מאי 23, 2009
הכרה פלסטינית בישראל כמדינה יהודית?
בשולי הויכוח על השאלה האם אנחנו צריכים או לא צריכים לדרוש מן הפלסטינים הכרה בישראל כמדינה יהודית יש סיפור קטן ומשעשע. אנשי יוזמת ז'נבה, הציגו לציבור הישראלי את העובדה שהשיגו משותפיהם הפלסטינים הכרה בישראל כמדינה יהודית כאחד מיתרונותיה הגדולים של היוזמה. עכשיו פרסם אחד מהם מאמר בניו יורק טיימס שבו הוא תוקף בחריפות את אותה דרישה עצמה, כשהיא נשמעת מפי נתניהו. הדרישה, הסביר הכותב, היא מכשול לשלום. לסיפור המלא במאמר של בן-דרור ימיני, ב NRG…
מאי 24, 2009 at 5:20
יש הבדל משמעותי (ולא כזה משעשע) בין מה שנעשה ביוזמת ז'נבה לבין מה שעושה נתניהו. ביוזמה ההכרה באה כחלק מהסכם ולא כדרישה מקדימה. אני מסכים שמאוד חשוב שהרשות הפלסטינית תצהיר שהיא מכירה במדינה יהודית היא מדינת ישראל. אבל ההכרה הזאת צריכה לבוא כחקל מהסכם – אם אנחנו קובעים חד צדדית ומראש מה הצד השני צריך לעשות – למה צריך בכלל הסכם?
מאי 27, 2009 at 5:54
אין שום סיכוי שהפלסטינים יכירו אי פעם בישראל כמדינה יהודית או שיש לנו איזו זכות להיות פה. השאלה היא האם זה משרת את האינטרס שלנו להתעקש על כך. (התשובה למטה)
אם אנחנו רוצים למנוע הסכם שלום, הדרישה הזו די יעילה.
אם אנחנו רוצים להגן על קיומה של ישראל כמדינה יהודית אז לדרוש מהם להכיר בנו כמדינה יהודית מועיל לנו פחות מאשר הסכם שלום (אם אפשר להגיע לכזה).
בנוסף לכך, זה לא האינטרס שלנו לתת להם את האפשרות לחוות דעה על זכותנו על הארץ. זה לא האינטרס שלנו להתעקש על הצהרה סטמית כזו כאשר יש נושאים הרבה יותר חשובים שאנחנו חייבים להתעקש עליהם (בטחון, ירושלים ושאר מקומות קדושים, פליטים, אי נטילת אחריות בלעדית על הנכבה). כדאי שנגיע איתם להסכמה הדדית שאננו לא ננסה לחנך אותם על זכותינו על הארץ והם לא ינסו לחנך אותנו על חוסר זכותנו, ועל זכותם.
אם יהיה הסכם שלום צריך להתעקש על כיבוד הדדי של ריבונות שתי המדינות ואי התערבות בעינייניה הפנימיים.
במסגרת המלחמה הדיפלומטית/תעמולה בינינו יש לנו אינטרס להיראות כיותר גמישים בנוגע להכרה בזכויותיהם מאשר הם בנוגע להכרה בזכויותינו. זה לא צריך להיות קשה.
במצב הנוכחי לא סביר שהם יסכימו אפילו בקשר לעניינים היותר חשובים, אז אין מה לדאוג. מצד שני יש מה חדאוג, בגלל שאם נגזר עלינו לנהל נגדם מלחמה במקום להגיע לשלום, כדאי שננהל גם את הצד הדיפלומטי של המלחמה הזו בחוכמה.