אוגוסט 29, 2009
אלכס יעקובסון בנושא ניב גורדון
להלן שלושה מכתבים של אלכס יעקובסון בנושא פטיציה שהתארגנה להגנת ניב גורדון והטענות שהושמעו לטובתה. הם פורסמו ברשימת האי-מייל של מדעי החברה.
המכתב הראשון הוא בתגובה לטענה כי היה פסול בגינוי של נשיאת האוניברסיטה למאמר של גורדון.
המכתב השני הוא בתשובה לטענה שמאמרו של גורדון לא קרא באופן ספציפי לחרם אקדמי.
המכתב השלישי הוא בתשובה לטהנה שלא רק בגרמניה הנאצית פגעו בחופש הביטוי, אלא גם במשטרים פחות גרועים – כמו בסינגפור, למשל – שגם אליהם לא רצוי להדמות.
1.
אין שום בעיה בזה שנשיאת האוניברסיטה מביעה דעה שלילית על עניין הקשור באוניברסיטה, שהוא בתחום הציבורי והוא a matter of public knowledge, ובודאי שזאת לא הפרה של חופש הביטוי אלא מימוש של חופש הביטוי. למה שלא יהיה חופש ביטוי לראש מוסד ציבורי כאשר קורה בתוך המוסד משהו שהוא לדעתו פסול ופוגע בשמו הטוב של המוסד? איפה זה כתוב, ממה זה משתמע?
אגב, הנשיאה בבאר-שבע גם לא אמרה שגורדון הוא "אדם רע", [כדבריך], אלא שהקריאה שלו להחרים את ישראל ואת האקדמיה הישראלית היא פסולה. קשה לי להאמין שאתה באמת חושב שלגורדון מותר להטיף לפגיעה בעמיתיו ובתלמידיו באוניברסיטה, ולנשיאת האוניברסיטה אסור להגיד שזה דבר פסול! ואת זה אתה אומר בשם חופש הביטוי!
ברגע שהאוניבסיטה הודיעה שהיא לא מתכוונת לנקוט נגדו בצעדים כלשהם, שאלת חופש הביטוי של גורדון ירדה מסדר היום. יכול להיות שכאשר התחלת לארגן את תנועת המחאה שלך זה עוד לא היה ברור, אבל זה ברור עכשיו. עכשיו כל הויכוח הוא על חופש הביטוי של נשיאת האוניברסיטה. יש בהחלט מגבלות המוטלות על חופש הביטוי של עובדי ציבור ושל נושא תפקידים בכירים – אבל צריכה להיות סיבה עניינית טובה מאוד לכך בכל מקרה, ומי שרואה את עצמו כמגן חופש הביטוי לא צריך למהר ולהטיל הגבלות כאלה ללא צורך אמיתי. גם אילו הייתה לכך הצדקה עניינית במקרה זה – וזה לא המצב – מה פתאום אתה, כמגן חופש הביטוי, מתנדב להציב גבולות לחופש הזה? איפה כל התאוריות על "מדרון חלקלק" ו-chilling effect? אתה הרי לא רוצה להגיד לי שאלה רק תירוצים שנועדו לשרת קו פוליטי מסוים.
אגב, מעמדה של הטפה לחרם מבחינת חופש הביטוי לא ברור בכלל. בית המשפט האירופי לזכויות האדם אישר לאחרונה פסק דין צרפתי שהרשיע וקנס פעיל קומוניסטי צרפתי שהטיף לחרם על מוצרים ישראליים, וקבע כי אותו אדם נענש לא על הבעת דעותיו אלא על הטפה לאפליה פסולה, שמותר לחוק הצרפתי לאסור אותה. בארץ, כמובן, אף אחד לא חושב להעמיד לדין את המטיפים לחרם, וכל משמיצי הדמוקרטיה הישראלית מקבלים את העובדה הזאת, שמותר להם להטיף להחרמת המדינה האנטי-דמוקרטית שהם חיים בה, כמובנת מאליה. אני באמת לא הייתי רוצה שיטילו בארץ איסור כזה. האמת שאני גם לא הייתי רוצה שינקטו נגד גורדון באמצעים כלשהם – יותר נוח לי להוקיע אותו ולתעב את מעשיו במצב שבו אני יודע שהוא יכול להביע את דעותיו באופן חופשי. אבל אין לי ספק שנסיון לגרום נזק למוסד שאתה עובד בו הוא עבירת משמעת או עבירה אתית לפי כל קנה מידה סביר – וחוץ מזה זהו מעשה בלתי-מוסרי ומכוער. אני רואה בסיפוק את העובדה ש[אנשי] השמאל הקיצוני נגררים לעמדות מכוערות כאלה- זה עונש ראוי למי שתומך בצורה עיוורת בצד היותר-לאומני והיותר-ברוטלי בסכסוך הישראלי-ערבי. חבל רק שהשמאל הלא-קיצוני לא מתנער מהדברים האלה, כי אפילו אם תסתמו לנשיאת אוניברסיטת בן-גוריון את הפה, אני מבטיח לך דבר אחד: לא תוכלו לבטל את זכות הבחירה הכללית בישראל, ויש משמעות פוליטית ברורה לזיהוי של השמאל הישראלי עם עמדות כאלה.
עכשיו אני רוצה לבחון את העקביות של גישתך לפיה אסור לנשיאת האוניברסיטה לגנות את גורדון, כי ליבו הרגיש עלול לא לעמוד בזה שהנשיאה הנערצת של האוניברסיטה האהובה עליו, שאותה הוא קורא להחרים, מותחת ביקורת פומבית על מעשיו. נניח שאני הייתי מופיע בתקשורת, מזהה את עצמי כמרצה באוניברסיטה העברית, ואומר שהאוניברסיטה צריכה לסלק את כל הסטודנטים הערבים שאינם מקבלים את ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. (אני דווקא מסכים איתך שאין מה להתעסק עם גורדון מהצד של הפרת התקנון בעניין הזיהוי העצמי שלו כמרצה – אף אחד לא מקפיד על זה ואי-אפשר לשלוף את האות המנתה הזאת עכשיו נגדו, ואילו היו מנסים להעמיד אותו לדין משמעתי על עניין זה הייתי מצטרף למחאה). או שהייתי מביע דעה שיש לפטר את המרצים היהודים השוללים את הציונות, או התומכים בסרבנות, או המשמיצים את צה"ל, או המסרבים לקום כאשר משמיעים את ההימנון הלאומי שלנו בטקס אזכרה לקורבנות של פיגוע. ולאחר שהייתי מביע את הדעות האלה כמרצה באוניברסיטה באמצעי התקשורת, אתה ברצינות רוצה להגיד לי שאסור היה לנשיא האוניברסיטה העברית להופיע בתקשורת ולהתנער מהדברים האלה, ולהגיד שהם פסולים ונוגדים את הרוח האקדמית?? אתה רוצה להגיד לי שבמצב כזה היית מזעיק שמיים וארץ נגד הנשיא, מארגן עצומת-מחאה ומתריע מפני הרס החופש האקדמי בישראל? או אולי בכל זאת יש כאן איזה משוא פנים פוליטי (שהוא כמובן בסדר גמור בדרך כלל, אבל לא כאשר מדברים על חופש הביטוי). אתה כותב למטה שאתה מתנגד בתוקף לחרם על ישראל. אבל אילו העניין הזה היה באמת מפריע לך – באותה מידה כמו שמפריעה לך הקריאה לסילוק תומכי החרם מהאוניברסיטה – האם באמת היית מנסה לסתום את פיה של נשיאת האוניברסיטה בבואה לגנות את התופעה?
2.
קראתי בעיון את המאמר ולא יכול להיות שמץ של ספק שיש כאן תמיכה בחרם האקדמי
> consequently have decided to support the Boycott, Divestment and Sanctions movement that was launched by Palestinian activists in July 2005 and has since garnered widespread support around the globe. The objective is to ensure that Israel respects its obligations under international law and that Palestinians are granted the right to self-determination.
התנועה הבינלאומית הזאת שהוא מביע בה תמיכה – לא סתם אומר שלפי דעתו יש דברים שצריך להחרים, אלא מצטרף לתנועה בינלאומית של חרם שקיימת בפועל שיש לה מצע רשמי – התנועה הזאת כוללת את החרמת האוניברסיטאות הישראליות במקום בולט מאוד. זה בכלל לא היבט שולי בתנועה הזאת, כפי שכל אחד יודע, וגם אתה יודע, וקוראי גרדיאן יודעים היטב. כך שאין פה שום מקום לספק. אבל נניח שאתה אומר שיש מקום לספק – זאת שאלה עובדתית. הדרך היחידה לברר את הספק ולת לו הזדמנות להבהיר שהוא לא תומך בחרם האקדמי (משום-מה) – ואני בטוח שהוא לא יגיד את זה – היא לקיים איזשהו משפט משמעתי או לפחות בירור רשמי. אבל הרי את האפשרות הזאת, שאני שמח שלא ניצלו אותה, אתה משווה לדיכוי חופש הביטוי ברגמניה הנאצית
when they come to take you –
כן, אני מכיר את הסיפור הזה. זה סיפור חביב מאוד על כל אלה שתמכו במשטר שבא לאימא שלי כשהיא הייתה בת 18 ודן אותה ל-25 שנות מאסר, וירה בשלושה חברים שלה, סטודנטים שנה שניה במוסקווה, על כך שהם השתתפו בחוג סטודנטים מארקסיסטי שהתנגד לסטלין. יותר נכון, אתה משווה לגרמניה הנאצית את עצם העובדה שנשיאת האוניברסיטה העזה למתוח ביקורת על הגיבור שלך.
זאת ועוד – הוא מביא [במאמר שלו] דוגמה ספציפית של חרם שהוא תומך בו:
. Along similar lines, artists who come to Israel to draw attention to the occupation are welcome, while those who just want to perform are not.
כלומר, יש להחרים אומן ישראלי שבא "סתם" לצורכי אומנות, אבל לתת פטור למי שבא כאורח כבוד של ועידת דרבן. מעניין אם זה חל רק על אומנים יהודים, או גם על ערבים.
ברור שאותו דין חל גם על אנשי אקדמיה (מה – לא ברור? ) אבל מעבר לזה, האם זה מעשה ראוי לאיש אקדמיה יקרא להחרים סתם אומנים העוסקים בסתם אומנות? האם זה לא מביא חרפה על האקדמיה הישראלית? האם זה פסול שנשיאת האוניברסיטה שלו מתנערתת מהדבר המתועב הזה?
אם הייתי קורא בעיתון למנוע מערבים ללמוד – באופן כללי, בלי לציין שמדובר גם באוניברסיטה שלי, אבל כשברור לכל שזה חייב לחול על האוניברסיטה – לא היה לגיטימי שנשיא האוניברסיטה יתנער בפומבי מהקריאה הזאת? הגבול בין מקרים בהם ראוי שנשיא האוניברסיטה יתערב לבין מקרים בהם עדיף שלא יתערב עשוי להיות שנוי במחלוקת. זה לא שחור לבן. נניח שלפי דעתך זה לא appropriate במקרה זה, כי האוניברסיטה עצמה לא מספיק מעורבת בעניין – אם כי לדעתי זה לא פחות הולם כשמדובר בחרם על אומנים – איפה יש כאן ענין של חופש ביטוי? אתה בטוח שזה צריך להזכיר לנו את הגסטאפו? להזכירך – בתור מגן חופש הביטוי אתה אמור להגן עליו במקרה של ספק. או שההגנה על חופש הביטוי מותנית בזה שאדם יקרא לחרם על אומנים ישראלים שבאים בחוצפתם לחוץ לארץ כדי לעסוק בסתם אומנות?
אתה אומר לי שיש סכנה חמורה לחופש האקדמי ולחופש הביטוי בישראל, מאחר שההטפה לחרם נגד ישראל, שבצרפת היא עבירה פלילית בהכשר של בית המשפט האירופי לזכויות האדם, היא חוקית בישראל אבל עלולה להביא על מי שעוסק בה אסון כבד – דברי ביקורת מצד נשיא האוניברסיטה שלו. כן. אני ממש יכול לשמוע את אנשי הגסטאפו דופקים בדלת.
3.
No, I would not like Israel to become Singapore (though your friends are doing their best to convince the world that Israel is somewhere between the old South Africa and Nazi Germany; so Singapore might not sound all that frightening). In this particular case, however, there is definitely greater freedom in Israel than in France (though Israel is, at least arguably, more affected by the anti-Israeli boycott than France). So – where is the mortal danger to the freedom expression in Israel? Even your campaign against the freedom of expression of the President of the BGU does not really threaten the freedom of expression in Israel.
No, this is not a borderline case – from the moment the BGU announced that they would not be taking any measures against Gordon, your whole campaign is purely one in favour of limiting (unjustifiably) the freedom of expression in this country rather than defending it.
אוגוסט 29, 2009 at 15:58
נו, באמת. אף אחד לא מפקפק בזכותה של פרופ' כרמי להביע את דעתה האישית בפומבי בכל נושא שהוא. אבל זה ממש לא מה שהיא עשתה.
1. היא הביעה דעה בשם האוניברסיטה, המעסיק של גורדון (שים לב ל"אנחנו" להבדיל מ"אני" בציטוט למטה).
2. היא הביע את דעתה בקשר לזכותו של גורדון להתבטא, ולא רק בקשר לדעתו עצמה ("מוזמנים לחפש…").
הציטוט:
"אנחנו מזועזעים מדבריו הבלתי אחראים של ד"ר ניב גורדון, הראויים מוסרית לכל גינוי. אנחנו מתנערים בתוקף מהשקפותיו ההרסנית של גורדון, המשתמש באופן ציני בחופש הביטוי הקיים בישראל ובאוניברסיטת בן גוריון. התבטאויות מהסוג הזה, של מתיחת ביקורת בוטה ומסיתה על מדינת ישראל, פוגעות בעבודה המצוינת המתבצעת באוניברסיטת בן-גוריון ובכל האוניברסיטאות בישראל. אנשי אקדמיה שחשים כך כלפי מדינתם, מוזמנים לחפש אכסניה מקצועית ואישית אחרת"
למה הדבר דומה: אני אוהד הפועל תל-אביב, הבוס שלי אוהד את מכבי חיפה. אם אני אפרסם מאמר בעיתון שקורא להפועל לנצח את חיפה, הבוס שלי יכול לכתוב מאמר שקורא לחיפה לנצח את הפועל ולא להקשיב לי, אבל הוא לא יכול (ז"א, הוא יכול, אין שום חוק שאוסר עליו, ולא ראוי שיהיה, אבל זה לא אתי והוא לא יעשה את זה) לפרסם מאמר תשובה בשם החברה שבה אנחנו עובדים ה הוא אומר שאני מוזמן לחפש מקום עבודה חדש. ההבדל ברור לכל בר דעת.
אוגוסט 29, 2009 at 23:54
לא, שמואל, הדבר דומה לכך שתתראיין בפומבי ותקרא להחרים או לפגוע כלכלית בחברה בה אתה עובד, ואחר כך תופתע מאד שהבוס שלך רואה זאת בחומרה. האנלוגיה שלך מיתממת, בלשון המעטה.
אוגוסט 30, 2009 at 0:43
אפשר כמובן לתמוך בעמדת הנשיאה, אך בשם חופש הביטוי? הוויכוח כאן הוא עוד דוגמה להיפוך בין חלש לחזק, שקורה גם בשיח הישראלי על הסכסוך הישראלי פלסטיני.
נשיאת האוניברסיטה יכולה להביע איזו עמדה שהיא רוצה. אם מישהו מפרסם עצומה נגדה הוא אכן פוגע, במידת מה, בחופש הביטוי שלה, כמו שכל אחד שמתווכח איתך עלול לעשות. אך היכולת שלה לפגוע בחופש הביטוי של מרצים גדול הרבה יותר מכוחם של חותמי העצומה. היא אמנם לא פיטרה את גורדון, אך צורת ההתבטאות שלה תגרום למרצים לחשוב פעמיים לפני שהן מדברים על כל מיני דברים. ולא רק למרצים, לסטודנטים, דוקטורנטים, מועמדים לתקן וכו'. זו לא אווירה של חופש מחשבה.
אבל אצל יעקבסון, לפתע צריך להגן – לא לתמוך בה, לא לעודד אותה – על חופש הביטוי שלה שנמצא בסכנה. עולם הפוך.
אוגוסט 30, 2009 at 0:58
לשמואל – אכן, מהתגובה הראשונה של נשיאת האוניברסיטה ניתן היה להבין שיש אפשרות שיינקטו נגד המרצה סנקציות רשמיות. אני שמח שלא הלכו בדרך זו, אם כי כאמור, כלל לא ברור שאילו הלכו, היתה בכך פגיעה בחופש הביטוי – ראה הפסיקת בית המשפט האירופי לכזכויות האדם, שכמובן לא התייחסה לאדם המנסה לפגוע במקום העבודה שלו. יש פה מקרה ברור של קל-וחומר. אבל מותר לנו שיהיה בישראל חופש ביטוי רחב יותר מכפי שבית המשפט הצרפתי והאירופי מחייבים, ואני מרגיש נוח יותר להתווכח עם תומכי החרם במצב שבו הם חופשיים להביע את דעתם הבלתי-מוסרית.
מייד לאחר ההתבטאות של נשיאת האוניברסיטה היה אכן מקום לעסוק בחופש הביטוי של גורדון. משום כך כתבתי:
"ברגע שהאוניבסיטה הודיעה שהיא לא מתכוונת לנקוט נגדו בצעדים כלשהם, שאלת חופש הביטוי של גורדון ירדה מסדר היום. יכול להיות שכאשר התחלת לארגן את תנועת המחאה שלך זה עוד לא היה ברור, אבל זה ברור עכשיו. עכשיו כל הויכוח הוא על חופש הביטוי של נשיאת האוניברסיטה".
התמודדתי עם הטענה הממשיכה להשמע גם עכשיו, שבעוד שאין פסול בכך שמרצה באוניברסיטה יטיף לגרימת נזק לעמיתיו ולתלמידיו, יש פסול בעצם העובדה שנשיאת האוניברסיטה מגנה את המעשה – בודאי, לא רק בשמה, אלא כראש המוסד האקדמי שמנסים בגלוי לגרום לו נזק ופוגעים בשמו הטוב. האם האוניברסיטה מחוייבת להיות ניטרלית בשאלה אם צריך או לא צריך לפגוע באוניברסיטה? זה הרי אבסורד מוחלט.
מי שרואה את עצמו כלוחם רדיקלי נגד הממסד, עד כדי קריאה לחרם על ישראל ועל האוניברסיטאות שלה, לא יכול להתנהג אחר-כך כנסיכה על האפונה שלא מסוגלת אפילו לעמוד בביקורת. כלומר הוא יכול, וכך נוהגים רוב האנשים האלה, אבל זה נלעג.
אוגוסט 30, 2009 at 8:36
לנשיאת האוניברסיטה (לדעתי) יש חובה מוסרית כלפי המוסד שלה להגן על שמו הטוב.
כמובן שאם אתה שייך לימין הפלשתיני, אז האוניברסיטה היא גוף לא מוסרי מעצם העובדה שהיא מקבלת תקציבים ותמיכה ממדינת אפרטהייד ומתוקף כך ממילא אין לה שם טוב להגן עליו.
מנקודת המבט של הימין הפלשתיני, ברור למה יש מקום למתוח ביקורת על נשיאת האוניברסיטה.
מכל נקודת מבט אחרת הנשיאה עשתה לא יותר מאשר חובתה שהיא לקדם (ולהגן) על הגוף שמעסיק אותה.
אוגוסט 30, 2009 at 9:52
רגע.
רגע.
באמת קוראים להם Boycott, Divestment and Sanctions Movement?
אה, זה אדיר.
כל פעם אתה מוצא משהו חדש שמצחיק אותך בעולם. חרם BDSM זה שנון ביותר.
אוגוסט 31, 2009 at 11:45
אלכס שלום,
אני מסכים עם רוב מה שכתבת, אבל הממ… רוצה לתת לך הזמנות לחדד קצת.
אתה נותן שני טיעונים מדוע ההתערבות של נשיאת האוניברסיטה, כנשיאת האוניברסיטה, היא לעניין.
אחד – כי דבריו של גורדון עלולים לפגוע באוניברסיטה.
שני – כי על דברים מקוממים במיוחד, גם אם לא יפגעו באוניברסיטה (והדוגמא שנתת היא של דברים שמקוממים בגלל פגיעתם בערבים למשל, לא דווקא בגלל פגיעתם במוסד, למרות שיש בוודאי גם פגיעה במוסד), מותר לראש המוסד לבטא את שאט הנפש של המוסד מהדברים.
באשר לטיעון הראשון – אני מאמין שניב גורדון מאמין בכנות שחרם על ישראל לא רק יועיל למדינת ישראל, אלא יציל אותה ממש, גם אם בטווח הקצר יהיה לדבר מחיר לא קל. ודרך הצלתה של מדינת ישראל תינצל גם המערכת האקדמית שבה, ואוניברסיטת באר שבע בפרט. אתה, ונשיאת האוניברסיטה (ואני) חושבים אחרת. האם זה נותן לנשיאת האוניבריטה, כנשיאה, זכות לגנות את דבריו בשם המוסד? האם גורדון עצמו לא יכול לטעון שנשיא הרוצה להציל את האוניברסיטה מגורל עגום חייב לקרוא לחרם?
מה עם למשל פרופסורים שקוראים להפרטה מלאה של האוניברסיטאות בישראל – האם מותר לנשיא האוניברסיטה לגנות אותם בשם המוסד כי לדעתו הם גורמים נזק חמור למוסד?
אני מדגיש שאני לא מתייחס עכשיו לסבירות הטענה שגורדון באמת ובתמים דואג לגורל האוניברסיטה, אלא רק מבקש להבהיר קשיים בטענה שמותר לראש המוסד למתוח ביקורת על גורדון כי הוא פוגע במוסד עצמו.
שתיים – האם קריאה לחרם אקדמי אכן שקולה, או למצער, מספיק דומה לקריאה לזרוק מהאוניברסיטה את התלמידים הערבים שלא מקבלים את יהדותה של המדינה?
אני חושב שזה טיעון לא מדויק. גזענות, גם מוסווית, היא לעולם פסולה. בכל מצב ובכל מקום. קריאה לחרם איננה בהכרח פסולה. זו קריאה מרגיזה. העקביות הלוגית שלה מוטלת בספק רב. אבל זו לא קריאה כל כך קיצונית שהיא מצדיקה השוואה לקריאות גזעניות. באשר לדוגמאות האחרות שלך, אני לפחות חושב שהתשובה לרובן היא – שמקוממות ככל שיהיו ההצהרות, אין מקום להצהרה של המוסד שהוא מגנה את הדברים.
יש מקום להתנער מהדברים, ולהזכיר, בחריפות להזכיר, שהמרצה אינו מדבר בשם המוסד. אבל לא בטוח שיש מקום לגינוי מוסדי.
אני חושב שניב גורדון טוען טענות חלשות עד מגוחכות. אני חושב שהוא חסר יושר אינטלקטואלי ממדרגה ראשונה, ומסכים עם הטענה שמי שקורא לחרם – ראוי שייתן דוגמא אישית ויתפטר ממשרתו. על עצומה ברוח הדברים האלה, הייתי חותם בשמחה, והייתי מגיב בסיפוק אם פרופסור כרמי הייתה חותמת גם, ומוסיפה ליד שמה – "נשיאת אוניברסיטת בן גוריון". אני לא בטוח שהסיבות שנתת מספיקות כדי להצדיק גינוי בשם המוסד.
ספטמבר 1, 2009 at 15:39
עדיין לא הבנתי איפה יש כאן פגיעה בחופש הביטוי של הנשיאה. כל מה שמבקשים ממנה הוא להתבטא בשם עצמה, ולא בשם האוניברסיטה כשהיא מביעה את דעותיה האישיות (הלגיטימיות לחלוטין, כמובן). אם היא רק היתה אומרת "אנחנו" במקום "אני" ולא רומזת על חיפוש עבודה במקום אחר, זה באמת היה נשמע אחרת, והטענות על פגיעה בחופש הדיבור שלה היו נשמעות יותר רציניות (אם כי, סביר להניח, אף אחד לא היה מפקפק בזכותה להביע את דעתה).
ספטמבר 1, 2009 at 15:59
שלום אסף,
אני לא רואה את הגינוי על-ידי ראשי האוניברסיטה כאיזושהי גזירה נוראה שרק מקרים קיצוניים – כמו הסתה לגזענות – יכולים להצדיק אותה. יש הרבה עילות לגיטימיות מאוד לגינוי כזה, כאשר מדובר בפגיעות מובהקות במוסד ובשמו הטוב. הבאתי במכתבי דוגמה – אילו הייתי קורא לתורמים בחוץ לארץ להפסיק לתרום לאוניברסיטה עד אשר יפוטרו המרצים השמאלנים, או תומכי החרם שבה (או להפך, כמובן – מרצים ימניים או אנטי-דמוקרטיים לטעמי) – אין בזה שום גזענות, אפילו משתמעת, אבל זכותו ואף חובתו, לדעתי, של נשיא האוניברסיטה לגנות קריאה כזאת, והייתי מוסיף – לגנות בחריפות. לו הייתי קורא בעיתון לאוניברסיטה למנוע לימודים מסטודנטים לפי השקפה פוליטית – לא לפי מוצא – האם יש ספק שלגיטימי וראוי שראשי האוניברסיטה יגנו קריאה כזאת? אם אני קורא לסטודנטים לא ללמוד באוניברסיטה העברית, שזו כמובן זכותם, וזכותי גם לחשוב שזאת אוניברסיטה גרועה – הנשיא צריך לגנות, וכל אדם הגון צריך לשאול – אם זו דעתך, אז מה, לכל הרוחות, אתה עושה כמרצה באוניברסיטה הזאת (שלא לדבר על להיות ראש החוג, כמו במקרה של גורדון)?
זה נראה לי נלעג ואינפנטילי שאדם המתיימר להיות מורד אמיץ ורדיקלי מגלה פתאום רגישות של נסיכה על האפונה – כאילו שליבו לא יעמוד בגינוי של נשיאת האוניברסיטה. אני הייתי רואה כאות כבוד גינוי מצד ראש מוסד שאותו אני חושב שצריך להחרים.
בעניין השיכונע המשוער של גורדון שהוא אכן מציל את ישראל מעצמה – למה זה צריך למנוע מנשיאת האוניברסיטה לגנות? נניח שחבר מר"צ רוצה להציל את השמאל הישראלי מעצמו, והוא קורא להחרים ולנדות את אנשי מר"צ, ולפטר את חברי המפלגה מכל מקום שבו הם עובדים, כדי ללחוץ עליה לאמץ עמדות שבאמת יצילו אותה, לדעתו. נו – אז זה צריך לתת לו חסינות מביקורת? יש איזה אדם נורמלי שיפקפק בכך שבמקרה כזה ראשי מר"צ צריכים לגנות אותו, וגם, כמובן, לזרוק אותו מהמפלגה? – למרות שהם לא יכולים לבחון כליות ולב ולדעת אם הוא מאמין או לא בתיאוריית ההצלה המקורית שלו.
ספטמבר 3, 2009 at 17:12
יואב:
תפקידה הוא להתבטא בשם האוניברסיטה.
זה מה שהיא עושה. זה אחד מהדברים שאנחנו משלמים לה עליו. להתבטא בשם עצמה בלבד זה למעול בתפקידה.
חובתה להביע מחאה בשם הארגון שאותו מנסים להחרים. תפקידה להביע מחאה בשם כל הסטודנטים והמרצים שיפגעו אם תוכניותיו של גורדון יצאו לפועל.
אני באמת לא מבין איך אתה לא רואה את זה.