אפריל 17, 2009
מצע מוצע לקדימה: פינוי התנחלויות בלי פינוי הצבא מיו”ש
עכשיו שהממשלה הוקמה וקדימה התמקמה באופוזיציה, מגיעה שעת המבחן האמיתית של המפלגה. קדימה צריכה להגדיר דרך. עד עכשיו המפלגה עמדה בכמה מבחנים לא קלים: היא לא ויתרה על עקרונות בשביל כיסאות, לא אחרי התפטרות אולמרט, כשרשות הממשלה היתה בהישג יד, ולא אחרי הבחירות. מבחן המעשה הבהיר שעקרונות עומדים לפני כיסאות.
אבל עכשיו הגיע הזמן להישיר מבט בעיני הציבור ולהגדיר בבירור את אותם עקרונות שבשמם נדחו הכיסאות. אם קדימה מבקשת להתבסס כמפלגת מרכז, ואם יש לה יומרה להוביל את ישראל, היא צריכה לומר לנו מהו היעד ומהי הדרך. במבחן הזה קדימה לא עומדת, בינתיים. במקום לדבר ברורות על דרך מרכז קיבלנו גמגומי שמאל ומעשי ימין. מצד אחד מדברים על משא ומתן עם אבו מאזן, ומצד שני המשך הסכמה בשתיקה לקיומם של מאחזים ולבנייה בהתנחלויות. והרי המרכז דוחה בדיוק את שני אלה.
למשא ומתן עם אבו מאזן אין שחר. רוב הציבור הישראלי מבין את זה. הוא חושד, כנראה בצדק, שהפלסטינים יימשכו אותנו באף לנצח, מתוך הנחה שהזמן עובד לטובתם: ישראל, הממשיכה ברוב טפשות להתנחל, שוקעת עמוק יותר ויותר בביצה דו-לאומית. היום שבו לא נוכל להיפרד לשתי מדינות יהיה סופה של הציונות.
קדימה קמה על האומץ להסיק מסקנות נכוחות מן העובדות האלה: נצטרך לחלץ את עצמנו משקיעה בדו-לאומיות גם בלי הסכם. אלא שאז באו הקסאמים ומלחמת לבנון השנייה וחסמו את הדרך לנסיגה חד-צדדית נוספת. הטילים סינדלו אותנו לגדה.
עכשיו הגיע הזמן להסיק את המסקנה האמיצה שלוקחת בחשבון את הקסאמים: אם ישראל חפצה חיים היא צריכה להכין את הקרקע לפנוי יהודה ושומרון תוך הגנה על עצמה מן האפשרות של ירי טילים על מרכז הארץ. פירוש הדבר פינוי הדרגתי של ההתנחלויות שמעבר לתוואי הגדר, השלמת הגדר, והמשך פריסה של צה"ל ביהודה ושומרון עד שתימצא דרך להבטיח שלא יהיו טילים.
מהלך כזה יחסל באחת את האיום האסטרטגי של דו-לאומיות. שנית הוא ישכנע את הציבור הישראלי ואת העולם שפנינו אינם לשלטון אפרטהייד של קבע על אוכלוסיה נטולת זכויות. זו לא סוגייה שולית. רק לעתים רחוקות אנחנו מתפנים לשים לב עד כמה הרחיקה לכת הדה-לגיטימציה של הציונות, והזיהוי שלה עם ההתנחלות והכיבוש. אנחנו מועמדים להפוך לדרום אפריקה של שנות האלפיים, ואם זה יקרה ימשכו הדמוקרטיות הגדולות – כולל ארצות הברית – את תמיכתן מישראל. ושלישית נטל ההוכחה יעבור לצד השני. אם הפלסטינים רוצים בעצמאות הם יצטרכו לבסס שלטון יציב שמסוגל ורוצה להבטיח שקט לשכנים הישראלים. לא יהיה קל לשכנע את ישראל בכך. ייתכן שידרש שלב ביניים של מנדט בינלאומי, מגובה בכוח צבאי, עד שייבנו מוסדות שלטון אפקטיביים ושוחרי שלום. אבל מרגע שרק צה"ל יישאר בשטחים המשך הכיבוש יהיה בחירה פלסטינית, לא ישראלית.
אם לקדימה לא יהיה אומץ להניח הצעה מסוג זה על השולחן, היא תאבד את הצדקת קיומה כמפלגת מרכז, והיא תאבד את אמון בוחריה.
הרשימה פורסמה בידיעות אחרונות, ב 16.4.2009
אפריל 17, 2009 at 10:31
מעולם לא הסכמתי עם שום דבר שכתבת, אבל למרבה הפלא, זו ההצעה הפומבית הראשונה שאני רואה לעמדה שלי לגבי הסכסוך. יש לי רק שאלה אחת: למה תוואי הגדר ולא קווי 67? הרי אנחנו כן רוצים להגיע להסכם עם הפלשתינים ברגע שהדבר יתאפשר ומספיק ישראלים ישתכנעו שניתן לבטוח בהסכם כזה. האם לא ייקשה על הפלשתינאים להאמין בכוונות הפיוס שלנו אם נמשיך להחזיק בשטחים שלפי החלטת האו"ם אינם חלק ממדינת ישראל?
אפריל 17, 2009 at 11:34
ואולי ההיפך?
פינוי הצבא לבדו יבטיח גם התפנות מרצון של רוב ההתנחלויות…
אפריל 17, 2009 at 15:53
יכול להיות שזו הדרך הנכונה כרגע: המשך השליטה הצבאית תוך דחיית האפרטהייד דה-פקטו של ההתנחלויות. אבל מנקודת מבט אסטרטגית יותר רחבה, אסור להסכים לרעיון שאנחנו לא יכולים להתמודד עם האיום הצבאי הכפול של טילים וגרילה בשום דרך חוץ מכיבוש. מכיוון שזה האיום העומד לפנינו לא רק מעזה, אלה גם מלבנון סוריה ואיראן, חשוב מאד שאנחנו נלמד להתמודד עם האיומים האלה ונפתח את תורת המלחמה הנכונה למציאות הצבאית הזו. אם אנחנו נלחצים מהחמאס, נכנסים לאימפוטנטיות בגלל קסאמים, נבהלים מהטווח המתגבר של טילים, איך נוכל להתמודד עם מדינה כמו סוריה או איראן או החיזבאללה, שאינם ומעולם לא היו או יהי תחת שליטתינו.
אפריל 18, 2009 at 0:16
יובל – אתה כנראה שוכח שמדינת ישראל מחויבת לשמור על בטחון כל אזרחיה. לא רק על התל אביבים.
ולתוכן הכתבה – אין חיה כזאת. פינוי אוכלוסיה בלי פינוי הצבא. זה מאוד מפתה, ועל הנייר זה מאוד טוב, אבל יום אחרי פינוי האוכלוסיה יתחיל הויכוח התקשורתי אם לאור ההפגנות במקום, יש טעם שצה"ל יישאר שם. ואחרי ההרוג הראשון כבר יתחילו ההכנות.
בהלך הרוח הרווח בארץ – זו פשוט אשלייה עצמית.
אפריל 18, 2009 at 7:15
הרעיון נכון ומן הדין ליישם אותו גם בעזה. שם כבר אין יישובים אבל גם אין צבא. צריך להחזיר את צה"ל לעזה ולהוציא את הרוב המכריע של היישובים ביו"ש. זה ישדר מסר כפול:
1. אין לשראל שום כוונה לספח אליה את מיליוני הפלסטינים שחיים ביש"ע. אין לה גם כוונה להפוך אותם לאזרחים סוג ב' שלה.
2. ישראל לא תסבול שום ירי על תושביה, גם אם "איננו מסוכן" כפי שטוענים גדעון לוי וחבריו. שליטה צבאית היא כרגע, עד שיימצא פתרון אחר, הערובה היחידה לבטחוננו.
אפריל 19, 2009 at 7:57
מסכים עם יוסי וחשב שזה היה הפתרון החד-צדדי הנכון לעשות גם בעזה. מצד שני להחזיר את הצבא לעזה זה לא מציאותי היום. אנחנו (בתור עם) רגישים מדי ו (בתור ממשלה) נלעגים מדי בשביל לעמוד באבדות או לשכנע שהן מוצדקות.
גם אחרי תוצאות הבחירות עדיין חשבתי שלקדימה איןחוט שדרה להחזיק מדיניות. במיוחד לא את המדיניות שהתקשורת וציפי לבני מדביקות לה. מצד שני, היום האופציה האחרת הוכיחה את חוסר הדרך שלה כך שזו המפלגה היחידה שנותרה להחזיק את התפקיד החשוב של אופוזיציה.
בנוסף, פינוי הישובים יכול להציל האומה הזאת ממלחמות אזרחים קרבות. או מפיצול פנימי בין תומכי המדינה ותומכי הארץ.
אפריל 26, 2009 at 21:51
שלום גדי,
הייתי רוצה לשמוע את דעתך על רעיון של פינוי-פיצוי לפלסטינים תושבי יו"ש. נניח, 50,000 ש"ח לנפש למתפנים, הוצאה של 5 מיליארד בשנה למשך כ-20 שנה.
התמיכה בהצעה מגיעה כרגע ממה שנהוג לכנות ימין סהרורי, ואולי נגועה בהערכת-חסר של גיבוש לאומי בקרב הפלסטינים. מצד שני, התגובות המתנגדות חשודות באידאליזציה של עמדת הפלסטינים והערכת-יתר של האפשרות והתועלת שבפתרונות אחרים. אשמח אם תוכל לנסח הערכה שקולה של העובדות הרלוונטיות.
אפריל 28, 2009 at 8:05
שלום גדי טאוב
ראיתי אותך ביום הזכרון עם אמנון רובינשטיין
ולדעתי היום ישראל היא לא יהודית וגם לא דמוקרטית
לדעתי כדי להגשים את הציונות ישראל חייבת ויכולה
להיות ציונית דמוקראטית ויהודית במובן הפילוסופי
אם לא נשלול זכויות לאלה שאינם יהודים
במעט מדינות מבינים את החשיבות של אופוזיציה אחראית
לדוגמא דרום אפריקה שבבלי ה ANC יהיה אנרכיה
או הם או מלחמת אזרחים.
אני איש מרצ ושוקל לעבור לקדימה
בגלל הבטחתה של ציפי ליבני לשנות את שיטת הבחירות
לכנסת- אגב אופיר פינס פז מסכים איתי בענין זה.