מרץ 7, 2009
10 שנים לרסלינג, ומאמר של אלכס יעקובסון. להנאתכם.
הוצאת רסלינג חגגה השבוע 10 שנים להווסדה, ועורכיה התגאו בזה שהם מעודדים מחשבה ביקורתית. נו. בל נגזים. יש הרבה ספרים מעניינים ברסלינג, אבל סדר היום של העורכים איננו עידוד מחשבה ביקורתית. הוא עידוד ביקורת בלתי מחשבתית, אוטומטית, שתפקידה ליצור אצל חסידיה תחושת צדק בזול. צדקנות היא ההפך מצדק, ומוסרנות היא ההפך ממוסר. התחסדות מהסוג הזה מאפשרת לאליטה לרחוץ בניקיון כפיה מתוך התנכרות לישראל ולישראלים, וזה לא משהו להתגאות בו. דוגמה טובה הוא ספרה של ז'קלין רוז, השאלה של ציון: ציונות בלי נחת. דוגמא אופיינית לקלות, הרישול והצדקנות של הפוסט-ציונות בת זמננו. אלכסנדר יעקובסון עשה מהספר צחוק, בנימוס, אבל ביסודיות רבה, במאמרו החדווה שבהטפת מוסר. ובאותה הזדמנות האתר משיק עמוד חדש שירכז מאמרים על ציונות, מאמרים המבקרים את הפוסט-ציונות, ועוד. המשך יבוא.
מרץ 7, 2009 at 16:25
אני קראתי את ספרה של רוז, ואינני שותפה לדעתו של אלכסנדר יעקובסון על הספר. ההנחה כאילו השואה הוכיחה את צדקת הציונות, ומשום כך אבות הציונות היו רציונלים, איננה הכרחית.
ניתן לצדוק באיבחון הבעייה: מצוקת יהודי אירופה, אך לטעות בפתרון. דומני שבראשית המאה העשרים ואחת ניתן לקבוע כי היהודים שהיגרו מאירופה לצפון-אמריקה היו חכמים יותר מעמיתיהם שבחרו לעבור למזרח-התיכון.
אני מאמינה כי רבים מהיהודים סובלים מטראומה, כמו גם רבים מהפלסטינים, שנמצאים באותו מצב.
במזרח התיכון נותרה מעט מאד שפיות.
מרץ 8, 2009 at 1:29
אני חייב לומר שכל הדיון המחבר בין פאתולוגיה, מינוחים קליניים, לעמדות פוליטיות או תפיסות אידיאלוגיות מרגיש לי קצת בולשביקי. אם כבר בפרויד עסקינן, להלן כמה אספקטים נוספים לשעשוע: האם יהיה מופרך לומר שהכמיהה המתרפקת של חלקים בעולם הרוח הישראלי לערבי השורשי הינה גלגול של המשיכה האדיפוסית לאמא ( אדמה) אשר התגלגלה לאיום גדול מהמתחרה עליה, לאחר מכן חרדה כלפיו, ובסוף הזדהות איתו, קרי, הזדהות עם התוקפן?
האם הבנייה המיתולוגית של שורשיות הערבי, של טרגדיית גירושו אינה אלא השלכה של תשוקות היהודי? של חרדותיו?
האם הבנייה המתמשכת של נוסטלגיה לעולם הערבי הפרה- נכבה, אינה אלא הגנה מאנית מהריקנות שבבסיסו של היהודי?
מרץ 8, 2009 at 9:00
לדידך גדי, כל ביקורת שכלתנית כלפי פרוייקט הציונות היא מתחסדת, מנוכרת, צדקנית, מטיפנית. כמובן שבביטול היכולת לבקר פרוגרמה\תנועה\אידיאולוגיה אתה מכשיר אוטומטית כל עוול שהיא עושה. חבריך הניאו-קון מעדיפים את חיכו החם של הממסד במקום לצאת נגדו כשהוא פוגע בחלשים\אחרים שבחברה. על כך יש רק להצטער.
מרץ 9, 2009 at 3:53
יש רק להצטער על כך שכל מיני קשקשנים חושבים שמתן הכשר לביטול זכותו של העם היהודי לקיום עצמאי הוא לגיטימי. הממסד היחיד שקיים היום הוא זה של משטר ההפרטה, שאנשים כמו גולגולת משרתים מבלי מישים ועוד מדמים את הבל הפה הבורגני שלהם לחתרנות. מה שהיה יכול להיות משעשע בנסיבות אחרות.
מרץ 9, 2009 at 7:21
גולגלי – קראת את המאמר שגדי מצרף? אני קראתי, ממליצה לך, אולי תחשוב שוב לפני שאתה מוסיף את התואר "שכלתנית" בכזאת קלות. באמת מאמר מעניין, ממליצה לך לקרוא. אה, וגם לשמור על ראש פתוח, שכן נראה לי שממש כמו שאתה טוען שבעיני גדי כל ביקורת על הציונות היא מתחסדת, כך נראה לי שכל ביקורת על הביקורת היא בעיניך "העדפת חיקו החם של הממסד".
לדידך גולגלי, אתה ודאי חתרן!
מרץ 9, 2009 at 7:43
רגע, גם לדפנה אני מרגישה חייבת לענות… "דומני שבראשית המאה העשרים ואחת ניתן לקבוע כי היהודים שהיגרו מאירופה לצפון-אמריקה היו חכמים יותר מעמיתיהם שבחרו לעבור למזרח-התיכון."
בראבו דפנה, אין חכם כבעל ניסיון! בואי ניגש לניתוח הקביעה: מה בעצם למדנו ממנה? שבמקום להגיע לארץ ישראל/מדינת ישראל, היה על כל יהודי אירופה להגר לצפון אמריקה? כי הרי צפון אמריקה רק חיכתה לכולם ופתחה את שעריה! היא הנפיקה אשרות ללא גבול, וכל מי שביקש – מיד קיבל (עם סל קליטה אפילו)! לא היה כל צורך בלהתעקש על מדינה, כשיש את צפון אמריקה!
"ניתן לצדוק באיבחון הבעיה: מצוקת יהודי אירופה, אך לטעות בפתרון." נו באמת. רוצים להרוג אותך, הורגים אותך, וזה הפתרון שלך? ריבונות על גורלך? ובכלל, הרי אמריקה שם!
ומה את אומרת בעצם בתחילת התגובה, שרוז אכן אכן הוכיחה שאבות הציונות בעצם לא היו רציונליים? כי ויצמן היה מודאג והראה סימני דיכאון, מחלה פתולוגית נדירה (!) שמביאה אנשים להגות אידיאולוגיות מופרכות? כי הרצל היה נסער כשחיבר את אלטנוילנד? כי בן גוריון רכש נשק בזמן קרב? הרי אלה טיעונים כל כך (כל כך) מופרכים ולא רציניים בעליל! רגע, אולי (לפי אותו היגיון כמובן) גם המחברת סובלת מעיוות פסיכואנליטי פתולוגי חמור?
מרץ 9, 2009 at 9:42
טאוב, כנראה פספסת את השיעור הזה:
אד הומינם:
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%93_%D7%94%D7%95%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%9D
אבל כנראה ככה זה כשיוצרים שפה מכובסת לשריפת ספרים. הרי זה מה שאתה בעצם עושה – אתה יוצר דה-לגיטימציה של דיעות ואנשים. אתה מפחד שאחרים יצליחו להתמודד עם טיעונים שאתה פשוט לא מסוגל להבין.
אתה פשוט מנסה לגרור את כולם לביב ה"פרגמטי" האנטי-אינטלקטואלי והפסיכולוגיסטי שלך. הנה – הצלחת.
מרץ 10, 2009 at 0:17
לאייל – אני לא כל כך ידעתי מה זה אד הומינם, אז קראתי את הערך שקישרת אליו – באמת מעניין ותודה לך, השכלתי.
מעבר לכך – התגובה שלך היא היא דוגמה מצויינת לכשל לוגי והתקפה לגופו של אדם: "ככה זה כשיוצרים שפה מכובסת לשריפת ספרים…אתה מפחד… אתה פשוט מנסה לגרור את כולם לביב ה"פרגמטי" ו… והפסיכולוגיסטי שלך"
אלכס יעקובסון מעלה כמה טיעונים שראויים להתייחסות, אך אתה משום מה לא מגיב לאף אחד מהם.
אם גדי מפחד שאחרים יצליחו להתמודד עם טיעונים שהוא לא מסוגל להבין – אדרבה, שתף אותנו בטיעונים הללו.
אני, לפחות, סקרן לשמוע אילו טיעונים יכולים לתקף מחדש את מה שיעקובסון מערער במאמרו (לטעמי בשיטתיות ובהצלחה).
מרץ 10, 2009 at 12:16
הקטע על יהודה אלקלעי השכיב אותי על הרצפה מרוב צחוק. ענק.
אפשר להגיד שהקטע הזה מתמצת את כל האנטי\פוסט ציונות על רגל אחת.
מרץ 10, 2009 at 12:29
תשובה לתל-אביבית:
עד 1924 אכן היו שערי ההגירה לארצות-הברית פתוחים בפני כל, ואכן מליוני יהודים היגרו אליה, ולא בחרו ברעיון הציוני. אבות הציונות היו צריכים לדעת שהם משחקים באש, ולעודד הגירה לאמריקה.
בסופו של החשבון ההיסטורי, מדינת ישראל קלטה יהודים בעיקר מארצות מצוקה. יהודי המערב הבינו כי הרעיון הזה מסוכן מדי עבורם.
הרצל רצה בארץ מקלט ליהודים, וחזונו הוגשם. מדינת ישראל היא המדינה שיש בה הכי הרבה מקלטים בעולם…
לא מאוחר מדיי. ישראלים שפויים צריכים לדאוג למשפחותיהם ולבדוק אפשרויות קליטה בארצות המערב. ארצות-הברית, קנדה ואוסטרליה פותחות את שעריהן בעיקר בפני צעירים ומשכילים.
נשאיר את המזרח-התיכון לחמאס, ליברמנים ודומיהם. המשך התעמולה הציונית מסכן את חייהם של אנשים רבים וטובים בישראל.
מרץ 10, 2009 at 14:55
פנטסטי דפנה. 6 מיליון יהודים יוותרו על רכושם ועל כל מה שבנו פה כדי להגר למקומות אחרים (כאילו שמישהו רוצה בהם שם בכלל גם כיום). את ורוז בהחלט יכולות להסתפק ביישום הרעיון הזה לגבי עצמכם לפני שאתן מציעות לנו לממש את החלום הרטוב הזה.
מה הפטרנליזם הזה? אם לא טוב לך בישראל את יכולה ללכת למקום אחר. לפי מה שראיתי עד עכשיו רוב השמאלנים שדוגלים בחיסול המדיה היהודית מעדיפים להישאר פה בזמן שהם מטיפים לזה. כנראה שלא כל כך גרוע פה למרות הכל.
מרץ 11, 2009 at 13:57
העמדה של רסלינג, איננה פוסט ציונית באופן אחיד, חלק מהספרים שיוצאים בהוצאתה הם בעלי אופי ציוני ברור.
האם אתה מודע גדי, לכך שמבקריך נוהגים לטעון כלפיך שאלו פשוט הדברים שמעסיקים אותך, כמה ספרים פוסט ציונים יוצאים, ולא במציאת פתרונות לבעיות שאיתן מדינת ישראל צריכה להתמודד.
מרץ 11, 2009 at 14:18
דווקא הוא מתמקד במציאת פיתרונות לבעיות של ישראל, ואז הוא מתבאס שבני אדם מפריעים לו לתיאוריות שלו.
היה נורא מצחיק לראות אותו ביציע העיתונות, אההההמ, סליחה, מועצת החכמים, צועק על אלדד יניב מכיוון שאהוד ברק לא מתיישר לפי הקו שלו והורס לו את התיאוריה. כמובן שמכך הוא לא יסיק מסקנה שהתיאוריה שלו נכשלה, מה פתאום – התיאוריה של טאוב תמיד עובדת, זו המציאות שנכשלה. הרי הוא "פרגמטי".
מרץ 11, 2009 at 16:49
האמת שממש צחקתי בקטע עם יהודה אלקלעי. לא זוכר מתי צחקתי ממש בקול ממאמר היסטורי. תענוג.
אייל-אם בפרגמטיזם אתה מתכוון שגדי(או בזאת יעקובסון למעשה) טוען שספר שבו טענות היסטוריות צריך לפחות להיות מבוסס בעובדות,זו אכן בעיה רצינית כי לפעמים העובדות ההיסטוריות מפריעות למנתח הפיסכואנליסט להביא את שפת התת מודע מן המוח הריאקטיבי אל המוח הקונסרבטיבי או איזה קשקוש אחר.
דפנה-אהוי! אפשר להתקשר למילון אבן שושן ולהגיד להם ששינית את הגדרת המילה "שפיות" ל"מנוסה מבוהלת"? אהבתי את הגילוי המופלא ש"המשך התעמולה הציונית" מסכנת את אזרחי ישראל, ואני דווקא חשבתי שהכדוריות ברזל בטילים של החיזבאללה שריססו לי את הבית לפני שנתיים מסכנות אותי! וואו, תודה שפקחת את עיני!