• אי אפשר כרגע לפרסם תגובות או לשלוח טראקבאקים.
• כתובת טראקבאק: https://www.gaditaub.com/hblog/wp-trackback.php?p=34
• תגובות ב-RSS

9 תגובות לפוסט ”ציונות ותל אביביות“

1. מאת אסף:
   

   אוגוסט 27, 2006 at 13:25

   ראשית, גילוי נאות. אני מתעב את תל-אביב. אני שונא את הפקקים, ואת ההתנהגות של הנהגים, ואת הפלצניות של המלצריות בבתי הקפה, ואת העובדה שאני צריך לחפש שעות חניה, ואת האוויר העומד והמחניק. ועוד לא מעט דברים.
   אבל, ומוזר לי שנזקקת למאמר שלם כדי לומר זאת, המלחמה הזאת היא בדיוק על זכותם של כל אזרחי ישראל, גם התל-אביביים וגם הנהריינים, לשבת בשקט בבית קפה, ולשתות אספרסו. ואם הם יגרמו לנו להפסיק, הרי שהם ניצחו.

   שנית, כדי להגן על זכותם של תל-אביבים להמשיך בחייהם, חבל שנאלצת לרומם את העיר לדרגת קדושה, ובכך בעצם להמעיט בערכה של שאר ישראל.

   ודבר אחרון, טכני – בעמודים של המאמרים השלמים אין קישור להשארת תגובה. זה נראה לי דבר שקל לתקנו.

2. מאת טל:
   

   אוגוסט 27, 2006 at 13:28

   מאמר מצוין. תודה.
   באמת ציפיתי שמישהו יחבר את כל החלקים לתמונה מקיפה שמסבירה את המציאות בה אנו חיים. שוב תודה.

3. מאת רועי ארד:
   

   אוגוסט 27, 2006 at 13:45

   מזל טוב על הבלוג היפה והידידותי. שאעשה קופי-פייסט למכתב התגובה שלי ב'טיים אאוט'?

4. מאת gaditaub:
   

   אוגוסט 27, 2006 at 13:56

   צ'יקי! איזו הפתעה! לטובה. לא ידעתי מי זה ר"א, שחתם על המכתב בעיתון. אתה מוזמן לארח כאן את מכתבך. אפילו אם לא הייתי מסכים עם שום דבר שנאמר בו, הייתי מארח בשמחה. מה עוד שזה לא המקרה. תיארת את עמדתי לא רע.

5. מאת חוד התער:
   

   אוגוסט 27, 2006 at 13:56

   יש לחברות בני אדם מגוון רחב של "נורמליות" שונות אפשריות. חברה יכולה, על ידי תהליכים פנימיים, להחליט מה נורמלי עבורה, עד כדי גבולות מסוימים אבל עדיין בטווח רחב. תרבות יפנית זה נורמלי ביפן ותרבות אמריקאית זה נורמלי באמריקה, ותרבות ספרטנית היתה נורמלית בספרטה ואתונאית – באתונה.
   לא כתוב בשום מקום שאנחנו חייבים להיות נורמלים-אמריקאים או אפילו מערביים. יש לנו טווח בחירה.
   כדאי שהבחירה הזאת תיקח בחשבון כמה שיותר עקרונות שחשובים לנו, וכמה שיותר עובדות רולוונטיות, וכדאי שהחשבון יהיה טוב.

6. מאת חן:
   

   אוגוסט 27, 2006 at 23:11

   מאמר קולע, מסדר את מה שהרגשתי במלחמה בתור תושבת חסרת בית מהצפון שהגיעה כמה פעמים סתם לבלות בעיר נורמלית בעברית.
   אגב, רציתי להחמיא כאן למקומות הבילוי התל אביבים שבכולם (!)נתנו לנו הנחות בחשבון בתור פליטי צפון, ואפילו צ'יפרו בקפה וקינוח על חשבון הבית.

7. מאת גל:
   

   אוגוסט 30, 2006 at 13:31

   רוויתי נחת כשפירסמת את תגובתך ב"טיים אאוט" והשמעת קולו של נתח תל אביבי מהאוכלוסיה.
   אך אם בתל אביביות עסקינן, יצא היום עיתון טיים אאוט השבועי בנושא "200 האנשים הכי קוליים בתל אביב".
   אני אישית דיי סלדתי מתוכן זה ולו רק בגלל הצורה בה הוא מוצג. תהיתי לעצמי איך אני הייתי מרגישה באם הייתי מופיעה שם ומתבקשת לבוא ולהצטלם לכתבה הזו, בדגש על כותרתה. ועוד דבר, למה לציבור שקונה עיתון בעיקר אינפורמטיבי עם מספר תכנים משתנים, יהיה מעניין לקרוא על רשימת ה"קוליים" בעיר, בפרט כשזה מזכיר את הטור הרכילותי והצהוב רק בענקקקק ?
   אז בתור אחד שמופיע ברשימת ה200 הכי קוליים, מעניין אותי לדעת מה אתה חושב על הרשימה בה אתה מופיע ומה לדעתך היא מייצגת, בפרט תחת הכותרת "הכי קוליים" ? בכל זאת יש שם שעטנז של אנשים..

8. מאת noa:
   

   אוגוסט 31, 2006 at 6:11

   קצת פטרוני מצדך ,מתוך הנוחות האינטלקטואלית, הנוחות הגשמית,יכולת הבחירה שעומדת לפניך בכל יום מחדש,הנאורות הליברלית בה אתה מאמין בצדקת הדרך,כי יש להגן על המציאות המאפשרת את יכולת הבחירה היומיומית .אבל דבר אח אתה שוכח;המחיר.המחיר שרפרפת עליו כאילו החשיבות שלו היא זניחה. כאילו קיים מלאי של סטאטיסטים של אלה שחייבים לשכב על המזבח.אנני מערערת על ההארה שלך שיש להגן על היומיום המוגן שלנו,אך לא במחיר הסטאטיסטים.במחיר האנשים שמאמינים בצדקת הדרך או רק עושים את חובתם בעוד המושכים בחוטים אינם יודעים בכלל מהי המשמעות .כמוהם כמוך…הרי לא ערך החייים מעל הכל? של חייל ,של מתנחל כמו של קופאית כמו של דוקטור לפילוסופיה..

9. מאת עדי:
   

   ספטמבר 4, 2006 at 6:51

   קצת התפלאתי לקרוא במאמר תמיכה בהרחבת והמשך המבצע הקרקעי בלבנון. יש להילחם בטרור האיסלימסטי הפונדמנטליסטי השאלה היא כיצד.
   יש להניח שהמשך הפעולה הקרקעית היה מביא לאבדות גדולות בקרב הצבא וגם בעורף אך לא היה מביא להפסקה מלאה של ירי הקטיושות (גם כשצה"ל היה בעזה, משך ירי הקסאמים).
   אחרי מספר שבועות של הקזת דם, היה ממילא צורך בהגעה להפסקת אש בחסות האו"ם. ההרתעה של צה"ל היתה נחלשת עוד יותר. כושא העמידה היה נפגע עוד יותר, וגם מעמד ישראל בעולם.
   צריך ללמוד את הלקח הצבאי ממקומות אחרים בעולם. מלחמות נגד גרילה קשה לצבא רגיל לנצח.