ספטמבר 23, 2009
ביקורת ספר – “אגדות הכלכלה” מאת אריאל רובינשטיין
כמובטח, הבלוג פתוח לסקירות ספרים מכל סוג שמעניין אתכם, על בסיס יקרא כל אחד את מה שמעניין אותו. אנא נסו להפוך את המאמרים, כשם שעשה אסף, נגישים גם ללא מקצוענים. רצוי לאשר את ההצעות איתי לפני שכותבים, בכתובת המופיעה בלשונית הקשר.
"אגדות הכלכלה", אריאל רובינשטיין, הוצאת כנרת זמורה ביטן, 2009.
מאת אסף צימרינג
ספורט חדש כובש את העולם – חבוט בכלכלן. ולמה שלא תחבוט? עיוור למציאות, חרש לביקורת, דוגמטי, ולעיתים קרובות פשוט רע לב. אל הנימה הזו מצטרף אחד מחשובי התיאורטיקנים הכלכליים בעולם, – פרופסור אריאל רובינשטיין, בספרו "אגדות הכלכלה".
שמו של הספר נושא כפל משמעות. במשמעות אחת "אגדות הכלכלה" הן מעשיות. הספר שואל מנאום הכניסה של רובינשטיין לתפקיד נשיא החברה האקונומטרית, נאום שבו השווה רובינשטיין את הרעיון של מודל כלכלי למעשייה: הפשטה של המציאות המאפשרת לשומע ללמוד משהו על העולם. במשמעות השניה "אגדות הכלכלה" הן מיתוסים, אמונות חסרות ביסוס שכלכלנים בוחרים משום מה לדבוק בהן. את אלו יוצא רובינשטיין לקעקע.
למשל, באחד הפרקים מוצגות ראיות לכך שבני אדם אינם פועלים תמיד באופן רציונאלי, בניגוד להנחת הרציונאליות בתאוריה הכלכלית. בפרק אחר מצביע הספר בשנינות על החולשה של התוצאה המפורסמת המוכרת כ"משפטי הרווחה". משפטים אלו קובעים, בין השאר, כי ההקצאה המתקבלת בכלכלת שוק מקיימת את תכונת "יעילות פארטו", כלומר, שלא ניתן לשפר את מצבו של פרט אחד מבלי להרע את מצבו של אחר. בספר, רובינשטיין בונה על מאמר משותף שלו עם Michele Piccione, ומראה שב"כלכלת ג'ונגל", שהיא כלכלה שבה פרט חזק יכול לכפות חליפין על פרט חלש ממנו, מתקבלת הקצאה שגם היא יעילה פארטו. עקיצה נאה לכל הדעות.
גם נטייתם של תלמידי כלכלה לקבל החלטות מפוקפקות מודגמת בספר בצורה מעניינת. שוב על בסיס מאמר שפירסם בז'ורנל חשוב, מתאר רובינשטיין ניסוי שערך ושהשווה את תגובותיהם של תלמידי חוגים שונים לשאלה מסוימת. בניסוי עלו כמה דפוסים מעניינים. לדעת המחבר, תלמידי הכלכלה ענו תשובות לא טובות. גם יש לו הצעות מעניינות לסיבה.
תמצית המסר שמבקש רובינשטיין להעביר בספר ברורה, והוא עצמו הצהיר מה היא בכמה הזדמנויות: אין לכלכלנים מה לתרום לדיון על מדיניות רצויה או פסולה. הכל אגדות.
הממ… לא השתכנעתי. אמנם הספר מעלה ביקורות שלא נשמעות מספיק בלימודי התואר הראשון בכלכלה. טוב יהיה אם תלמידי התואר הראשון יקראו את הספר וילמדו מעט צניעות, והרבה ביקורתיות כלפי חומר הלימוד. לצורך זה מדובר בתרומה בעלת ערך רב למדף הספרים העברי. אבל, אני חושש שרוב הקוראים עלולים לקבל מהספר רושם מוטעה למדי לגבי המחקר הכלכלי. קריאה בביקורות שפורסמו כבר על הספר מחזקת את החשש.
הרי מתעדי הסטייה של אנשים מהמודל הרציונאלי זכו בפרס נובל לפני כמה שנים, כלומר שכבר כמה עשורים שהביקורת הזו היא בלב הקונצנזוס. ונכון, משפט הרווחה הוא תוצאה חשובה, אבל אחרי שנה א' אף כלכלן רציני לא מביא אותו כטיעון בעד שוק חופשי. ובכלל, אין עוד נושא שכלכלנים חלוקים לגביו יותר מאשר יתרונותיה וחסרונותיה של כלכלת שוק.
נכון יש תחומים בכלכלה שקשה מאוד להוציא מהם המלצות מדיניות קונקרטיות. רובינשטיין כתב עבודות עוצרות נשימה ביופין בתחומים האלו. אבל כלכלנים עושים עוד המון דברים. בזהירות רבה, ובעימות מתמיד של התיאוריה עם הנתונים, כלכלנים הגיעו לתובנות חשובות מאוד, שמעשירות מאוד את הדיון במדיניות רצויה. אינני מבין איך רובינשטיין יכול מחד להכריז בספרו שהוא "לא בטוח שהוא יודע מה זה אופציה", כלומר שהוא אינו קורא כלל את הספרות הכלכלית מחוץ לתחום בו הוא עוסק, ומאידך לבטל את הספרות הזאת ביטול כל כך גורף.
לכלכנים יש עוד הרבה מה ללמוד, והרבה על מה להתווכח, וחשוב לחשוף את תלמידי הכלכלה לקריאות התיגר שבספר. אבל צריך להיזהר מלראות ביקורות ישנות שכבר מזמן נמצאות בקונצנזוס, כמכת מוות לרלוונטיות של המחקר הכלכלי. זה לא מקדם את הדיון. אפילו להיפך.
אסף צימרינג הוא דוקטורנט לכלכלה באוניברסיטת סטנפורד
ספטמבר 23, 2009 at 20:25
אני לא יודע מה לומדים בחוג לכלכלה, כי לא ביקרתי שם מעולם (אולי רק בשביל לקנות משהו בקפיטריה), אבל אני יודע שהייתה בעבר הרבה ביקורת על האופן הדוגמטי שבו מלמדים כלכלה באוניברסיטת ת"א למשל. גם העובדה שחוק בסיסי במדע הכלכלה כמו "חוק התפוקה השולית הפוחתת" כולל בתוכו כשל לוגי, כשל שלא מצביעים עליו בשיעורי כלכלה באוניברסיטה, זכתה לביקורת נוקבת מצד לא-כלכלנים או כלכלנים "אאוטסיידרים". אם השתנה משהו באקדמיה בעקבות הביקורת הזאת, הרי אלה חדשות משמחות. הבעיה היא שבמשרד האוצר יושבים אנשים שחושבים שהכלכלה שהם למדו באוניברסיטה ניתנה למשה על הר סיני. לא מזמן עלו פה טענות לגבי התערבות מוגזמת של היועץ המשפטי לממשלה ובית המשפט העליון בענייני המדינה. משרד האוצר וגם בנק ישראל הם קובעי המדיניות למעשה, וההצדקה שהם מביאים לכך היא מדע הכלכלה ומומחיותם של עובדי המשרד/הבנק במדע הזה. הבעיה היא בעצם שם ופחות מזה באקדמיה.
ספטמבר 24, 2009 at 2:11
מסכים עם המגיב מעלי (דרור קמיר). ייתכן שהביקורת של אריאל רובינשטיין היא ביקורת מיושנת בקרב דוקטורנטים ודוקטורים לכלכלה, בישראל בכל מקרה הביקורת הזו עדיין לא זכתה בקונצנזוס ולפחות במשרד האוצר עדיין מקדמים את המחשבה הכלכלית החד מימדית שהשוק הוא המזור לכל בעיות הכלכלה. אם כדברי הכותב אף כלכלן רציני מעבר לשנה א' לא מביא את משפט הרווחה כטיעון בעד השוק החופשי אז נראה שפקידי האוצר לא למדו כלכלה מעבר לשנה א'.
מכיוון שספרו של רובינשטיין לא מיועד בהכרח אך ורק לתלמידי כלכלה נראה לי שיש חשיבות גדולה לספר בישראל בקרב אלו שלא מודעים לכל הביקורת על השוק החופשי.
חוץ מזה שאנו עושים עוול לספרו של רובינשטיין כשאנו בודקים אותו רק ביחסו אל השוק החופשי. אני חושב שההיבט היפה בספרו של רובינשטיין הוא היחס האמביוולנטי שלו אל הרציונליות – מצד אחד הערכה אל המחשבה הרציונלית הקרה ומצד שני השתוקקות לשבירת הרצינליות למחשבה שמעבר לרציונליות, והוא מדגים את האמביוולנטיות הזאת בצורה מעניינת כשהוא משלב באופן לא נפוץ סיפורים אישיים מחייו (מעניינים למדי, לטעמי) לצד חשיפה של מחשבותיו על מדע הכלכלה, מחשבות שכדרכו הן מצד אחד מנומקות ומצד שני לא שגרתיות ומעוררות מחשבה.
ומילה אחרונה על הפסקה הראשונה בביקורת. נראה לי קצת מצחיק שכלכלן מבכה את היחס החברתי אל הכלכלנים בימים אלו. כלומר, לא שאני חושב שיחס זה הוא חיובי אבל אני יכול בהחלט להבין מהיכן הוא מגיע. המשבר הכלכלי הגדול ביותר בארה"ב בשמונים שנה האחרונות נגרם לא מעט בשל הכלכלנים, בשל הגיבוי הפסאודו מקצועי (שאותו אריאל רובינשטיין מיטיב לבקר) שהם נתנו לגופים הפיננסים בארה"ב, בשל ההתלהבות שלהן מאותם גופים פיננסים, בשל התפיסה שקידמו לפיה לא כלכלן לא יכול להתערב בענייני כלכלה (וגם לתפיסה המרגיזה הזו רובינשטיין מתייחס). אז נכון שלא כל הכלכלנים אשמים בכך אבל זה היה הקול הדומיננטי ועתה הם פשוט משלמים את המחיר על כישלונם.
ספטמבר 24, 2009 at 11:38
שלום דרור וגל, ותודה על התגובות.
קודם כל אני שמח שאנחנו מסכימים על זה שיש מה לשפר בלימודי תואר ראשון בכלכלה. כמו שכתבתי, אגדות הכלכלה הוא תרומה בעלת ערך רב לצורך זה. גם בנוגע לפקידי האוצר, אני חושב שבסה"כ אנחנו יותר מסכימים מאשר חלוקים.
הנקודה שבה אני חולק על רובינשטיין (וכנראה גם עליכם), אם להשתמש בדוגמא של משרד האוצר, היא שלדעתי משרד האוצר, כמו כל משרדי הממשלה האחרים אגב, יכול לשרת את כולנו הרבה יותר טוב אם ישבו בו יותר כלכלנים, לא פחות. אבל כלכלנים באמת, לא מי שיש לו תואר ראשון בכלכלה וחושב שמשפט הרווחה הוא טיעון רלוונטי להפרטת צים(?!?!), אלא מי שמצוי היטב בספרות ובמחקר. מה שאני מבין מרובינשטיין זה שלדעתו זה בכלל לא משנה מי יהיו הפקידים מבחינת הידע המקצועי שלהם בכלכלה, ואת זה אני לגמרי לא מקבל.
ההערה על חוק התפוקה השולית הפוחתת, ועל אשמתם של הכלכלנים במשבר הכלכלי ה"גדול ביותר בארה"ב בשמונים השנים האחרונות" משקפת לדעתי את יחסי הציבור הגרועים של המחקר הכלכלי. יחסי ציבור שרובינשטיין תורם להם, עם או בלי להתכוון.
לא רק שאין "חוק תפוקה שולית פוחתת", עם או בלי סתירה לוגית, אלא שהמחשבה שיכול להיות "חוק" כזה מצביעה כמה שאנשים לא מבינים את מה שכלכלנים עושים. למה, למען השם, שיהיה חוק לגבי דבר שפשוט אפשר לבדוק אותו במציאות? תפוקה שולית פוחתת היא תכונה של מערכות ייצור. לפעמים היא מתקיימת, לפעמים לא. יש מודלים שמניחים אותה, ויש כאלו שלא, ויש כאלו שמניחים את ההיפך. כל מודל נשפט לפי ההתאמה של ההנחות שלו והפרידקציות שלו לנתונים. יש חוקרים חשובים שבנו קריירה מפוארת מלתעד מערכות ייצור שונות שקיימות במציאות, ואת תכונותיהן. מה זה בכלל "חוק כלכלי"?
באשר לזה שכלכלנים נתנו גיבוי פסאודו מקצועי לגופים פיננסיים או רגולטורים, גיבוי שאותו רובינשטיין (שמצהיר על עצמו שהוא, כזכור, לא יודע מה זה אופציה) מבקר, בשיא הזהירות אומר שבחומר הרב שקראתי עד עכשיו לא מצאתי ראיות או טיעונים משכנעים לטענה הזו. בכלל, המיתון החמור ביותר מאז השפל הגדול זה קצת כמו, אם להשתמש בסלנג מקומי, גולש הגלים הטוב ביותר בקנזס (אין לקנזס חוף). כדאי לזכור שלמיתון היו שתי פנים: ירידה בתמ"ג שבמקרה הכי גרוע לקחה אותנו שנתיים שלוש אחורה, ואבטלה שבשיאה עדיין הייתה נמוכה יותר ממה שבאירופה הוא רמות סטנדרטיות עד נמוכות. המיתון הכי נורא בשמונים שנה הוא טיעון שמלמד יותר על שמונים השנים האחרונות מאשר על המיתון.
למי שמעוניין להעמיק, אני ממליץ על הדיון שהתנהל בין קרוגמן, קוקריין, וקושרלקוטה, שלושה כלכלנים חשובים מאוד. מאוד.
קרוגמן (צריך להירשם אבל זה בחינם):
http://www.nytimes.com/2009/09/06/magazine/06Economic-t.html?_r=5&partner=rss&emc=rss&pagewanted=all
קוקריין (טונים צורמים, אבל מעניין)
http://faculty.chicagobooth.edu/john.cochrane/research/Papers/krugman_response.htm
קושרלקוטה:
http://www.econ.umn.edu/~nkocher/stuff.pdf
גל, כדי לקבוע דברים בנוגע לקול הדומיננטי בכלכלה, אני חושש שנצטרך לגלוש לסקירת ספרות מאוד רחבה. הטענה שאתה מציג היא מעניינת, אבל, במחילה, רחוקה מלהיות מבוססת.
בכל מקרה, אני לא אומר שכלכלנים לא טועים, ואני לא אומר שמי שלא כלכלן צריך להתרחק מהויכוח (אם כי הוא יכבד את הויכוח יותר אם יתכבד ויקרא לפחות מעט בנושא לפני קביעת עמדה נחרצת), אבל מה שחשוב לי להדגיש זה שהמחקר הכלכלי, גם כשהוא טועה, הוא הרבה פחות צר אופקים ואטום ממה שלפעמים מנסים לצייר אותו. אם את המסר הזה אני מצליח להעביר – דיינו.
ספטמבר 24, 2009 at 16:35
רק רגע, אסף, אתה רוצה לומר שכלכלנים רק מתעדים מערכות כלכליות? האם כלכלה היא בעצם סוג של מחקר שדה אנתרופולוגי? הרי יש ניסיון ליצור הכללות, ומההכללות האלה לגזור חוקים ומושגים שגם יאפשרו ניבויים.
בתחום של מדעי החברה, ולמיטב הבנתי כלכלה היא ענף במדעי החברה, קשה להפיק ניבויים מכל מיני סיבות שלא כדאי לייגע ולפרט אותן כאן. היו כאלה שהרחיקו לכת והחליטו שמדעי החברה הם בעצם לא מדע כיוון שהם לא מספקים ניבויים, אבל זאת כבר הגזמה לכיוון האחר.
בכל מקרה, כשנגיד בנק ישראל אומר שהוא מעלה ומוריד את הריבית לפי מודל מסוים, הוא יוצא מתוך הנחה שבכלכלה כמו בפיזיקה אפשר להכליל, לנסח חוקים, לבנות מודלים ולהפיק ניבויים שמתממשים בסבירות גבוהה. בפועל המצב שונה, כי, כאמור, אין דין מדעי החברה כדין מדעי הטבע. השאלה היא מתי יספרו את זה לנגיד בנק ישראל.
ספטמבר 25, 2009 at 7:54
דרור, אתה צודק. לא התנסחתי מספיק בזהירות, אז אני מתקן:
בוודאי שיש ניסיון ליצור הכללות. מה שרציתי להדגיש זה שאין איזה "חוקים" המבוססים על הקשה לוגית. "חוק התפוקה השולית הפוחתת" נשמע כמו איום לשלוח לכלא טכנולוגיות שלא יקיימו אותו. מודל, שזה כלי העבודה העיקרי של כלכלנים, הוא אמנם הכללה, אבל לא חוק. אין חוקים כלכליים. יש מודלים שנשפטים לפי התאמתם לנתונים. רוב הכלכלנים יגידו לך שמודל הוא סוג של טיעון, לא סוג של חוק.
כשנגיד בנק ישראל מעלה או מוריד את הריבית הוא לעולם לא יגיד לך שהוא בטוח מה יהיו התוצאות. הוא יוכל לצטט לך, לפחות במקרה של סטנלי פישר, כמה עשרות (או מאות) עבודות – תיאורטיות ואמפיריות- שלהערכתו שופכות אור על המצב הנוכחי ומדריכות אותו בהחלטתו. אבל בסופו של דבר אפילו סטנלי פישר זוכר שמאחורי כל המתמטיקה זה רק מדע חברה.
תראה, כדי ליישב טוב יותר את מה שכתבת עם מה שאני כתבתי:
אני חושב שכדאי שאנשים ילמדו שכלכלנים לא גילו (ולא מחפשים) "חוקים", אבל זה לא אומר, ,אם לחזור לרובינשטיין, שהם לא גילו שום דבר שיכול להדריך מדיניות.
אוקטובר 8, 2009 at 19:14
אסף – תודה על הסקירה המעניינת. אשמח לקרוא עוד על התחום בשפה נגישה שכזו.
…וגם לשאר הכותבים על הדיון המרתק.
אוקטובר 12, 2009 at 13:10
הגעתי מאוד באיחור [תקווה קלושה שמישהו מנוי על תגובות לפוסט הזה].
אסף: תודה. בתור דוקטורנט אני נוטה לחשוב יותר כמוך. מודלים כלכליים, לפי רובינשטיין, אינם בדיוק אגדות אלא "משלים" (הוא משתמש במילה fables במאמרים באנגלית), כלומר סיפורים עם מוסר השכל. וכמו שמשלים, למרות שיש בהם עורבים זרזירים ושועלים, והם לא מתרחשים במציאות, נושאים מסר מאוד ברור לחיים שלנו, כך גם מודלים כלכליים (אני חב את ההערה הזו לאדי דקל).
לגבי נושא התפוקה השולית הפוחתת, אני חושב שיש שם חוסר בהירות שנובע מכך ש"חוק" הוא תרגום של law אך גם של rule (שלמעשה היה צריך לתרגם כ"כלל"). נראה לי לגיטימי לדבר על כלל התפוקה השולית הפוחתת במובן של אמירה פוזיטיבית אמפירית על מה שמתקיים בתעשיות מסורתיות. בראייה היסטורית, הכלכלה *כן* התחילה מתפיסה מכניסטית שמנסה לבסס חוקים, ושנלמדת עדיין בתחילת תואר ראשון, והתפתחה לכיוון של מודלים שבגלל מורכבותם נלמדים בתארים יותר מתקדמים, אבל על זה כבר נכתב בהערות מעלי.
אוקטובר 14, 2009 at 2:41
הי סיון,
אדי דקל הוא איש חכם מאוד. ההערה שלו היא גם נבונה, וגם משקפת את זה שכלכלנים מקדישים מחשבה רבה למידת הרלוונטיות של העבודות שלהם למציאות. מה גם, אם להמשיך את הקו של דקל, שהוא איש תורת משחקים, מידת ההתאמה של חלק מהמשלים הכי חשובים של הכלכלה נבדקת ונבחנת לעומק מול המציאות. כשמשלים לא עובדים – חושבים טוב טוב מה לא עבד ואיך משלים אחרים יעשו עבודה יותר טובה.
ההערה על התפוקה השולית – מסכים לגמרי.
ההערה על ההתפתחות ההיסטורית של הכלכלה – שוב מסכים. אכן יש לכלכלה עבר של "מדע יווני". אנשים שיושבים במשרד ומנסים להסיק בכלים לוגיים "חוקים" כלכליים. אבל חשוב להזכיר שמדובר בעבר הרחוק מאוד, ושהתקדמנו מאז די הרבה.
אוקטובר 18, 2009 at 15:58
אסף
עם כל הכבוד, יש במדינת ישראל, ובארה"ב גישה פוליטית אידאולוגית מסויימת שמגבה את העמדות שלה בטיעונים שמבוססים על "חוקים" בכלכלה.
האנשים שדוגלים בגישה הזו משתמשים בהכשרה שלהם כדי לנופף מקל גדול ולהשתיק ויכוח לגיטימי על איך לבצע חלוקת משאבים בחברה, איזה רגולציה היא ראויה, מה מידת המעורבות של הממשלה בכלכלה ואילו שירותים ראוי/כדאי/יעיל שהממשלה תספק.
בלי לקרוא את הספר של רובינשטיין אני מניח שמטרתו המרכזית היא לאפשר גם לאנשים שאינם כלכלנים לקחת מחדש את מקומם בדיון הציבורי והפוליטי על הנושאים האלה.
כי כרגע אם אני אשמיע עמדה בעד (נגיד) בטוח בריאות מטעם הממשלה בארה"ב (public option) אז מדי יעלו מולי כלכלנים שיסבירו לי שאני לא מבין שום דבר כי הממשלה לא יעילה, ותהיה פגיעה בתחרות וכו'.
או למשל הויכוח לגבי רגולציה של המגזר הפיננסי בארה"ב שזוכה להתנגדות מכיון שהיא תפגע ב"חדשנות" וב"יעילות" של השווקים.