• אי אפשר כרגע לפרסם תגובות או לשלוח טראקבאקים.
• כתובת טראקבאק: https://www.gaditaub.com/hblog/wp-trackback.php?p=336
• תגובות ב-RSS

10 תגובות לפוסט ”הבלוג גאה להציג: קטילה רצחנית על ‘אלנבי’“

1. מאת אייל:
   

   מאי 8, 2009 at 22:22

   למרות המאמר הקצר של רומי מיקולינסקי, לא הצלחתי לסיים אותו. המאמר ניחן בבלבול קוהרנטי משמעם. האם היא באמת קראה את הספר, או לפחות את חלקו?

   אהבתי את הספר, וגם אהבתי את הדיונים על הספר מלבד הביקורת המשעממת של רומי מ.

2. מאת גיל:
   

   מאי 9, 2009 at 2:03

   להתענג. לא להתנעג

3. מאת נורית:
   

   מאי 9, 2009 at 19:26

   הביקורת של הכותבת לא צריכה להיות מופנית כלפי הספר הזה בלבד אלא כלפי סגנון השפה הרזה שהוא סוג של תיאור ויזואלי של התרחשויות (המהווה הכנה אופטימלית לתסריטים לקולנוע או טלוויזיה).
   כשאני קוראת ספרות אני מעדיפה תיאור של רגשות ועולם פנימי. זה יתרונם של הספרים על הסרטים. כשאני רוצה לראות עולמות של פעולה והתרחשויות אני הולכת לסרטים, כשאני רוצה להבין ולהכיר לעומק אנשים אחרים מקרוב אני קוראת ספרים.
   גדי טאוב הוא סופר מחונן שיודע לתאר עולם רגשי עמוק בספרי הילדים שכתב. אני מחכה בציפייה לספר למבוגרים שיבטא כישורים אלו.

4. מאת יאיר קרטמן:
   

   מאי 10, 2009 at 1:49

   בס"ד
   אני לא אקרא את "אלנבי" ולא בגלל שאני לא קורא דברים של גדי טאוב.
   אני לא אקרא אותו בגלל שהוא מדיר את הקורא הרוצה לקרוא ולהתעמק ולנסות לחלץ את האור, מסבך הסיבוכים והגופניות והתשוקות של החיים בלי להגרר לשפה שיש בה גסות ועביות גופנית .
   מקריאה של ביקורות על הספר ניכר כי הצלילה אל עולם יצרי וחושני היא צלילה שמביאה אליך לא רק את התובנות אלא את העולם כפי שהוא ישר בפנים,גם למי שרוצה לראות את הדברים כפי שהם ניתן לתת לו לחדור מבעד למילים ולתת לו להרגיש את העולם בלי לגרור אותו לשפה ולתאורים גופניים ישירים ובוטים .

5. מאת יוסי:
   

   מאי 10, 2009 at 2:54

   לא קראתי עדיין את אלנבי, אבל אהבתי את מה היה קורה אם היינו שוכחים את דב. לאחרונה, יש כאן הרבה יותר פוסטים מהרגיל, ובכל פוסט רביעי או חמישי, מוזכר אלנבי. אני מניח שזה לא מקרי, אבל זה לא נורא. הדיונים מעניינים, ואולי גם הספר.

6. מאת י.ד.:
   

   מאי 10, 2009 at 11:23

   נראה לי שתגובה 9 מסכמת את הנושא היטב.

   (יש שם עוד כמה תגובות יפות כמו תגובה 25)

7. מאת אלי א.:
   

   מאי 10, 2009 at 13:28

   ואולי קטילה בוואלה זה סוג של מחמאה

8. מאת קורא המום:
   

   מאי 12, 2009 at 6:13

   הינה תגובה שכתבתי בוואלה, בתגובה לרשימה האינפנטילית של מיקולינסקי –
   האמת היא שהביקורת הזו היא חסרת אתיקה באופן מוחלט.אני לא יודע אם מיקולניסקי כן אהבה או לא אהבה את הספר, אבל סופר כמו טאוב מן הסתם השקיע הרבה זמן, אולי אפילו כמה שנים, בכתיבת הרומן הזה, שמשתרע על יותר מ-500 עמודים. המינימום המתחייב של הגינות מקצועית ואנושית מצד מבקרת שמעוניינת לכתוב ביקורת על הספר, זה להקדיש את כמה שעות או ימי הקריאה המתחייבים כדי לקרוא אותו במלואו. אף אחד לא מכריח את מקוליניסקי לקרוא ספרים או לכתוב ביקורות, אולי וואלה משלמים נורא מעט על ביקורות, אבל אם היא רוצה לכתוב ביקורת על ספר, שתטריח את עצמה לפחות לקרוא אותו במלואו, ואחר כך להגיד לנו מה היא חושבת או לא חושבת, מה כן אהבה ומה לא אהבה, וכו',לכתוב ביקורת בלי לקרוא את הספר, זו יהירות וטיפשות וזלזול מוחלט בסופר, ובקוראים של הספר ושל הביקורת. בקיצור, טמטום רשלני בהתגלמותו.חוץ מזה, היא גם לא הבינה את הספר, שהוא ספר טוב מאד, אבל זה כבר ענין אחר.

9. מאת לורן:
   

   מאי 12, 2009 at 13:59

   אני כמעט בסוף הספר. אני אוהבת אותו, נהנת ממנו וגם חושבת
   על הגיבורים בזמן בעבודה שלי- זה בשבילי סימן מתי לספר יש ההשפעה
   על מי שקורא אותו.

   תכתוב עוד.

10. מאת ימימה:
    

    מאי 14, 2009 at 2:32

    דן למחן כתב באימגו ביקורת יפה על סיפרך.
    http://www.e-mago.co.il/Editor/science-2820.htm