אפריל 27, 2009
גדעון לוי כנראה יעדר שוב ממוצעת החכמים
כן. במהלך חודש מאי. אז אוכל לשוב לשאול את זהבה גלאון איך עוברים עליה החגים. אני יודע שידידנו גדעון יעדר, כי הוא מופיע בין הדוברים בכנס באוניברסיטת קליפורניה שאירגן איגוד הסטודנטים המוסלמים. שם הכנס "ישראל: פוליטיקה של רצח עם". בקיצור מי שוועידת דרבן II הפתיעה אותו, מי שלפתע נוכח בקשר שבין חסידי אדוורד סעיד האנטי-ציונים מן השמאל במערב, לבין האנטישמים במזרח – לא צריך להיות מופתע. אלה המכנים את עצמם שמאל רדיקלי מרבים לנסוע להתחבק עם אנטישמים. זה פשוט קורה, בדרך כלל, הרחק מאור הזרקורים. אלה שכל-כך מקפידים להרחיק את עצמם מ"הלאומנים" הציונים, לא תמיד הם מקפידים בקטנות כאלה כשמדובר בחיבוקים עם הגזענים המוצהרים של האסלאם הרדיקלי.
אפריל 27, 2009 at 2:52
השתתפות בועידה כזאת מובילה לניצחון אוטומטי בסקר האשמה –
http://thepeoplescube.com/GuiltQuiz/
אפריל 27, 2009 at 3:55
לא יאמן. "ישראל" ו"רצח עם" באותו משפט. גדעון לוי חרג אפילו מהקריטריונים הנמוכים שלו עצמו.
אפריל 27, 2009 at 4:44
מי הם צרכני הביקורת שלך? אנשים בעלי עמדות ימניות לא זקוקים למידע הזה על גדעון לוי כדי להגיע למסקנה שהוא ושכמותו מזיקים למדינת ישראל. השמאל ברובו לא ישתכנע מהביקורת הזו אם הוא לא יחשוב שמקורה הוא אדם שמתחשב בסבל של הפלשתינים, ומאמין שליהודים יש יכולת להפחית את הסבל הזה באמצעות צעדים פייסניים.
.
כך או כך, יהודים שמתרועעים עם אנטישמים (בהנחה שאתה צודק לגבי הכנס ולגבי מה שגדעון לוי יאמר ויעשה בו) הם מיעוט בתוך השמאל. אם יעד הביקורת שלך הוא אותו מיעוט, אז יש בזה מן האיזוטריה, אבל בסדר. אם יעד הביקורת שלך הוא השמאל הישראלי, אז השימוש בגדעון לוי כאילו הוא נציג אותנטי של השמאל הישראלי הוא דמגוגיה.
אפריל 27, 2009 at 8:50
לפחות אחד מהמשתתפים בכנס הוא אנטישמי ידוע.
אפריל 27, 2009 at 8:53
דרך אגב, כנראה שתאלץ בכ"ז להפגש איתו במועצת החכמים. הוא הודיע שהוא ביטל את ההשתתפות בכנס לאחר שנוגע לו מי המשתתפים.
אפריל 27, 2009 at 9:09
אם זה נכון שהוא ביטל את השתתפותו, נציין ברמת הכותרת, לא רק ברמת התגובה לפוסט. וגם, אני חוזר על בקשתי, בלי לקלל. תגובות שהן רק קללות לא ייכנסו, ותגובות שיש בהן טענות וגם קללות, הקללות יוסרו מהן. זה ויכוח שאפשר לנהל, גם בחריפות, אבל זה ויכוח.
אפריל 27, 2009 at 12:19
נכון לרגע זה, שמו עדיין מופיע ברשימת הנואמים.
אפריל 27, 2009 at 13:49
הניסיון הכל כך שקוף שלך לבלוט במרחב הציבורי באמצעות כתיבה פסבדו אינטלקטואלית שמוצאת היגיון בטיעוני הימין, לא זו בלבד שלא מחזיקה מים, אלא מתפתלת בתוך עצמה והיא זועקת לשמיים. בידול לשם בידול באמצעות כתיבה אנטי שמאלנית היא פתטית – בן אדם,
אפריל 27, 2009 at 14:11
ראשית "מועצת" ולא "מוצעת".
תקן אותי אם אני טועה אבל גדעון לוי עד היום, להבדיל מעמירה הס למשל, נמנע בד"כ מהשתתפות בכנסים מהסוג הזה, וכמו כן גם מחתימה על עצומות הקוראות להחרמתה של ישראל. נראה לי שנחצה פה רוביקון. גם הרטוריקה של לוי לאחר "עופרת יצוקה" החמירה קשות. בשם בית הדין הבינ-לאומי בהאג הוא כבר הרשיע אותנו מאז אינספור פעמים. למי שמטיל ספק במהותו של ה"כנס" הנה משפט הפתיחה מה-Press Release
61 years of illegal occupation. 61 years of statelessness. 61 years of systematic ethnic cleansing.
גדעון לוי כנראה הפסיק להאמין בשתי מדינות לשני עמים, וזה זה כנראה תהליך טבעי למי שעצוב ומתבייש ביום העצמאות על "פשעינו" הרבים. כדאי שיוסי ואחרים יתבוננו היטב בלוי וישאלו את עצמם אם לשם הם רוצים להגיע.
אפריל 27, 2009 at 16:56
גם תגובתו האנונימית של "אברהם אבינו" נערכה כדי והורדתי ממנה קללות במסווה של אבחנות פסיכולוגיות. אני חוזר, חברים, טענות כן. קללות לא כאן.
אפריל 28, 2009 at 2:04
קודם כל, שמו של גדעון לוי לא מופיע ברשימת הנואמים.
אבל זה לא מה שמשנה.
לקרוא לכל כנס שבו מובעת ביקורת על מדיניותה של ישראל "אנטישמי" זו הדרך הקלה.
הכנס מתקיים באוניברסיטה ידועה ומכובדת–אחת מהטובות בארה"ב.
הוא מאורגן על ידי סטודנטים מוסלמים. על מה בדיוק הפליאה? למה ציפית? שזה יהיה כנס הזדהות עם ממשלת נתניהו?
מסתבר שגם ג'ף הלפר השתתף שם באיזה אירוע. לפי משנתך, בוודאי גם הוא "אנטישמי".
כולנו יהודים וכולם נגדנו. אבל מסתבר שיש גם יהודים, ישראלים וסתם גויים שחושבים שמה שקורה בשטחים הוא לא בדיוק תקין, בלשון המעטה. לפי משנתך, ומשנת הניאו- קונסרבטיבים, כולם "איסלמו- פשטיסטים", נכון?
אפריל 28, 2009 at 4:05
בתגובה ליניב, לא כתבתי "פשעינו". כתבתי שגרמנו סבל ושהיינו יכולים לגרום לפחות סבל.
למשל, לא מעניין אותי לקבוע אם מעשי ישראל בעזה היו פשעי מלחמה או לא לפי החוק הבינלאומי. יש לי אמות מוסר משלי ולפיהן חיילי צה"ל נהגו באופן אנושי בהינתן העובדה שהם נמצאים במצב לחימה.
הבעיה שלי היא עם מי שהחליט על המבצע בעזה. מי שהחליט על המבצע בעזה החליט על גרימת סבל אדיר לפלשתינים וזהו מחיר מוסרי ומעשי. כלומר, אפילו אם כל הפלשתינים חמאסניקים ורוצחים, אין שום תמורה ברורה בגרימת סבל להם, אלא אם אתם סדיסטים.
מעשית, אפילו מעבר לשיקולי מוסר, אפילו אם כל הפלשתינים שנהרגו, על ילדיהם ונשותיהם, חמאסניקים שכמהים לרצוח אותנו, השאלה היא מה הרווח שלנו בהשמדתם ופציעתם. עד כמה מה שעשינו שם הקטין את הסכנות לאיכות חיינו? עד כמה הוא הגדיל את הסכנות האלו? לדעתי, הגדלנו את הסכנות.
אבל, הנפגעים מהמתקפה בעזה לא היו כולם אנשים רשעים. לכן, יש גם מחיר מוסרי, ואני מרגיש אשמה לגביו. הייתי חי עם האשמה הזו אם הייתי מאמין לנראטיב הישראלי שלא היתה לנו ברירה, ושאנחנו עשינו ועושים הכל להגנה עצמית, להשגת שלום, ולעשיית צדק עם הפלשתינים. אם הייתי מאמין לנראטיב הזה, אז היה עדיין כואב לי מאוד הסבל של הפלשתינים, והיה כואב לי מאוד על כך שיש לי חלק בסבל הזה, אבל לא הייתי מבקר את ישראל, כי היא נמצאת במצב בלתי-אפשרי שמכריח אותה לגרום לסבל וגם לפעמים לשגות מוסרית (נגיד, כמו הפצצת דרזדן).
אבל אני לא מאמין לנראטיב הישראלי הזה, כי כמעט מעולם לא שמעתי מנהיגים ישראלים מכירים בסבלם של הפלשתינים (יוצא דופן היה אולמרט, דווקא), ובעיקר כי ההתנחלויות, הגירושים, העקירות וההגבלות הן בפירוש לא סימן לכך שאנחנו רוצים בפיוס ובהפסקת הסבל בשני הצדדים.
אתה טוען שהמחשבות האלו יובילו אותי להפסיק להאמין בשתי מדינות לשני עמים. בינתיים זה עוד לא קרה, אבל מה אפשר לעשות שהמחשבות האלו הן פשוט תוצאה של יכולת לבקר את הקבוצה שלי.
(אגב, השאלה המתבקשת היא מה לגבי ביקורת על הקבוצה הנגדית, הפלשתינים. התשובה היא שאם הייתי פלשתיני הייתי מתבייש, כועס, מתוסכל ומיואש לא פחות. מהדתיות הפנאטית, מהנקיטה באלימות, מההתעקשות על זכות השיבה. שני הראשונים הם פגמים מוסריים והשלישית היא טעות מעשית. אבל אני לא פלשתיני, אז אני לא חש בושה וכעס ותסכול מעיוורון המנהיגים והעם שלהם. כישראלי אני שואל את עצמי מה על ישראל לעשות, ורגשותיי נובעים ממעשי הקולקטיב שלי).
אפריל 28, 2009 at 10:55
גדעון לוי ביטל את ההשתתפותו בכנס האנטישמי. בשיח הציבורי הישראלי מקובל לבקר את הכיבוש, אך חבירה לאנטישמים אינה מקובלת. כאדם שנמצא בסביבת ארגון הסטודנטים המוסלמי שארגן את הכנס, הם חבורה של אנטישמים. כל קשר בינם לזכויות אדם מקרי בהחלט.
מאי 4, 2009 at 8:30
גדי היקר,
הגזמת עם זהבה גלאון בתכנית האחרונה. מרצ היא מפלגה ציונית שעם מצעה המדיני וגם החברתי כך נדמה לי אין לך שום בעיה. מה לא ציוני בזהבה? באמת שאני לא מבין. באמת נראה לך שהיא לא שמחה ביום העצמאות ולא מאמינה בזכותה של המדינה היהודית להתקיים? העמדות האמיצות שאתה מציג מדגימים מהו יושר אינטלקטואלי ומנפצות לרסיסות את העמדות של השמאל הרדיקלי וכמובן של הימין. ההשתלחות בזהבה בתכנית האחרונה מיותרת והולכת צעד אחד רחוק מדי.