אוגוסט 26, 2009
ציטוט – אמנון רובינשטיין בנושא ניב גורדון
הנה דברים ששלח פרופ' אמנון רובינשטיין לרשימת התפוצה של מדעי החברה בתגובה לקריאה של אלון הראל להגן על החופש האקדמי של ניב גורדון. אני מביא אותם כאן כלשונם, ותודה לפרופ' רובינשטיין על הרשות להביאם.
מכתבך הגיע אלי בשעה שאני מסיים מאמר על החופש האקדמי, המבוסס על הרצאתי ביום עיון שקיים החוג למדע המדינה באוניברסיטת בן גוריון בנושא זה.
הטענה שהחופש האקדמי מהווה זכות בלתי מוגבלת אינה מקובלת עלי ואני לא מכיר טעון משפטי בזכותה. כל זכות יסוד מוגבלת כאשר היא מתנגשת בזכות יסוד גוברת שבית המשפט מכיר בה. משום כך בתי המשפט בגרמניה ובאוסטריה לא קיבלו את הטענה שהענשת מכחישי שואה – גם כאשר המכחיש הוא אקדמאי כמו דייויד ארווינג -אינה פוגעת בחופש האקדמי,( ובגרמניה חופש זה מוגן במפורש בחוקה). וראוי גם לזכור שבית הדין הבינלאומי בנירנברג גזר למוות את דינו של אלפרד רוזנברג , האידיאולוג של תורת הגזע, גם בשל דברים ש "רק" אמר.
האם קריאה לחרם -אקדמי ואחר – על ישראל כלולה בתחום המוגן של החופש האקדמי? אני מצטט מטיוטת מאמרי והרצאתי בבאר שבע:"לדעת המחבר,…קריאה להחרמתה של ישראל או של האקדמיה הישראלית אינה מצוייה בתחום האקדמי המוגן. האנלוגיה כאן היא לקריאה דומה שהיתה פוסלת – כך נדמה לי – מפלגה התומכת בחרם כזה מהשתתפות בבחירות – וזאת כאשר מדובר בזכות להיבחר ובשלילת זכות יסוד עיקרית במשטר דמוקרטי.. קל וחומר שיש להחילה על חופש הביטוי האקדמי. קריאה להחרמת ישראל או להחרמת האקדמיה הישראלית פסולה מבחינה זו גם משום שהיא חותרת תחת החופש האקדמי עצמו. באין אקדמיה ישראלית- בשל החרם המוצע – אין גם חופש אקדמי. האנלוגיה כאן היא לפסילת מפלגה השוללת את קיומה של ישראל – אותה פסל בית המשפט העליון מהשתתפות בבחירות" ואני מוסיף בהסתמכי על ז"אן פול סארטר כי גם לאנטישמיות,, להוראת ה"פרוטוקולים" ולטעון בזכות עלילות הדם -עיסוק פופולארי לאחרונה בישראל – אין הגנה כזו.
אני מתאר לעצמי שלא יהיה קל למצוא בימה אקדמית בישראל לעמדה מסוג זה, שכן זהו החופש האקדמי שהונהג על-ידי מה שקרוי בישראל השמאל, הרדיקאלי באקדמיה..
אלון, אני מעריך את עמדתך העקרונית בזכות חופש הביטי בישראל -וגם אני רואה בדאגה רבה גילויים של חוסר סובלנות כלפי דעות חריגות – אך מהסיבה שמניתי לעיל לא אוכל להצטרף למכתבך..אמנון
אוגוסט 26, 2009 at 21:04
אני חוזר ומפנה אתכם למאמר של ניב גורדון:
http://www.latimes.com/news/opinion/commentary/la-oe-gordon20-2009aug20,0,1126906.story
המאמר בכלל לא קורא לחרם על האקדמיה הישראלית. הוא קורא, באותו המאמר, לחרם הדרגתי על חברות שקשורות להתנחלויות, ועל מוסדות שתורמים לכיבוש באופן ברור.
במאמר הוא קורא לחייב את ישראל לפעול לפי החוק הבינלאומי ולהכריח אותה לפתרון של שתי מדינות לשני עמים, עם זכות שיבה סמלית אבל לא מעשית. הרי ברור שזו לא עמדה של שמאל קיצוני. זו עמדת שמאל.
.
הדיון העקרוני חשוב, אבל אם מסתמכים רק על המאמר בל.א. טיימס שהוביל אל ההצעות לגורדון לעזוב את משרתו ואת המדינה, אז בהחלט מדובר בהגזמה מצדך ומצד שכמוך. אולי עדיף שהדיון העקרוני יעסוק באילן פפה, שבמקרה שלו הדברים ברורים יותר.
אוגוסט 26, 2009 at 22:21
טיעון מביך (שוב אני עם המבוכות שלי) וגם מוטעה משפטית.
"באין אקדמיה ישראלית – בשל החרם המוצע – אין גם חופש אקדמי"- אבל רגע, גורדון קרא לחרם, והנה עדיין יש אקדמיה ישראלית. ואסתכן בהשערה שהאקדמיה הישראלית תמשיך להתקיים. אז על מה בדיוק רובינשטיין מדבר?
זוהי שיטה דמגוגית ידועה. לקחת את הדברים של אדם, ועל סמך התוצאות המשוערות הגרועות ביותר שלהם, להחליט שדבריו לא נכללים במסגרת חופש הביטוי.
אבל לפי ההיגיון הזה, אפשר לסלק אל מחוץ לשיח הלגיטימי את כל המפלגות החרדיות, הערביות, והימניות מהליכוד ימינה, כי אם ייושם המצע של כל אחד מהן, ישראל כבר לא היה מדינה יהודית ודמוקרטית.
לכן המשפט הישראלי לא מסתפק בהשערות אפוקפליפטיות, אלא יש צורך להראות סיכויים ממשיים להתממשותה של הסכנה. מכיוון שכך עד היום לא נפסלה אף מפלגה מלהתמודד בבחירות בכנסת, למעט מקרה אחד. מזל שלא נתנו לרובינשטיין להחליט.
וגם אם נניח את ההנחה המופרכת שקריאתו של גורדון תוביל ליישום מיידי של הצעותיו, מאין מגיע הפרופסור הנכבד למסקנה שלא תהיה אקדמיה ישראלית? מאין הוא יודע מה תהיה צורתו, ומה תהיינה תוצאותיו, של אותו חרם משוער? אבל רובינשטיין לא צריך לדעת כלום בשביל לסתום פיות.
אוגוסט 27, 2009 at 1:06
על מה הכעס? אני מבין שאנשי שמאל מנהלים דיונים חמורי סבר ביחס למאמר של גורדון, כאלה בהם מוצאים התותחים הכבדים של זכויות, חופש דיבור וחופש אקדמי. הייתי מבין אם ליברמנים או מתנחלים היו כועסים, אבל על מה הכעס הגדול הזה של אנשי שמאל?
במאמרו גורדון אומר שישראל מדינת אפרטהייד ושיש להחרים אותה כאמצעי לכפות עליה פיתרון. הוא קובע שלאחר 40 שנות שלטון ישראלי על השטח שבין התיכון לירדן ומאות אלפי מתנחלים זו הדרך היחידה להגיע לפתרון שתי המדינות ולחסוך מהדור הבא חיים במדינת אפרטהייד. במאמרו זה גורדון לא שלל את זכות היהודים להגדרה עצמית. אם מאמר זה הוא הראיה לפיה מייחס גדי טאוב לגורדון את שלילת זכות ההגדרה העצמית מהיהודים הרי שטעה.
איש מרץ-עבודה לא יאמר שישראל מדינת אפרטהייד, אבל הרי העמדות של מרץ-עבודה ביחס למצב בשטחים באמת לא כל כך רחוקות. גורדון קורא לזה אפרטהייד – שימוש מניפולטיבי במילה רוויה באסוציאציות רעות. השמאל הציוני קורא לזה כיבוש. משמעותה המדויקת של המילה כיבוש היא משמעות ניטרלית – השתלטות על שטח בכוח צבאי, אך השמאל הציוני עושה למילה זו מניפולציה ערכית לפיה כיבוש זה קיומן של שתי מערכות חוק, של שווים יותר ושווים פחות. ז"א כיבוש כליבת האפרטהייד הדרום אפריקני אך בלי חוקי הגזע שלו. כיבוש במשמעות של אפרטהייד לייט.
מניפולציה חריפה מול מניפולציה מקובלת, אפרטהייד מול אפרטהייד לייט. על הפער הזה השמאל הציוני זועק?
שמה מזדעקים על קריאתו לחרם? אכן, איש עבודה-מרץ טיפוסי לא קורא לחרם, אבל הוא בהחלט מחייב לחץ חיצוני ורחוק מלהסתייג מאלו שמביאים את הלחץ הזה. אני זוכר את מצביעי העבודה-מרץ מפגינים עם שלטים באנגלית. אנו יודעים שתנועת שלום עכשיו ממומנת על ידי האיחוד הארופאי ומעבירה לו מידע, והרי יש לה מעמד מכובד בעבודה-מרץ. תוכניתו המדינית של שלמה בן עמי היתה פיתרון כפוי – זה אומר כפוי גם על ישראל. הוא היה שר החוץ, נדמה לי שנבחר במקום הראשון בפריימריס של העבודה. לאחר שיצא בקריאתו לפיתרון כפוי הוא לא נחשב לקיצוני ולא איבד את מעמדו בשמאל הציוני. להיפך, הוא עדיין איש מאוד מכובד בקרב חוגי השמאל הציוני. כל הדוגמאות האלה עניינן בהזמנת לחץ חיצוני. אז לחץ חיצוני כן, חרם לא. על הפער הזה מזדעקים?
או אולי הבעיה היא עם הפניה העקיפה נגד מקום העבודה שלו? מין סכסוך עבודה שכזה.
אז אם הפער בעמדות לא כל כך גדול על מה הכעס? נכתב כאן לפני כמה ימים על התופעה המוזרה הזו של אנשי שמאל שחובטים באנשי שמאל קיצוני, וכותב הפוסט ,שיר, הציע הסבר לפיו מדובר בהתחנפות למרכז וחבטה במי שקל לחבוט בו. ההתנפלות הזו על גורדון מחזקת את ההשערה שלו.
ואולי מדובר במשהו אחר. הרי קשה לנו לא עם מי שמשקר אלא דווקא עם מי שאומר את האמת שאנו רוצים להסתיר. אולי שמעו אנשי העבודה-מרץ את הצעתו של גורדון ולרגע אחד קצר, מבהיל, חשו הזדהות. ובמקום לברר את משמעותה של ההזדהות הזו פנו לפיתרון הקל של לחבוט במי שחשף את שמוטב להדחיק?
אחרי התקופה של ימי אוסלו העליזים, מלחמת אוסלו והתפוררות השקפת העולם שלו, מחנה העבודה-מרץ נמצא בתהליך של השתקמות אידיאולוגית. אולי במסגרת ההשתקמות הזו מבקש מחנה זה להוכיח, קודם כל לעצמו, שהוא ציוני? שהוא יהודי?
עניין לא ברור. כך או אחרת , הפער בין העמדה שביטא גורדון לבין עמדות מחנה העבודה-מרץ איננו כל כך גדול שיצדיק את ההתנפלות עליו.
וחוץ מזה גם אני קורא להחרמתה של מדינת האפרטהייד מהאירוויזיון.
אוגוסט 27, 2009 at 1:30
חייבים להודות, המאמר של ניב גורדון הוא הרבה פחות גרוע ממה שגרמו לי לחשוב, ויש לא מעט בו שהייתי חוותם עליו בשמחה. אז אני (כאדם פרטי חסר כל השפעה) בהחלט חושב שצריך למתן את הרטוריקה נגדו אבל עדיין לדחות את הקריאה שלו לחרם משלוש סיבות עיקריות:
1) אחרי כל מה שקרה פה ב-30 השנים האחרונות: פינוי סיני, בניית ההתנחלויות, האינתיפדה, הסכם אוסלו, הסכם אוסלו ב', המשך בניית ההתנחלות, פיגועי ההתאבדות בשנות ה-90, ההנסיגהה מדרום לבנון, קמפ-דיוויד, האינתיפדה השניה, פיגועי ההתאבדות שלה,חומת מגן, החומה, ההתנתקות, עליית החיזבאללה והמלחמה בו, הקסאמים, עליית אולמרט, עלית החמאס, נפילת אולמרט ועליית נתניהו, עופרת יצוקה, הבעיות סביב זכות השיבה וסביב ירושלים וכו' — אחרי כל אלה לצמצם את כל הסכסוך ל-הישראלים לא מוכנים לסיים את הכיבוש, צריך ללחוץ עליהם, הוא ביזיון אינטלקטואלי וצביעות.
2) מכיוון שמדובר בצביעות — כי האנשים האלה לעולם לא יתמכו בחרם על החמאס (מדברים עם אוייבים, לא עם ליכודניקים) — ההשפעה היחידה של זה על דעת הקהל הישראלית תהיה שלילית, הוכחה של הצביעות. וממילא חרם אמיתי לא יצא מזה. נכון לעכשיו העולם רחוק מלהטיל סנקציות על ישראל. אפילו הם רואים את הצביעות. לכן מדובר במשחק אינטלקטואלי של קבוצות שמאל צדקניות (שמדברות על להטיל חרם על תפוזים, כאילו זה מוצר היצוא העיקרי של ישראל). בנוסף לכך זה רק מחזק את החלום הפלסטיני שהסכסוך יפתר ביום שבו העולם סוף סוף יבין כמה הם צודקים ויכופף את ישראל. הפלסטינים כמובן פטורים מאחריות, כל מה שהם צריכים לעשות זה לחכות מספיק זמן, בגלל שלחכות עבד כל כך טוב עבורם.
תרומה לסיום הסכסוך = 0. תרומה לכמות ההזמנות של ניב גורדון לכנסים בעולם = 100%.
3) הייתי בפגישות של פעילי שמאל שבהם אנשים אמרו משהו בסגנון: "אין סיכוי לשכנע את הציבור הישראלי, צריך לפנות לקהילה הבינ"ל שתפעיל לחץ על ישראל." ניב גורדון הגיע להארה הזו ב-2009, אחרים יותר מוקדם. והתשובה היא תמיד אותה תשובה: למה שהקהילה הבינ"ל תעשה מאמץ להביא לשלום אם ארגוני ה'שלום' כל כך חסרי כשרון שהם לא מצליחים להשפיע על הציבור הישראלי אלה רק להשניא את עצמם? וברור שהם לא מצליחים להשפיע. איזה סיכוי יש למישהו להשפיע על החברה הישראלית כאשר הוא מציג תמונה של המציאות שהיא כל כך חד צדדית וכל כך ורודה ומנותקת מהמציאות ואפילו יותר מכך מהחברה הישראלית, משאיפותיה, חששותיה, אמונותיה? איך אפשר לשכנע את החברה הישראלית באמינות שלהם כישראלים שאכפת להם מישראלים כאשר האנרגיה מושקעת כולה בהצדקת הפלסטינים בלי קשר למה הם עושים ושלילת מה שהישראלים עושים בלי קשר לנסיבות? כל מה שהקריאה לחרם עושה זה לתת הוכחה נוספת שמדובר באנשים שמנותקים ואדישים למה שקורא ומה שחשוב לצד הישראלי. שלום לא יצא מזה, וגם לא סיום הכיבוש.
אוגוסט 27, 2009 at 6:30
עוד מהלך גורדוניסטי 'על פי הספר' של דור.
כבר בפוסט הקודם חשפת את המאפיין הגורדוניסטי החשוב ביותר – הוא חוסר היכולת לשאת או להכיל אפילו גרגר אמת אחד שאינו מחזק את האמונה כי מדינת ישראל היא האנטי-כריסטוס עלי אדמות וכי יש לקדש את אויביה – כאשר איבדת עשתונות לנוכח חשיפתו החשובה והראויה של ימיני על דוח HRW. אז כזכור תקפת בבדותות, הפעם נדמה שבחרת במסלול "הלוגיקה של השקרנות".
המהלך הגורדוניסטי הולך בערך ככה:
רובינשטיין נדרש לחתום על עצומה שתגן על אדם שמבקש להטיל בשל עמדותיו הפוליטיות מיני חרמות על רובינשטיין. מאחר ורובינשיטיין מסרב להתגייס להגנתו, הוא עצמו מואשם עכשיו בסתמית פיות!
כלומר, לא רק שעצם הפלוגתא עם הגורדוניזים היא בלתי לגיטימית (משום שזו מיד מציבה אותך כפשיסט, גזען, לאומן וכ'. ולכן גם הגורדוניסטים כה מחבבים את טוהרו של נשק החרמות), אלא שגם חוסר המוכנות להגן על אותה עמדה גורדוניסטית (שהיא כאמור אינה שלך)הופכת אותך, איך לא, לסותם פיות!
אתם מבינים עד כמה היסוד הבולשביקי בגורדוניזים הוא דומיננטי ומסוכן, הוא פשוט אינו מכיל מרחב לגיטימי לעמדות שונות משלו.
אוגוסט 27, 2009 at 7:57
המאמר של גורדון קורא לחרם לפי האסטרטגיה של BDS, ואף מפנה לאתר הארגון. התאור של גורדון את החרם כהדרגתי ורגיש להקשר הוא יותר ענין של מכירת החרם למחרימים הפוטנציאלים (בבחינת, לא תצטרכו מייד להפטר מהלפטופ והתרופות) ופחות קשור לטקטיקה של BDS עצמם, שמייעצים למבקרי האתר שלהם להחרים *כל* מוצר ישראלי שהוא:
http://www.bdsmovement.net/?q=node/369
מעניין גם לקרוא את הדף שגורדון מקשר אליו ולהיווכח ש 1967 לא מוזכרת בו כלל. על פי האתר, ומכאן גורדון, החטא הקדמון הוא 1948, עצם קיומה של ישראל: http://www.bdsmovement.net/?q=node/213
בפינת "מוזר ומעניין", שטוט בנבכי האתר ההזוי-אך-מצליח הזה (שכתוב אגב בשפת תכנות שפותחה ברובה בישראל) מביא גם עצומה של הומואים ולסביות, חלקם ישראלים, שקוראים לחרם על ישראל ה"הומופובית" עקב הרצח במועדון הנוער: http://bdsmovement.net/?q=node/517 – למי שבאמת עוד מאמין שהחרם על ישראל הוא שקול וענייני והיה מוכרז על מדינה אחרת.
אוגוסט 27, 2009 at 10:50
כפי שהדגשתי כאן ובפעם הקודמת שהפניתי למאמר בתגובה לפוסט הראשון בנושא, החרם המוזכר במאמר בל.א. טיימס הוא שקול והדרגתי. הלינק מהמאמר הוא למכתם קיצוני יותר ומטריד, אם כי גם הוא לא מזכיר חרם אקדמי. יתכן שגורדון עצמו דווקא תומך בחרם אקדמי, אבל לא במאמר בל.א. טיימס שעשה את כל הרעש ושגרם לאנשים לקוות שיתפטר ויגלה את עצמו.
.
האם היה מצב שבו יוסי האחר וגדי טאוב היו ממליצים על חרם בינלאומי על ישראל? אני משוכנע שכן, למשל אם גלגול של כהנא היה בשלטון, או אם בל"ד יהיו המפלגה החזקה במדינה ויתחילו להגביל את זכויות היהודיות ללכת לים בביקיני ולקיים משגל זכר פה ושם. לכן, ברור שהימנים כאן בבלוג לא שוללים קטגורית קריאה לחרם על ישראל מצד ישראלים, ואני מנחש שגם הם היו מוצאים צידוקים להמשיך ולעבוד בעבודתם הנוכחית תוך כדי הקריאה.
.
בעניין הזה האחרון, אומר שהחיים הם לא רק הסכסוך הישראלי-פלשתיני, והעמדות שלי, למשל, בנוגע אליו, הן רק חלק קטן ממכלול חיי. אם השיקול היחיד שהיה לי בטרם החלטתי לחזור לארץ אחרי גלות של שש שנים בארה"ב, היה התחושות שנגרמות לי כתוצאה מעלייתו לשלטון של ביבי, המשך ההתנחלויות, וכדומה, אז ברור שלא הייתי חוזר. אבל בחיים יש גם אהבה, ועברית, ותחושת בית, וחברים והורים שמזדקנים. אז האשמת גורדון בצביעות בכך שהוא נשאר בארץ וחי בה, היא קצת לא הוגנת בעיני.
אוגוסט 27, 2009 at 11:21
יוסי, גורדון מסביר שזה החרם שהוא ממליץ עליו וטורח לקשר אליו במאמר. מה עוד הוא צריך לעשות כדי שתחשוב שהוא תומך בחרם הספציפי הזה?
במאמר הוא מגדיר את החרם: "gradual, sustainable manner that is sensitive to context and capacity." – שיכול להתפרש כמו "זה לא יהיה נורא קשה להחרים, נתחיל בהדרגה". לדוגמה, חרם אמנים: "artists who come to Israel in order to draw attention to the occupation are welcome, while those who just want to perform are not" – כך, מותר לאמן מסוים להופיע בישראל בתנאי שהוא דואג לנפק גם מחאה רשמית לפי הפרוטוקול.
לגבי חרם אקדמי, האתר שגורדון מקשר אליו כן מזכיר ואף מקצה לזה מדור מיוחד:
http://www.bdsmovement.net/?q=node/7
התמרונים האלה כאילו גורדון לא באמת מתכוון למה שהוא כותב לא רציניים. לו היתה לו הסתייגות מהחרם שהוא ממליץ עליו מן הסתם היה טורח להביע אותה. התרגיל של "היה מצב בו הייתם אתם מציעים חרם על ישראל?" בכלל משונה. היה מצב שגם הייתי מציע להפציץ את תל אביב עם בי-52, אבל זה לא המצב שקיים היום, אז מה הקשר? ההצעה של גורדון היא לא איזה תרגיל מחשבתי ב"האם הייתי מחרים את ישראל".
אוגוסט 27, 2009 at 12:21
ליוסי:
מה פתאום קורא לחרם. לו הייתי מרגיש שהמדינה שלי הופכת למשטר הנאצי, הייתי עושה הכל כדי למוטט אותה, כולל לעלות בנשק על הכנסת.
מה שבטוח לא הייתי עושה זה לשבת באוניברסיטה, לכתוב מאמרים ולילל על חרמות.
אם מדינת ישראל היא מקום גרוע כמו שגורדון מתאר אותה, מה שהוא עושה שקול לפשע מלחמה – הוא תומך במדינה בעבודתו ובפועלו. אז או שהוא פחדן, או שהוא שקרן.
אוגוסט 27, 2009 at 12:27
הגורדוניזם פנים רבות לו – אך כל אחת מהן מכוערת מרעותה.
הנה, בעוד אנחנו מדברים, ראש וראשון לגאוני הדור ולאמני ישראל, אודי אלוני, מוציא מתחת ידיו את שמונה המצוות לאומן הישראלי (בהן צדק, לא שיניתי מילה – ככה זה במקור):
1.להצהיר בכל מקום שישראל היא מדינת אפרטהייד ומדינה המפרה את החוק הבין לאומי בכול הקשור לשטחים הכבושים.
2. לדרוש הסרה מיידית של המצור על עזה.
3. לדחות את חיבוק הדב של משרד החוץ ולבקש משגרירי ישראל לא להיות נוכחים באופן רשמי באירועי תל אביב או כל אירוע תרבותי אחר.
4. להצהיר שצה"לֹ הוא צבא כיבוש לא מוסרי והוא ממלא תפקיד מרכזי בשוד אדמות על בסיס אתני מובהק.
5. להצהיר שתל אביב היא לא כל כך 'קולית', אלא עיר גזענית והגירוש האיטי והעקבי שהיא עושה ביפו לערבים חייב להפסק מיד, או יישאר כאות קלון לדראון עולם.
6. להבין את מטרות החרם נגד מדינת ישראל ולפתוח בדיאלוג עם יוזמי החרם, וזאת כדי להבין איך אפשר לשמור על חופש אמנותי שהוא בלב אמונתנו, יחד עם יצירת מודעות בינלאומית לחוסר הצדק והדיכוי כלפי העם הפלסטיני. (אגב מותר לנו לקחת כסף מהמדינה, אך כמו שהחרד הלא ציוני לא משנה את אמונתו בגלל ההקצבות כך גם אנחנו נשמור על היושרה שלנו כאמנים.)
7. כיוצרים, אנו מצהירים אי נאמנות זמנית למדינה, עד לסיומו המוחלט של הכיבוש ושילטון האפרטהייד הגזעני.
8. נפעל למען שלום צודק ושיוויון בין יהודים ופלסטינים תחת שתי מדינות לשני העמים, או מדינה אחת דו לאומית רב תרבותית ורב מגדרית. לרווחת היהודי הפלסטיני והגר החיים זה לצד זה וזה בתוך זה בארצנו המשותפת.
אוגוסט 27, 2009 at 14:09
אגב ההערה" מותר לנו לקחת כסף מהמדינה, אך כמו שהחרד הלא ציוני לא משנה את אמונתו בגלל ההקצבות כך גם אנחנו נשמור על היושרה שלנו כאמנים"
נראה לי שבתחום האמנות הפלאסטית ואולי גם בתחום הקולנוע עיקר הכסף הממשלתי מופנה לאמנים החולקים את השקפתו הפוליטית של אלוני או קרובים לה.
אוגוסט 27, 2009 at 16:22
יוסי האחר,
נראה שאתה חושב שאם מישהו מציע להטיל חרם על רובינשטיין, אז ברור שרובינשטיין לא צריך להגן על חופש הביטוי של אותו אדם. אבל זה בכלל לא מובן מאליו. למעשה, ההיפך הוא הנכון. אני מוצא את עצמי מגן על חופש הביטוי של כל מיני אנשים שהיו שמחים להטיל עלי חרמות ואף גרוע מזה – כמו חופש הביטוי של חברי ש"ס להביע את דעותיהם החשוכות על הומואים. או אם מישהו היה מציע ששמאלנים כמוני אין להעסיק בשירות המדינה, נראה לי מובן מאליו שהייתי תומך בזכותו להשמיע את דעתו ולנסות לנמק אותה. וזה לא שאני תומך בעמדות ש"ס או בעמדה השניה. אני רק לא חושב שהדרך המתאימה להילחם בעמדות כאלה זה סתימת פיות.
אוגוסט 27, 2009 at 16:39
אמנם ניב גורדון לא התייחס ישירות לחרם אקדמי, אבל הוא בהחלט השתמש בטרמינולוגיה שיכולה להוביל לחרם על האוניברסיטה שלו, ואפילו על המחלקה שהוא עומד בראשה ושבה אני לומד. האם המחלקה לפוליטיקה וממשל לא "תורמת לכיבוש באופן ברור" על ידי כך שהיא משתתפת באקדמיזציה של קורס טיס? היא בעצם מכשירה טייסים לעתיד שסביר להניח שיפציצו יום אחד את השטחים.
אין שום סיבה שניב גורדון לא ימשיך להיות חבר סגל באוניברסיטה, אבל אסור לו להמשיך להיות יו"ר המחלקה. יש כאן ניגוד אינטרסים. איך הוא יכול לקדם את המרצים והסטודנטים של המחלקה במישור הבינ"ל אם הוא קורא לחרם? לצערי, מהיכרות עם חברי הסגל של המחלקה, אני יודע שהם יתנגדו להדחתו מתפקיד היו"ר.
אוגוסט 28, 2009 at 4:22
עוד קצת על החרמת ישראלים ( קולנוע) ובנוסף גם מעט מאודי אלוני
"האם להחרים את מסגרת "שבוע תל אביב" בפסטיבל טורונטו?"
http://cafe.mouse.co.il/view.php?t=1196231
מתוך הכתבה ציטוט : אודי אלוני
"הסיבה שבחרתי לפנות אליכם ישירות ובפומבי היא, בין היתר, ההוצאה מהארון האגרסיבית שהחלטתם להפעיל כנגד סלבריטאים בעצרת התמיכה הגדולה בתל אביב בקהילייה הלהטבי"ת. בעקבות העצרת, חשבתי שהגיע הזמן להוציא גם אתכם פוליטית מהארון ולשאול אתכם אחת ולתמיד: האם אתם איתנו או עם משרד החוץ? האם אתם מייצגים את ההתנגדות לכיבוש, את ערכי השוויון וכבוד האדם באשר הוא אדם, או האם אתם מייצגים את ליברמן, סער, ביבי ולבנת שהתחבקתם איתם לאחרונה בפומבי? לצערי, כיום אי אפשר להיות בשני המקומות בו זמנית! "
אוגוסט 28, 2009 at 4:40
לגדי
נראה לי שאמירתו של אלוני קרובה לדרישתך לפעול בהתאם להשקפה המוצהרת.כלומר, לממש בחייו של הדובר את הציווי המנחה אידאולוגית.
אוגוסט 19, 2010 at 7:29
אני חולק על דעתו של רובינשטיין, מטרת הקוראים לחרם אקדמי היא אכן להגביל את החופש האקדמי אולם לפי דעתם ההגבלה הזו הינה זמנית ונועדה בסופו של יום להחזיר את ישראל למשפחת העמים כאשר השילה מעליה את עול הכיבוש וכך באופן טבעי תהנה מחופש אקדמי גדול יותר.