יוני 6, 2008
אקטיביזם שיפוטי בלי גבול – ההמצאה של זאב סגל
עיתונו של המאיון העליון, הארץ, תומך זה זמן רב באקטיביזם השיפוטי. צעד צעד האקטיביזם הזה מבקש לכבוש שטחים מן הפוליטי לטובת המשפטי. המגמה ברורה. המאיון הזה מרגיש שמערכת המשפט מיצגת טוב יותר את ערכיו, ולכן הוא תומך בהצבת הרשות השופטת, שאינה נבחרת, מעל הרשויות הנבחרות. אבל אפילו בקנה המידה הרגילים של העיתון, זאב סגל הגדיל לעשות כאשר קרא ליועץ המשפטי להפוך את ראש הממשלה לנבצר. הטענה היא שאין חוק המסדיר את עניין הנבצרות ולכן היועץ המשפטי הוא שרשאי לבאר את הסוגיה וגם ליטול את הסמכות עליה. סגל, אם כן, מבקש ליצור מצב שפקיד יוכל לפטר ממשלה. רות גביזון נתנה לו מעל דפי עיתונו שיעור מבוא קצר – למתחילים – במשפט חוקתי.
יוני 6, 2008 at 12:59
לכל אדם בעל הבנה בדמוקרטיה צריך להיות ברור שפקיד ממונה לא יכול להורות על הדחת ראש ממשלה נבחר. לאור זאת התגובות באתר הארץ למאמרה של גביזון מדאיגות. רוב המגיבים רוצים לראות את רה"מ מודח בשל הפרשיות הקשורות בשמו, מדיניותו, דו"ח וינוגרד וכו'. מה שאינם מבינים הוא שגביזון מגנה על משהו גדול בהרבה מראש ממשלה כזה או אחר – על יסודות הדמוקרטיה הישראלית וסדריה. עוד ניכר שאינם מבינים שהם עצמם הריבון – "הבוסים" של אולמרט. אם ברצונם להדיח אותו, עליהם לנקוט באמצעים הדמוקרטיים העומדים לרשותם – למשל, חופש הדיבור וההפגנה, ולא לצפות שפקיד ממשלתי יעשה עבורם את העבודה.
יוני 7, 2008 at 23:41
ראו איך זאב סגל עושה פיפי במכנסיים כהים:
http://www.quimka.net/?l=he&a=287914
יוני 10, 2008 at 10:29
מבוא קצר למתחילים במשפט חוקתי:
אין שום חשש ממצב בו "ליצור מצב שבו פקיד יוכל לפטר ממשלה". זה לא מצב חדש – זהו המצב החוקתי כיום !
על פי המשפט החוקתי בישראל, כאשר היועץ המשפטי לממשלה מחליט על הגשת כתב-אישום כנגד ראש-ממשלה מכהן, רה"מ חייב להתפטר. היועמ"ש יכול ומוסמך להביא לפיטוריו של רה"מ – וזאת באמצעות הגשת כתב-אישום כנגדו.
וכאן הטעות הבסיסית הראשונה בפוסט: כבר היום, על פי המצב החוקתי הקיים, החלטת יועמ"ש ("פקיד" כביכול) על הגשת כתב-אישום כנגד שר או ראש-ממשלה מכהן, כמוה כהודעת פיטורים.
(הטעות הבסיסית השניה היא בכך שהיועץ הממשלתי לממשלה מכונה כ-"פקיד" = זו טעות בסיסית בהבנת המשפט החוקתי בישראל ובתפקיד היועץ המשפטי לממשלה).
לענייננו, החלטת מזוז על הגשת כתב-אישום פלילי כנגד אולמרט, מחייבת את אולמרט להתפטר מיידית. גורלו של אולמרט ממילא מצוי בידי מזוז (ובעניין זה אין צורך להתרשם מהודעתו של אולמרט כי יתפטר אם יוחלט על הגשת כתב-אישום נגדו. ממילא על פי דין הוא יהיה מוכרח להתפטר).
מקרה אולמרט הוא מעניין ונדיר מבחינה משפטית. ברגיל, קודם מחליטים על הגשת כתב-אישום ורק אח"כ יש משפט ומושמעות העדויות. בפרשת טלנסקי, משפט אולמרט כבר החל בפועל, והעד המרכזי בפרשה – טלנסקי – כבר העיד בפני בית המשפט במסגרת חקירה מוקדמת.
[מבוא קצר למתחילים במשפט פלילי – עדות של עד בפני בית המשפט מהווה ראיה מהותית ומכרעת, הרבה יותר ממסירת עדות בפני המשטרה]
מצבו של אולמרט, לעניין שאלת הגשת כתב-אישום פלילי כנגדו – קרי, פיטוריו – קשה הרבה יותר מנחקר רגיל. שכן, לא רק שכנגד אולמרט ישנה עדות מפלילה במשטרה (ראיה עתידית). במצב הנדיר אליו נקלע אולמרט, העד המרכזי בפרשה כבר העיד נגדו בפני בית המשפט. יש ראיות בפועל שאף הוצגו לבית-המשפט !
כאשר מזוז יצטרך להחליט האם להגיש כתב-אישום כנגד אולמרט (ולגרום לפיטורי אולמרט), יהיה על מזוז להעריך האם ניתן יהיה להציג בפני בית המשפט ראיות מספיקות להרשעתו. על מזוז יהיה לקחת בחשבון את העובדה, שמשפט אולמרט כבר החל למעשה, ועדויות מרשיעות כבר הוצגו.
יש הטוענים כי למזוז לא תהיה ברירה אלא להחליט על הגשת כתב-אישום, שכן כבר הובהר כי יש ראיות של ממש כנגד אולמרט והן אף הוצגו בפני בית המשפט. השאלה היחידה שיהיה על מזוז להכריע היא מהי חומרת עבירות שבגינן יוגש כתב-האישום הסופי (והאם לצרף לכתב-אישום נוכחי זה פרשיות נוספות).
כעת, בואו ננסה להבין את הטענה של סגל: נניח כי לאור תוכן עדותו טלנסקי, ברור (לכל משפטן) כי לא תהיה ברירה וכתב-אישום כלשהו יוגש בסופו של דבר. "פיטורי" אולמרט הנם בלתי נמנעים והם רק שאלה של זמן.
לטענת זאב סגל, בנסיבות אלו, כאשר הראיות המפלילות כנגד אולמרט כבר הוצגו והגשת כתב-אישום היא רק שאלה של זמן, ראש-הממשלה אינו רשאי למתוח את החבל ולדחוק את הקץ. לדעת סגל, כשם שראש-ממשלה שהוחלט להגיש נגדו כתב-אישום אינו יכול לכהן בתפקידו (ועל כך אין חולק), כך גם רה"מ אשר יש כנגדו ראיות מפלילות ברורות שהוצגו ברבים ובפני בבית-המשפט. כאשר הגשת כתב-האישום (והתפטרות) היא רק שאלה של זמן, מן הראוי כי בתקופת-הביניים של גיבוש הנוסח הסופי של כתב-האישום, ראש-המממשלה יוכרז כנבצר מלכהן בתפקידו.
טענה זו הנה סבירה ביותר ואינה מופרכת כלל. התעקשותו של ראש-ממשלה להמשיך ולכהן, גם כאשר ברור כי יוגש נגדו כתב-אישום, יכולה להביא למסקנה כי על היוע"מ להתערב ולהכריז על נבצרות.
טול דוגמה של רה"מ אשר מודה באשמתו, אבל מתעקש להמשיך ולכהן, עד ממש לרגע האחרון שבו כתב-האישום יוגש לבית-המשפט. בנסיבות כאמור ברי כי התערבותו של היוע"מ הנה הכרחית.
תומכי אולמרט יכולים לבוא ולטעון כי טרם נתגבשה החלטה סופית על הגשת כתב-אישום, ולאולמרט ישנה עדיין זכות לחקירה נגדית של טלנסקי וכן לשימוע בפני מזוז, שבו פרקליטיו של אולמרט יצליחו לשכנע את מזוז כי אין תשתית ראייתית להגשת כתב-אישום.
מנגד, אם נניח כי על פי חומר הראיות (שבידי מזוז) לא ניתן להימנע מהגשת כתב-אישום בעתיד הקרוב, מן הראוי כי מזוז יודיע על כך לציבור ולאולמרט, כאשר המשמעות המשפטית להודעה זו היא כי אולמרט צפוי להגיש בקרוב את התפטרותו. בנסיבות אלו, כאשר ברור שכתב-אישום אכן יוגש ורה"מ יהיה מוכרח להתפטר בקרוב, אין כל הגיון להמתין עד לרגע האחרון של ניסוח כתב-האישום הרשמי, וכאשר ראש-הממשלה מסרב להתפטר בעצמו, יתכן ומן הראוי כי היועץ המשפטי לממשלה יורה עליו לעשות כן.
לדעתי, מזוז צריך להורות על עריכת השימוע לאולמרט, בהקדם האפשרי, אף לפני החקירה הנגדית של טלנסקי, ולאחר מכן עליו להכריע מיידית האם אכן בכוונתו להגיש כתב-אישום (כלשהו) כנגד אולמרט.
ודוק, בהליך השימוע בפני מזוז, יהיה על מזוז, "הפקיד" כביכול, להכריע בדבר "פיטורי" אולמרט. לכאורה, ניתן לומר שמזוז יפטר את אולמרט (כמו שאהרון ברק "פיטר" את רבין), אבל יותר נכון יהיה לומר, שראש-הממשלה התפטר (או אולץ להתפטר) בשל אחריותו לעבירות הפליליות בהן נחשד. היועץ המשפטי לממשלה הודיע לראש-הממשלה כי חובה עליו לנהוג כך.
ולסיום, הייתי רוצה להציב שאלה מעניינת אחרת, שאלה שהיא מעין מראה כנגד תוקפי "שילטון החוק": מדוע בכלל הדיון בפרשת אולמרט הוא משפטי, ולא דיון ציבורי-מוסרי ?
מדוע הדיון כאן הוא על סמכותו המשפטית של היועמ"ש, ולא דיון על חובתו המוסרית והציבורית של אולמרט עצמו להתפטר ? אם אולמרט אכן חושב שהוא חף מפשע – מדוע אולמרט אינו מודיע על גרסתו בפני הציבור ? מדוע אולמרט שותק (או, "לא זוכר"), במשטרה ובפני הציבור לנוכח החשדות נגדו ? שהרי וודאי יש לאולמרט חובה מוסרית וציבורית לגלות לציבור את האמת (כנראה אני קצת תמים..).
שוב ושוב תוקפים את אנשי המשטרה אשר חוקרים את אולמרט ואת אנשי מערכת המשפט אשר עתידים להכריע בענייננו, וזאת במקום לדון ולבקר את אולמרט, על מעשיו והתנהגותו.
אנשי ציבור, שרים וראשי-ממשלות, צריכים לפעול לטובת הציבור, לומר את האמת ולפעול בהתאם לחוק. זאת הבעיה האמיתית. הדיון בבדבר היקף הכלים המשפטיים העומדים לרשות מערכת שילטון החוק הנו אכן דיון חשוב (ודיון רב-שנים אשר נערך בין משפטנים), ברם אין זה כלי בידי אנשי-ציבור לפטור אותם מאחריות פלילית או להסיט את האש התקשורתית מהם הלאה.
הדיון בשאלה האם היוע"מ מוסמך "לפטר" רוה"מ אשר נחשד בפלילים היא חשובה אולם משנית לשאלה המהותית אשר על הפרק ואשר ממנה אולמרט מתחמק, והיא – האם רוה"מ אכן ביצע את העבירות הפליליות בהן נחשד ? מהי האמת ? והאם אכן חובה עליו לקחת אחריות ולהתפטר בעצמו ?
יוני 11, 2008 at 8:32
ברק, אתה טועה לגבי חובתו של רה"מ להתפטר, על פי דין, באם מוגש נגדו כתב אישום.
אין חובה כזאת, לפחות לא בחוק (נסה למצוא סעיף שאומר כך, וספר לי אם מצאת). נכון שאפשר לטעון שבג"צ (בתגובה לעתירה זאת או אחרת) יאלץ אותו להתפטר, אבל אם יעשה כן, זה יהיה בניגוד גמור לרוח החוק. נסתכל על סעיף 18א בחוק יסוד הממשלה:
" הכנסת רשאית, בהחלטה ברוב חבריה, להעביר מכהונתו את ראש הממשלה שהורשע בעבירה ובית המשפט קבע בפסק דינו שיש עימה משום קלון; החליטה הכנסת כאמור, יראו את הממשלה כאילו התפטרה עם קבלת ההחלטה. "
מן הסעיף הזה ברור שאין למחוקק כוונה *לחייב* את ראש הממשלה בהתפטרות עוד בשלב הגשת כתב האישום. ואפילו לא בשלב ההרשעה (אם אין עימה קלון).
ואדגיש – אני לא נכנס בכלל לשאלה של האם ראוי לו לאולמרט שיתפטר ברמה הערכית או המוסרית. אני מדבר אך ורק על הרמה החוקית. וברמה החוקית, אני חושב שאסור לנו בשום פנים ואופן להגיע למצב בראש ממשלה חייבת, אוטומטית, בהתפטרות רק בשל חשדות או כתב אישום. אם אלו חמורים, יכולה הכנסת להדיחו. לדרוש התפטרות אוטומטית פירושו מסירת סמכות להדחת ראש הממשלה בידי היועץ המשפטי לממשלה. וזה בלתי נסבל, לפחות לדעתי.
יוני 12, 2008 at 13:27
אסף –
הטענות שהעלת נידחו, בפרט לגבי הטענה שלך כי המחוקק קבע "הסדר שלילי" בעניין זה.
ראה בג"צ פנחסי – בג"ץ 4267/93 אמיתי- אזרחים למען מינהל תקין וטוהר המידות נ' יצחק רבין, ראש ממשלת ישראל
מראה מקום –
http://www.constitution.org.il/index.php?option=com_consti_comp&mytask=view&class=1&id=943
וראה אף עוד קודם לכן, בפרשת דרעי בבג"צ 3094/93
יוני 29, 2008 at 6:41
ברק, אולי כדאי שתקרא את פסקי הדין שאתה מקשר אליהם. זה עוזר.
אעזור לך – מדובר בפסקי דין שעוסקים בשרים. במקרה שלהם, אכן לא קבע המחוקק הסדר שלילי כלשהו. החוק פשוט אינו מתייחס אליהם לכאן או לכאן בכל הקשור לפלילים.
במקרה של ראש הממשלה, לעומת זאת, בהחלט קבע המחוקק הסדר שלילי. הכנסת רשאית (ולא חייבת, אגב) להעבירו מתפקידו על רקע הרשעה עם קלון. ומכאן, אמירה חזקה של הכנסת (הריבון, להזכירך) ולפיה ראש הממשלה אמור להיות מסוגל להישאר בתפקידו בזמן משפטו (אלא אם יפול בהצעת אי-אמון, וכו'). רוח המחוקק ברורה כאן. זהו מצב משפטי שונה ממצבם של השרים.