• אי אפשר כרגע לפרסם תגובות או לשלוח טראקבאקים.
• כתובת טראקבאק: https://www.gaditaub.com/hblog/wp-trackback.php?p=272
• תגובות ב-RSS

תגובה אחת לפוסט ”המלחמה בשחיתות והליכוד“

1. מאת ברק:
   

   יוני 13, 2008 at 6:11

   באמת ? אני זוכר את ההיסטוריה אחרת.
   ראשית, שיא העימות בין "שלטון החוק" לבין נבחרי ציבור צריך להיות בשנות ה- 70 כאשר היועץ המשפטי לממשלה אילץ את רבין (מהשמאל) להתפטר.

   שיא נוסף היה בשנות ה- 90 כאשר כמעט כל ראשי ש"ס (פנחסי, דרעי וכו') הועמדו לדין ואף הורשעו. גם כאן, ראש-הממשלה היה דוקא מהשמאל.

   תקופת שלטון הליכוד זכורה בעיקר בשל ההידרדרות הקשה במוסר הציבורי של נבחרי-הציבור מן הליכוד (בעיקר). הסיסמה "רוצים ג'ובים" וההרגשה הציבורית שנבחרי הציבור מהליכוד מתפקדים רק כלשכת העבודה של חברי מרכז הליכוד. אבל, האוירה הציבורית הקשה הזאת לא התרגמה כמעט לכתבי-אישום פליליים (ומעט כתבי-האישום המינוריים שכן הוגשו, בסופו של דבר הסתיימו דווקא בזיכויים).
   שאריות מן התקופה הזאת הן התיקים נגד צחי הנגבי ואולמרט, אשר אפילו עד היום לא הבשילו לכתבי-אישום.

   הייתי רוצה להציע תאוריה אחרת, פשוטה הרבה יותר – אנשי "שילטון החוק", רודפים כביכול את כל פקידי השילטון אשר באותה עת מכהנים בתפקידם, ללא קשר למוצא, אג'נדה או שייכות מפלגתית. גם כנגד השמאל וגם כנגד הימין, זה לא משנה עבורם, כל עוד איש-ציבור נחשד בפלילים, הם יבקשו לחקור, ואם הם ימצאו ראיות מפליליות, הם גם יבקשו להעמיד לדין ולהרשיע.

   תאוריה זאת קרובה הרבה יותר למציאות. הבעיה בתאוריה הזאת שהיא מציירת את אנשי "שלטון החוק" באור חיובי.

   הטענה המקוממת ביותר המופיעה בכתבה, ומן הסתם הרחוקה ביותר מן המציאות, היא הטענה כי אנשי מערכת "שלטון החוק" פועלים יחד, כמפלגה. הם כביכול בעלי קשרים סודיים, מעין כת, הפועלת למען אג'דה פוליטית מסויימת, כנגד נבחרי-הציבור אשר אותם הם מסמנים.

   טענה זו – אשר הפוכה לחלויטין מן המציאות – אף מדיפה ריח קל של תאוריית קונספירציה.

   מבחינה מערכתית –
   מערכת "שלטון החוק" כביכול היא לא מערכת היררכית אחת, אלא תוצאה של פעולתן של 3 מערכות נפרדות לחלוטין (המשטרה החוקרת את החשדות, הפרקליטות המעמידה לדין ומערכת המשפט – המכריעה במשפטים המובאים בפניה). כל מערכת היא עצמאית ונפרדת, ואין כל קשר מערכתי/היררכי בין כל אחת מן המערכות.
   בל נשכח כי 2 מתוך 3 המערכות – המשטרה והפרקליטות, הן תחת שליטה ופיקוח של נבחרי-הציבור עצמם.

   מבחינה אישיותית –
   אף אחד מבין כל אנשי "מערכת שילטון החוק" לא השתתף מעולם בפעילות פוליטית. אין להם כל שאיפות פוליטיות. אף אחד מהם מעולם לא רץ לבחירות לאחר סיום עבודתו במשטרה/בפרקליטות. השופטים בדימוס יושבים בבית וכותבים ספרים (או מרצים באוניברסיטה). אף אחד לא יודע מה הדעה הפוליטית של השופטים, השוטרים או מהפרקליטות. וטוב שכך, שכן הטיפול שלהם הוא כמעט תמיד מקצועי, ולא נטוי פוליטית כמו נבחרי הציבור.

   הטענה לקשר סודי ומימוש אג'נדה פוליטית משותפת הוא מופרך לגמרי.

   רק להמחשה, בתקופה האחרונה שר המשפטים דניאל פרידמן נחשב, מסיבות שונות, כאויב מספר אחת של מערכת שילטון החוק. לכאורה, לשיטת טאוב, המשטרה היתה צריכה "לשבת" על פרידמן, חקירות, מעקבים. הפרקליטות צריכה לערוך כתב-האישום חמור נגדו והשופטים בכלל היו שמחים לזרוק אותו בכלא. הבעיה בתאוריה הזו היא, שפרידמן הוא, ככל האדם, שומר חוק מטבעו, ולכן מערכת שילטון החוק בכלל לא מתעסקת איתו.

   מערכת שילטון החוק היא מקצועית ולא פוליטית, והיא עוסקת במפירי חוק, בין אם מדובר בנבחרי ציבור ובין אם לא.

   הדוגמה הטובה ביותר לעניין זה היא הסיפור של חקירת ראש-הממשלה אריאל שרון בפרשת סיריל קירל. חקירה זו נערכה בסמוך למועד הבחירות. על שולחנה של המשטרה ושל הפרקליטות הונחו ראיות מפלילות רבות כנגד ראש-הממשלה. כל הראיות הוסתרו מעין הציבור, שכן ההנחיה המקצועית באותה עת היתה לערוך חקירה חשאית. ואמנם, גם המשטרה וגם הפרקליטות אף אחד לא הדליף.
   אולם, בסופו של דבר, פרקליטה אחת בודדה בשם גלאט-ברקוביץ' סברה כי מבחינה ציבורית יש עליה חובה לדווח ולהדליף את פרטי החקירה כנגד ראש-הממשלה, במיוחד לאור הבחירות שפתח (זוהי ככל הנראה גישת טאוב, שהחשדות הפליליים של נבחרי-הציבור יועמדו להכרעת העם ולא להכרעה משפטית. לפי גישה כזו, חובה לדווח על החשדות פליליים בפני העם כדי שיוכל להכריע, ולכן חובה להדליף, לא ?). מערכת "שילטון החוק" התנגדה מאד להדלפה הזאת. שיקולי המערכת היו מקצועיים נטו וללא כל אג'נדה פוליטית. ברקוביץ הודחה מיידית מן הפרקליטות ואף הועמדה לדין בשל השיבוש לחקירה ואף הורשעה. פשעה של ברקוביץ נחשב לבגידה בקרב אנשי הפרקליטות, דוקא משום שהיא לקחה על עצמה שיקולים פוליטיים ולא נהגה במקצועיות.

   עוד עניין שצריך לזכור הוא, שמבחינה מבנית, למערכת שלטון החוק לא יכולה להיות כל אג'נדה משום שאין לה סדר-יום. מערכת שלטון החוק (אם היתה כזאת) אינה יוזמת דבר. המשטרה חוקרת חשדות בעקבות תלונות המגיעות אליה ועל סמך ראיות בפועל אותן היא מוצאת. הפרקליטות מעמידה לדין רק על בסיס ראיות מוצקות אותן אספה המשטרה. השופטים מכריעים רק על פי ראיות שהוצגו להם, לאחר שעברו את מסננת עורכי-הדין של הצד השני ועל פי עקרונות וכללים מדוייקים אשר נוסחו עבורם בחוק או במקרים קודמים בעבר. כל שלב בטיפול המשפטי עובר ביקורת עמוקה ומחייב הנמקה מפורטת. היכולת של המערכת המשפטית לעצב מטרה משל עצמם ואז לחתור ולהגיע אליה היא אפסית.

   לסיכום
   פעם הביקורת נגד מערכת המשפט היתה שהיא שמאלנית או בעצם ימנית , תלוי את מי בפוליטיקה שואלים…
   כיום הטענה היא שמערכת המשפט היא חזקה מידי או בעצם חלשה מידי, תלוי את מי בפוליטיקה שואלים…

   הטענות העמומות בדבר קונספירציה ומפלגה דמיונית נשמעות לי כנובעות מאג'נדה פוליטית של הכותב דווקא, אשר לדעתו: "אני בעד אולמרט ונגד נתניהו, לכן בואו ננסה לשכוח מהחשדות לשוחד וניתן לאולמרט לעבוד".

   אם היה לפוסט זה רעיון קונקרטי, כנה, לשינוי חוק או לשינוי מבני כלשהו, מן הראוי כי היה מעלה אותו – ואז ניתן היה לדון עליו בכובד ראש (ובמידת האפשר, במנותק מהסערה הפוליטית הנוכחית).