• אי אפשר כרגע לפרסם תגובות או לשלוח טראקבאקים.
• כתובת טראקבאק: https://www.gaditaub.com/hblog/wp-trackback.php?p=39
• תגובות ב-RSS

3 תגובות לפוסט ”ציד המכשפות נגד המעשנים“

1. מאת אסכולת הכורסא:
   

   אוגוסט 30, 2006 at 22:35

   התמכרויות – למי מותר?

   פן ג‘ילט ידוע כבעל דעות קיצוניות, הוא גם זה שמפיץ את ה“שמועה“ הזאת באופן אישי. הוא מעולם לא נגע בסם לטענתו, מלבד עישון סיגריות בודדו…

2. מאת עירא:
   

   אוגוסט 30, 2006 at 22:44

   הי גדי, משום מה טראקבק לו עובד לי כרגע, אבל הגבתי אצלי על הסיפור כאן: http://ira.abramov.org/blog/2006/08/31/fag-for-granny

   התחדש על הבלוג!

3. מאת חמצנוביץ:
   

   ספטמבר 24, 2006 at 6:36

   אכן, סיפור מצחיק-עצוב. מצחיק כי הכתבת מציגה את התמכרותה של אמה לסיגריות כ-quirk חביב שמשום מה לא מתקבל בברכה אצל אנשים כבדים וממסדיים, משהו כמו חיבה יתרה ובלתי מוסברת לריבת תותים של יכין. עצוב כי בין השורות מסתבר שזה הרבה יותר מסתם quirk:

   * בריאותה של האם נהרסה כליל על-ידי הסיגריות: כל המחלות שבהן היא חולה קשורות באופן ישיר לעישון. ייתכן שאילולא הרגלה המגונה הייתה יכולה להמשיך לחיות באופן עצמאי עוד כמה שנים טובות.

   * התלות הפסיכולוגית שלה בסיגריות גורמת לכך שכל רגע בחייה נחווה מבעד למסך עשן כבד. לפי כותבת המאמר, אמה כל הזמן התעסקה בעישון כאילו היה "חבר". האם לחיים אין פעילויות יותר נעלות להציע? חברים יותר טובים, שגם דואגים לרווחתך?

   * האם מוציאה הון תועפות על סיגריות: 300 ליש"ט (קצת פחות מ-2,500 ש"ח) לחודש. היות שהעישון נפוץ בעיקר בקרב השכבות הנמוכות באוכלוסיה, רק תחשוב איזה נטל כלכלי הוא מהווה עבורן, הרבה יותר מעליה במחיר הלחם האחיד ושאר זוטות שמגיעות לכותרות. מלבד המסים שאמורים לממן טיפול רפואי לכל אותם מעשנים, מדובר בהכנסה קבועה לחברות הטבק האולטרה-קפיטליסטיות. מעניין שכל כך הרבה אינטלקטואלים מהשמאל מעשנים, כביכול מתוך התרסה כנגד אותה שיטה כלכלית והתרבות הבורגנית שלכאורה צמחה ממנה.

   העובדה החשובה ביותר לגבי העישון, והסיבה שהמעשנים "נרדפים" על-ידי הממסד, היא הנזקים הנגרמים לסביבתם של המעשנים. זכותו של כל אדם לקלקל את בריאותו, למשל ע"י תזונה לקויה, אבל ברגע שבריאותם של אחרים נפגעת בשל "בחירותיו" (איך אפשר "לבחור" ברע? האם מעשן מכור "בוחר" בעישון מדי יום ביומו?), זכותם לדרוש ממנו לוותר על זכותו לעשן היכן שהוא חפץ בכך למען הזכות הכללית של הציבור לבריאות, זכות שממנה הוא נהנה בעצמו.

   אל דאגה, מעשנים ישראלים, התרחיש המתואר בכתבה רחוק מאוד מלהגיע לחופינו. התשתית החוקית כבר קיימת, אך התשתית האכיפתית לקויה ביותר. לפני כמה שנים התקשר מכר שלי לעיריית תל-אביב ודרש לדעת כמה דוחות הם חילקו על עישון במקומות אסורים. לאחר שגבו ממנו 88 שקלים על קושייתו, התקבלה התשובה המסעירה: אפס. אפס דוחות למעשנים שגודשים את קניונינו, מסעדותינו, תחנות האוטובוס והרכבת. כך קורה במדינה שבה האצבע המשלושת המופנית כלפי החוק כבר מזמן נהייתה סמל לאומי חדש.

   הצגת הקמפיין למניעת העישון כ"ציד מכשפות" אינה אלא תחבולה רטורית שטחית שמתעלמת מהטענות המוצקות של המכורים לחמצן. בתור מי שמעריך את הגיגיך השקולים והמעמיקים בנושאי חברה, תרבות ופוליטיקה, התפלאתי לראות שגם אתה נעזר באותה תחבולה.