אוקטובר 24, 2007
המשך הסאגה: במשרד הבריאות היו רוצים שאני אשתוק.
והפעם, סיפור משעשע, על איך התועמלנים של מסע הצלב הזה לא מבקשים לברר את שאלת נזקי "העישון הפסיבי", אלא להכריע את הוויכוח בסיסמאות. הם לא מבקשים לעודד דיון מושכל, אלא להשתיק אותו. הנה דוגמא: הופעתי בתכנית "פוליטיקה" בערוץ 1 בדיון על הנושא. למחרת בבוקר… (לרשימה המלאה ב NRG)
אוקטובר 27, 2007 at 3:44
גדי, די.
כל הסיפור הזה מצ'עמם כבר.
נשברתי, אתה צודק. לא מפקפק בכלל. בפעם הבאה שמישהו ייעשן לידי
אני אשאף ממנו את העשן רק כדי להראות עד כמה משוכנע אני שאין קשר בין עישון פסיבי לשום סוג של מחלה.
עכשיו את יכול לחזור לכתוב על נושאים אחרים ?
אוקטובר 30, 2007 at 7:08
שי צודק, כל השבועות האחרונים אתה מתעסק רק בזה. מה, נגמרו השחיתויות? נגמרו נושאים אחרים, בעיות חברתיות, מדינה יהודית ודמוקרטית? אתה נטפל לקטנות במקום לכתוב על נושאים טעונים יותר. נותנים לך במה- תנצל אותה בחוכמה.
נובמבר 1, 2007 at 1:41
באמת מוזר לראות אינטלקטואל ברמה של גדי, עם תרומה כזו לשיח הציבורי היום (בייחוד בסוגיית השמאל הרדיקלי והפוסט ציונות) מתעסק בצורה עד כדי כך אובססיבית במשהו שאפשר לפטור כקוריוז, במקרה הטוב. עם כל הכבוד לחירות המעשן, הדיון הזה לחלוטין יצא מפרופורציות… די הזוי לראות השתתפות כזאת ערה של טאוב עצמו בדיונים הלא נגמרים בנושא, לעומת ההתעלמות ה"אליטיסטית" שלו מדיונים ב"זוטות" כמו עתידה של ישראל, שם הוא מסתפק בפרסום כתבה ולא משתתף בדיון.
בקיצור- כנראה שגם גאונים יכולים להיות ילדותיים.
נובמבר 17, 2007 at 17:55
מוזר –
לפני שחוקק החוק למניעת העישון במקומות ציבוריים (והמונח "מניעת העישון" החליף את המילה "הגבלת העישון") לא עייפו תומכיו מחצרוץ התעמולה מכל טריבונה, יום וליל ללא הרף.
ורק עכשיו משנחקק חוק הפוגע בחלק משמעותי של האוכלוסיה ומעלה שאלות כבדות משקל ביחס לזכויות היסוד ולאמת המדעית –
לפתע "מצ'עמם להם", לפתע "זה לא רלוונטי", "אובססיבי", "קוריוז".
צדקנים חסודים ויקרים – הבעיה היא לא העישון, אלא הסחף באמות המידה ובאווירה הציבורית, כפי שהייתם יכולים לקרוא שחור על גבי HTML – אם ה"צ'יעמום" והצדקנות לא היו סותמים לכם את היכולת הקוגנטיבית.