקי (כמה שאפשר) גם כשאני אוכלת או שותה במסעדה/בית קפה/בר.
זה לא מעניין אותי כמה אתם צריכים את זה אחרי הארוחה, אתם תמיד יכולים לצאת, לעשן סיגריה בחוץ ולחזור או לחילופין לעשן בבית שלכם כשילדים או המשפחה שלכם לידכם ולא אני.
מעבר לזה שזה מזיק פיזית (נראה שלא איכפת לכם מהטיעון הזה כי אתם לא שמים על החיים של אף אחד) זה מאוד לא נעים לנו, זה מסריח (אתם כנראה לא מריחים את זה כי חוש הריח שלכם נדפק אז אתם לא שמים לב אבל לי נמאס שכל פעם שאני יוצאת השיער והבגדים שלי מעושנים), זה שורף בעיניים ובאמת מפריע למי שאסמתטי.
הגיע הזמן שתתחשבו בנו במקום שאנחנו נתחשב בכם.
יוני 20, 2008 at 11:19
הגיע הזמן לכתוב ולברך חלק מהטוקבקסטים כאן בברכת בוקר טוב
למרות שהשעה הינה שעת ערב זאת מאחר ואני חושב שהגיע הזמן להעיר אותכם מהחלומות שאתם נמצאים בהם.
ראשית אני מרגיש מחויב להתיחס אל שורות אלו "החברה שלנו בנויה באופן פונקציונלי – אם יש דרישה ויש תועלת למכונית היא תמשיך ליסוע בערים שלנו.
והסיגריה, מה איתה? הסיגריה אינה פעילות יצרנית" אותן כתבה
פעם ראשונה כאן, איזה מגניב הסיגריה אינה פעולה יצרנית?
האם את מודעת בכלל לסכומי העתק שמדינת ישראל מגלגלת לקופתה
ממכירת הסגריות הכיפיות והמרגיעות הללו כפי שאת כינית אותן?
אני נוטה להבין שאת חסידת הפונקציונליזם של אוגוסט קומט מרטון
ודירקהיים אבל לדאבון לב לא השכלת להבין שגם פעילות הייצור של סיגריות ומכירתן הינה פונקציונלית כלכלית עבור מדינות ומניבה
כספים לייצור נוסף בערוצים שונים .
עד היום ראיתי בחיוב את האיסורים לעישון במקומות ציבוריים שהעישון בהם יש בו טעם לפגם כגון קניונים, בתי חולים ועוד…
מניעת עישון בפאב הינה מטופשת, צבועה ,ומהווה עדות נוספת לסדר עדיפויות מצמרר של היושבים בכנסת ושלנו כחברה.
אני מבין שאין לנו איום אירני על ראשנו, אכיפת חוקי עבודה אימפוטנטית, פערי הכנסה ההולכים וגדלי בין השכבות, ים שעוד מעט יאכל לגמרי על ידי מפעל רודף בצע, הפקרת תחזוקת כבישים
פושעתיש מישהו מעוניין להוסיף עוד שאר ירקות לרשימה המרגיעה הזו?
מעניינת עד מאד היא העובדה כי מה שעומד לנגד עיני חברי הכנסת היקרים שלנו הוא לא סדר עדיפויות אלא גריפת הון פוליטית ואם אפשר שיהיה אינסטנט כל הבחירות כשרות.
פאב הוא מקום הטומן בחובו אווירה אשר מעניקה למפגש החברתי בשילוב עם שתיית משקאות משכרים עוצמה חושית שלא ניתן להחליפה בנקל עשן הסיגריות הינו חלק בלתי נפרד מאווירה זו.
אני רואה באלו המצדדים במניעת עישון במקומות כאלו צבועים זאת
מאחר ופאב אינו בית חולים סורוקה אליו אנשים שמים את פעמיהם
על מנת לשפר את בריאותם פאב הינו אתר המשחית את הכבד באופן רשמי אז די להתחסד ולדבר על פגיעה בבריאותכם בזמן שאתם יוצאים אל מקום שייעודית נוצר להגיש משקאות שאר אינם בריאים לגוף האדם.
למרות מאזן הכוחות בין המעשנים ללא מעשנים התוצאות מדברות בעד עצמן ניתן לראות כי בהרבה מאד פאבים(שאסרו עישון) ניכרה ירידה משמעותית בכמות המבקרים למרות ה"שיפור" המדהים לו ייחלתם דבר אשר רק מחזק את דבריי.
ל: א היקרה שכתבה שהגיע הזמן שנתחשב בכם כי נמאס לכם להתחשב בנו את כנראה רואה את המציאות בצורה אגוצנטרית וראיה זו כנראה היא אשר לא נותנת לך לנשום במקומות בהן את נמצאת.
אינך מצליחה להשלים עם העובדה שאינך לבדך בעולם אף על פי שייתכן ואת מייחלת לעולם בו לאיש לא יהיו רצונות שונים משלך.
כנראה שלא שמת לב אבל הצד הזה שנקרא אנחנו כן מתחשב ואף מצדד במניעת עישון בהרבה מקומות כפי שכתבו בכמה פוסטים אבל יש גם
לנו זכויות ולא רק לכם מה הצעד האינפנטילי הבא? לעשן במכוניות עם חלונות סגורים כדי שבפקקים אפך האציל וריאותייך הנעלות חלילה לא יפגמו?
לעניות דעתי כאשר נגיע אל מציאות בה העשן היחיד שיפלט במדינתנו יהיה עשן הזיקוקים בימי העצמאות אשר יבואו יהיה מוצדק לפתוח את הנושא לדיון מחדש עד אז עיניי נשואות אל ים המלח אשר ממשיך להתייבש כנגזרת מסדר העדיפויות החברתי והפוליטי שלנו הנמוך יותר מהמקום הנמוך בעולם.