אפריל 24, 2009
זהבה גלאון במועצת החכמים
השבוע הצטרפה זהבה גלאון למועצת החכמים. על תקן גדעון לוי, שנמצא בחו"ל. התפתח ויכוח קטן שיש לי הערה קטנה בעקבותיו. שאלתי את גלאון אם היא מוכנה לומר שבמר"צ שמחים ביום העצמאות. מקלחת, חטפתי. "השאלה לא לגיטימית", אמרה גלאון, והיא לא מוכנה לענות עליה. טוב. לא בטוח שהבנתי למה השאלה לא לגטימית. אבל כן שמתי לב שהיא סירבה בתוקף לענות עליה ולומר שהיא שמחה על עצמאותה של מדינת ישראל.
לפני כמה שבועות התראיינה גלאון בהארץ. היא אמרה, בין השאר, שעמוס עוז אשם בירידת השמאל. הטיעון על עוז לא היה ברור לגמרי, שלא לומר בלתי משכנע. אבל הנה עצה קטנה לגלאון: מי שיצטייר כמחמיץ פנים לעצם עצמאותה של מדינת ישראל, מי שיגיד שהשאלה לא לגיטימית ויראה כמתחמק, מי שמתפתל באי-נוחות כששואלים אותו, לא יזכה להפוך לשמאל אפקטיבי. זה לא עוז.
אפריל 24, 2009 at 17:41
ורק מלחשוב שהאישה הצווחנית הזו רוצה לחזור לפוליטיקה שלנו ולשמש כראש מפלגה שערותיי סומרות http://www.news1.co.il/Archive/001-D-195259-00.html?tag=19-16-24
אפריל 24, 2009 at 23:07
אני לא חובב את זהבה גלאון, ולא מזדהה פוליטית עם האגף השמאלי במרצ (גם לא עם הימני), אבל מה שאתה מתאר כאן הוא פרובוקציה מיותרת. סביר מאוד להניח שה"סירוב" שלה להביע שמחה הוא בגדר מחאה על כך שאתה לכאורה מטיל ספק בעצם הזדהותה האולטימטיבית עם מדינת ישראל. הגיוני שהיא תחשוב שלא ראוי לתת לגיטימציה לשאלה כנושא לדיון.
אפריל 25, 2009 at 1:50
(התפלק לי השלח…..)
מסכים עם אסף…ואף מציע פרשנות נוספת:
אם המטרה היא לא פרובקציה, על אף שברור שיש צורך (ואולי הנחייה?) לבנות כך את התוכנית עולה לי תהייה אחרת :
מדוע מגיני הציונות השונים נאלצים פעמים רבות להציב בפני העומדים מולם שאלות המציגות סולם ערכים מורלי המציב קריטריונים שמקטלגים לכאורה את מידת הגינותו/ה של הדובר שמולם מול סולם ערכים ציוני? לי לפחות, זה נראה קצת ארכאי, וודאי שמקובע.
אפריל 25, 2009 at 1:52
אני מסכים עם אסף. אם במקומה היה יושב חה"כ טיבי והיית דוחק בו בשאלה, "נו – רק תענה לי על דבר אחד, אתה מוכן להצהיר שאתה נאמן למדינה? הרי מה הבעיה, אתה אזרח, אתה חייב להיות נאמן למדינה."
אני לא מחובבי גלאון, אבל הטיעון שלך פה הוא חתיכת דמגוגיה. נניח שהדיון היה על עוולות שביצע הצבא אגב לחימה בחמאס, האם היית דוחקת בה במשפט: "רגע, אבל את שמחה שיש לנו צבא, נכון? תודי שאת שמחה" ומוקיע אותה כבוגדת אם היתה מסרבת להביע עליצות מספקת.
זו ווכחנות, אין פה שום עדות לתפיסת עולם כלשהי של גלאון וגם לא לפייר-פליי מצידך.
אפריל 25, 2009 at 2:03
זהבה גלאון היא זו שהצטלמה עם ערפאת ביריחו, עטופה בדגל פלסטין, לא כן? ראיתי את התמונה בעיתון בשעתו. איני זוכר מתי בדיוק. גם בשיא האופוריה של אוסלו – ערפאת היה ערפאת. וגלאון חברת כנסת ישראלית, אוי לבושה. לא אכנס לדקויות המסר שרצתה להעביר… אך עם כל אהדתי לחלק מעמדות מרצ לא אוכל לשקול להצביע עבור מפלגה שכזו היא אחת מנציגותיה. שלום עושים עם אויבים, אכן – אך קודם כל צריך להיות ברור מי מכחותינו ומי הוא האוייב!
אפריל 25, 2009 at 4:52
מעניין שאתה באמת לא מבין למה היא סירבה. בשאלה יש האשמה, ואם היא היתה עונה היא היתה מעניקה לגיטימציה לטענה שיש מקום לחשוד שמרצ היא אכן אנטי-ישראלית. זה כמו לבקש מפוליטיקאי להגיד: לא גנבתי. אם הוא יגיד שלא גנב, הוא נותן לגיטימציה לדיון בשאלה אם הוא גנב או לא.
מעניין גם מה מקור השאלה שלך, אם מרצניקים שמחים ביום העצמאות. אני מכיר הרבה מאוד תומכי עבודה, מרצ ואפילו ליכוד שאינם שמחים ביום העצמאות כי הם מתעבים את הרעש וסוג הבידור הנלווה. יכול להיות שיש גם אנשים שבשל העמדות הפוליטיות שלהם לא יכולים לסבול את הצביעות וההצדקה העצמית האדירה הנלווה ליום העצמאות.
.
חשוב להבין שגם אם אדם מגיע כמוך למסקנה שכיום ואולי מאז ומעולם הפלשתינים לא הסכימו לשום פשרה, עדיין צריך להיות ברור לו שהדרך שבה נציגי ישראל הרשמיים מציגים את יום העצמאות היא לא מדויקת. גם אם הנראטיב הישראלי נכון, והערבים כולם התנגדו להקמת מדינת ישראל, ולכן נאלצנו לצאת למלחמה, מדוע שלא נודה בכך בגם גירשנו כפריים ערבים תמימים, פחות או יותר, ושגם פה ושם הרגנו עשרות מהם כדי להפחיד ולהבריח את האחרים? אומות גורמות לחוסר-צדק לפעמים, ויהיה זה בוגר מצד נציגיהן ואזרחיהן להכיר בכך.
.
קשה לי להאמין שאדם בוגר וביקורתי שמכיר את ההיסטוריה של הקמת מדינת ישראל, יכול באמת שלא להרגיש מידה של בוז ובושה לשמע אנשים כמו שמעון ופרס ושות', שמקלסים את מדינת ישראל כאילו היא מאור גדול וצודק שרק רוצה לחיות בשלום עם כולם, אבל הערבים הרעים מכריחים אותו לטבוח משפחות שלמות בעזה.
.
ולמרות כל זאת, גם אם תומך מרצ כמוני מכיר בכל זאת ומתמלא גועל ממנהיגי ישראל הילדותיים שלא מסוגלים להכיר בטעויות, ולהפסיק להאשים את כולם חוץ מאת עצמם, הוא עדיין לא מצליח שלא להיות גם שמח ביום העצמאות. אנחנו איננו מכחישי שואה, ואנחנו מרגישים כמו כולם את תחושת הרווחה מכך שקמה מדינה ישראלית. אנחנו מכירים את הסיפורים המופלאים של יהודים שנמלטו מאירופה והשקיעו משאבים נפשיים אדירים כדי להקים כאן מדינה. הם אבותינו, אמהותינו, סבינו וסבתותינו. איך אנחנו יכולים שלא להיות שמחים בשמחתם? איך אנחנו יכולים שלא לשמוח שיש לנו את האפשרות ללכת לחופי ים עבריים? לקרוא עיתונים עבריים וספרות עברית?
.
אנחנו אסירי תודה על כך שישראל קיימת, אבל אנחנו לא מתנערים מהעוול שהקמתה גרם למאות אלפי אנשים אחרים. אנחנו לא מתנערים מהעוול שכיבוש הגדה ועזה (אפילו אם הוא היה מוצדק, לשיטת הימין) גורם למליוני בני-אדם אחרים. אנחנו לא אוהבים להיות אחראים לסבל של אנשים אחרים, וכואב לנו כשאנחנו מגלים כמה הם סובלים. אנחנו לא מצליחים להאמין שרוב המליונים בצד השני של הקו הירוק הם אנשים אכזריים ורשעים שמגיע להם לחיות תחת כיבוש והגבלות כל כך הרבה שנים.
איזה מן אדם אתה צריך להיות כדי שסבל של מליונים, שעה-שעתיים נסיעה ממקום מגוריך, לא ידיר שינה מעיניך?
אפריל 25, 2009 at 5:45
אז אתה שמח ביום העצמאות, יוסי, או שאתה "מתמלא בושה"?
אפריל 25, 2009 at 5:45
אולי אני לא מעודכן, אך אינני מבין מדוע דווקא עמוס עוז אשם. הוא הביע עמדות כאלו שונות מ-מרצ? הוא הציע הצעות ש-מרצ לא הציעה? ל-2 השאלות האלו התשובה היא "לא", למיטב ידיעתי, אז מדוע להאשים אותו?
גדי, עניין טכני קטן: יש תוסף ל-Wordpress שנקרא "Subscribe to comments". אכפת לך להתקין אותו בבקשה? כך יהיה יותר קל לדעת אם ישנן תגובות חדשות ובכך להגיב על התגובות.
אפריל 25, 2009 at 6:09
בחייך גדי, התעייפת מלשמוע דעות מורכבות? ההתנסחות של יוסי די ברורה – הבנאדם שמח על עצמאות ישראל ולא מבסוט מזה שיש מי שזה יצא על חשבונו.
אני אישית מאד מבסוט מעצמאות ישראל, אלא שאיכשהו זה יוצא שכל שנה יום העצמאות נופל באותו יום שנותנים לכל הערסים להסתובב חופשי ולכל מיני אנשים יש התקף פאשיזם וגזענות (כמו חבר מועצת עיריית נצרת שאיחל לכל הערבים בעירו שיתאדו לכבוד יום העצמאות), אז אני נשמע להנחיות דובר צה"ל ונשאר במרחבים מוגנים.
חתיכת עוכר ישראל אני, הא?
אפריל 25, 2009 at 8:59
אני אוהב הרבה דברים בישראל ויש בי, בדרך-כלל, תחושות חיוביות מאוד ביום העצמאות. כאדם שבילה שנים אחדות בגלות נעימה בארצות הברית, אני עדיין שמח מאוד שיש לי מדינה שבה אני מרגיש בבית. לאורך השנים, ועשרות ימי העצמאות שחוויתי, זה תמיד היה ועודנו, אחד החגים האהובים עלי.
.
לפעמים גם יוצא לי להרגיש בושה, כעס, אשמה וחוסר-אונים ביום העצמאות. הבושה והכעס היא כתוצאה מהתבטאויות אטומות ומלאות שביעות רצון עצמית עיוורת מצד מנהיגים ישראלים. שכיחותן גדולה יותר ביום העצמאות. מקור האשמה במחשבות על האנשים שבשבילם יום העצמאות מסמל את הסבל שהוא מנת חלקם כבר עשרות שנים. אני מאמין שהקבוצה שלי, הישראלים היהודים, אחראית לסבל הזה במידה רבה.
.
מקור חוסר-האונים הוא בכך שאין לי יכולת להשפיע על הקבוצה שלי, הישראלים, להביא לצמצום הקונפליקט בין השאיפות שלנו למדינה שבה נרגיש בבית, לבין הסבל הרב שהשאיפות האלו גרמו לאנשים אחרים. כשמאלני שעדיין שואף להמשיך להרגיש בבית במדינת ישראל, אני מאמין שאי-אפשר להגשים את השאיפות שלנו בלי לגרום לסבל מסוים בקרב ערביי ישראל, אבל אני מאמין שאפשר לצמצם ולכפר על הסבל הזה, וגם להביא לסוף הסבל של ערביי 67.
אפריל 25, 2009 at 10:26
גדי טאוב היקר,
כתמיד, גם הפעם חיכיתי (כמעט בשקיקה יש לציין) לעדכון רשימותיך בבלוג, שלרוב גורמות לי למחשבות מעניינות ומסקנות מעניינות לא פחות.
אבל הפעם, אני לא מצליח שלא לתהות על תגובתך ליוסי (ובכלליות לכל הרשימה האחרונה):
בן אדם לא יכול להיות שמח ביום העצמאות, שמח על מדינתו שחיה וקיימת ושעדיין תהיה לו ביקורת עליה?
אני מאוד שמח ביום העצמאות – לא בגלל שלל הכוכבים שמגיעים לבמות בישובי הקטן ובשאר הארץ – כי אם על קיומה של המדינה (בייחוד על החיים שהיא מאפשרת לי ולאחרים לחיות) – אבל אני גם מכיר בטעויות שהמדינה שלי עשתה ועושה, כולל ביקורת על יחסה למצב מול הפלסטינים… אז מה?
שמחה ביום העצמאות שחייבת להיות ללא ביקורת על המדינה מתאימה אולי יותר לאיטליה שבראשה הדוצ'ה.
אפריל 25, 2009 at 10:44
נו באמת, שאלה פרובוקטיבית? שאלה מתנצחת, דמגוגית ואפילו ילדותית. היתכן, גדי, שתיעובך האישי לזהבה גלאון פגע בתבונתך המרשימה? הדרישה החצופה להצהיר על שמחה ביום העצמאות אינה שונה בהרבה מדרישת הצהרת הנאמנות של ליברמן. זו גם זו מופנית למי ש"נחשד" בחוסר נאמנות או (אבוי) בהיעדר שמחה מוחלט בעת מפגן הקצף והפטישים. בחייך, הרי אתה חכם מזה. מה קרה לך?
יום העצמאות הוא יום הולדתה של המדינה. לא יודעת לגביך, אבל אני מוצאת את יום ההולדת (שלי ושל המדינה) כהזדמנות לחשבון נפש. לאן הגעתי (הגיעה) לאן פני (פניה). מין מאזן שנתי שכזה. תתפלא, היו ימי הולדת בהם לא שמחתי. אין זה אומר שאני מצרה על לידתי, אך אתה יודע, יש שנים כאלה. כציונית השמחה על קיומה של מדינת ישראל בכל ימות השנה, אני חושבת שלא יקרה כלום אם אתעצב קצת ביום הולדתה. זה לא הופך אותי לעוכרת ישראל. השאלה המטופשת והמתריסה שלך, לעומת זאת, הופכת אותך למוסרני וצדקן כאחרון הדמגוגים של הימין.
חג שמח!
אפריל 25, 2009 at 11:13
הופה, הופה! מה נהיה. מה, אני המשטרה? זה לא לגטימי להתעניין אם מישהו שמח ביום העצמאות? מה עובר עליכם, תגידו? איימתי על זהבה גלאון בכלא אם היא לא תשמח?
וכן, רבותי. אני חושב שזה שהשמאל במידה הולכת וגוברת בז לישראלים ולשמחותיהם, מתחפר בדו"חות בצל"ם כאילו זה הדבר היחיד שיש לומר על ישראל, כשעיתון הארץ מורח על עמוד השער שלו ברוחב מלא כותרת שאומרת שצה"ל יורה במתכוון בחפים מפשע – שקר וכזב, התברר בינתיים – אז כן. זאת שאלה לגיטמית וזה מעניין אותי. להזכירכם, לא הצעתי לשלול אזרחות ממי שלא שמח. אבל מי שעושה פרצוף ומעכם את האף ביום העצמאות בשם האנינות המוסרית לוקה, לעניות דעתי, בעוורון מוסרי. הכתם העוור ההולך וגדל באליטה הישראלית, כלפי זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית, הוא תופעה מדאיגה בעיני. אני מצטער, אבל חשובה לי השמחה הזאת, שהיא שמחתם של פליטים וניצולים ששום מקום אחר תחת השמש לא קיבל אותם. כן. זאת עובדה חשובה בעיני מי שמח ומי לא ביום הזה.
אפריל 25, 2009 at 12:05
אתה יודע מה מקומם? העובדה שהכללת "השמאל" שאתה עושה לא שונה בהרבה מהכללתם של מאייתי ה"סססמול" (ולא מפאת דיסלקציה. ואגב – מעקם את אפו…). נכון,יש שמאל קיצוני ורדיקלי בישראל. אבל השמאל הישראלי ברובו אינו שולל את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ואינו בז לשימחת הישראלים (שהיא שמחתו שלו לא פחות). בחייך גדי, הטיעון שלך מזכיר את "השמאל שכח מה זה להיות יהודים" של ביבי. חתיכת אילן להיתלות בו, אהה? הטון בו אתה משתמש והנחרצות הבוטה עושים עוול עצום לשיח האינטילגנטי שניתן וצריך לנהל בנושא מדינת הלאום היהודית. אתה מנהל שיח כזה במקומות אחרים, ואם המדיום הטלוויזיוני מחייב פשטנות שכזו, אולי עדיף לך להמנע ממנו. מהמדיום. ולו רק כאשר זהבה גלאון נמצאת שם מולך.
אפריל 25, 2009 at 22:02
אני מסכים עם אסף ועם אבי. השאלות שלך לא לגיטימיות. הן ממש לא כוללות התעניינות מנומסת בהנאה של אנשים.
אפריל 25, 2009 at 22:40
נראה כאילו כוונתך להציג עמדה שמאל-ציונית איתנה והחלטית, אבל משום מה כדי לבסס אותה אתה נדרש לבעוט בשמאל הרדיקלי כל הזמן, ואיכשהו אתה מוצא את עצמך באותו צד עם אנשים שלא נעים להיות איתם באותו הצד.
אומר זאת כך, גדי, אני לא שמח להיות בצדו של גדעון לוי בויכוח, אבל אם אמצא את עצמי באותו צד של השולחן עם ליברמן – זה כבר יותר מסתם ידאיג אותי.
אתה באמת חושב שמוכרחים להיות שמח?
אפריל 26, 2009 at 8:40
הסיכוי היחידי של השמאל הציוני להיות משפיע על תהליכים במדינת ישראל הוא רק אם הוא יציג את עצמו כציוני.הדימוי של השמאל כציוני או כדואג ראשון לכל לאינטרסים של העם היהודי ומתוך כך מציג השקפה מוסרית ופולטית, נשחק במשך השנים והובע בין השאר בברור בבחירות. אף אחד לא יקבל או יבחן אמירות חברתיות מוסריות ופוליטיות אם הוא חש שהן נובעות מעמדה שלא מקבלת את הקיום הבסיסי שלו כמדינה יהודית ואת זכותו להגדרה עצמית.גדי מנסה להציל את השמאל מעצמו ולהחזיר אותו לעמדת השפעה. במובן הזה גדי עושה את שירות מצוין לשמאל הרבה מעבר לזהבה גלאון.
אפריל 26, 2009 at 11:24
השמאל לא צריך להציג עצמו כציוני, יאיר, כשם שיהודי חילוני אינו צריך להציג עצמו כיהודי. עצם הדרישה לעשות זאת מטילה ספק א-פריורי שאינו מוצדק ואינו מבוסס. כל עוד ישראלי (מהימין או מהשמאל) אינו משמיע עמדות המנוגדות לציונות, אין סיבה אמיתית לבקש ממנו הבהרות לגבי עמדתו הציונית (בבחינת "ציוני עד אשר יוכח אחרת", אם תרצה). יותר מכך, יש בדרישה כזו לא מעט התנשאות. המחאה העולה כאן לגבי שאלתו "המתעניינת" של גדי נובעת מכך שאלו בדיוק השאלות והרציונאל ההופכים את השמאל לפחות לגיטימי בציבוריות הישראלית. אני בספק אם לכך התכוון גדי, אך לטעמי ולצערי – זו תוצאה סבירה בהחלט.
אפריל 26, 2009 at 12:17
עצוב שחבר'ה שמגיבים כאן באמת לא מבינים את ההבדל בין ביקורת על הכלל שאתה חלק ממנו, לבין עיקום אף סולד ואנין, מתוך עליונות מוסרית מדומה או סתם ניכור, אל מול החג שמציין את עצמאותו של אותו כלל ואת יכולתו לדאוג לצרכיו באופן ריבוני. אם נצמצם את מעגל ההשתייכות לשם המחשה, גל הפוסט-ציונות המתלהם כאן אל מול ה'מגויסות' של גדי הוא על משקל "יש לי ביקורת על הוריי, שאמנם גידלו אותי וכיו"ב אבל גם עשו כמה טעויות בדרך, אז למה אני חייב להשתתף בחגיגת נישואי הכסף שלהם"? הבעיה היא שבפוסט-מודרנית, כל מה שחורג ממעגל ההשתייכות המצומצם של חברים או משפחה (כלומר, שלא מפריע לסדר הניאו-ליברלי) הוא בהכרח מזויף, דכאני ו\או לא רלוונטי לפרט.
לא היה צורך בתגובה מעוררת שאט הנפש (מה לעשות) של גלאון כדי לאבחן אותה כאנטי-ציונית מבחינת ההתנגדות האוטומטית שלה לכל מהלך של ישראל כדי להגן על עצמה, והניכור שהיא מפגינה לאתוס הישראלי בכללותו. היא תורמת לאבחון זה בעצמה. הטענה לפיה יש בשאלה של גדי ממד מאשים, בבחינת "תוכיחי שאין לך אחות", היא פשוט מגוחכת. לא מדובר בח"כ ערבי, אלא בחברת כנסת ממרצ- מפלגה שאם לשפוט לפי מצעה, היא מפלגה ציונית לעילא ואולי הציונית ביותר כיום, מבחינת זיקתה לאתוס הציוני סוציאליסטי עליו נבנתה ישראל. הבעיה היא שכל זה על הנייר בלבד. בפועל, הפכה מרצ למפלטו של כל מי שמעוניין להרגיש חלק ממעמד ביניים אמיד, שקבוצת השתייכותו קוסמופוליטית ועולם ערכיו אינדיבידואליסטי קיצוני. ההפך הגמור ממפ"ם, אחת מצלעות אותה מפלגה מוזרה שדווקא היא, ולא העבודה, סיימה את דרכה ההיסטורית ברגע שרעיון שתי המדינות שתירץ בזמנו את הברית הבלתי קדושה בין אותן שלוש מפלגות (שאידיאולוגית, בכל הנוגע למדיניות פנים, אין כמעט דבר וחצי דבר בין רץ המאליהה זכויות פרט על פני כמעט כל דבר אחר, שינוי הניאו-ליברלית המובהקת ומפ"ם הציונית סוציאליסטית הרדיקלית עם האוריינטציה הקומוניסטית). לבדוק עם מי שחוץ מלהוקיע את ישראל תחת כל עץ תקשורתי רענן ולנגח את נציגי התנועה הקיבוצית גם בתוך מרצ (ולהביע בכך בדיוק את הניגוד בינה לבין הציונות והסוציאליזם כאחד, הכרוכים זה בזו בניגוד לסברה שהשתרשה במקומותינו לאחרונה) זה לא רק לגיטימי. זה המינימום שמתחייב ממי שמייצגת רשמית מצע מסוים, וחותרת תחתיו בכל התנהלותה בפועל. ותגובתה, שאישית מגעילה אותי, פשוט מעניקה אישור ותוקף מצערים לכל הנאמר כאן.
אפריל 26, 2009 at 12:19
המשפט היה צריך להיות: לבדוק עם מי שחוץ מלהוקיע את ישראל תחת כל עץ תקשורתי רענן ולנגח את נציגי התנועה הקיבוצית גם בתוך מרצ (ולהביע בכך בדיוק את הניגוד בינה לבין הציונות והסוציאליזם כאחד, הכרוכים זה בזו בניגוד לסברה שהשתרשה במקומותינו לאחרונה)לא עשה הרבה בשנים האחרונות, זה לא רק לגיטימי.
אפריל 26, 2009 at 15:08
"מה, אני משטרה" – ההיתממויות האלה לא ממש הולמות אותך. לא איימת רק הפנת שאלה דמגוגית בשידור – והבעת תמיהה על זה שהדמגוגיה (הזולה אפילו בשבילך, אגב) היתה חשופה.
אפריל 26, 2009 at 21:47
שים לב שגלאון לא מחזיקה בשום תפקיד כרגע במרצ (אפילו לא חברת הנהלה) והיא מייצגת בעיקר את עצמה. אני כן חושבת שהשאלה הייתה לא לגטימית מצדך, כי מרצ היא מפלגה ציונית ובשאלתך ניסית לפקפק בכך.
אפריל 27, 2009 at 21:05
גדי, השאלה שהפנתה לגלאון מלמדת על אינטנקטים לאומניים עמוקים נוסח הימין וותיקי מפא"י. להיכן נעלם המחבר המבריק של "הדור השפוף" שביטא כל כך יפה הוויה של דור שלם של צעירים שהלך והתרחק מהוויה לאומנית זו שסתרה את ערכיו הבסיסיים? ה"המרד השפוף" היה מלא סימני שאלה, והיום דומה שנשארת בעיקר עם סימני קריאה.
אפריל 28, 2009 at 2:18
במקרה שלך, אלי (אושרוב, אני מניח) אני חושב שהבעיה היא עודף סימני שאלה ויכולת מועטה מדי להתמודד איתם.
אפריל 29, 2009 at 2:21
גדי, אני מצטער, אבל גלאון – בדם עולה לי לכתוב את זה – צודקת. זו אכן שאלה לא לגיטימית. הקישור המיידי הזה בין איש-שמאל לבין אנטי-פטריוטיזם, או אפילו סתם אי-פטריוטיזם, הוא לא נכון ומסוכן. יכול אדם לשמוח בעצמאותה של מדינתו ובה בעת להתעצב על ליבו כשהוא רואה מה היא עושה בעצמאות זו. אין פירוש הדבר שהוא רוצה שמחר בבוקר יחזור לכאן המנדט הבריטי, או שמדינתו לא תהא עוד עצמאית – בסך הכול פירוש הדבר שאכפת לו מאפיה של מדינתו.
אכן, היה זה אחד מימי העצמאות העצובים בתולדותיי. זה זמן רב שאני מתבונן על החברה הישראלית ועל העמדה המיינסטירמית שבחרה לה, ולבי נחמץ. הוא נחמץ מפני שאכפת לי. מפני שאני אוהב את המדינה שלי. הביקורת שלי – נוקבת וקשה – היא הוכחה לפטריוטיזם שלי. אחרת, כבר הייתי עושה שימוש בדרכון השני שלי וחי באירופה, איפה שאני לא צריך להעסיק עצמי בכגון דא.
במעבר שלנו אתמול מבר אחד למשנהו ראינו חבורה של צעירים שועטת במורד נחלת שבעה וצועקת מלוא גרון ססמאות כמו "מוות לערבים" וגרועות מאלה. כך הם בחרו לחגוג את יום העצמאות. ודאי, הם שמחים בעצמאותה של מדינתם; האם שמחתם ושמחתי (ואני רוצה להאמין ששמחתך) אחת הם? אני חושב שלא.
אילו הייתה עונה גלאון על שאלתך – ותשובתה, יש להניח, הייתה "כן", שהרי מדובר באישה שמקדישה את מרצה באופן ניכר לשיפור פניה של מדינתה כפי שהיא רואה לנכון (ומותר לא להסכים – אני אפילו מנצל את הזכות הזו בעצמי – עם החזון הזה) – לא יכולה הייתה להיראות אלא כמי שמשלמת מס שפתיים. כאשר אדם נשאל בפומבי שאלה שאף תשובה עליה לא תוציא אותו טוב, יש יסוד סביר להניח שהשאלה מכילה יסוד של דמגוגיה, ושעדיף שלא לענות עליה.
אפריל 30, 2009 at 7:41
נמרוד, אתה שוכח שזהבה עשתה הרבה מאד כדי ליצור את אותו נתק בתודעת הציבור בין סוג השמאל שהיא מייצגת לבין ציונות. נתק שאגב, סימפטומטי ואחראי כאחד להיחלשות של השמאל בדמוקרטיה שלנו (סימפטומטי, כי הוא משקף נתק סוציו-אקונומי וכתוצאה ממנו, תרבותי בין שכבות חברתיות מסוימות לבין מרבית האוכלוסיה, ואחראי משום שהוא כמובן מנציח את חוסר האמון של הציבור הישראלי באותן שכבות ובמפלגות המזוהות עימהן, שמתבטא בין היתר בקלפי).
אפריל 30, 2009 at 14:20
ניר, שים לב שכשאתה עושה אאוטינג לאנשים, לפעמים אתה מוציא את האדם, הלא נכון מהארון. זה לא אני שם למעלה, אבל אני דווקא מעוניין להגיב, אם כבר.
השאלה היא ללא ספק חשובה, האם אתה שמח ביום העצמאות, אני ממש לא מזלזל בה. אבל יש בעיה כללית לדבר על רגשות כך, לדרוש לחשוף כל מיני דברים נסתרים. יש מרחק גדול בין הצהרת הנאמנות למדינה של ליברמן, לשאלה הקנטרנית "האם אתה שמח", אך הן על אותה סקאלה. הרצון לחשוף משהו אפל שעומד מאחורי חזותו התמימה של מאן דהוא.
אז הנושא כאמור הוא חשוב, בטח שהוא חשוב(מנהיג שמצליח להוכיח שיש התאמה בין רגשותיו למעשיו הוא מה שנקרא "אמין"). היכולת להרגיש חלק מהכלל, להזדהות עם הדברים הקטנים והפשוטים שמאחדים את העם, בלי ציניות. העניין הוא שמול עיקום אף, סלידה, או סתם שנאה קטנונית, אין לבן אדם יותר מיד מה לעשות, כלפי עצמו. כלומר שכנוע עצמי של זהבה גלאון בשמחת יום העצמאות (או איומים עליה) כנראה לא יעזור כאן. כמו שאם למשל אני אשאל אותך "תכל'ס, אתה קצת שונא ערבים. לא? עמוק בפנים…". אני לא באמת מבקש שתענה, אבל אני מניח שבשביל די הרבה אנשים התשובה היא מביכה, גם לשמאלנים, לכן מה שקובע כשמקיימים דיון ציבורי, בחברה דמוקרטית-ליברלית, הוא ההצהרות, מעשים(או מעשים שלא עושים), ולא הרגשות. אפילו שלרגע אני לא אומר שזה לא חשוב, מה שזהבה גלאון או כל אחד אחר מרגיש, או מה שכל אחד "באמת" חושב על ערבים. דווקא משום שרגשות הם משהו כל כך חסר שליטה וקשה להגדרה אני חושב שלא ראוי לדבר על כך בצורה מתריסה, או לדרוש ממישהו לתת תשובה בנושא.
יחד עם זאת, כל הוויכוח הזה די סביר ב"מועצת החכמים", אבל נראה לי שבעל הבלוג רוכב על הקטע ומשתמש בו כדי להוכיח נקודה מסויימת. לדעתי זה רק מוכיח שיש קבוצה בישראל שרואה בלאומיות משהו מעט שונה(לא יותר מידי שונה אם אתה שואל אותי), אבל עושים לה דה לגיטמיציה, במקום לדבר איתה. אבל זה לא יעזור לתקוף שם, "זה לא מרכז-ציוני אפקטיבי".
אפריל 30, 2009 at 17:25
ניר, אני לא שוכח את זה לרגע. מעולם לא הייתי מעריץ של גלאון. למה בעיניך העובדה שהיא אדם מנותק מצדיקה שאלה כזו, שלא נראה שסקרנות בריאה היא שעמדה מאחוריה, אלא מין מתקפה אישית המדיפה ניחוח עז של דמגוגיה?
אפריל 30, 2009 at 18:27
אתה הרי אוהב עובדות ושונא רורטי אז הנה תשובה עובדתית לשאלתך:
http://www.nrg.co.il/online/54/ART1/882/572.html
מאי 2, 2009 at 9:03
הבעיה של זהבה גלאון זה לא שהיא לא שמחה ביום העצמאות, אלא שאין לה את הכישרון הפוליטי לענות לשאלה של גדי — למרות שהיא הייתה דמגוגית ולא ראויה — בצורה שלא תגרום לה להראות מנותקת. אולי השאלה לא לגיטימית ודמגוגית, אבל אם היא לא יכולה להתמודד איתה בצורה אפקטיבית אז היא בתחום הלא נכון. בפוליטיקה לא תמיד השאלות קלות או הוגנות.
בסופו של דבר זה מטאפורה טובה לחוסר הכישרון של השמאל, חוסר יכולת להתמודד עם מציאות שהיא קשה, מורכבת ולא הוגנת. ביילין למשל, שהוא ללא ספק ציוני, ואיש מלא בכוונות טובות, חטא באותו חטא. טוב שניסה ליצור יוזמת שלום, אבל הוא לא למד כלום מאוסלו, ויצר הסכם שיש בו את כל אותם סימנים לניתוק שגרמו לאובדן האימון באוסלו. בנסיבות האלה איך לו או לגלאון או לכל אחד אחר בשמאל יש איזשהו סיכוי להשיג את אימון של אפילו חלק מהציבור הישראלי?
מאי 6, 2009 at 4:43
הערבית ואנטישראלית על גירוש ערבים במלחמת השיחרור, והרג. הם לא מוכנים לעולם להודות שהתנהגותם גרמה להם להגיע למצבם: הם תקפו את היישוב, מחצית השנה הראשונה של מל' השיחרור היתה נגדם. הם הפסידו, ואז הוועד הערבי העליון הורה להם לעזוב את הארץ כדי לאפשר פלישת מדינות ערב ללא פגיעה בהם. שוב הפסידו, עקב הגבורה הבלתי רגילה, הארגון והתושיה של הישראלים. קרוב ל60 שנה הם הצליחו בשקר של "טבח דיר יאסין". לאחרונה הוברר- להד"ם. לא רק שלא היה טבח, זאת ידענו מזמן, כי מעולם לא עלה על דעתנו להאשים חיילי צה"ל בטבח- זה שקר מיסודו, אך התברר שהאצ"ל אף לא הרגו אותם בטעות. זה פשוט לא קרה. כ"כ מתאים להם. הרי "טבח דיר יאסין" היה כנראה אחד 'התמריצים' לעזיבתם – שמועת זוועה מבית היוצר שלהם.
יוני 14, 2009 at 19:49
"שצה“ל יורה במתכוון בחפים מפשע – שקר וכזב, התברר בינתיים"
תראה את זה בחי
http://www.hadash-hot.co.il/story/56387
היית בבלעין?
יש לך חברים פלסתינים מעבר לקו הירוק?
צה"ל בודק, גדי, אל תוותר על תוצאות החקירה.
ספטמבר 14, 2009 at 6:57
תגידו, מה אתם עושים כזה רעש מאי צדק? האמריקאים לא השמידו את האינדיאנים? הגרמנים לא השמידו 6 מיליון יהודים? המוסלמים לא כבשו
חצי מהעולם? התורכים לא השמידו את הארמנים? הערבים לא רוצים להשמיד את מדינת ישראל? על מה הרעש? 22 מדינות ערביות, גוד דמיט. מה קרה? לערבים אין מקום? אין קרקעות? על מה אנחנו מדברים על מדינה שהגודל שלה מטר על מטר? אז כבשו ושגינו. נו נו נו. אז מעכשיו דיננו מוות?
להחזיר את כל היהודים לאושוויץ? מאיזה תאריך מתחיל העוול כלפי הערבים? 48? 73? 67? למה להזיר רק את מה שכבשנו ב- 67? לפי התזה שלכם
מדינת ישראל – מדינה כבושה. רמת אביב ג, יפו, חיפה, נצרת, חלקים בגליל, הנגב, על מה אתם מדברים? אם כבר, צריך להחזיר את הכל. זה מה שאתם רוצים? זה מה שהערבים רוצים ואףאחד לא יתפשר אתכם על האג'נדה השמאלנית המתייפייפת שלכם. רוצים להחזיר? להיות הוגנים? אז עד הסוף בלי המלל הצבוע של "לחזור לגבולות 67. דרעקס.