מו”מ לשום מקום

שוב חוזר המשא ומתן שזנחנו לשווא. לא רק אולמרט מנהל משא ומתן, ומבטיח לנו שאוטוטו יהיה דיל (שממילא אין לו כרגע מנדט להתחייב עליו) אלא גם שלושת המפלגות הגדולות חזרו לאותו פזמון: הן יחתרו באומץ להסכם שיבטיח שלום עם ביטחון. המפלגות נבדלות במחיר שהן מוכנות לשלם, אבל זה לא באמת משנה. אנחנו מתווכחים בינינו על מחירה של סחורה שהפלסטינים לא רוצים לקנות.

היה נדמה שהתעוררנו מתרדמתנו והבנו את זה אחרי קאמפ-דיויד 2000. היה נדמה שהבנו שכל מערכת המושגים שלנו שגויה מן הייסוד. גם בימין וגם בשמאל. ואז הפסקנו לדבר על "ויתורים" שצריך לעשות "תמורת שלום". לאט לאט תפסנו שכל העסק הפוך: לא אנחנו רוצים ארץ שלמה והם חלוקה. בדיוק להיפך: אנחנו זקוקים לחלוקה והפלסטינים רוצים למנוע אותה. הם חותרים לרוב ערבי בכל הארץ, וחלוקה תגזול את זה מהם.

זה בעצם לא חדש. עוד בדיונים באו"ם על החלטת החלוקה ב 1947 דרש הצד הערבי מדינה אחת. הועדה שהכינה את ההצעה עבור מליאת האו"ם – UNSCOP – הבינה היטב את הסיבות לדרישה: הערבים היו שני שליש מתושבי הארץ, והם ביקשו להקים מדינה ערבית מהר, לפני שתבוא עליה מסיבית, כל עוד הם רוב. הם הבינו היטב שחלוקה תבטל את ייתרונם הדמוגרפי ותהפוך את המדינה היהודית ליישות יציבה. גם אנחנו הבנו את זה. לכן אנחנו קיבלנו את החלוקה והם לא.

המצב חזר בדיוק לנקודה הזאת. כל המדיניות שלהם מכוונת לאי-חלוקה. המשא ומתן הנמשך לאין סוף נעצר תמיד באותו מקום: זכות השיבה. כל פעם שמתקרבים להסכם מתברר שעל זה הפלסטינים לא יוותרו. כך בקאמפ-דיויד 2000, כך גם במסמך של הליגה הערבית המכונה "היוזמה הסעודית". פירוש הדבר שבין שנקבל את הדרישה ובין שלא, לא יהיה הסכם חלוקה. אם לא נקבל, הם לא יחתמו על הסכם חלוקה. ואם כן נקבל יהיה הסכם, אבל לא תהיה חלוקה: זכות השיבה פירושה שתי מדינות פלסטיניות לא שתי מדינות לשני עמים. גם את הדרך לחלוקה בלי הסכם הם הצליחו לחסום, בעזרת קסאמים.

מאז מלחמת לבנון, נדמה ששכחנו את מה שלמדנו: שהמשא ומתן אינו מוביל לשום מקום. הוא פשוט יימשך לאין קץ כי הזמן עובד לטובתם. נמשיך לנמנם בחיקו של הויכוח על פרטים, עד שנישקע לאט לאט בביצת הדו-לאומיות וכבר לא נוכל להיפרד מהם. בסוף תהיה כאן מדינה אחת עם מיעוט יהודי. כדאי שנחזור להתעורר, ונביט למציאות הזאת בעיניים. הם לא נתנו, והם לא ייתנו, לחלק את הארץ. נצטרך לעשות את זה בעצמנו. נכון, אין דרך כרגע לסגת חד-צדדית. אבל יש הרבה מה לעשות למניעת שקיעה בביצה הדו-לאומית. אפשר לסיים כבר את בניית הגדר, להתחיל להחזיר את המתנחלים, ולהשאיר את הצבא בצד השני עד שתימצא דרך למנוע טרור טילים.

ציונות זה עניין רציני. התנועה הזאת ידעה לקחת החלטות. מנהיגות של ממש לא היתה נותנת לקומץ מתנחלים וכמה טילי פח לרסק את הספינה הציונית על שרטון דו-לאומי.

(הרשימה פורסמה בידיעות אחרונות ב-26.11.08)

  • אי אפשר כרגע לפרסם תגובות או לשלוח טראקבאקים.
  • כתובת טראקבאק: https://www.gaditaub.com/hblog/wp-trackback.php?p=289
  • תגובות ב-RSS

8 תגובות לפוסט ”מו”מ לשום מקום“

  1. מאת אבשלום קור:

    מפלגה אחת – שלוש מפלגות – שלוש המפלגות ולא שלושת המפלגות.

  2. מאת יוסי:

    המהלכים החד-צדדיים שהזכרת הם בדיוק המהלכים שאני תומך בהם, אבל הגדר צריכה להיות בגבול 67 ולא איך שהיא היום. למה? כי אם נשאיר את הצבא מעבר לחומה שאינה גבול 67 לעולם לא תגיע פשרה.

    צריך להבין שהפלשתינים אינם מיקשה אחת וקשה להאמין שרובם באמת מעדיפים להמשיך להילחם למען מדינה אחת לשני עמים. הרי הם יודעים שאין כמעט יהודים שמסכימים לכך, ורוב בני האדם לא רוצים להילחם כל חייהם, ולא רוצים שילדיהם ימותו.

    אפילו אם נקבל, קצת, את הטענה שלך שהצד השני לא רוצה שתי מדינות לשני עמים, עדיין לא יהיה מנוס משכנוע הצד השני ששתי מדינות לשני עמים זה הפתרון הנכון, כי אנחנו לא רוצים להמשיך ולהילחם. כבר עדיף לעזוב את המדינה ולחיות באוסטרליה, מאשר להוליד את ילדינו לעוד מלחמות ומוות.

    מסיבה זו, כאשר פועלים באופן חד-צדדי, צריך לנסות לחשוב למה יסכים הרוב הפלשתיני בסופו של דבר. כבר היום, נדמה לי, הרוב הפלשתיני יסכים לחלוקת הארץ לשתי מדינות בהתאם לגבולות 67', ופתרון סמלי לבעיית הפליטים.

    בקיצור, אני לא מסכים איתך שהפלשתינים רוצים להתבשל במיץ המלחמה הזה עוד ארבעים שנה, עד שיצליחו לכפות עלינו מדינה אחת לשני עמים. מקסימום, אולי, ערפאת רצה בזה. מנהיגי החמאס אולי רוצים בזה. אבל לא רוב הפלשתינים. ובטח שלא מדינות ערב שלא איכפת להן מהפלשתינים בכלל, והן רק רוצות שתהיה להם איזושהי מדינה כבר, מצידם אפילו לא בגבולות 67'.

    אבל מי יודע, אולי תפיסת העולם שאתה מציג כאן תיקלט טוב יותר אצל קוראי ידיעות אחרונות, כי היא מציגה את היהודים כטובים ואת הערבים כרעים, והיא מציגה את פינוי ההתנחלויות כמשהו שיחבל בתוכניות הערבים המרושעים. כן, אני יכול לראות ליכודניקים קונים את זה.

  3. מאת פנחס:

    ואם הם ירצו מדינה דו לאומית אין זאת אומרת שעלינו להסכים לזה. אנו מוכנים לתת להם מדינה בתחום קוי הבטחון שלנו.
    תפיסת השלום שלך היא משיחית. כמעט כל המלחמות בהיסטוריה פרצו ממצב של שלום. גם בין גיאורגיה ורוסיה היה שלום ונורמליזציה מוחלטת. וקוי 1967 הם גבולות אושוויץ כפי שכינה אותם אבא אבן היונה. ביחוד אם נקח בחשבון את חוסר היציבות של האזור ואת זרמי המעמקים הפורצים החוצה כל זמן מסוים. אתה אומר שצה"ל ישאר ביו"ש עד שנמצא נשק נגד הקאסמים. ובכן לשפר טיל שיחדור דרך מעטה ההגנה הנגד טילי זה ייחסית ענין של מה בכך. אולם לשפר הגנה נגד טילית זה ענין ממושך ויקר פי עשר.
    אשר לדמוגרפיה הרי היא בירדה תלולה אצל הפלשתינים בעוד שהריבוי הטבעי אצל החרדים- דתיים עובר את הריבוי הפלשתיני בהרבה.

  4. מאת ליעם:

    מעניין לראות ניתוח כמעט זהה של אורי הייטנר באתר אומדיה:
    http://www.omedia.co.il/Show_Article.asp?DynamicContentID=22899&MenuID=726&ThreadID=1014017

  5. מאת שיר:

    פנחס ידידי, כתבת "כמעט כל המלחמות בהיסטוריה פרצו ממצב של שלום". לפי הגיון זה אין שום תוחלת בשלום כי הוא יביא למלחמה, ומלחמה מאידך היא דבר מצויין כי היא עשויה במקרים מסויימים להביא לשלום. בהמשך לאותו סוג טיעונים לחיות זה טראגי כי בסוף מתים וחבל להתקלח כי אחר כך מתלכלכים.

  6. מאת כל מילה בסלע:

    אנחנו משחקים לידיים של תומכי המדינה הדו-לאומית בציבור הפלסטיני ובציבור המתנחלים. חייבים לקבוע עובדות בשטח ולהיות אקטיבים בנושא הזה

  7. מאת שמואל:

    ממתי הציונות היא הטיעון למהלך חד צדדי??
    זהוא טעלול פוסט ציוני באיצטלא של רעיון ציוני.

  8. מאת שרית:

    כמובן שהמפלגות ה"שמאל" הןם לא שמאל
    אלא מפלגות לאומניות ערביות.

    הקשר היחיד שהיה להם לשמאל הוא תמיכה כלכלית
    של המדינות הקומוניסטיות בזמנים ישנים.

    לגבי מה שהערבים המתונים דורשים :

    1. מדינה פלשטינאית בשטחי 67 עם יודאן ריין
    2. מדינה דו לאומית בשטחי 48

    המטרה: המדינה הדו לאומית תהפוך עם הזמן, בזכות זכות השיבה
    למדינה ערבית נוספת ותתאחד עם המדינה בסעיף 1

    כמו כן, היהודים יעודדו לעזוב ע"י טרור וכד'.

    זאת ההצעה העומדת על הפרק עם המתונים – אבו מאזן ,ערב הסעודית.
    ההצעה של החמאס היא ברורה: "טמאים ,לכו מפה או שנהרוג אתכם"