• אי אפשר כרגע לפרסם תגובות או לשלוח טראקבאקים.
• כתובת טראקבאק: https://www.gaditaub.com/hblog/wp-trackback.php?p=248
• תגובות ב-RSS

37 תגובות לפוסט ”הצעתו של חבר הכנסת צבי הנדל לתיקון חוקי איסור העישון“

1. מאת יונתן שמואל:
   

   ינואר 3, 2008 at 8:59

   שלום שלום!!!
   אין לי אלא לחשוב כי הסיבה לתמיכתך בתיקון ההצעה היא כי אתה מעשן. יש לי מספר השגות על ההצעה והנה הן;

   א. לא ניתן ליישמה בצורה פרקטית. במדינת ישראל, ארץ הקומבינות, אם יתנו לרשות המקומית את הכוח לקבוע לאיזה פאב מותר לאפשר עישון ולאיזה אסור הכאוס ישלוט. כמובן שקשה מאוד לקבוע 20% מתוך פאבים של עיר (לדוגמא- סינמה סיטי המתהדרת בפאב אירי וקרובה מאוד להרצליה תיקרא לצורך העניין רמת השרון, בתי קפה ברמת גן גבעתיים במרחק של מאות מטרים הם של רשויות נפרדות, ומה תעשה בעיר כמו מודיעין לדוגמא המתהדרת בפאב נורמלי אחד?!)ולפי איזה קריטריונים (מיקום, ריכוז אנשים וכו').

   ב. איכשהו, נראה כי החוק התקבל בצורה טובה ע"י אזרחי ישראל. נכון, יש אזרחים שמרגישים שרודפים אותם אבל מעניין שלפני זה הם לא שאלו אותך אם זה מפריע לך שהם ממלאים אותך בפיח ובאפר ובריח של סיגריות בשיער ובבגדים.

   ג. בהמשך לעניין הקודם, יש תחושה במדינת ישראל שתמיד צריכים להגן על כולם- חופש ביטוי מוחלט (מותר לקלל ראש ממשלה מת, זה לא מופיע בתקנון), חופש בחירה מוחלט (מותר לא להתגייס, מותר להשתמט ממניעים אידיאולוגיים) וכו'. סיגריות הם לא ערך תרבותי, הן מזיקות לבריאות. נכון שיש כאלו שנהנים מהן ואף זקוקים להן מכוח הרגל. שיעשנו בבית!!!

   ד. כרגיל, כל חוק שעובד מיד רוצים לקצץ ולמתן. כך עם חוק העישון, ממש כמו הרצון של האוצר כעת לבטל את ההנחה בהיטל המס על המכוניות ההיברידיות (אוי, רגע! אנחנו ממש פוגעים פה ביבואני הרכב של מכוניות רגילות. אפילו רודפים אותם…)

   ה. אולי כדאי להתחיל להתעסק עם נושאים קצת יותר חשובים (פערים חברתיים גואים ושחיתות שלטונית) מאשר לדאוג לעישון בפאבים תל אביביים פשוט כי זה נורא אינטלקטואלי לאחוז בקבוק בירה ביד אחת ומרלבורו לייט בשנייה.

   נ.ב – איזה כיף לחזור הביתה ולהריח טוב………….

2. מאת ציחא ציחא:
   

   ינואר 4, 2008 at 0:32

   אנחנו נמצה עד תום את זכויותינו שבחוק ונראה מה יהיה.
   ועל כןגם נמצה אותן עד תום.

   עשנו חברים עשנו!
   עשנו להם בפרצוף
   בגנים ציבוריים
   ברחובות
   בתחנות אוטובוס
   בתחנות רכבת
   במגרשי כדורגל
   בכניסות לכל בניין
   בפתח של כל מסעדה
   בתור לקופה
   ליד הבנקומטים
   במרפסת הבית
   בחדר המדרגות
   במעלית של הבניין בו אתם גרים

   תראו נוכחות, אל תפחדו מאף אחד!
   העולם הוא שלנו לפחות כמו שהוא שלהם ואולי אף יותר.

3. מאת שאול:
   

   ינואר 4, 2008 at 5:06

   החוק הנוכחי הוא ללא ספק גורף מדי ופוגע קשות בזכויותיהם של המעשנים. יש לדעתי בעיה בהצעת החוק (http://www.knesset.gov.il/privatelaw/data/17/3201.rtf )
   מכיוון שהיא אינה מפרטת איך תקבע הרשות המקומית באיזה עסק אפשר לעשן ובאיזה לא, קביעה שיש לה משמעות כלכלית לגבי בתי העסק שיקבלו היתר ואלו שלא יקבלו.

4. מאת רומי:
   

   ינואר 4, 2008 at 7:41

   גיגלתי "צבי הנדל עישון" כדי להתעדכן מה עלה בגורל ההצעה הבעייתית של הנדל לאחר שהשבוע בעקבות מייל של לינשום.קום שלחתי פקסים לחברי הכנסת עם בקשה להתנגד להצעה. התאכזבתי לגלות שאושיית תרבות חביבה כמוך, גדי, מעשן או לא – לא משנה, תומך בהצעה הזו.

   א. אכן תענוג לחזור הביתה עם ריח טוב. מאז האכיפה המוגברת נפתחו בפני הלא מעשנים מספר מקומות בילוי חדשים במרכז ירושלים שלא היו אופציה בכלל עד אז – בגלל העישון הכבד בהם.

   ב. נכון, יש אוירה של רדיפת מעשנים. שומעים ומרגישים את זה ממעשנים רבים שפוגשים במקומות האלה. אבל העישון פוגע בבריאות, ולכן יש להמשיך לאכוף את החוק. היום אמרה לי מעשנת אחת שהיא מנסה להפסיק, אבל החוק החדש (שממש יכול לסייע בהימנעות מעישון) רק מעורר בה אנטי, והיא היתה רוצה שהפסקת העישון תבוא מעצמה ולא מחוקים. על מי את עובדת? את רוצה להפסיק כי את מרגישה איך העישון הורג אותך, המדינה רוצה שתפסיקי כי היא יודעת כמה נזקי העישון עולים לחברה, וכשמחוקקים חוק ע"פ מודל מערבי פועל, את כועסת? אולי פשוט תפסיקי לעשן?

   ג. החוק פועל ומונע נזקי עישון במדינות רבות בארה"ב ואירופה. למה שלא נתקדם לשם? לפחות בעניין הזה אנחנו יכולים ללמוד מנסיונם, התועלת שהחוקים אלה מביאה ברורה.

   ד. אכן, יש תקופת מעבר. היא קשה למעשנים ולבעלי עסקים מסויימים. אפשר לשקול מתן מענקים לבעלי עסקים לשיפוץ העסק כדי להתאים אותם למבנה הנדרש היום עם הפרדה ואיורור תקינים. אפשר להציע רעיונות נוספים שיקלו על המעבר, אבל לא על חשבון יישומו המלא של החוק שיבטיח הימנעות מלאה מעישון כפוי.

   ה. כדאי להתרכז בדיון על המצב העתידי הרצוי – לדעתי החלוקה שמתירה עישון בחלק משטח מקום הבילוי עם אוורור היא פתרון טוב, לא? אני אפילו לא מציין את השטח כי זה לא ממש עקרוני אם 1/4 או 1/2. בכל מקרה תהיה תקופת מעבר שתדרוש סבלנות ומאמץ ובסופה מעשנים ולא מעשנים יוכלו להנות. כבר היום מעשנים יכולים להצביע ברגליים ולעבור לבלות במקומות בהם יש הפרדה תקינה שיכולה להתיר להם לעשן בתוך מקום הבילוי, באופן שלא בא על חשבון בריאותם של אחרים. אבל כן, בכל מקרה עדיף להתפשר על ה"כיף" של המעשנים מאשר על הבריאות של כולנו.

5. מאת טין טין:
   

   ינואר 5, 2008 at 5:26

   רומי,

   מה שעצוב בהודעה שלך לא קשור לעישון, אלא לעובדה שאני נאלץ להודות בדיוק תחזיתו של מרקוזה בתיאורו את האדם החד מימדי, כיצור פסיבי המסומם בנוחיות של אידיאולוגיה מן המוכן שמכינים לו רוקחי האג'נדה.

   אין כל הוכחה לנזק מעישון כפוי, נהפוך הוא – מחקרים שהוכיחו את ההפך, נגנזו.

   אבל גם לו היה כזה, אתה מוכר את זכויות היסוד שלך בנזיד עדשים, ומכשיר עיקרון מוסרי פסול למען "ריח טוב בשיער".

   לפי ההגיון והמוסר שלך, מותר למחוקק לאסור גם על חולי שפעת לשבת עם הציבור ולחייב את בעל העסק שלא לשרת אותם, או להכין להם על חשבונו חדר נפרד ומאוורר היטב, ליד חדר העופרת בו ירוכזו המשוחחים בסלולר, ומצידו השני של החדר האטום לקול בו יניקו האימהות את תינוקיהן הצורחים –

   שהרי בכל אלה יש נזק בריאותי לסביבה, והם מפריעים לי בדיוק כמו שמפריע העישון לך.

   אתה מוכר בלירה את זכויות היסוד חופש העיסוק וההתאגדות, שהרי אתה מצדיק חוק ולפיו אם רוצה בעל עסק להקים מועדון לחובבי הברנדי והסיגר, אסור לו –

   שהרי מחייב אותו המחוקק לשכור בנוסף שטח הגדול לפחות פי שלושה, שאותו עליו לבודד משטחו המקורי של העסק, ולפתוח אותו לקהל שאינו קשור כלל למטרת העסק המקורית, לדוגמא קהל "חובבי הפול והביצה".

   וגם אם המטרה אינה "עסק", וההתאגדות אינה פתוחה כלל לציבור אלא סתם קבוצה של מעשנים המתאגדים יחד – הגשת בקבוק קולה, אתה מקום ציבורי, מאחר וההגדרה בחוק היא:

   "מסעדה, מזנון, בית קפה, לרבות כל בית אוכל, בית משקה, מועדון, דיסקוטק או מקום אחר שבין עיסוקיו הגשת מזון או משקאות".

   והמחוקק הגדיר את כוונתו במדויק:

   " היו"ר גלעד ארדן:

   כתוב: "לרבות". זה רשימה לא סגורה. בחוק ייכתב: "כל בית אוכל או בית משקה או מועדון ריקודים, או מקום אשר בין עיסוקיו מכירת מזון ומשקאות לציבור". כתבנו "אשר בין עיסוקיו", כדי שלא יגידו שזה מועדון שעיסוקו במשחקי קלפים, שמשחקים בו ויסט, וזה הכול, אבל גם מוכרים בו שתייה.

   עמוס האוזנר:

   זה לא רק מכירה.

   יצחק זיו:

   מכירה או הגשה. "

   http://knesset.gov.il/protocols/data/html/kalkala/2007-07-03-02.html

   אתה מאשר בהבל פה לרשות לחדור לכל עסק בו מגישים (ואפילו לא מוכרים) בקבוק קולה, ולהגדירו כ"מקום ציבורי" בעילה של "אולי יש נזק, אבל לא ניתן להוכיח אותו", בלי שאתה מביא בחשבון את הצעד הבא המתבקש –
   והוא מה יהיה בחוק הבא, אם הכשרנו "זהירות מונעת" כעילה.

   והחוק הבא לא מבושש לבוא – בהצעת החוק החדשה המכונה "הצעת חוק האוויר הנקי", מוגדר באופן רשמי:

   "בחוק זה:…

   …"עיקרון הזהירות המונעת" –

   במצב בו קיים חשש לפגיעה בבריאות האדם, בסביבה בחי או בצומח, לא ישמש העדרה של ודאות מדעית מלאה עילה לאי נקיטת אמצעים למניעה או צמצום של פגיעה זו; הטוען להעדר ודאות מדעית מלאה – עליו ההוכחה כי לא קיים חשש לפגיעה;"

   ואם לא נדרשת "ודאות מדעית" כפרמטר, מהו "חשש"?
   "חשש" של מי, בדיוק?
   של השר הממונה?

   קרא את ההודעה שלך והחלף את המילה "עישון" במילה "כשרות" –
   פחות נעים קצת, לא?

   תחשוב קצת.

6. מאת גדי, אני איתך:
   

   ינואר 5, 2008 at 9:50

   בניגוד לרבים, אני לא חושב שהעיסוק בחוק העישון הוא מתחת לרמתך. הסיכה המשנית היא שאני יודע, כמעשן, עד כמה העישון הוא, לצערי, הרגל חשוב בחיי. הסיבה העיקרית היא שמתנגדי העישון מגלמים בעיני את עריצות הרוב . הם לא מסתפקים בעמידה על זכויותיהם, שבהיא חשובה נכונה וזוכה לתמיכתי המלאה, אלא שהם מתעקשים תוך כדי כך לא להותיר לנו אפילו לא את חלקת אלוהים הקטנה שלנו .
   מוני

7. מאת נוף.:
   

   ינואר 6, 2008 at 9:25

   מסכימה עם שאול.
   זה יפגע בעסקים שבהם העישון אסור, אבל אם זה כך, זה אומר
   שרוב המבלים בפאבים, הם מעשנים או שהעישון לא מפריע להם, לכן נשאלת השאלה המטרידה, לשם מה הכפייה הזו על המעשנים?

8. מאת ברק:
   

   ינואר 6, 2008 at 11:06

   הטיעון של המעשנים – כי יש להתחשב גם במעשנים – נשמע לי מזויף, חסר כנות וצדקני, כאשר הוא נשמע מפי קבוצה חברתית אשר נעדרת כל בדל של התחשבות באחרים.

   המעשנים מעולם לא הפגינו שום התחשבות בציבור הלא-מעשנים. למעשן הישראלי אין שום קוד התנהגות של 'התחשבות' באחר. זה לא קיים.
   בחן את עצמך: האם אי פעם זכית להיות נוכח למקרה בו מעשן פונה אל השולחן לידו, או למושב לידו בבר, ושואל : "סלח לי, אבל האם יפריע לך אם אני אעשן לידך ?". "אפשר להדליק סיגריה ?".
   האם אי-פעם אתה שאלת שאלה כזאת ? האם אי-פעם שאלו אותך ? בוודאי שלא. ציבור המעשנים מעולם לא הפגין אפילו לא טיפה של התחשבות או סימפטיה כלפי ציבור הלא-מעשנים.
   אפילו היום, כאשר הדלקת הסיגריה הפכה לבלתי חוקית, בלי מאפרה, עם השלט האדום והסיכון לקנס – עדיין הסיגריה של המעשן נדלקת אוטומטית. בכל מקום, בלי התחשבות ובלי מחשבה מוקדמת. התחשבות באחרים שלידי לפני שאני מדליק סיגריה ? הצחקת אותם.

   לפעמים אני חושב שכל המחלוקת הזאת היתה נפתרת, אם כל מעשן היה פונה לימינו ואז לשמאלו, ושואל : "אכפת לך שאני אעשן ?". אם כך היו נוהגים כולם, אולי לא היה צריך את החוק הזה בכלל. אבל לצערי, זה לא המצב. המעשנים ממשיכים להדליק ולנשוף לכל עבר, בלי שום התחשבות (ועם מבט מתנשא של: "נודניק, מי אתה שתבקש ממני לכבות ?").
   כיום, בעקבות החוק, הגלגל מעט הסתובב. המעשנים מנסים לטעון שבתחום הציבורי יש להתחשב גם בהם, אבל כתשובה, יש לשאול – האם ציבור אשר נהג תמיד (וממשיך לנהוג) בחוסר-התחשבות בולט, ראוי להתחשבות כלפיו ?

   דבר אחד בטוח, היחס שמרגישים המעשנים כיום – תחושת הרדיפה, האכיפה המוגזמת – תחושה זו היא בהחלט קיימת, אבל לא בלי סיבה. היא תגובת-נגד לשנים של העדר-התחשבות בוטה מצד המעשנים.

   לסיכום
   בפועל, מאחורי הטיעון המתחסד של המעשנים להתחשבות בהם, עומדת המטרה האמיתית של המעשנים: רצונם של המעשנים להנציח את המצב הקיים של חוסר-התחשבות שלהם בלא-מעשנים.

   ואם אתם חושבים שאני טועה, והרצון של המעשנים להתחשבות בהם הוא כנה, אז אדרבא, תוכיחו זאת: כצעד ראשון, לפני כל מיני ניסיונות לשינוי החקיקה, תתחילו להפגין נימוס וההתחשבות בלא-מעשנים הנמצאים סביבכם.

   אני עדיין ממתין לשמוע את השאלה, אשר מעולם לא זכיתי לשמוע: "סליחה, אכפת לך אם אני מעשן ?"

9. מאת עופר:
   

   ינואר 6, 2008 at 14:21

   ושוב, אני לא מצליח להבין. מדוע זה תקין לחלק עסק לרבע מעשנים והשאר ללא מעשנים, ולעומת זאת לחלק חמישית מהעסקים למעשנים והשאר ללא מעשנים, זה לא תקין?
   כתב פה יונתן שמואל ואמר, שיהיה בעייתי להגדיר איזה עסק שייך לאיזו רשות מקומית. שטויות במיץ. כל עסק מעצם היותו ממוקם פיזית על אדמה כלשהי, רשום בטאבו תחת רשות מקומית מסויימת.
   ואף נניח שלא. מדוע כל כך חוששים מזליגת מקום או שניים לטובת מעשנים? לא תוכלו להסתפק ב80 האחוזים הנותרים?
   ממה אתם מפחדים כל כך?
   אתם מפחדים כי אתם יודעים שאם יותר עסק לעישון, הוא ישאיר את שאר העסקים בפיגור כלכלי עצום. ובנוסף ה"כוסיות" שודאי יפקדו מקומות של מעשנים, בין אם הם מעשנות או לאו.
   עדיף בילוי בחברת מעשנים מאשר להיכנס למקום עם ריח של נאד באוויר.

   גדי, חזק ואמץ.. מי ייתן ומאבקנו ישא פרי. קטן אך מתוק.

10. מאת נמרוד אבישר:
    

    ינואר 7, 2008 at 0:45

    חוויות משישי בערב אחד, אחרי שגלעד ארדן אחד הפך את הטרחנות למשרה:
    את הירידה בהכנסות מקומות הבילוי מאז שעבר החוק רואים ומרגישים. מקום בילוי שוקק בדרך כלל, הold friend הירושלמי, נצפה ריק לחלוטין בשישי בערב. ריק. ישבו שם שלושה אנשים, במקום שבד"כ משרת כחמישים אנשים בכל רגע נתון. בחוץ עמדה נערה שחורת שיער בעלת עדשות מגע כחולות ואמרה לשלושת האנשים שאתה "עזבו, אי אפשר לעשן כאן".
    בעלי המקום, איש מהם אינו מעשן בעצמו, חוששים מקריסה מוחלטת. עוד כמה שבועות כאלה, הם אומרים, והפאב היחידי בירושלים המיועד לחובבי מוסיקת המטאל והרוק הכבד ייאלץ לסגור את שעריו.
    בהמשך הכביש, ה"ברטל" נצפה שומם. מלצרית משועממת עומדת ברחוב ומעשנת, בזמן שהברמן נשען על מעקה הבר בייאוש. איש לא נמצא בפנים. מהמלצרית אני לומד כי להקה צעירה הייתה אמורה להופיע הערב, אבל הפאב נאלץ לבטל.
    ב"גולה" המרפסת החיצונית ריקה. בפנים, בפינת המעשנים, יושבים עשרה אנשים על מקום של שלושה. כל שאר שטח המקום ריק.
    ב"בלו הול", לעומת זאת, עסקים כרגיל. רוב-רובו של שטח הבלו הול הוא בחוץ, ואכן, למרות החורף הירושלמי, המבלים מתגודדים בחוץ. בפנים ריק, רק הברמן ואחת המלצריות. אם יגיע לכאן פקח, יקבלו בבלו הול קנס – השטח שבחוץ, בו מעשנים, גדול בהרבה מרבע משטח המקום.
    מדינת ישראל גוזרת גזר דין מוות על בתי הבילוי. היא מאלצת אותם לקבל פחות לקוחות, מאלצת אותם להפסיד. כל להטוט מספרי הוא בדיחה – צאו לרחובות הריקים יחסית, שאלו את בעלי מקומות הבילוי – הם מפסידים כספים רבים.
    והמאבק הזה חשוב וצודק לא פחות מכל מאבק אחר. כי ברק, התחשבות לא כופים בחוק, ולי לא זכור ששאלו אותי לפני שהתירו לחרדים לעלות לאוטובוס כשהם עטויי מעיל באוגוסט.

11. מאת טין טין:
    

    ינואר 7, 2008 at 7:14

    ציטוט: "הטיעון של המעשנים – כי יש להתחשב גם במעשנים – נשמע לי מזויף, חסר כנות וצדקני, כאשר הוא נשמע מפי קבוצה חברתית אשר נעדרת כל בדל של התחשבות באחרים."

    ברק,

    הטיעון הוא שיש להתחשב *בבעל העסק*, שאתה פורץ לתחומו ללא כל הצדקה ודורש שלא יעשן אפילו שהוא בקניינו הפרטי, ועוד מורה לו מה כן לשים על השולחנות ומה לא – ואתה עוד מחזיק מעצמך "מתחשב".

    יצא המרצע מן השק כשכתבת: "כיום, בעקבות החוק, הגלגל מעט הסתובב. המעשנים מנסים לטעון שבתחום הציבורי יש להתחשב גם בהם, אבל כתשובה, יש לשאול – האם ציבור אשר נהג תמיד (וממשיך לנהוג) בחוסר-התחשבות בולט, ראוי להתחשבות כלפיו ?"

    מכאן שלא איכות האוויר היא המניע, אלא ההתחשבנות, ה"מגיע להם", המוסרנות –

    וזה יכול להסביר מצוין את ההיסטריה שקמה למנוע כל פשרה מעשית, גם כזו שעונה לכל הטענות *הפורמליות* של הלא-מעשנים במלואן –

    …אז מי פה בדיוק הצדקן?

12. מאת ציחא ציחא:
    

    ינואר 7, 2008 at 12:16

    בעיית העישון בבתי חולים.
    גם אם נסכים שהעישון מזיק ומפריע לבלתי מעשנים עדיין קיימת בעיית האנשים שאוהבים לעשן ומאושפזים מסיבה זו או אחרת בבתי חולים בהם לא מוקצה כלל מקום לעישון.
    הצפיה שמעשן לא יעשה זאת במשך ימים רצופים היא מטופשת ולא מעשית, אם הוא עומד על הרגליים – הוא ירצה לעשן וימצא את הדרך לעשות זאת.
    לפני ימים מספר בקרתי מישהו בבית חולים ולבי נשבר למראה חולים בחלוקים המצטופפים בכניסה לבית החולים, רועדים מקור ומעשנים.
    מדוע שלא יתחשבו במצב ויקצו מקומות עישון גם בבתי חולים?

13. מאת רומי:
    

    ינואר 7, 2008 at 15:57

    טין טין, סליחה אם צערתי אותך. ואני חשבתי שאני N מימדי.
    ואתה יודע מה, גם אם נניח לנזקי העישון הפאסיבי, נישאר עם העובדה שעישון הוא פשוט דבר מטריד בריחו הדבק עבור לא מעשנים.
    ויפה נאמר שצריך להיפרד. אבל צריך למצוא דרך טובה להיפרד.
    וההצעה של הנדל גרועה כי היא נותנת עוד כוח מיותר לרשות המקומית בכך שהיא משאירה לפקידות את ההחלטה למי לתת אישור עישון, וזה מחליא הרבה יותר מהעישון עצמו.
    גם ההצעה שמקום יוכל להחליט בעצמו על המדיניות שלו אינה טובה מספיק, כי המצב יחזור לקדמותו, מתוקף ההרגל.

    כרגע אנחנו תקועים עם הפרדה בחללים נפרדים. אז נוכל לצאת לאותם מקומות וליהנות כל אחד בחדר נפרד. אפשר להגדיר תקופת מעבר בחוק שתתיר יחס חללים סביר אחר, או מעבר לשירותים דרך חלל מעושן ועוד כל מיני התאמות, תוך הבטחה שנשאר חלל רלוונטי נקי ושניתן להיכנס ולצאת מהמקום בלי להריח כמו מאפרה. אתה מוזמן להתאמץ ולחשוב על רעיונות נוספים ומוצלחים להפרדה.

    אבל מעבר לעישון הפאסיבי ולהטרדת הריח, העישון הוא גם פשוט תופעה שמסבה חולי בחברה, למעשנים עצמם. לכן יש הגיון בכך שהחברה תגביל את העישון בציבור במטרה למנוע אותו כליל, לטובת חברה בריאה יותר וחסכון במשאבים המופנים כיום לטיפול בנזקי עישון. כל כך הרבה מעשנים מציינים כמה היו שמחים להפסיק ולשכוח מהעישון. העישון ממכר וצעדים מגבילי עישון בציבור יעזרו לרבים להפסיק.

    ודבר אחרון – מעשנים רבים טוענים שאם יוגבל העישון לחלוטין הם יוותרו על היציאה לפאב. הייתי שמח לדעת מה קרה במדינות אחרות. האם המעשנים הפסיקו לבוא? מה השתנה במקומות הבילוי? מה חושבים אנשים על החוק בדיעבד?

    האם באמת אובדת מהות הישיבה בפאב ללא העישון? איכשהו יש לי הרגשה שזה פשוט משהו שנתרגל אליו במהרה. זאת תהיה הנורמה והפאבים ימלאו וישקקו, רק לא יסריחו. אולי יהיו כמה מעשנים שיעדיפו להחמיץ פרצופם ולשבת עריריים בסלונם ולעשן למוות, לאחר שנשבעו לא לדרוך עוד לעולם בפאב בלי סיגריה מוצתת בידם. אני מאחל לך שלא תהיה מאלה, טין טין יקר.

14. מאת ברק:
    

    ינואר 7, 2008 at 17:56

    טין טין – מטרת החוק היא להגן על בעל-העסק ?! באמת ? זה חדש. אני לפחות אשתדלתי לקרוא את הטיעונים של גדי.
    רידוד הביקורת נגד החוק כהגנה על בעל-העסק, בהחלט יעשה את עבודתי קלה יותר. מבין מתנגדי החוק, אני מאמין שאתה היחיד שסובר כך.

    לעניין "פשרה"
    ניסיתי בתגובתי להאיר נקודה, שלדעתי היא חשובה (מעבר ובנפרד לדיון בקשר לזכויות).
    דרישת המעשנים להתחשבות נשמעת מאולצת כאשר אנו סוקרים את ההתנהגות ו"יחסי-הכוחות" ששררו לפני פרסום החוק החדש: עד לאחרונה, המעשנים מעולם לא הביעו כל נכונת לפשרה ומעולם לא טרחו להתחשב בציבור הלא-מעשנים.

    לדוגמה, גם ההצעה לתיקון החוק של הנדל-טאוב, נולדה רק בעקבות ולאחר (!) החוק החדש. האם משהו מבין המעשנים היקרים העלה בדעתו להתחשב בלא-מעשנים לפני (!) שיצא החוק החדש.

    לפני החוק החדש, גדי טאוב התנגד ושלל כל התערבות חקיקתית בסוגייה, ולמעשה, צידד בהמשך המצב הקיים – שבו כל הפאבים, ללא יוצא מן הכלל, הם של מעשנים.

15. מאת ברק:
    

    ינואר 7, 2008 at 18:27

    נמרוד: חוויותי שלי מיום שישי הזה, בתל-אביב – המעשנים מצפצפים חופשי על החוק. חוץ מהברים השכונתיים הקטנים (וככה זה בירושלים, לא ?) בכל יתר הברים בתל-אביב ממשיכים לעשן חופשי.

    שתי הערות חשובות בקשר לתיקון הנדל-טאוב המוצע לחוק:

    א. בנוסף להקלה שקיבלו המעשנים – כל שטחי המרפסות והשטחים הציבורים הפתוחים – ההקלה הנוספת בתיקון המוצע לחוק, בדמות 20% מקומות למעשנים בלבד, היא הקלה נוספת (ולא במקום !!) ההקלה שכבר קיימת בחוק, של אזור עישון נפרד בשטח של 25%.

    לכן המעשנים מקבלים:
    1. 100% מכל שטחי המרפסות ומלוא השטחים הציבורים הפתוחים.
    2. 20% ממקומות הבילוי – ובכל מקום כזה יעשנו ב-100% מהשטח.
    3. 25% מכל יתרת 80% מקומות ללא-מעשנים (שם יהיה אזור העישון).
    סה"כ, זה מציב אותנו בסביבות למעלה מ- 50% שמותר לעשן ??

    ב. גדי העלה בעיה אמיתית של עסקים רבים, אשר מעוניינים להחיל עליהם את ההסדר הקיים בחוק של אזור עישון נפרד, אבל מתקשים לעשות זאת משום שהמקום שלהם כבר תוכנן, נבנה ונפתח בצורה מסויימת.

    לכן אני הייתי מציע כי התיקון המוצע שלכם יחול באופן זמני (נניח, 5 שנים) ורק על מקומות בילוי שכבר קיימים ופועלים לפני (!) כניסת החוק לתוקף.

    אין שום הצדקה שמקום בילוי חדש אשר מתוכנן, מוקם ונפתח לאחר כניסת החוק החדש, לא ידאג מראש (!) לתכנן איזור עישון נפרד.
    ה"פשרה" והתחשבות הדדית אמיתית, כבר קיימת בחוק.

16. מאת נוף.:
    

    ינואר 8, 2008 at 2:52

    לברק-בקשר לטענה שמעולם לא היתה התחשבות מצד המעשן.
    אכן הגלגל התהפך, יופי של נקודה העלת.

17. מאת טין טין:
    

    ינואר 8, 2008 at 4:54

    רומי וברק,

    זכויות הפרט 101:

    לשמחת רובנו וצערם של חלקנו אנחנו חיים בדמוקרטיה בה מוגנות זכויות הפרט בחוקי יסוד, מאחר והלקח שנלמד במאות השנים האחרונות הוא שאפילו הדמוקרטיה אינה חסינה בפני עריצות – ולכן באים חוקי היסוד כדי להגן עלינו מפני הרובספיירים והסבונרולות הקטנים, שלא יעשקו אותנו מזכויות אלה מרגע שעלו לשלטון, ואפילו בבחירות דמוקרטיות.

    חוקי יסוד אלה מקובלים עלינו כעליונים נורמטיבית מעל כל חוק אחר וקודמים לו –

    מאחר ויודע כל פרט שגם אם חוק דרקוני אחד עשוי להיטיב עמו בעניין מסוים לפיו הוא משתייך לרוב, עלול חוק דרקוני אחר לפגוע בו מחר בעניין לפיו הוא משתייך דווקא למיעוט.

    חוקי היסוד כבוד האדם וחירותו וחופש העיסוק קובעים שאין פוגעים לא בקניינו של אדם ולא בחופש העיסוק שלו מעבר לנדרש.

    מאחר ואנחנו לא מעונינים בחוקים יצירתיים אחרים שיאכפו כשרות למשל, או שיאסרו עלינו להשמיע מוזיקה או לקיים מופעי חשפנות –

    מקובל עלינו שנדרשת הוכחה לפגיעה ודאית, מוכחת ובלתי נמנעת כדי לאכוף על אדם מה ואיך יתנהל בקניינו הפרטי.

    משהוכח נזק, הרי לצורך בריאות הציבור יכול המחוקק לקבוע תקנים, אך יש לאכוף תקנים אלה *בכל מקום* ובאופן שוויוני – מאחר וחומר מסוכן הוא מסוכן בכל מקום, וסכנתו לא פוחתת בחדר "ששטחו רבע מהשטח".

    לכן אם עולה טענה לפגיעה יכול המחוקק לקבוע תקנים לרמת הרעש המקסימלית, הוא יכול לאסור על כניסת קטינים למועדוני חשפנות, הוא יכול לקבוע תקן לרמת זיהום האוויר המותרת –

    אבל אם יחוקק חוק ולפיו יש לחלק את העסק ולסגור את חובבי המוזיקה / חובבי הציצים / חובבי השרימפס בחדרים אטומים ששטחם אינו עולה על רבע מהשטח –

    נראה זאת כפגיעה בזכויות היסוד של בעל העסק בראש ובראשונה, שהרי אנחנו פוגעים בקניינו ובחופש העיסוק שלו הרבה מעל הנדרש, כי חוק כזה מונע ממנו לבחור את תחום עיסוקו –

    אם למשל המדובר במועדון חשפנות שמשמיע מוזיקה, חוק כזה דורש ממנו כתנאי מקדים לפתוח *עוד עסק*, לשכור בנוסף שטח הגדול פי שלושה, ולשרת בו נזירים שתקנים שלא התכוון להם מלכתחילה, שלא לדבר על הפגיעה הישירה בבעלי מקומות קטנים שלא ניתן פיזית לחלקם, וחוק כזה פוגע בפרנסתם ומפלה אותם לרעה.

    גם אם לא מבוטלת בחשיבותה, במקרה זה זכותם של המעשנים נבחנת רק *בעדיפות שניה*, מאחר ובעסק פרטי ממילא זכותו של בעל העסק גוברת, ולראיה –
    אין חולק על זכותו של בעל העסק לדרוש מלקוח לכבות סיגריה או לא לחשוף את הציצים שלו בתחומי המסעדה.

    —

    ולכן טענה בדבר "ריח פוגע" שקולה לטענה בדבר "שרימפ פוגעני", "מוזיקה חזקה", או "פגיעה בצניעות" –

    וטענה ש"יש להגן על המעשן מעצמו ולגמול אותו" שקולה לקריאה זהה לגמול אותו מצלילה, צניחה חופשית, בשר אדום, אלכוהול וקפה –

    וטענה שיש למנוע "נטל על הקופה הציבורית" בכל מחיר ולעזאזל זכויות היסוד טוב לה שלא תישמע, כי ניתן להצדיק באמצעותה כל דבר, גם עוצר בשעות הלילה להפחתת תאונות בדרכים.

    זו לא הפעם הראשונה ש"אזרחים מודאגים" משמיעם קריאות להגביל סוגי מוזיקה או שתית אלכוהול או לאכוף צניעות, והקריאה הנוכחית למניעת העישון אינה שונה מהן –

    אבל הלקח שלמדו "הג'ירולמו סבונרולות החדשים" הוא השיטה הישראלית הידועה, ולפיה לא פועלים במוצהר מול הנפגע ישירות ובדרמטיות שלא יראו כפוגעים בזכויותיו, אלא בהדרגה ובגלגול עיניים מצרים את צעדיו וכך מנסים להפוך את חייו לבלתי נסבלים, צעד אחר צעד עד שיוותר בעצמו, בבחינת "כופין עליו עד שיאמר רוצה אני".

    ומשנפל טיעון "הנזק לבריאות", ומשהועלתה הצעה לתיקון החוק, יוצא המרצע מן השק:

    כפי שברור היטב מתגובותיכם, לא הנזק לבריאות הוא המניע אתכם, אלא השאיפה המוכרת והישנה לאכוף את העדפותיכם על הסביבה במחיר הפגיעה בזכויות היסוד של הסובבים אתכם, מבעל העסק ועד שאר הציבור חד וחלק, ו"החשש לנזק בריאותי" הוא רק כסות הדברים, גלגול עיניים והתחסדות –

    כאילו שלא הבנו זאת מהאיסור לעשן דווקא באוויר הפתוח, שהוא המקום *ההגיוני מכולם* להגדירו כאיזור עישון במינימום פגיעה – כאילו עשן מסיגריה יכול לזנק עליכם ממרחק תשעה מטר, וכאילו גם שם אתם "סובלים".

    כדי לפקוח את עיניכם אליבא דמחקר הכנסת, אפילו בניו-יורק "האיומה" דווקא הותר לעשן ב25% מהחלק הפתוח בעסק ולפתוח מועדוני עישון, והחוק מסויג במטרה למנוע פגיעה כלכלית חמורה מעסקים המוכיחים זאת –

    זאת לפי המסמך שהזמין ארדן ממחקר הכנסת במיוחד לצורך חוק זה, הסוקר ולא במקרה רק את המקומות בהם החקיקה המחמירה ביותר, וממנו עולה שהחוק בישראל קיצוני אף יותר מאלה.

    http://www.knesset.gov.il/MMM/doc.asp?doc=m01502&type=pdf

    —

    מן הסתם גם הירוקים שתמכו בחוק, לא האמינו באיזו מהירות יחזור הבומרנג כשייצר להם ארדן באותו פטנט גם את חוק הקסדות לרוכבי אופניים וסקטים.

    אני לא רוכב אופניים ולא מחליק סקטים – אבל ברור לי שאם נפרץ העיקרון, מחר יכול ארדן להחליט שגם הולכי הרגל הם "נטל על הקופה הציבורית", והקסדה עלולה ליפול גם על ראשי.

    אם עדיין לא הבנתם את הנזק העתידי שאתם גורמים *לעצמכם* בלהיטות לאכוף, לאכוף, לאכוף –
    קבלו קצת נימלר:

    " בגרמניה לקחו הנאצים תחילה את הקומוניסטים,
    אני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי קומוניסט,
    ואז הם לקחו את היהודים,
    ואני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי יהודי,
    ואז הם לקחו את חברי האגודים המקצועיים,
    ואני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי חבר אגוד מקצועי,
    ואז הם לקחו את הקתולים,
    ואני לא הרמתי את קולי, כי הייתי פרוטסטנטי,
    ואז הם לקחו אותי,
    אך באותה עת כבר לא נותר אף אחד שירים את קולו למעני."

18. מאת ג'וני:
    

    ינואר 8, 2008 at 8:48

    בוודאי שציבור המעשנים מצפצף על החוק החדש, מכיוון שהחוק החדש, פותר את בעיית הלא-מעשנים, אך מצפצף על זכויותיו של מיעוט, אשר למרבה צערכם, הוא לא קטן כל-כך. הגם שבמקומות הבילוי אחוז המעשנים מגיע לכדי כ-60-70% מכלל המבלים הצעירים.
    הבעיה איננה במקומות הגדולים הניתנים לחלוקת אזורי עישון ואזורים אסורים לעישון, אם כי במקומות הקטנטנים אשר אינם ניתנים לחלוקה ומחוייבים ע"פ החוק להיות ללא עישון. בכך אני רואה הפרה חמורה של זכויות הפרט. לאותם טפילים חברתיים המתעקשים לתבוע אזרחית מקומות שלא עומדים בתקן, הייתי ממליץ גם לעשות זאת בכפרים ערביים, מאהלים של בדואים (שמועות אומרות שמעשנים שם נרגילות) ועוד. השאירו רק פתק לפני כן, על מנת שנוכל לאתר ולאסוף אתכם ישירות למכון הפתולוגי.

19. מאת ציחא ציחא:
    

    ינואר 9, 2008 at 13:08

    הגיעה עת נקם ושילם – מעביד גרמני פיטר את הבלתי מעשנים.
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/943303.html

20. מאת טין טין:
    

    ינואר 9, 2008 at 15:48

    "…יצויין כי חוק איסור העישון, שנכנס לתוקפו בגרמניה ב-1 בינואר, *לא* כולל בתוכו משרדים קטנים."

21. מאת יואב (לונדון):
    

    ינואר 10, 2008 at 5:34

    יש לי הצעה בשבילך. אין לי דעה או אינטרס בכל מה שנוגע לחוק הזה או הקודם (אני לא מעשן , לא יוצא לפאבים ולא חי בארץ), אבל פוליטית, אני חושב שההצעה שלי תקל עליך לשכנע את חברי הכנסת לתמוך בחוק. אם תוסיף שכל מקום בילוי שמקבל רשיון אישור מהרשות המקומית ישלם תוספת מס כלשהי (נגיד, 5% מההכנסות שלו) ושתוספת המס תתוקדש בנזקי העישון (אתה יכול להוסיף מרחאות כפולות מסביב לנזקים), יהיה לחברי הכנסת הרבה יותר קל לתמוך בחוק (ואני חושב שהתוצאות יהיו מרתקות).

22. מאת ציחא ציחא:
    

    ינואר 10, 2008 at 10:00

    טינטין,
    זה נכון לגבי המשרדים הקטנים אבל זה לא צריך למנוע מאתנו קצת סטיספקציה על הנקמה.
    אני זוכר לפני שנים שפנו אלי והציעו לי איזה תפקיד נחשק בהחלט בחברה מאד מאד מכובדת.
    באתי לשם וראיתי שלטים על איסור עישון בכל המתחם וסביבתו, שאלתי מה זה, אמרו לי שבעל הבית הפסיק לעשן.
    קמתי מהכסא ואמרתי לסמנכ"ל שאני לא מוכן לעבוד במקום שבו בעל הבית עלול מחר גם להתחיל דיאטה או לחזור בתשובה או כל שגעון אחר.
    קצת הצטערתי להפסיד את הג'וב אבל עקרונות לא מוכרים בכסף.

23. מאת טין טין:
    

    ינואר 11, 2008 at 1:33

    ציחא ציחא,

    מנסיוני במקרים דומים אפילו הרווחת כסף מההחלטה, ואפרופו גרמניה, הנאצים בהשראת מנהיגם ה"צמחוני ברובו" התנגדו מאד לעישון והיו מהמייסדים הראשונים של הדת הזאת.

24. מאת ציחא ציחא:
    

    ינואר 12, 2008 at 0:31

    אכן אכן, המשטר הנאצי היה הראשון בעולם המודרני אשר אסר על עישון במקומות ציבוריים.

25. מאת ברק:
    

    ינואר 12, 2008 at 8:18

    להגיד שהמשטר הנאצי היה הראשון שאסר על עישון ציבורי – ובכך לרמוז על פגם בחוק – זה טיעון פסול.

    בדיוק כמו לרמוז שההצעה לתיקון החוק היא של הנדל, והנדל הוא ימני-קיצוני, לשעבר יו"ר ההתיישבות היהודית ברצועת עזה.

    ואז לעקוץ את טאוב, שהוא חובר לאדם כזה.

26. מאת ברק:
    

    ינואר 12, 2008 at 8:19

    תהיה: האם יש משמעות לעובדה שגדי מעביר את הדעה שלו, מעולם הבלוג והמילה הכתובה, אל עולם המעש, אל הכנסת ואל השדה הפוליטי האמיתי ? (אני לא זוכר התגייסות כזאת בעבר).

    המעבר מתפקיד הפילוסוף המשמיע את דעתו ברבים, אל תפקיד של משתתף פעיל במשחק הפוליטי ובתהליך החקיקה – זהו מעבר משמעותי, ולא עניין של מה בכך.

    לדוגמה: היא כופה על גדי לעוות ולהגמיש את דעותיו; לקבל פשרות; לחבור לאנשים בעלי דעות שונות משלו; לפעול משיקולים אינטרסנטים; מזמינה כלפיו ביקורת מכל הסוגים; ואולי אף לעלות לו במחיר של פיחות במעמדו הקודם.

27. מאת טין טין:
    

    ינואר 12, 2008 at 12:08

    ברק,

    קודם כל אתה צודק, היה עלי להבהיר שאין כאן השוואה ישירה בין הנאצים לחוק או למחוקקים, מאחר ומטרתם המוצהרת של אלה היא הגנה בפני הנזק *הבריאותי* הישיר הנגרם (לפי אמונתם) לסובבים בשל העשן בסביבה, נזק שלא נטען בתקופה ההיא.

    כוונתי הייתה להראות את הקשר לאידיאולוגיה המקדשת את סמכותה של המדינה לאכוף על הפרט "המזיק כביכול לעצמו", רק בגלל ההשפעה על "האוירה הרצויה", "אינטרסים לאומיים", "חוסן האדם הרצוי" ו"חוסן האומה" בשל כך –

    שיקולים מעין אלה, הגם שאינם מיוצגים בלשון החוק, נשמעים בציבור בהתבטאויות שונות, בנסיון להצדיק טיעונים שהם מעבר לנזק הבריאותי הישיר כביכול לסובבים.

28. מאת ציחא ציחא:
    

    ינואר 12, 2008 at 13:21

    הדברים בעניין המשטר הנאצי אינם טיעון אלא עובדה.

29. מאת גל:
    

    ינואר 14, 2008 at 6:27

    לברק – דבריך על העשייה הפוליטית מזכירים לי משהו ששמעתי מתישהוא ויכול להיות שהוא סתם השמצה: ההפגנה היחידה שבה השתתף קרל מרכס מימיו הייתה של חובברי-אלכוהול שזעמו על עלייה במחירי הבירה.

30. מאת ניר:
    

    ינואר 16, 2008 at 2:25

    גדי באמת שלא היה לי חשק לקרוא את כל הבלוג שלך וגם את ההצעה שלך הצלחתי לקרוא רק עד החצי – זה כיף לקרוא ולצחוק על דמגוגיה אבל זה נמאס די מהר

    אני לא אתייחס לרוב הדברים, אני רק אגיד שלאדם כמוך באמת לא ראוי לפרסם דברים שפשוט לא נכונים. אני מפנה אותך לאתר הבא:
    http://www.who.int/inf-pr-1998/en/pr98-29.html
    שם כתוב במפורש שבניגוד לאיך שהדבר הוצג בהתחלה בתקשורת, ארגון הבריאות הבינ"ל קובע ואני מצטט:
    passive smoking causes lung cancer in non-smokers.

31. מאת טין טין:
    

    ינואר 17, 2008 at 4:19

    ניר:

    …ויצאת דווקא מחזק את טענתו של טאוב, מכיוון שבקישור אליו הפנית כתוב שחור על גבי HTML:

    "However, due to small sample size, neither increased risk was statistically significant"

    הכוונה נוספת בלינק מיוחסת למחקר של ה-EPA (סוכנות ההגנה על הסביבה האמריקאית) עליו התבסס איסור העישון הקליפורני בזמנו, שהיה כה מעוות מדעית עד שנזרק מבית המשפט הפדרלי כשתקפותו המדעית נפסלת –

    מה שלא הפריע ל-EPA לעקוף את החלטת השופט אוסטין בביטולה בטענת "אי סמכות שיפוטית" טכנית, אך המסקנות לגבי ה"מדע" המוזר שבמחקר לא נסתרו ולא נעשה אפילו נסיון להפריכן.

    מחקר ה-WHO ש*אתה הפנית אליו* ונמצא ללא ממצא משמעותי סטטיסטי והמחקר הקליפורני לאורך 39 שנים של הפרופ' אנסטרום וקאבאט (פורסם בז'ורנל המדעי הבריטי ב-2003) הם שני המחקרים המקיפים ביותר שנערכו בנושא, ושני המחקרים מאשרים בדיוק את ההפך ממה שאתה טוען, ומחזק את טענתו של טאוב –

    כל קשר סטטיסטי בין "עישון מיד שניה" למחלות הוא נמוך מדי מכדי להמדד.

    לתימוכין, אתה מוזמן לקרוא נתונים אלה ועוד כיד המלך למשל במאמריו של ג'ו ג'קסון, כולל לניו-יורק טיימס ולדיילי טלגרף הלונדוני –

    הוא לא מועסק ע"י לובי הטבק, ולמיטב ידיעתי לא נתבע על הוצאת דיבה:

    http://joejackson.com/pdf/5smokingpdf_jj_smoke_lies.pdf

32. מאת בועז ארד:
    

    ינואר 18, 2008 at 14:06

    חסרה ההגנה העקרונית של בעלי רכוש להינות מהזכות לנהל את רכושם כרצונם כולל התרת עישון. ההתערבות של המחוקק בהרשאות מיוחדות בנושא רק חושפת אותנו לעוד שליטה ומניפולציה של מערכות השלטון שיובילו לשחיתות. ראה מאמרי בנושא באנכי:
    http://www.anochi.com/index.php?option=com_content&task=view&id=403&Itemid=32

33. מאת ציחא ציחא:
    

    ינואר 22, 2008 at 14:26

    אנו נעשן!

    אין לי דבר להציע פרט לעשן, עבודה קשה, סיגריות ומצית, נגן על זכותנו, בכל מחיר. נעשן בחופים, נעשן בנקודות הנחיתה, נעשן בשדות וברחובות, נעשן בגבעות, נעשן בבתי קפה, נעשן בבארים, נעשן במסעדות, נעשן בתורים, נעשן בתחנות, נעשן במרפאות ונעשן בבתים! לעולם לא ניכנע.
    לכן, הבה נצא למלא את חובותינו, ונפעל כך, שאם ישמר זכרנו גם עוד אלף שנים, עדיין יאמרו האנשים 'הייתה זו שעתם היפה ביותר'.
    מעולם, בשדה מאבקי אנוש, לא חבו מעטים כל כך, הרבה כל כך, למעשנים רבים כל כך

34. מאת ציחא ציחא:
    

    ינואר 23, 2008 at 6:39

    דומני כי הגיעה העת להקמת מפלגת מעשנים.
    ממילא הכל על הפנים אז לפחות שיתנו לעשן בשקט.

35. מאת אפי:
    

    פברואר 11, 2008 at 11:09

    קצת מציאות:
    עישון הורג, יותר מתאונות דרכים, יותר מתאונות עבודה, יותר מסמים אפילו יותר מהיטלר.
    מצד שני יש את זכויות הפרט, להמשיך ולצרוך את מנת הרעל.
    מסקנה: יש לפעול לצמצום התחלת העישון בקרב צעירים, יש למגר את תופעת העישון בכפיה המכונה "עישון סביבתי", מעבר לחוסר הנוחות מדובר בכפיה.
    יש להעלות את המסים על הסיגריות, יש להעלות את מיסי הבריאות למעשנים.
    המשיכו לעשן בבתיכם ובכל מקום שאתם לא מפריעים לזולת.

36. מאת Causes Of Lung Cancer:
    

    מרץ 16, 2008 at 19:59

    Causes Of Lung Cancer

    A new study reveals that incidence rates of lung cancer among people w

37. מאת יששכר צרפתי:
    

    נובמבר 7, 2008 at 8:51

    מאחר והוכח כי העישון הורג!!!!!!!!!!!!
    יש לטפל בבעייה זאת ביסודיות על ידי נסיונות לגמול את המעשנים.ידוע לי כי רבים מבין המעשנים למעשה משועבדים לסיגריות והיו שמחים להיגמל.תהליך זה מלווה בסבל רב ובמשברים אך בסופו של התהליך הנגמל מרגיש שאיכות חייו משתפרת ללא היכר!
    המעשנים טוענים שיש להם זכות בסיסית לעשן במקומות שהוקצו לכך וסיסמתם היא:"חייה ותן למות".אני לא מאשים אותם ואף יכול להבינם מכיוון שגרמו להם להתמכר לדבר שמכניס כסף כמו חול עבור חברות הסיגריות שאינן מהססות להכניס חומרים שהם ממכרים הרבה יותר מהניקוטין.!