אפריל 11, 2009
אז לאן מועדות פני השמאל עכשיו?
בשבוע שעבר התראיינה זהבה גלאון למוסף הארץ. היא האשימה את עמוס עוז בכך שקבר את השמאל. הראיון לא הבהיר איך הצליח עוז לחולל דבר כזה, לגמרי לבדו. אחר-כך היה עוד הסבר: השמאל לא היה תקיף מספיק בהתנגדותו למלחמות. ואז בא הסבר שלישי, הפוך במובן מסויים: שאולי לא אמרנו – אנחנו השמאל – לציבור, "שיש לנו בעיה עם הפלסטינים", כלומר שלא לגמרי מצאנו פרטנר לחלוקת הארץ, כנראה. אבל למה שאני אומר על זה את מה שאלכס יעקובסון אמר במדור הדעות של הארץ בכזאת בהירות במאמרו "סיכוי על תנאי לשמאל הישראלי". להנאתכם.
ואם כבר אנחנו עוסקים בבעיה שיש לנו עם הפלסטינים, ואם כבר אנחנו מפנים להארץ, הנה גם דברים של שלמה אבינרי על הבעיה שיש לנו עם הפלסטינים. ואכן – יוסטון, יש לנו בעיה.
אפריל 11, 2009 at 13:43
כתבתי תגובה מפורטת למאמר ולמצבה של מר"צ:
http://cafe.themarker.com/view.php?t=978049
אפריל 11, 2009 at 15:36
הסמול עושה ועשה הכל חוץ מחשבון נפש אמיתי ונוקב. יבוא מחבלים, העברת שטחים, חימוש טרוריסטים, השתקת מבקרים מבית, אקטיביזם שיפוטי חד סיטרי ואנטי יהודי, גירוש יהודים (כן, גם שרון וקדימה הם סססססמול….). הכל חוץ מלהניח רגע את חרב ההרס והחורבן ולחשוב, אולי יבוא רוצחים וחימושם, גירוש יהודים ובניית מערך טרוריסטי בראשו עומד מתון מכחיש שואה זה לא בדיוק הדרך להביא שלום…. איך כתב הכותב, 'יוסטון, יש לנו בעיה'…
אפריל 12, 2009 at 2:20
במאמר שפרסמת ב-YNET לפני כשנתיים וחצי בתום מלחמת לבנון השנייה, טענת {יותר נכון, כך אני מבין מדבריך שם} ואני מניח שאתה עדיין סבור כך, שהטרור במזה"ת הן של החמאס והן של חיזבאללה נועד להצר את צעדייה של ישראל לחלוקת הארץ לשתי מדינות.הנחת שאם ברצוננו להמשיך לחיות כאן אזי חייב להיפרד ומימלא חייב לסיים את ה"כיבוש". הטרור דווקא מעוניין בהמשכו של הכיבוש כל זאת על מנת להביא לחיסולה של ישראל בדרך זו. הגדלת לעשות ותמכת גם בדבריו של אולמרט אז שהמלחמה וניצחון בה מחייבים אותנו להמשיך במדיניות הנסיגות החד צדדיות {אז דובר על התכנסות}. אני יכול להבין אך לא בהכרח לקבל את ההגיון. שאתה מטיף לנסיגה וחזרה לגבולות 67 ההשלכות למדיניות זו מסוכנות מאוד מהבחינה הביטחונית ויותר מכך מהבחינה הקיומית. זה נכון שירי על עוטף עזה היה גם קודם להינתקות, אבל די מוכח שהמוטיבציה, הכמות והאיכות ובנוסף ההיקף שבו פועלים ארגוני הטרור מאז עלו כמה סולמות לצערנו. אני לא יודע כמה המדינה משקיעה באסטרטגיה בסכסוך הזה {והאם זה בכלל אפשרי- בעיקר בגלל ליקויים פנימיים-חילופי השלטון התכופים כאן, הנהגה מקרטעת…} אבל למדנו לא פעם שהמציאות מכתיבה את האידאולוגיה ולא הפוך. עד כמה התפיסה שאתה מייצג ריאלית ונכונה לתקופתנו ומדוע? אני לא מוצא התייחסות בדבריך אז וגם היום לסןגיות הללו.וזה מטריד אותי. אשמח לקבל תגובות. מועדים לשמחה!
אפריל 12, 2009 at 2:59
הלצה מעניינת… סמול? אני מעדיף עברית.
אני פחות אתייחס למד' כי לטוקבקים כאלה אני מעדיף לענות בויינט שם יותר אנשים מהסוג הזה קוראים אותם אבל למר טאוב אני ארצה להגיב.
הבנתי שתמכת במבצע וכמו כן תמכת בחד צדדיות מן הצד השני, לא הבנתי כיצד שני מהלכים כאלו אמורים היו להביא להצלחה כלשהי להפסקת הסטאטוס קוו.
מבצע עופרת יצוקה נועד כדי להפסיק סטאטוס קוו של שנים וכבר במהלכו אמרתי שאם לא ייעשה צעד אמיץ ויוצא דופן הסטאטוס קוו לא יפסק.
לחמאס היום אין מה להפסיד, כסף, אוכל ותרופות אין, השלטון שלהם גם ככה חזק צבאית ברצועה והפלסטינים מבינים שהם כבר במצב הכי גרוע שהם יכולים להיות בתוספת זה שהשנאה שלהם אלינו רק הולכת ומתחזקת(מובן לחלוטין למה…) אז אין להם סיבה אמיתית להפיל את חמאס. אז מבצע וחד צדדיות לא מועילות מול הסטאטוס קוו, את ההוכחות אפשר לראות עכשיו ואפשר יהיה לראות אותן יותר חזק בקרוב.
אז צעד אמיץ אמרתי, לאיזה צעד התכוונתי, אני מצליח לראות שתי אופציות שהיו רלוונטיות בזמן המבצע, שתיהן לא כל כך רלוונטיות היום אחרי שתימרנו את המדינה למצב של היום, אבל אולי הן יהיו נכונות שוב כפי שיתפתחו הדברים.
שני הצעדים האלה הם לא פשוטים, הראשון בהם הוא לדבר עם חמאס, לא פשוט, לא טוב, מביא להרבה השלכות לא טובות אבל יכול להזיז את הסטאטוס קוו, יכול לשנות את המצב הפוליטי, כמובן שאי אפשר סתם לדבר עם חמאס, זה חייב לבוא תוך כדי דברים נוספים, אם נגיד נדבר עם חמאס תוך כדי תהליך מדיני עם סוריה יהיו לזה השלכות פוליטיות נרחבות, אבל שוב, מסובך, אמיץ, לא משהו שמנהיג ישראלי יכול לעשות היום.
הצעד השני לא נשמע משהו ששמאלני(סמולני?) היה מציע אבל אולי כיבוש כל עזה יכל להיות הצעד הנכון. זה אמנם היה מחזיר אותך אחורה כמה שנים בתהליך ההשתחררות מהשטחים, אולי היו המון אבדות אצלנו וערמות של גופות אצל הפלסטינים אבל אז היית יכול לטפל בעצמך בהברחות (המצרים בסדר אבל..), בחמאס וגם בסוגיה האנושית, יכולת לקחת אחריות על כל ההרג, הרעב והסבל שגרמת, שוב לא משהו שמנהיג ישראלי היה מעז לעשות אבל שינוי ראוי לסטאטוס קוו.
אז מר טאוב, אני לא עיוור, אין לי משהו נגד עמוס עוז(אבל גם לא נגד זהבה גלאון) ואני יודע שיש לנו בעיה, אבל לתקוף ולסגת זה לא הפיתרון לבעיה הזאת.
תודה ויום טוב, עופר.
(הכותב הוא חייל קרבי המשרת בצה"ל)
אפריל 15, 2009 at 2:45
משום מה השמאל חושב שהוא מוביל את האג'נדה המדינית אבל משום מה הוא תמיד מוצא את עצמו באמצע הדרך מאחור.
ישראל נמצאת כיום בדרך של קריסה פנימה, שיכולה להביא או להתחדשות או להעלמות.
הפלסטינים, כלומר העם הערבי במרחב, עדיין מונע מאידיאולוגיה אסלאמית קיצונית. כל ערבי מילדותו חושב, מדבר, לומד, שר, מפגין ויש גם המתאבד עם מימוש החלום ל-"דאהר אל-אסלאם", בו הוירוס של "הישות הציונית" ייכחד. כל עוד זה לא השתנה בחברה הערבית, אין סיכוי שיהיה שלום בין ערבים ליהודים בארץ בכל קונסטלציה פוליטית.
השמאל עוד לא למד את זה, למרות שמדי פעם מתפוצצות לו כמה תיזות פוליטיות על מזרח תיכון חדש.