• אי אפשר כרגע לפרסם תגובות או לשלוח טראקבאקים.
• כתובת טראקבאק: https://www.gaditaub.com/hblog/wp-trackback.php?p=312
• תגובות ב-RSS

10 תגובות לפוסט ”הרוגים פלסטינים – מאיפה המספרים?“

1. מאת אלי:
   

   מרץ 22, 2009 at 10:22

   גדי, דווקא מתוך הערכה עמוקה אליך, אני אומר את הדברים הבאים. העיסוק שלך בנושא זה וההתנפלות (הלא אופיינית) על גדעון לוי בטלוויזיה עלולים להביא אנשים שלא מכירים את דעותיך לחשוב שליבך גס בהרג של ילדים ונשים. לא המספרים חשוהים אלא עצם המעשים שנעשו. חלקם אולי הכרחיים אבל חלקם בוודאי ראויים לגינוי מוסרי, שלא שמענו ממך וחבל.

2. מאת צבי דוד פטר:
   

   מרץ 23, 2009 at 0:33

   אלי אני קורא דבריך בתדהמה, האם אמירת האמת אינה חשובה ומה שחשוב הוא יצירת תדמית לד"ר גדי טאוב? (ודיעותיו ידועות היטב בציבור המתעניין ברצינות בפוליטיקה, זכינו שד"ר טאוב אינו כבול בכבלי התדמית של השמאל הפוליטי בישראל, כתבת את הדבר הבא "לא המספרים חשובים אלא עצם המעשים שנעשו" משםט זה מקביל לאמירה "אל תבלבל אותי עם עובדות", וודאי שמספרים קריטיים בדיונים שכאלה שהרי המספרים הם אחד הממדים לקבוע האם מדובר בתושבי עזה שנהרגו שלא בכוונת מכוון בדרך ללחימה וחיסול לוחמי החמאס או שמא בוצע כאן רצח עם ממשי, וכן הבחנה האם מדובר לדוגמא במעשה נבלה של חייל בודד או שמא בדפוס של רבים מחיילינו, מספרים הם למעשה כמעט הכל, אם נשווה את המספרים שהיו בעזה לכל לחימה דומה בעולם נמצא שהשגי צה"ל מרשימים עד תדהמה בנושא ההומניטרי, עובדה מעציבה היא זו שלרוב אנשים משכילים שמכבדים את עצמם ואת דיעותיהם אינם מסתכלים על עימותים פוליטיים מנקודת מבט היסטורית השוואתית וכן חסרי רגש לאומי מינימלי שנדרש לעניות דעתי מכל אדם מוסרי

3. מאת אלי:
   

   מרץ 23, 2009 at 8:25

   בשבוע בו מעידים חיילי צה"ל כי קיבלו הוראות להרוג כל מי שנמצא באזור או בית מסויים ולא התפנה ממנו ומתגלה כי יחידות רבות בצה"ל מדפיסות חולצות גזעניות מעוררות חלחלה (כמו אישה פלסטינית בהריון והכיתוב כדור אחד הורג שניים), מן הראוי להתייחס לנושאים אלה באופן ישיר ולא לנסות להסיט את הדיון למקומות אחרים.
   אני שמח שישנם אנשים שהמצפון שלהם שקט והם מתגאים במוסריות של צה"ל, אך אל תשלה את עצמך. אף צבא מערבי לא קיבל פקודות מסוג זה במלחמה בעירק ובאפגניסטן, ואף יחידה צבאית מערבית לא מרשה לחולצות עם מסרים שכאלה להיות מודפסת.
   האכזבה שלי מגדי טאוב נובעת דווקא מתוך הערכה אליו. הדברים לא קשורים בהכרח לעמדות פוליטיות. התגובה של ארי שביט הראתה כי הוא אכן מזועזע במישור האנושי מהדברים שהתרחשו.

4. מאת מרדכי צבי:
   

   מרץ 24, 2009 at 7:02

   מעניין מהיכן שמעת ש"חיילי צה“ל קיבלו הוראות להרוג כל מי שנמצא באזור או בית מסויים ולא התפנה ממנו" ומהיכן שמעת על "יחידות רבות בצה“ל המדפיסות חולצות גזעניות מעוררות חלחלה (כמו אישה פלסטינית בהריון והכיתוב כדור אחד הורג שניים)"?
   האם לא מתעמולת החמאס אשר ד"ר טאוב מתייכס אליה???

5. מאת מד' ליונה עיוורת:
   

   מרץ 24, 2009 at 12:59

   אלי שוב לא מתבלבל מהעובדות בכתבו: "בשבוע בו מעידים חיילי צה“ל כי קיבלו הוראות להרוג כל מי שנמצא באזור או בית מסויים", אף חייל לא העיד כך. כל העדים העידו כי שמעו על כך ועדותם היא מכלי שני ושלישי. בנוסף, כאשר המציאות בשטח היא שהערבים משתמשים באזרחים כמגן אנושי כדי להתקדם אל עבר כוחותינו ולהרוג את ילדינו, אני מצפה מבני שירה במגן ובמי שאחריו ושיחזור בשלום הביתה!!!

6. מאת דרור קמיר:
   

   מרץ 24, 2009 at 23:00

   לזכותו של ארגון "בצלם" ייאמר שהם מתייחסים בחומרה רבה לפעולות של חמאס נגד ישראלים. את גלעד שליט הם מגדירים באופן חד וחלק כבן-ערובה שכליאתו מהווה פשע מלחמה, וקובעים שחמאס צריך לשחרר אותו לאלתר ובלי להתנות תנאים. יושרה כזאת קשה למצוא בארגונים אחרים, ישראלים או זרים, המבקרים את פעולות ישראל נגד הפלסטינים. גם הנתונים שהם מביאים, עם כל הביקורת הלגיטימית עליהם, הם עדיין הנתונים המפורטים ביותר והאמינים ביותר שאפשר למצוא.

   לגבי העדויות של חיילי צה"ל על מה שהתרחש בזמן המלחמה בעזה – מכל העדויות שפורסמו בתקשורת לא מצאתי ראיה אחת חותכת לכך שבוצעו פשעי מלחמה. יש עדויות ברורות על ונדליזם מכוער, מהסוג שמוכר לנו היטב מביקורים של צעירים ישראלים באתרים בארץ ובחו"ל. זה מגעיל כשאזרחים נוהגים כך, זה מגעיל כשחיילים נוהגים כך, ועוד בעת מלחמה, אבל זה לא פשע מלחמה. היו גם עדויות על מצבים בעייתיים ודילמות מוסריות קשות לגבי פתיחה באש. אלה בעיות ודילמות שאופייניות למצב מלחמה, וזו הסיבה לכך שצריך למנוע מלחמות. הבעיה היא שאת המלחמה הזאת יזם חמאס, ועל כן הוא הכתובת לתלונות על התוצאות הקשות. יותר מזה – אני לא מכיר הרבה צבאות בעולם שבהם חיילים מתלבטים כל כך בעת מלחמה בדילמות מוסריות, ועוד נותנים לזה ביטוי גלוי כל כך. זה לא הופך אותי מאושר, אבל זה בכל זאת פתח תקווה לכך שהמלחמה לא הופכת את החיילים הישראלים למכונות הרג.

7. מאת גדי טאוב:
   

   מרץ 28, 2009 at 2:51

   והנה עוד משהו משולחנו של יונתן דחוח-הלוי, על העדות שהיתה אמורה להוכיח ירי מכוון באישה פלסטינית. זה ניתוח של הידיעה של
   הידיעה של הסוכנות AP, לעומת המידע שהיה ברשותה והושמט. כאן:
   http://cafe.themarker.com/view.php?t=956631

8. מאת נורית:
   

   מרץ 30, 2009 at 9:29

   אני עוקבת לעתים לאחר הכתיבה של יונתן דחוח-הלוי וחייבת לציין כי היא מאופיינת באי דיוקים ובהסקת מסקנות נמהרות לעתים קרובות.
   יכול להיות הסבר פשוט לסתירות בין שני הסיפורים: המדובר בשני מקרים שונים שאירעו למשפחות שונות ובגלל זאת הפער בזמנים. ייתכן שהיו עוד מקרים דומים שאירעו, מכיוון שהחיילים קיבלו הוראות דומות במלחמה.
   הבעייה היא לא רק בחיילים אלא בדרג הפיקודי בראשות אולמרט וברק שאישרו לצבא בקלות בלתי נתפסת הגובלת בפשע לסכן חיי אזרחים ולגרום להרג כל כך נרחב של חפים מפשע.

9. מאת nox:
   

   אפריל 6, 2009 at 9:54

   אדם שמפרסם ידיעות צריך לשקול את דבריו היטב היטב ולא לנהוג בפזיזות ובקלות דעת. נראה לי שחל מבני עמנו הסבו נזק חמור למעמד הבין-לאומי של ישראל בכך שלא בדקו את הממצאים לאשורם. ובסטייתם זו מן האמת ניכרת מגמתם… מגמתם אינה חיזוק התדמית הישראלית…

10. מאת ארז:
    

    יוני 15, 2009 at 15:31

    בנוגע למהימנות של ארגון בצלם כדאי מאוד לקרוא את סדרת כתבותיו של יונתן דחוח-הלוי. אביא אחת לדוגמה (ממליץ לקרוא גם את כל הקישורים המופיעים במאמר)
    http://www.news1.co.il/Archive/003-D-38433-00.html?tag=01-32-31