הבלופים על “עישון פסיבי”
תעמולת ”העישון הפסיבי“
כמו במקרה של חוקי היובש בארצות הברית, מדובר יותר בהיסטריה מוסרית מאשר רפואית (גם אז, אגב, הטענה היתה שהשתייה פוגעת בזולת, לא רק בשותה). בפרספקטיבה בטח נתפלא איך בעלי תפקידים בכירים, כמו ה Surgeon General, הממונה על הבריאות בארצות הברית, נסחפו להכרזות קיצוניות ובלתי מתקבלות על הדעת, כמו למשל שאין ”שום כמות“ לא מסוכנת של עישון פסיבי. זה כשלעצמו היה צריך להדגים לנו שמדובר בתעמולה, לא ברפואה ציבורית. (למאמר המלא שפעם פורסם ב NRG)
”עישון פסיבי מגביר את הסיכוי לחלות בסרטן ראות ב 35%“ או איך מסובבים מספרים
אחד מפלאי מדע הסטטיסטיקה הוא שאפשר להונות את מי שאינו מתמצא גם בלי לשקר ממש. וכך למשל שכנעו אתכם – ותודו שהשתכנעתם – ש“עישון פסיבי“ הוא סכנה מוחשית ומיידית לבריאותם של אזרחים תמימים. פוסטרים, פלאיירים, אתרי אינטרנט, ועכשיו גם ג‘ינגלים ברדיו אומרים את זה. זה הרי הוכח ”מדעית“. אז איך שכנעו אתכם? לא מסובך. קצת מניפולציות במספרים, ולא יותר. הנה ככה זה עובד… (למאמר המלא, שפעם פורסם ב NRG)
המשך הסאגה: במשרד הבריאות היו רוצים שאני אשתוק.
והפעם, סיפור משעשע, על איך התועמלנים של מסע הצלב הזה לא מבקשים לברר את שאלת נזקי ”העישון הפסיבי“, אלא להכריע את הוויכוח בסיסמאות. הם לא מבקשים לעודד דיון מושכל, אלא להשתיק אותו. הנה דוגמא: הופעתי בתכנית ”פוליטיקה“ בערוץ 1 בדיון על הנושא. למחרת בבוקר… (למאמר המלא שהיה פעם ב NRG)