• אי אפשר כרגע לפרסם תגובות או לשלוח טראקבאקים.
• כתובת טראקבאק: https://www.gaditaub.com/hblog/wp-trackback.php?p=364
• תגובות ב-RSS

9 תגובות לפוסט ”ביקור לא נעים בערוץ הילדים“

1. מאת דרור קמיר:
   

   יוני 14, 2009 at 20:10

   אני כבר לא הייתי לגמרי ילד, אבל גם לא לגמרי מבוגר כששידרת עם דליק ווליניץ את קטעי המעבר בין תוכניות הילדים של ערוץ 1. כשהייתי ממש ילד, נירה רבינוביץ' שידרה בשחור-לבן בטלוויזה החינוכית תוכניות לילדים ואני הייתי מרותק למסך. כבר אז התלוננו שהילדים רואים יותר מדי טלוויזיה. גם היום באופן כללי האיכות של תוכניות הילדים בערוצים הציבוריים – הטלוויזיה החינוכית וערוץ 1 – גבוהה יותר מאשר בערוצי הכבלים והערוצים המסחריים. אולי במקרה הזה עודף כסף רק מזיק. מה שיונה אליאן וששי קשת הצליחו לעשות עם כמה בובות גרב ותסריטים כתובים היטב ובתשומת לב, לא מצליחים לעשות עם הרבה כסף וסלבריטיז נוצצים.

2. מאת אמיר:
   

   יוני 14, 2009 at 20:56

   באותו עניין:
   http://www.youtube.com/watch?v=tluAVrkcD7Q

   רק למען הסר ספק, האלטרנטיבה של ערוץ הילדים לאותם תוכניות זה סרטי אנימציה יפנים אלימים.

   הדור לא הולך ופוחת, זה המעבר מתרבות וחינוך לבידור זול ומיידי. דרושים הורים אחראיים.

3. מאת אפרת:
   

   יוני 15, 2009 at 5:09

   טעית בהגדרת היחסים ביניכם שנגזרים מהפורמט הטלוויזיוני הנוכחי. אתה והמגישה לא הייתם שני מבוגרים הנפגשים ומשוחחים מתוך כבוד הדדי. הצד השני מגדיר את היחסים כיחסים של ניצול במסגרתם אתה בא בחינם לספק להם תוכן שכותרתו שמו של סופר והוגה מפורסם (אתה) ולכן הוא כאילו תוכן גבוה, והם מאפשרים לך בחינם לפרסם את ספרי הילדים שלך ולומר מסרים שיווקיים שנכנסים בקומפקטיות לתוך שלוש דקות. כנראה שהתפספס לכם תיאום הציפיות וכך יצא שוויתרת על האפשרות לשווק את הספרים או לתאם איתם שיראינו אותך על תוכן הספרים כמו אנשים מבוגרים שנפגשים מתוך כבוד הדדי.
   גם גופי תקשורת אחרים, מכובדים יותר, מתייחסים אליך באופן זהה- גם בראיון לעיתון רואים בך מראש כלי שיווקי ויעדיפו תמונה שלך בעירום וסיפור על חייך הפרטיים מאשר לדעת מה כתוב בספרים שלך.
   צריך תיאום ציפיות מראש, אם אתה רוצה שייקחו אותך ברצינות תציב את זה כתנאי.

4. מאת טוב גדי טאוב אחד ביד:
   

   יוני 16, 2009 at 5:56

   א. בטח תמכור הרבה יותר ספרים לילדים כעת שנחשפת בערוץ הילדים, אתה לא חייב מיד לנשק את הרגליים של קברניטי הערוץ על כך – אבל לפחות לצאת בהרגשה טובה – שאת משימת היחצ שלך השלמת.

   ב. התכנית הרי לא מיועדת לגילך, לרמתך, או לטעמך, ראה אותה במבט אנתרופולוגי לא מתנשא וזה ירגיע אותך.

   ג. רק ירון לונדון, והמעצבנת מגל"צ עם השיער הקצר – באמת מתעניינים בסופרים שמתראיינים אצלם – ואף קוראים את ספריהם.

   ד. עדיף שאתה הגעת להתארח בתכנית הזו ולא זמר סוג ג'/כוכב ריאליטי. מבחינתך וגם מבחינתם.

   ה. כפי שלא היית מגיע לתכנית כמו 'לילה בכיף', 'הרצועה', או האלופה חדר הלבשה' עם ציפיות לאייטם של 7 דקות בו מדברים על כל הדמויות בספריך, מקריאים חלקים באור נוגה – ומתייחסים ליכולות הכתיבה הפנומנליות שלך ועל השפעתך על נפשו של הילד הרך הקורא את ספרייך – כך אל תצפה מאולפן ערוץ הילדים להיות חוצה ישראל עם דב אלבוים. רותסוף

5. מאת נמרוד אבישר:
   

   יוני 16, 2009 at 8:32

   אנשים בורים וטפשים קונים ובולעים כל שנמכור להם. גדי, למה שמישהו ירצה לגדל דור אורייני ונבון?

6. מאת ירדן:
   

   יוני 16, 2009 at 10:19

   סרטי אנימציה יפנים הם אולי אלימים לפעמים אבל לפחות הם לא מתייחסים לצופה כאל אדיוט רק בגלל שהוא ילד.

7. מאת אמא לילדה:
   

   יוני 16, 2009 at 12:29

   הי גדי! צפיתי עם בתי בת ה-10 בשידור הזה. לדעתי לקחת את זה רחוק מדי. אירוח הילדים הבדואים היה סטיגמטי אבל מצד שני אולי הגיע הזמן שגם ילדים בדואים סטיגמטיים יקבלו זמן מסך , לא ? לגבי האירוח שלך . נכון, לא היתה שיחה עמוקה, אבל כל הספרים קיבלו את הכבוד שלהם והקראת ההתחלות הסיפרים היתה בסך הכל פרודיה חביבה על הקראות ספרים בטלוויזיה.

8. מאת דרור קמיר:
   

   יוני 17, 2009 at 22:37

   כשאני הייתי ילד, היו באופן קבוע תוכנית אחת או שתיים לילדים שבהן מנחה ממליץ על ספרים, לפעמים גם מראיין באריכות ובצורה מעניינת את הסופרים, ומדי פעם מציגים המחזות של קטעים מהספרים בידי שחקנים רציניים. קשה לי להחליט אם זה גרם לי לקרוא יותר או לא, ובימינו אולי כדאי להפיק תוכניות דומות על אתרי אינטרנט מומלצים, משחקי מחשב וכיוצ"ב, אבל אני זוכר שאהבתי מאוד את התוכניות האלה. העיקרון הוא שתוכניות לילדים לא צריכות להיות תזזיתיות, ומותר להן להיות קצת רציניות (לא יותר מדי). ירון לונדון הוא שריד לדור של מגישי טלוויזיה שלקחו את העבודה שלהם ברצינות, אבל אפשר לגדל דור חדש כזה. יש אפילו כמה דוגמאות.

9. מאת יניב דויטש:
   

   יולי 18, 2009 at 7:22

   כאשר מערכת החינוך נמצאת במצב שבו היא נמצאת, למה בדיוק ציפית מערוץ הילדים אשר טעם טוב, איכות ועומק הם לא בדיוק הערכים אותם הוא חורט על הדגל שלו.
   ובקשר למגישה אשר התגאתה שלא קראה ספרים: כנראה אם אין לך במה להתגאות אתה מתגאה במשהו שלא ממש ראוי להתגאות בו.