• אי אפשר כרגע לפרסם תגובות או לשלוח טראקבאקים.
• כתובת טראקבאק: https://www.gaditaub.com/hblog/wp-trackback.php?p=354
• תגובות ב-RSS

4 תגובות לפוסט ”עמוס עוז ופספוסי מקומונים“

1. מאת ענת:
   

   מאי 30, 2009 at 17:38

   חבל שכל זה נכון. ואהבתי את הפיסקה הזו:

   "השמאל מהסוג הזה רוצה לזהות את כל הציונות עם הכיבוש. עוז מפריע לו. לעתים האידיאולוגי מתרגם את עצמו לתחושה עמומה ולא מנוסחת, אבל זה אותו אינסטינקט עצמו: עוז מיצג ישראל שיכולה להיות יפה, הוא מתנסח באלגנטיות, קלסטרו נאה. אבל השמאל הנרגן רוצה לראות אותנו רק מכוערים. מתלהמים. מגמגמים. ועם טפטוף של טחינה על החולצה. לכן הזעם נגד הרהיטות."

   ובמיוחד:

   ""השמאל מהסוג הזה רוצה לזהות את כל הציונות עם הכיבוש. עוז מפריע לו."

   עמוס עוז הוא המנהיג האדם משכמו ומעלה,
   חבל שהוא לא ראש הממשלה.

   משפט גדול של עוז למצבים של שנאה:
   "היכולת לדמיין את הזולת היא בבחינת חיסון נגד הקנאות"

2. מאת אבי756:
   

   מאי 31, 2009 at 0:28

   תוך כדי הסתכנות ששאשמע כמו גרופי בגיל העשרה – מדובר באחת מהרשימות היותר מעניינות וחדות שקראתי בזמן האחרון, בכלל…

3. מאת ברק:
   

   מאי 31, 2009 at 15:37

   קצת אירוני התודה בסוף הרשימה לאיתמר בן-כנען- שהנו פספוס מקומונים בעצמו (לטענת אוחובסקי).

4. מאת רמי הוד:
   

   יוני 1, 2009 at 12:52

   גדי שלום,
   אני לא נוהג לקרוא את עיתון העיר. עירית לינור אמרה פעם שהשמאל הרדיקלי בתל אביב מתהלך בארץ עם פרצוף שמביע גועל, כאילו משהו נדבק לו לסולייה. כך נראים רוב הטקסטים בעיתון הזה. ביום שישי קראתי בעיתון ונהניתי מאוד מהמאמר שלך. מה שנראה אולי כאמירות כוללניות ופשטניות על אותו שמאל מקומוני יעני רדיקלי מתאמת אצלי כמעט בכל שיחה עם אנשים מסוגה ציפה. הכתיבה החדה והאירונית החזירה אותי בפעם המי יודע כמה לקרוא ברשימות המופיעות במרד השפוף. הפוגה חשובה לסטודנט לסוצילוגיה והיסטוריה שנתקל בהרבה פוסט ובהרבה מלומדים שנראים כאילו משהו מגעיל נדבק להם לסולייה.
   תודה