אוגוסט 21, 2009
ציטוט – החלטות ועידת הפת”ח
מאמר המערכת של עיתון "הארץ" הכריז לפני זמן מה שהחלטות ועידת הפת"ח מעידות ש"יש פרטנר". לא לגמרי ברור על סמך מה. הנה דוגמית:
"צריכה להיות התנגדות מוחלטת, שממנה אין כל נסיגה, להכרה בישראל כ'מדינה יהודית', כדי להגן על זכויות הפליטים וזכויות בני עמנו בצד השני של הקו הירוק [כלומר בישראל]."
וכדאי לקרוא נתחים נכבדים שתורגמו על ידי MEMRI כאן. הפרשנות של הפת"ח ל"זכות השיבה" היא לא מה שיוסי ביילין אומר לנו. והמסמך כולו תזכורת מצלצלת לכך שאם לא נחלק את הארץ חד-צדדית, שיטת המשא-ומתן-לנצח רק תקדם את חזון פלסטין הגדולה של הפת"ח. וראו גם ניתוח של נאום הסיכום של אבו מאזן מאת יונתן דחוח-הלוי כאן.
אוגוסט 21, 2009 at 18:25
לחלק ולתת כמו עם עזה וחטפנו יותר מ-8000 קסאמים בשדרות, אשקלון וכו'?
אוגוסט 22, 2009 at 4:48
חץ
טענת מצדדי ההתנתקות החד צדדית היא שהדמוגרפיה מהווה לישראל סכנה גדולה מכל סכנה אחרת. הם טוענים שלישראל מחוברת משקולת לרגל, ואם היא לא תחתוך את המשקולת היא תטבע.
יש טעם רב בשאלה שהפנית אליהם. עושה רושם שהתנתקות תדרוש מבצעים שלידם חומת מגן ועופרת יצוקה יהיו כסף קטן. המבצעים האלה יצטרכו להיות מופנים נגד ישות שיש לה זכויות של מדינה. אי אפשר יהיה לנהל מבצעים כאלה ביעילות עם זהותה ועצמתה הנוכחית של המערכת המשפטית. לכן הם צריכים לענות: האם הם מוכנים למבצעים הכרוכים בפגיעה נרחבת באזרחים, להתמודדות עם לחץ בינלאומי, לשינוי סמכויות המערכת המשפטית? בלי תשובות רציניות לשאלות אלו תכנית ההתנתקות איננה רצינית. הרי לכם אתגר מצדדי ההתנתקות (לאלו שחושבים שנסיגה תביא שלום – עזבו, השאלה לא מופנית אליכם)
אבל עדיין אתה צריך להשיב לטענה שלהם. בלי תשובה רצינית לטענה זו ההסתיגות שהעלית נראית כהתעסקות בדברים משניים. אז, יש לך תשובה?
אוגוסט 22, 2009 at 12:15
תודה רבה על הקישור!
אני כבר הרבה זמן חיפשתי משהו מלא יותר מאשר הדברים הנאמרים ברדיו.
עמנואל רוזן מסתבר מבין דברים אחרים, אני תוהה כמה חד משמעיים צריכים להיות בצד הפלסתיני כדי שאנשים כרוזן יתחילו להפנים את דבריהם ולא רק את מה שהם "רוצים לשמוע".
אוגוסט 22, 2009 at 12:47
"עושה רושם שהתנתקות תדרוש מבצעים שלידם חומת מגן ועופרת יצוקה יהיו כסף קטן."
לא צריך להגזים. המודל של התמודדות מול ירי טילים מעזה הוא אותו מודל של התמודדות מול מתקפה מלבנון או מסוריה. האויבים שלנו צריכים להאמין שאם הם ירו טילים על ישראל היא תגיב באמצעות פלישה צבאית קרקעית הרסנית ואפקטיבית שתפגע בדברים שחשובים להם (שלטון, מוניטין, רכוש, אבל לא חיי אדם), ושעלולה להסתיים בכיבוש. אם ישראל יכולה להציג איום כזה שהוא איום אמין–כלומר אם הם יתקפו באמת נגיב כך–אז אפשר יהיה לקיים הפסקות אש ארוכות טווח. זה לא ימגר את האויב, לא ימנע כל פגיעה בישראל, ולא ימנע כל התקפה, אבל זה יכול לספק שקט יחסי לישראל רוב הזמן. במודל האלטרנטיבי, מודל הכיבוש, ישראל לא נלחמת מלחמות גדולות וקצרות אלא עוסקת במאבק מתמשך בעצימות נמוכה (כמו שהיה בלבנון בשנות ה-90 ובשטחים בתקופות האינתיפדה). מלחמה כזו היא שוחקת. היא משרתת את האינטרס של הערבים–שחיקה מתמשכת בלי הכרעה ופגיעה בלגיטימיות של ישראל–במקום האינטרס של ישראל שהוא שקט ונורמליות. זה סוג המלחמה המועדף עליהם. יש שתי סיבות למה החיזבאללה המשיך לתקוף את ישראל אחרי הנסיגה מלבנון, ולמה החמאס המשיך לירות קסאמים אחרי הנסיגה מעזה. הראשונה היא שהם לא האמינו שאנחנו מוכנים להיכנס חזרה ללבנון/עזה ולפגוע בהם בצורה שבאמת מפריעה להם, ולכן הם חשבו שהרווח בירי שווה את המחיר. המלחמות בלבנון ובעזה הוכיחו שאנחנו מוכנים להילחם, ושהלחימה הזו הרסנית, למרות שעדיין יש הרבה מה לתקן בנוגע ליכולת להילחם ולאסטרטגיה. אבל התוצאה היא הפסקת אש יציבה יותר, בגלל שעכשיו הם לא מוכנים לשלם את המחיר של ירי קסאמים. הסיבה השניה היא שארגונים כמו החמאס והחיבאללה מושקעים במאבק נגד ישראל. הם צריכים אותו כדי להצדיק את קיומם. בגלל הפסקת האש שנכפתה עליהם בעקבות שתי המלחמות (ובגדה גם בגלל חומת מגן) הם נאלצו לוותר על דרך להילחם נגד ישראל שהייתה קודם לכן נוחה מאד. כרגע הם נאלצים להסתפק בהתלהמות, אבל יכול להיות שהם יחפשו דרכים אחרות לפגוע בנו שהמחיר לא יהיה יקר מדי בשבילם. נצטרך ללמוד גם להתמודד עם האיומים האלה. זה החיים שלנו.
"המבצעים האלה יצטרכו להיות מופנים נגד ישות שיש לה זכויות של מדינה."
מבחינתנו זה עדיף. למדינות יש יותר מגבלות.
"אפשר יהיה לנהל מבצעים כאלה ביעילות עם זהותה ועצמתה הנוכחית של המערכת המשפטית."
המערכת המשפטית לא מפריעה לישראל להילחם בצורה אפקטיבית נגד איומים כאלה. זה לא קל להילחם מלחמות כאלה, אבל אף צורת מלחמה אינה קלה. צריך ללמוד איך להילחם נכון. אי אפשר לצפות שהאיום היחיד עלינו יהיה ילדים שזורקים אבנים. צריך ללמוד איך להילחם נגד האיומים שעומדים מולנו.
"האם הם מוכנים למבצעים הכרוכים בפגיעה נרחבת באזרחים,"
אם הכוונה שלך היא שמכיוון שמלחמות מודרניות הם בדרך כלל נגד לוחמי גרילה שמסתתרים בין אזרחים, ולכן אין דרך להילחם בלי שגם אזרחים יפגעו, אז התשובה היא כן. אנשים, גם בשמאל, מוכנים להשלים עם פגיעה באזרחים (שלנו ושלהם) אם הלחימה מוצדקת, נעשה נסיון ממשי להימנע מפגיעה באזרחים, והלחימה נעשית בצורה חכמה ואפקטיבית.
אבל אם אתה חושב שישראל צריכה לנסות לפגוע באזרחים בכוונה, ושהדבר הזה איכשהו ישרת את האינטרסים שלנו אז אתה טועה טעות מרה.
"להתמודדות עם לחץ בינלאומי"
הנסיון ליצור לחץ בין לאומי הוא אחד הטקטיקות שהאויבים שלנו משתמשים בהם כחלק מהלחימה נגדנו. זה דבר שצריך ללמוד איך להתמודד איתו בצורה אפשקטיבית בדיוק כמו שלומדים איך להילחם בשטח בנוי או איך למגן טנק יותר טוב. הלחץ על ישראל הוא פחות חמור אם המלחמה נראית כמוצדקת ויעילה (במקום דשדוש חסר טעם). דרך אחת לצמצם את הלחץ הוא לצמצם את משך הלחימה כמה שאפשר. לפעול מהר ולהסכים להפסקת אש מעמדה של ניצחון. בכל מקרה, הציבור, כולל השמאל המתון, הראה נכונות לספוג גם לחץ כל הזמן שהמלחמה מוצדקת ואפקטיבית (ואפילו כשהיא לא למען האמת).
אוגוסט 23, 2009 at 8:44
1. הערה טרחנית מעט: יש לומר ולכתוב פתח. לא פת"ח, לא הפתח ולא הפת"ח. כפי שאין אומרים המר"צ או המרצ אלא מרצ. כך גם לגבי חמאס (ולא החמאס).
2. הלקח שלי מההתנתקות הוא שצעדים חד צדדיים הם הרי אסון. יצירת וואקום היא פרצה הקוראת לטרוריסט, פרצה שסייעה לחמאס להשתלט על רצועת עזה. המהלך החשוב ביותר המתרחש כרגע, שאותו מטפח ראש הממשלה הפלסטינית סלאם פיאד (שאינו איש פתח) הרחק מאור הזרקורים, הוא בניית מוסדות שלטון ושיטור פלסטיניים שיוכלו להפוך בעתיד למדינה. (עלינו לזכור כי קיומם של המוסדות הציוניים הוא זה שנתן לתנועה הציונית את היתרון המשמעותי במאבק על עצמאותה מול הפלסטינים). בריחה חד צדדית בטרם גובשו התשתיות האלה תשמוט את הקרקע מתחת מאמצי פיאד.
3. עלינו להפריד בין דברים אותם אומר אבו-מאזן כלפי בני עמו כדי לזכות מחדש באמונו, לבין כוונותיו האמיתיות כמנהיג פתח ואש"ף. אבו-מאזן היה מהראשונים לגנות את הרג החפים מפשע, ונקט עמדה חד משמעית נגד הקסאמים בכך שהורה לאנשיו לירות על מנת להרוג כל חוליית קסאם כזו.
הבעיה שלנו איננה בכוונות שלו, אלא ברפיסותו שגרמה למפלת אנשיו ברצועה. עלינו לשאת ולתת עמו במקביל לתהליך שמוביל פיאד.
אילו יחזק את הלגיטימיות שלו בקרב עמו ויסתייע במוסדות שלטון אפקטיביים יוכל אבו מאזן לחתום על הסכם שיגביל חזרת פליטים אך ורק למדינה הפלסטינית שתקום (+ כמות זניחה שתיכנס לישראל במסגרת איחוד משפחות).
אוגוסט 23, 2009 at 14:41
יואב,
1. בעברית (ויתקנו אותי אחרים אם אני טועה) כשאתה עושה ראשי תיבות, אתה מוסיף מרכאות: פת"ח הוא ראשי תיבות הפוכות של 'חַרַכַּת תַחריר פלסטין' כמו ש-צה"ל הוא 'צבא הגנה לישראל'.
2. זה הלקח שלך? אני שמח, אך להתנתקות הצביעו *כל* נציגי השמאל כאיש אחד. הזהירו אותם? בוודאי, ראש השב"כ ואחרים, אבל כנראה מכת העיוורון בשמאל שדולגת בלתת ולתת השפיעה כנראה.
3. אני לא יודע אם שמת לב, אבל אם אבו-מאזן היה אומר את הדברים באיזה חוג בית, אז אולי היה אפשר לטאטא את זה בתקשורת ("הארץ" מומחים בזה), אבל מה שהוא אמר כתוב גם בהצהרה שנחתמה בכנס שהיה לאחרונה ושכל המצביעים הצביעו עליו, כולל ההצהרה המטומטמת כאילו ישראל הרגה אותו.
היה לנו בדיוק את אותו סיפור עם ערפאת, ופרס (כמובן) אמר שזה "רק לאוזניים פלסטיניות, משהו פנימי". מה ערפאת אמר? שהוא לא הולך לעצור את אנשי חמאס. ערפאת עצר? לא.
אוגוסט 24, 2009 at 0:19
כל הכבוד לממר"י על הדו"ח המטלטל והמעמיק עם ציטוטים כמו:
Field leaders and movement activists mustbecontinuously taught about the heritage of the armed Palestinian struggle; and ceremonies must be held to celebrate battles and commemorate the history of the struggle, with constant readiness for sacrifice…"
מרגש לשמוע שהילדים הפלסטינים גדלו ממש כמוני על טקסי יום הזיכרון, ציון של קרבות הירואיים ונכונות תמידית להעלות את עצמם לעולה.
כנראה שהפלסטינים ואנחנו הופכים להיות דומים יותר ויותר. עוד מאה שנה ושתיים שלוש מלחמות יש פה עם אחד מאוחד ומגובש (לא כולל שמאלנים והומואים).
אוגוסט 24, 2009 at 2:49
"אך להתנתקות הצביעו *כל* נציגי השמאל כאיש אחד. הזהירו אותם? בוודאי, ראש השב“כ ואחרים, אבל כנראה מכת העיוורון בשמאל שדולגת בלתת ולתת השפיעה כנראה."
כדאי להזכיר שמי שהיה בשלטון בתקופת ההתנתקות היה אריאל שרון וממשלת מרכז ימין. שמאלה מהעבודה ההתנתקות גרמה בלבול גדול. אנשים לא ידעו אם לתמוך או להתנגד. הם תמכו בנסיגה מעזה ופינוי ההתנחלויות, אז הם פחדו שאם הם לא יתמכו יאשימו אותם בהמשך הכיבוש? אבל הם רצו לסגת במשא ומתן, או פחדו שנסיגה מעזה בלבד לא ממש תשנה שום דבר, ובסוף יאשימו אותם. חלק היו מששוכנעים שזו איזו מזימה (יש להם נטייה לחשוב כמו פלסטינים). כמובן בסופו של דבר לא יצא מהבלבול הזה שום דבר. הם נגררו אחרי המציאות, לא הרוויחו מהנסיגה, הואשמו בתוצאותיה ולא הצליחו להתמודד בצורה יעילה עם השינויים במצב.
אוגוסט 24, 2009 at 10:53
האם מישהו באמת ציפה שמעל הבמה המרכזית של ועידת פתח אבו-מאזן יתנער מאחריותו למיליוני הפליטים של 48?
יש לנו איזה חלום פה בישראל, חלום היסטורי, לפתור את הבעיה עם הערבים בלי להתייחס לערבים עצמם. ההתנתקות היא ההתגלמות המובהקת של החלום הזה. כל פתרון אמיתי, חייב לכלול הסדרה של בעיית הפליטים. אין פתרון בלי זה. אם מר דחוח-הלוי היה שומע את השורות האלה מפי פלסטיני, ודאי היה קובע כי מדובר באיום על מדינת ישראל. אך זו המציאות הבעייתית, שיש לפתור סביב שולחן המו"מ.
אם אבו-מאזן כבר מסכים בקווים כלליים על נוסחת המימוש החלקי של זכות השיבה, באופן שלא יגרום להשמדתה הדמוגרפית של ישראל(והדעת נותנת שהדבר אכן עלה בדיונים בין אולמרט לאבו-מאזן לאחר אנאפוליס), הרי שהדבר חשוב הרבה יותר מהצהרת הסיכום של הועדה.