פברואר 1, 2008
עזה והמאחזים והקשר ביניהם
שני דברים בלטו מאד בדיון במדיניות ישראל כלפי הפלסטינים: מדיניות הפסקת החשמל לעזה מצד אחד וההתרשלות בנושא המאחזים מצד שני. אולי, לכן, הגיע הזמן לחבר ביניהם. מפני שעל רקע המשך ההתנחלות קשה לצייר את מדיניות ישראל בעזה שלא כגרימת "אסון המוניטארי", ועל רקע ה"אסון ההומניטארי" שישראל כביכול גורמת, מצטיירת רפיסותה של הממשלה מול המתנחלים כיותר מסתם רפיסות. היא נתפשת כניציות מוסווית ברטוריקה על שלום. ספק עד כמה הישראלים מודעים לאופן שבו ניראות ההתנחלויות מרחוק: זו הוכחה ניצחת, בעיני רבים בכל העולם, גם מתונים, שפניה של ישראל אינם לחלוקה ושלום, אלא לכיבוש וגירוש. כל תזת האסון ההומניטארי שישראל גורמת נשענת, בשמאל האירופי, ובשמאל הישראלי, על תיאורית הערבים כנוער שלא התבגר. אם הם ערבים, הם לא אחראים, אומר לנו השמאל במובלע. מפני שמה שישראל מנסה לעשות הוא בעצם צנוע ומתון בהתחשב בנסיבות: אותם אנשים שמורים לירות קסאמים על שדרות, מתלוננים על הפסקת החשמל, כאילו אין בכוחם להפסיק אותה, וכאילו אין שום דבר מן האחריות עליהם. אבל ישראל מבקשת – וצריכה – לבסס את הידיעה שהם יורים על מפסק החשמל של עצמם. לא יירו עליו, ימשיך החשמל לזרום; יירו, יפסק. היא מנסה לשכנע את ממשלת החמאס בקונספט שעושה רושם כבלתי נתפש בשמאל החדש, כאן ובאירופה: שאפילו אם אתה ערבי, אתה בן-אדם שאחראי למעשיו; שאפילו שאתה ערבי, יכול להיות שאתה לא תינוק. את ה"אסון ההומניטארי" יוצרת ממשלת החמאס, ואם היא רוצה למנוע אותו, זה בהישג ידה. את הדבר הפשוט הזה יהיה אפשר להסביר לעולם, וגם לישראלים, הרבה יותר טוב אם בצד השני של הקרב הזה תנהג ישראל בגדה לא כאילו היהודים הם נוער שאינו אחראי למעשיו. כפי שהעירו לממשלת אולמרט לעייפה, ראש הממשלה אינו פובליציסט, ותפקידו אינו לומר על המאחזים שהם שערורייה. השערורייה היא אחריותו ותפקידו לחסל אותה. הכניעה לתועמלני עמונה היא לא דבר שממשלה הנלחמת בחמאס יכולה להרשות לעצמה. המסר שעובר לעזה כשהיא מקבלת חשמל למרות הקסאמים, עובר גם למתנחלים, שה"קרב" בעמונה לימד אותם שהממשלה תפחד להפעיל אלימות, שהיא "אסון הומניטארי" בקנה מידה קטן. גם כאן, גם שם מטופחת מנטאליות הקוזק הנגזל: גם תרביץ, גם תבכה; גם תירה, גם תיילל שאתה קורבן. בשני הצדדים יכולה הממשלה להחזיר את מושג האחריות על כנו: מי שיורה יחשב אחראי, לא קורבן. הפעלה בו זמנית של מדיניות תקיפה הן כלפי המאחזים הלא חוקיים והן כלפי ירי הקסאמים תבהיר שעל הסכסוך הזה חלים כללים של מדינות ולא של כנופיות, ושישראל אינה מתנכלת לפלסטינים אלא דורשת לעמוד במתווה שמטרתו חלוקת הארץ, ובטווח הארוך שלום.
(פורסם לראשונה במעריב)
פברואר 1, 2008 at 17:44
כל מילה בסלע.
פברואר 2, 2008 at 5:05
אני לא שמאלן-חדש (ולא לצערי) אבל ממה שקראתי בטיעוני השמאל עולה לא ש"הערבי אינו אחראי למעשיו" אלא ש"האוכלוסיה שבויה בידי הטרוריסטים / הקיצוניים / אנשי הדת/ מחק את המיותר".
מיותר לציין שלדעתי הטיעון שגוי מאחר וממשלת החמאס שולטת בשטח והיא נציג שנבחר באופן דמוקרטי למהדרין – ולכן הרצועה אינה נבדלת מכל מדינה אחרת:
אבל עדיין, זה הטיעון.
פברואר 4, 2008 at 11:10
אך אם ממשלת החמאס היא גוף שנבחר על ידי הציבור הפלשתינאי, אך האחרון נתפס כשבוי על ידיה- הרי שהמסקנה הישירה מכך היא שהעם הפלשתינאי אינו אחראי לבחירותיו…
פברואר 8, 2008 at 17:50
המחשבה שניתן לפתור בעיה שנשענת על יסודות קמאיים לו רק נהיה עקביים מגוכחת ולא פלא שמגיעה ממי שמתפרנס באקדמיה. אני מניח שגם שעקרונית צדקת בויכוח עם החברה שלך, ידעת לוותר על העקרונות בשביל הסקס שלאחרי. כנ"ל לגבי המתנחלים.
פברואר 12, 2008 at 15:05
חומסקי התגובה שלך מעורפלת בערך כמו הזרם אליו משתייך מי שהזדהית בשמו.
פברואר 16, 2008 at 15:22
בלי קשר לשאלת הבגרות והבשלות האמיתית או המדומיינת של הפלסטינים, אני נגד הפסקות החשמל הללו.
כשמעשה הוא גם שפל וגם לא אפקטיבי, קשה לי להבין מה הטעם לו ולמה להתאמץ להצדיק אותו.
לא נראה לי שניתוק החשמל ואספקה מכל סוג אחר יביאו להפחתה בכמות הקסאמים. אם אפשר היה להמר על כך בכסף, הייתי שם על זה סכום.
לו היתה ישראל אומרת שמתאריך יעד ריאלי מסוים היא מעוניינת להפחית או להפסיק את אספקת החשמל לעזה ושזו תשיג לה מקור חלופי, ניחא. גם לו היתה פעולה צבאית, או אפילו שיגור של טיל כנגד כל טיל, זה היה מתקבל על הדעת יותר מהפסקות החשמל וההחשכות המגוחכות הללו, שרק מאירות על אי הבגרות של מקבלי ההחלטות כאן.
ובעניין המאחזים "הבלתי חוקיים", אם רק אי חוקיותם היא הבעיה, מדוע שלא יעביר המחוקק חוק להלבנתם וגמרנו?
פברואר 20, 2008 at 18:06
מתנכלת ולא מתנקלת. האם כך זה גם פורסם במעריב?
פברואר 21, 2008 at 6:09
ממשלת אולמרט, מעבר להיותה אחת הממשלות אשר נהנות מתמיכה ציבורית נמוכה למדי מכל הקשת הפוליטית, ממשיכה לאחוז את עינינו; מחד היא כביכול נוקטת בקו של שלום כלפי האוכלוסייה הפלסטינית המתונה, מאידך אינה עושה דבר וחצי דבר על מנת לפנות את המאחזים הבלתי חוקיים.
הכותב יותר מצודק. יש לזכור למי כדאי להצביע בבחירות הבאות (גם במחיר של עלייתו של ביבי….)
אפריל 8, 2008 at 2:44
לחומסקי
אולי תבהיר את הנמשל