• אי אפשר כרגע לפרסם תגובות או לשלוח טראקבאקים.
• כתובת טראקבאק: https://www.gaditaub.com/hblog/wp-trackback.php?p=442
• תגובות ב-RSS

52 תגובות לפוסט ”מני מזוז, הגיבור של ארי שביט ויואל מרקוס“

1. מאת מגבניק:
   

   ספטמבר 15, 2009 at 11:55

   מאת דרור קמיר:
   ספטמבר 15, 2009 at 4:54

   "מגבניק – אתה מבלבל פה בין כל מיני דברים שונים."

   דרור, בדיון זה בינתיים מי שמוכיח את טיעוניו בתמיכת ציטוטים מפסק הדין זה אני, ומי שמעלה טיעונים בעלמא על 'בלבול' ו'עזות מצח' כביכול זה אתה, ואת טיעוני לא סתרת – לכן, בוא נצא מנקודת הנחה שאם יש 'מבלבל' בשיח הזה, זה לא אני.

   נקודות שאינן במחלוקת:

   כתבת בספטמבר 10, 2009 at 12:05 :

   א. חוקה היא מסמך מחייב ונוקשה המשקף את הנורמות השלטוניות והחברתיות הרצויות עבור חברה נתונה.

   ב.במדינת ישראל אין חוקה.

   ג. אצלנו הגורם היחיד שיכול להגיד לפרלמנט: אל תחוקקו חוק שפוגע בזכות יסוד הוא הרכב של בית המשפט העליון.

   מעבר לכך אין מחלוקת ש:

   ד. מה 'אסור' קובעים החוקים, את החוקים קובעת הכנסת.

   ה. החוקים על פיהם מוסמך בג"ץ למצוא פגמים מהותיים בחוקי הכנסת עד כדי ביטולם הם חוקי היסוד, ואליהם מתיחסים כ'חוקה ברוחם' – לפיהם יקבע מהו 'פגם מהותי בחוק' ומהן 'הנחות היסוד שלנו לגבי מהו חוק'.

   ו. כל קביעה אחרת לגבי 'מהו חוק' שאינה מעוגנת בחוק או בפסיקה, היא משאלת לב ותו לא.

   לכן:

   ציטוט:
   "1. תהליך החקיקה – הפרוצדורה, ההליכים הטכניים לאישור החוק. במקרה שאנחנו דנים בו אף אחד לא מצא פגם טכני בהליכי החקיקה, דא עקא, פגמים מהותיים דווקא מצאו והרבה."

   לא נכון.

   'פגם מהותי' נמצא אחד, והוא מידתיות האמצעים שננקטו, הפוגעים בזכות בסיסית לפי חוק יסוד חופש העיסוק. פסק הדין מצהיר במפורש שלטענות העותרים האחרות כמו לשיקולים אחרים שעלו בדיון הוא *אינו* מתייחס, ומכאן שלא מצא 'פגמים מהותיים' אחרים.

   אם לטענתך 'פגמים מהותיים דווקא מצאו והרבה' – עליך לפרטם במפורש ולצטט מפסק הדין את *הכרעת* השופט בנושא.

   —

   ציטוט:
   "2. כשאני אומר ”חוק הזוי“ או ”חוק לא-הוגן“ אני מתכוון לחוק שסותר את הנחות היסוד שלנו לגבי מהו חוק. לדוגמה, אסור שחוק יתייחס לאדם ספציפי או לארגון ספציפי. אסור שחוק יעודד אנשים לעבור על חוקים אחרים. אסור שחוק יפטור אנשים בצורה שרירותית מאחריות על מעשיהם, אסור שחוק יקבע נורמה שרירותית בלי צידוק שמסביר את התועלת החברתית שבנורמה הזאת."

   לא נכון.

   על פי הנקודות הר"מ שאינן במחלוקת, 'חוק שסותר את הנחות היסוד שלנו לגבי מהו חוק' הוא חוק הסותר את חוקי היסוד, ולכן:

   א. 'אסור שחוק יתייחס לאדם ספציפי או לארגון ספציפי' –

   לא נכון.

   אין כאן סתירה של חוק יסוד, וקורה גם שחוק נחקק במוצהר לעניינו של אדם או ארגון ספציפי במידה והוא משרת תכלית גבוהה יותר.

   לעניין זה מציין השופט אור בפסה"ד (אולי תקרא פעם אחת את מה שאני עמל לצטט?):

   " במצב דברים זה עולה בענייננו השאלה מה הדין כאשר לדבר חקיקה יש יותר מתכלית דומיננטית אחת, ***כאשר התכלית ברמת ההפשטה הגבוהה היא ראויה*** ואילו התכלית ברמת ההפשטה הנמוכה אינה ראויה (ראו פרופ‘ א‘ ברק, פרשנות במשפט, כרך שלישי, פרשנות חוקתית (ירושלים, תשנ“ד1994-), עמודים 533-534). במקרה דנן, איני נדרש לדילמה זו, שכן כפי שאבהיר להלן, גם אם תכלית התיקון לחוק היא ראויה, עדיין האמצעים להגשמתה, קרי, הענקת רשיון וזיכיון לתחנות רדיו אשר שידרו שלא כחוק במשך חמש שנים לפחות בהיקף פריסה ארצי, הם בלתי מידתיים.“

   דוגמאות: חוק הבזק, חוק הקרן הקיימת, חוק סהר (ע"ש בן סהר), חוק דרומי (ע"ש שי דרומי), שעל כולם ניתן לטעון ש'נתפרו' במוצהר למידותיו של מקרה מיוחד, אך הם משרתים גם תכלית גבוהה יותר.

   ב. 'אסור שחוק יעודד אנשים לעבור על חוקים אחרים' –

   לא נכון.

   אין כאן סתירה של חוק יסוד, והרי כמעט כל זכות יסוד 'מעודדת פגיעה' כהגדרתך בזכות יסוד אחרת, אלא שאז נשקלת מידתיות הפגיעה.

   דוגמאות: חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים) התשנ"ו-1996 פרק ג' 'מעודד פגיעה' בחירותו של אדם ומכאן בכבודו של אדם לפי חוק יסוד. חוק לשון הרע 'מעודד פגיעה' בחופש הביטוי, שאהרון ברק מפרש כזכות לכבוד האדם וחירותו, דהיינו חוק יסוד.

   ג. 'אסור שחוק יפטור אנשים בצורה שרירותית מאחריות על מעשיהם' –

   לא נכון.

   אין כאן סתירה של חוק יסוד, והחוק בהחלט מאפשר לכנסת לבטל חוקים ולשנות הוראות, באופן הפוטר אנשים מאחריות למעשיהם בזמן שהאיסור היה קיים.

   דוגמאות: ביטול האיסור על יחסים הומוסקסואלים, ביטול תיקון מס' 2 לפקודת מניעת טרור (איסור על מפגשים עם אנשי אש"ף), ביטול 'תקנה שאין הציבור יכול לעמוד בה'.

   בנוסף, חובת ההוכחה הרי היא על התובע:

   חזקת החפות 'פוטרת כל אדם שרירותית מאחריות על מעשיו' כל עוד לא הוכחה עבירה פלילית. עבירה פלילית לא מוכחת אם לא התקיימו היסודות הנפשי והעובדתי לעברה.

   דוגמאות: אדם הנוטל עט ללא רשות בעליו על מנת להחזירו לאחר מכן, אינו גנב. אדם אינו אחראי למעשיו אם לא היה מודע להם, או לא הפנים את משמעותם כנדרש.

   ד. 'אסור שחוק יקבע נורמה שרירותית בלי צידוק שמסביר את התועלת החברתית שבנורמה הזאת' –

   לא נכון.

   אין כאן סתירה של חוק יסוד, ולמשל ניתן להטיל מכס גם על סוג מוצרים שאינם מיוצרים בארץ ללא כל הסבר על התועלת החברתית שבדבר, או למשל חוק הקובע את ה-15 לכל חודש כמועד תשלום המע"מ (חג הקורבן) אינו מסביר את התועלת החברתית בתשלום דווקא בתאריך זה, או אחת ל-3 חודשים או אחת לשבוע.

   —

   "”חוק ערוץ 7″ שדיברנו עליו לעיל לוקה בכמה פגמים: הוא חוק ”תפור“, שמונה קריטריונים שרק ערוץ 7 התאים להם, הוא פוטר את ערוץ 7 מאחריות על עברות שביצע, הוא מעודד עברה על חוקי השידור בכך שהוא מתנה מתן רישיון לערוץ 7 בכך שיוכיח שהוא עבר על חוקי השידור במידה רבה."

   נו…

   א. 'חוק ”תפור“, שמונה קריטריונים שרק ערוץ 7 התאים להם' –

   לא נכון.

   כפי שהראיתי לעיל קורה גם שחוק נחקק במוצהר לעניינו של אדם או ארגון ספציפי במידה והוא משרת גם תכלית גבוהה יותר. (עוד דוגמא: "חוק רדינג" – חוק תחנת הכוח תל אביב, תשכ"ז 1967).

   בנוסף, המשיבים טענו שלא רק ערוץ 7 היה נהנה מחוק זה, אך בית המשפט לא התעמק בטענה זו מאחר ומצא כבר בתחילת שיקוליו שמידתיות האמצעים סותרת חוק יסוד, ודי היה בכך כדי לקבל את העתירה.

   ב. 'הוא פוטר את ערוץ 7 מאחריות על עברות שביצע' –

   לא נכון.

   http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A2%D7%91%D7%99%D7%A8%D7%94_%D7%A4%D7%9C%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%AA#.D7.A8.D7.98.D7.A8.D7.95.D7.90.D7.A7.D7.98.D7.99.D7.91.D7.99.D7.95.D7.AA

   "על פי החוק, אף אם נעברה עבירה ובוטל האיסור עליה, או ששונתה הגדרתה, לא יישא האדם באחריות פלילית לעבירה זו. עיקרון זה נובע מן האיסור על ענישה רטרואקטיבית, לפיו "אין עונשין אלא אם מזהירים". באופן דומה, אם עשה אדם מעשה מותר, ולאחר עשייתו נחקק איסור פלילי לגביו, לא יישא אותו אדם באחריות פלילית כלשהי."

   דוגמאות לכך כבר נתנו: ביטול האיסור על יחסים הומוסקסואלים, ביטול תיקון מס' 2 לפקודת מניעת טרור (איסור על המפגשים עם אנשי אש"ף), ביטול 'תקנה שאין הציבור יכול לעמוד בה'.

   ג. 'הוא מעודד עברה על חוקי השידור בכך שהוא מתנה מתן רישיון לערוץ 7' –

   לא נכון. הנה לשון החוק:

   "3. הוראות סעיף 2(ב) לא יחולו על –
   …
   (7) מי שהקים או שהפעיל במשך חמש שנים רצופות לפני יג' בטבת התשנ"ט (1 בינואר 1999)…" וכו' –

   מכאן שלא יכול להמצא שום עבריין פוטנציאלי שהחוק 'יעודד' אותו לעברה, מאחר והמדובר בחקיקה רטרואקטיבית למקרים שקרו עד ה-1 בינואר 1999, ומכאן שהחוק לא יגן על עבריינים בעתיד.

   —

   אינך מעלה כל נימוק חדש.

   את כל טיעוניך בדבר 'מהו חוק הזוי', מהו 'חוק לא הוגן', מה 'אסור לחוקק' וכיו"ב סתרתי, כמו גם את טיעוניך האחרים בהם אתה חוזר על טענות בעלמא שהעלית בקטעים קודמים, ובהעדר כל בסיס חוקי הם לא יותר ממשאלה פוליטית לגבי 'מה צריכה לדעתי החוקה לכלול' ותו לא.

   טענותיך בדבר כללי *המוסר שלך* שאתה טועה לחשוב שהם אוניברסלים כביכול, לא שוקלות יותר מטענות של הרב עובדיה לפי *המוסר שלו* ולפיו ההלכה היא ערך אוניברסלי,

   …או טענות של קומוניסט לפי *המוסר שלו* ולפיו קניין פרטי הוא פשע אוניברסלי,

   …או להבדיל טענות של גזען לפי *המוסר שלו* ולפיו גזעו הוא ערך אוניברסלי,

   …או טענות של פשיסט לפי *המוסר שלו* ולפיו המנהיג המורם מעם הוא ערך אוניברסלי.

   הסברתי לך כמיטב יכולתי – בהפניות, מראי מקום וציטוטים מדויקים מפסה"ד – הנימוס לבדו אם לא תרבות הדיון כולה מציעים שהיה עליך לנהוג עמי באותו חסד, במקום להמשיך ולהפריח משאלות ולטעון שהן חוקה סדורה, ללא הצגת כל בסיס עובדתי לטענותיך.

   לכן אם נותר לך משהו חדש לטעון טען כמקובל וכנדרש, לפי נוסח חוקי היסוד, החוק הקיים והלכות משפט (והנה הבעיה של יצוג רצון הציבור דרך אגב) ובהקשר ישיר לציטוטים רלוונטים מפסק הדין –

   או אל תטען כלל.

2. מאת דרור קמיר:
   

   ספטמבר 21, 2009 at 6:51

   מגבניק, הייתי מנסה להשיב לך, אבל נראה לי שזה חסר טעם, בפרט לאור הפתיח לתגובה האחרונה שלך.