נובמבר 12, 2008
אובמה וסופן של הסיקסטיז
משמעות בחירתו של ברק אובמה לנשיא ארצות הברית חורגת בהרבה מעבר לשאלת יחסי הגזעים. בשוך גל ההתרגשות הראשון, אפשר להתחיל להבחין בשינוי התת-קרקעי העצום שהניצחון הסוחף הזה העיד עליו. בשנים האחרונות, מתברר, היוצרות של הפוליטיקה האמריקאית התהפכו: המועמד הדמוקרטי נעשה מייצג המסורת, ואילו המפלגה הרפובליקנים מיקמה את עצמה כמהפכנית. זה שינוי עמוק, ורב משמעות.
את מושגי הייסוד של הפוליטיקה האמריקאית בעשורים האחרונים קבעו יותר מכל שנות השישים. הדיון בכל שאלה מרכזית בפוליטיקה האמריקאית שיקף את היחס למורשת המרד ההוא: כל התערבות צבאית אמריקאית בחו"ל נשפטה ביחס לוייטנאם; מאחורי הדיון בהפלות ובערכי המשפחה הסתתרה עמדה ביחס לחופש המיני שבו דגלו ההיפים; מאחורי הויכוחים על דמי אבטלה הסתתרה תוכחה מוסרית כלפי הבטלנות, הסמים, והשיער הארוך של הצעירים ההם. גם שאלות לא חשובות היו ביטוי להמשכן של היריבויות ההן: השינאה היוקדת של הרפובליקנים לביל קלינטון, היטפלותם לשאלת השימוש שלו בסמים בצעירותו, לשאלת השירות הצבאי, ליחסיו עם מוניקה לווינסקי, כולם ביטאו את אותה אימה של אמריקה השמרנית מפני פריקת העול, התרופפות המוסר, הפריצות והפראות, של "הסיקסטיז". כשקלינטון ניגן בסקסופון ב MTV ראו יריביו את הקהל של וודסטוק מתפלש בבוץ, שורף צווי גיוס, מפגין בעד הו צ'י מין.
הנשיאים הרפובליקנים עד בוש הבן ייצגו את החומה הבצורה של "הערכים האמריקאים" המסורתיים – עבודה קשה, משפחה, קפיטליזם, פטריוטיות – כנגד מה שנתפש כמהפיכה אנטי-אמריקאית. אבל בוש הפך את היוצרות. בוש היה נשיא מהפכן. במקום לשמור על אמריקה הישנה הוא ביקש ליצור אמריקה חדשה, בדמות הקצה הימני של המפלגה הרפובליקנית: הקפיטליזם שלו ייצג בבוטות לא את אידאל התגמול על עבודה קשה, אלא את הפריוולגיות של העשירים; יחסו להפלות וללימודי תורת האבולוציה נטה בחדות לכוון הפונדמנטליסטים; תפישתו את שליחותה של אמריקה – הבאת בשורת הדמוקרטיה לעולם כולו – נצבעה בקווים דתיים-משיחיים עזים; במקום תקציבים מאוזנים ברוח הימין השמרני הוא יצר גירעון עצום. בקיצור, בוש נתפש כמי שמבקש לשנות את יסודות הרפובליקה של אמריקה, לא כמי שמבקש לשמרם.
סיסמת בחירות של אובמה היתה "שינוי." זו סיסמה מטעה. כי השינוי של אובמה הוא במידה רבה הטיית הגה הספינה חזרה לכוון המרכז. זו קריאה שמרנית ולא מהפכנית. המהפכה כבר לא מאיימת משמאל, היא מאיימת מימין. כדאי לשים לב: שום סמל שיכול היה לקשור את אובמה למרד שנות השישים לא פגע בו. הקשר המובהק שלו למסורת התנועה לזכויות האזרח, העובדה שהודה בפה מלא בשימוש בגראס וקוקאין, שאלת ההפלות, תמיכתו המוצהרת בלגיטימיות של יחסים הומוסקסואליים, התנגדותו למלחמה בעירק, כל זה לא פגע בהצבעה עבורו כהוא זה.
המשמעות של העובדה הזאת היא מרחיקת לכת. המועמד של השמאל (ככל שיש שמאל באמריקה) הוא משמרם של הערכים האמריקאים, הוא אמריקה במיטבה. הימין, לעומת זאת, נתפש בעיני רבים כסטייה מסוכנת מדרך המלך. הבחירה של אובמה אולי לא מייצגת את סוף הגזענות, אבל היא מייצגת את סופן של שנות השישים. מועמד השמאל הפעם הוא לא הבוגד הפוטנציאלי במולדת. הוא הפטריוט.
(הרשימה פורסמה בידיעות אחרונות ב-10.11.08)
נובמבר 13, 2008 at 6:29
נדמה לי שאתה, כמו כולנו, נסחף קצת יותר מידי בהתלהבות של הנצחון הגדול הזה. ראשית כדאי לזכור שמדובר בנצחון הרבה פחות גדול משהיינו רוצים להאמין, ושנית כדאי לשים לב שלמרות הנצחון הדמוקרטי בכמה מדינות מפתח מבחירות 2000 ו-2004 נשארנו עם אותה מפה פחות או יותר של ארבע מערכות הבחירות הקודמות. גם ב-92 היו דיבורים דומים. קלינטון, כמו אובמה, נתפס כהמשך ישיר של שנות הששים, וגם הוא אמור היה לשים קץ לקרע שנוצר אז (והוא עוד היה גם לבן וגם דרומי). כל הפרשנויות שיצא לי לקרוא מדגישות, אחרי שהן גומרות לחגוג את הנצחון את העובדה שהחברה האמריקאית נשארה מפולגת בדיוק כמו ב-2004. יש מי שיצא לרחובות לחגוג ויש מי שהצהיר שיצטייד בנשק בעקבות הנצחון של אובמה נכתב באחת מהן.
דצמבר 13, 2008 at 10:13
אהלו גדי, מעולה שיש לך אתר מעניין כזה, בוודאי אעיין בו לא מעט. גדי ללא ספק מהאנשים המעניינים והנבונים בעולם העיתונות כיום.
ממליץ לראות את מועצת החכמים רק בשביל דברי גדי.
אם פעם תרצו להכיר מוזיקה [בעיקר רוקנרול ופופ..במובן הלא-מדונה של המלה] איכותית [מאוד], מהשנים האחרונות..
http://rateyourmusic.com/list/DavidIs/
דצמבר 25, 2008 at 13:56
נאום ההכתרה ( המשוער ) של אובמה
…… אנו כאמריקאים בני דתות שונות, מכבדים כל אדם ואומה כל דת וגזע .
לאמריקה יש אינטרס ראשון במעלה, בהפחתת העוינות והשנאה כלפינו, שפשתה בעולם המוסלמי .
הממשל בהנהגתי יפעל לשיפור משמעותי ביחסנו עם מאמיני האיסלאם וארצות ערב .
נגבש מדיניות חדשה ושונה בה יהיה ביטוי מאוזן וצודק לאינטרסים של כל הצדדים, במטרה להגיע למימוש זכויות האדם והאומות החיות במזרח התיכון, במטרה להגיע לשלום מוסכם ובר קיימה.
סוריה
אנו רואים את הגולן, כחלק מסוריה ונתמוך בהחזרתו לסוריה אך ורק בדרכי שלום .
לתפיסתנו הגולן מוחזק בידי ישראל, כפיקדון זמני וזאת כל זמן שסוריה מהווה בסיס לגורמי טרור ואיום על שכנותיה .
נעודד את ישראל ידידתנו לקבל את גישתנו זו ולהכריז, שבתנאי שלום מוסכמים תחזיר את הגולן.
כיום מובן חששה של ישראל מהעוינות והאיום הסורי וגורמי הטרור הסמוכים על שולחנה , אך אנו נמליץ להנהגה הישראלית החדשה, שתבחר לנקוט יוזמה חד צדדית, שתפגין את רצונה לשלום וליחסי שכנות טובה כלפי סוריה ולוותר ללא תנאי על חלק מזערי כ 2% משטחו של הגולן, כאיתות לסורים, שאם פניהם לשלום, יזכו לקבל כל שנה 2% נוספים כך עד החזרת הגולן כולו לריבונית סורית.
הפלסטינאים זכאים למדינה עצמאית וריבונית לצידה של ישראל , אנו נתמוך ונעזור בהקמתה לאחר, שהפלסטינאים יגבשו הנהגה חזקה מוסכמת ומקובלת המכירה בזכותה הלגיטימית של ישראל להתקיים בגבולות מוסכמים על שני הצדדים. ( מתווה קלינטון ).
נשכנע את ישראל , ידידתנו להסיר את המאחזים וההתנחלויות הממוקמים באזורים, שיהיו בעתיד שיטחה של המדינה הפלסטינאית.
עד שיבשלו התנאים להקמת המדינה הפלסטינאית העצמאית נפעל ליצירת כוח רב לאומי, אשר יחליף את כוחות הביטחון הישראלים בשמירה על הביטחון הסדר ומניעת הטרור .
חמלה ופיוס
תושבי האזור הסובלים ומשלמים מחיר יקר מכל, עשרות שנים חייבים להתעשת לשנות את מסלול חייהם ולפנות לדרך של פיוס והשלמה .
ביום הכתרתי לנשיאות ארצות הברית , שחרתה את חרות האדם כערך ראשון במעלה .
אני קורא למנהיגי האזור לנקוט צעד אמיץ של רצון טוב וחמלה ולשחרר את כל האסירים והשבויים .
כדי להניע את המהלך אני אעניק חנינה למרגל הישראלי פולראד היושב שנים רבות בכלא.
השכנת שלום אמיתי ויציב באזור הוא תהליך ארוך ומסובך המצריך חזון , אמונה ונחישות .
אני מאמין, שטובתנו ושגשוגנו כאמריקאים וכבני אדם מותנה בשלום עולמי ואפעל ככל יכולתי למען שלום צודק ומתחשב.
( בשם ) אובמה.