אוקטובר 9, 2009
ואם כבר, אז שמאל לאומי 4 – שלוש אנקדוטות
1.
לפני שנתיים בערך היתה לי שיחה עם יוסי ביילין. זה היה בפגישה בבית פרטי שעניינה מדיניות כלכלית סוציאל-דמוקרטית, ורוב המשתתפים בה היו כלכלנים. זה מצא חן בעיני, ההרכב הזה. שואלים תכל'ס על מדיניות, לא רק על כוונות טובות. תקציב, תשלומי העברה, מדיניות תעסוקה, ריבית. דברים כאלה. לא היה לי מה להוסיף לדיון המקצועי, אבל כן הזדמן לי להגיד לביילין, ששמאל זאת חיה לאומית ביסודה, ושעד שהם לא יראו, ציבורית, כמי שרוצים את טובתה של ישראל, לא יהיה להם כוח ליישם שום מדיניות שמאלית משום סוג. אין שמאל בלי סולדריות, אמרתי לו. אתה יכול להגיד שאתה שמאל לאומי? שאלתי. עד השאלה האחרונה הוא הסכים איתי, או נראה ככה. הנהן. על השאלה האחרונה הוא ענה "לא". זה לא הולך עם הקהל שלו.
2.
לקראת יום העצמאות האחרון שאלתי את זהבה גלאון במועצת החכמים אם היא שמחה ביום העצמאות. התרגזה גלאון. התרגזו עלי עמיתי לתוכנית. התרגזו עלי קוראי הבלוג הזה, ובאיזה אתר אחר של השמאל הכאילו-רדיקלי קראו לי מקארתיסט, לא פחות. גלאון חשבה שהשאלה לא לגיטימית. שמתי לב גם שבשום שלב היא לא אמרה שהיא כן שמחה. נעזוב עכשיו את השאלה אם זה לגיטימי או לא, חוצפה או לא, יפה מצידי או לא. כל עוד בעיני הציבור גלאון נשארת אחת שבשום פנים לא תגיד "כן" על שאלה כזאת, השמאל ימשיך להתכווץ בבחירות. אולי הייתי צריך להוסיף שאם ישאלו אותה שאלות כאלה לעתים יותר קרובות, אולי זה יעזור לשמאל בסוף. אני בעד שמאל, אחרי הכל. אם כי לא בדיוק בעד גלאון.
3.
שתיתי קפה אתמול עם יריב אופנהיימר, מנכ"ל שלום עכשיו. אני מעריך את יריב וגם הרבה מהעבודה שהוא עושה. והוא גם מבין היטב את הבעיה. לכן, הוא אמר לי, בכל תגובה שאפשר להכניס את המסר הזה, הודעות של שלום עכשיו מזהירות מפני דו-לאומיות. רוצה לומר: ההתנחלויות הן סכנה לציונות ומדאגה לציונות, לא מהתנכרות לציונות, אנחנו מזהירים מפניהן. הצעתי ליריב לתקוף את דו"ח גולדסטון השערורייתי, והחד צדדי. זה כבר היה יותר מידי. זה לא יעבור עם אגף שמאל שלהם. אבל כל עוד כל עמדות השמאל הן ביקורת על ישראל ואף פעם לא ביקורת על מי שרוצים בחורבנה – אז מה הפלא שהרושם הציבורי הוא שהשמאל "נגדנו"?
אוקטובר 9, 2009 at 9:01
אני לא בטוח גדי כמה מופרך דו"ח גולדסטון ויותר מזה אתה חייב לזכור שישראל ברוב טיפשותה לא שיתפה פעולה עם הוועדה אז על מה היא מלינה.
אוקטובר 9, 2009 at 11:59
אני לא מבין את האמירות האלה (על חוסר שיתוף הפעולהשל ישראל) שחוזרות מאז פרסום דו"ח גולדסטון.
נתעלם לרגע שישראל *הרשמית* לא שתפה פעולה, אבל באופן לא רשמי שלחו לו הררי מסמכים, ספרים ועדים.
הוועדה היתה (אמורה להיות) ועדת חקירה. לא משפט.
הרי אם איזשהו חוקר משטרה יאמר שהוא הגיע למסקנה שהחשוד אשם משום שהוא לא שתף פעולה בחקירה שלו – ישליכו אותו מכל המדרגות.
אוקטובר 9, 2009 at 18:46
שני דברים:
א. הרשה לי לצטט אדם שאני מעריך מאוד, את סמולן, ולחסוך לעצמי את מלאכת הניסוח:
'מה שמפריד בין "ימין" ו"שמאל" כיום בארץ אינו אפיונים חברתיים וכלכליים, וגם לא גישות לגבי מדיניות החוץ של ישראל. הקו התוחם כיום הוא פשוט מאד, ונוגע רק לעבר, להיסטוריה, לזכרון ולזהות: מי שחושב שהישראלים היו חלאות וישראל היתה רוע זדוני, הוא שמאל. מי שחושב שהיא היתה סבבה והישראלים היו מצוינים, הריהו ימין. ימין קיצוני מכליל לגבי כל היהודים באשר הם, שמאל קיצוני שונא את היהודים (לא קיימים, לא המציאו את המונותיאיזם, שקרנים כרוניים, שונאי זרים, וכן הלאה).'
ויותר מזה, אין לי.
ב. אתה אומר מידי פעם ש"הבעיה היא ההתנחלויות", וזה לא נכון. הבעיה היא הפלסטינאים שתחת מרותנו, ואין לנו רצון בהם. הבעיה היא הלאום השני הזה ששונא אותנו ורוצה שנעלם מכאן. אחת הדרכים לפתור את הבעיה היא להתנתק מהם, לחתוך בבשר החי ולוותר על שטחים ששייכים מכל בחינה אפשרית למדינת ישראל. זה פתרון שההתנחלויות מפריעות לו, אבל הן לא הבעיה. אין הבדל גדול במיוחד ביו הזכות המוסרית להתיישב בת"א לבין הזכות להתישב באיתמר.
אוקטובר 9, 2009 at 19:51
[…] למשל, הוא מניח בפוסט האחרון שלו שזה ששמאלנים לא תומכים ב”שמאל הלאומי” זה עניין של רושם על קהל הבוחרים שלהם. ובכן, זו לא הסיבה. הסיבה להתקוממות נגד השמאל הלאומי הוא שלמרות שהוא מנסה להציג את עצמו כאידיאל של טאוב – שמאל ציוני שלוקח אחריות, מבקר מתוך אחדות-גורל, ולא מציע רעיונות אוטופיים – מדובר בלא פחות ממניפסט מתלהם, שמנסה למצוא חן בעיני הקוראים באמצעים רטוריים נחותים, לא מציג תפיסת-עולם קוהרנטית, מזלזל בזכויות אדם, חותר תחת תפיסת עולם סוציאלית ומציג פתרונות פופוליסטיים לרוב הבעיות. זה לא שמאל אחראי. זה סתם התלהמות לאומנית שאינה כוללת בתוכה שום דבר. […]
אוקטובר 9, 2009 at 20:27
אני חושב שמה שמפריע בסופו של דבר לגדי זה הפוזה הפסאודו מוסרית של השמאל שכול דבר שמריח מיהדות וישראליות הוא פסול בעיניהם ואני בהחלט מבין אותו, ככה אתה לא מושך את ההמונים אלא להיפך אתה מבריח אותם לימין שדופק אותם ומעמיק את הכיבוש וחוזר חלילה. בקשר למרד השפוף: מעבר לעובדה שזה ספר מצויין אהבתי את הביקורת שלו על אנשים מסויימים(לאור,סמי שטרית) היא בהחלט הייתה במקום.
אוקטובר 9, 2009 at 23:52
מאת ללא אליבי » גדי טאוב והבשורה שהכזיבה:
אוקטובר 9, 2009 at 19:51
"הסיבה להתקוממות נגד השמאל הלאומי הוא שלמרות שהוא מנסה להציג את עצמו כאידיאל של טאוב – שמאל ציוני שלוקח אחריות, מבקר מתוך אחדות-גורל, ולא מציע רעיונות אוטופיים – מדובר בלא פחות ממניפסט מתלהם, שמנסה למצוא חן בעיני הקוראים באמצעים רטוריים נחותים, לא מציג תפיסת-עולם קוהרנטית, מזלזל בזכויות אדם, חותר תחת תפיסת עולם סוציאלית ומציג פתרונות פופוליסטיים לרוב הבעיות. זה לא שמאל אחראי. זה סתם התלהמות לאומנית שאינה כוללת בתוכה שום דבר."
—
…ןזו אחת הסיבות שבעטין התנגדתי למסמך העיוועים הזה – יותר משהוא מקדם 'שמאל לאומי' הוא משמש לתקיפתו ולביטול הלגיטימיות של שמאל ציוני.
לצרכי פרובוקציה, אפילו טובי המוחות שבימין הקיצוני לא היו יכולים לזייף 'פרוטוקול שוטי ציון' כזה.
אוקטובר 10, 2009 at 6:12
לא שואלים אדם אם הוא שמח ביום העצמאות, כמו שלא שואלים אותו אם הוא מאמין באלוהים. מי שרוצה ישמח, מי שלא רוצה שלא ישמח. בין אם זהבה גלאון שמחה ביום העצמאות אם לאו, היא יכולה ורוצה למלא את חובותיה כאשת ציבור בצורה נאמנה, וזה מה שחשוב.
אני מודה שתשובתו של יוסי ביילין לגבי היותו או אי-היותו "שמאל לאומי" אינה ברורה לי, אבל אולי הבעיה היא לא בו, אלא בהגדרת המונח "שמאל לאומי". מה בדיוק נדרש מיוסי ביילין לעשות או להגיד כדי להיות "שמאל לאומי"? אגב, הוא בכלל עושה משהו כדי להראות שהוא סוציאל דמוקרט? יכול להיות שיוסי ביילין הוא לא שמאל ולא לאומי.
ולעניין דוח גולדסטון – התחלתי לקרוא אותו, התעייפתי די מהר, והוא אכן נראה שערורייתי. לא בגלל שהוא מדווח על פשעי מלחמה מצד ישראל – אני בטוח שאכן היו פשעים כאלה. הוא מדווח גם על פשעי מלחמה מצד חמאס שאין לי שום ספק שהתרחשו (קצת מוזר שהפלסטינים והערבים בכלל מתלהבים מדוח שמציג אותם כפושעי מלחמה. כנראה שהכול בסדר כל עוד מאשימים גם את ישראל). הבעיה עם הדוח היא הבחירה שלו להכניס את האירועים לקונטקסט מאוד מסוים. הוא בעצם מוליך את קורא הדוח להבין כאילו ישראל היא האשמה הבלעדית בכל הסיטואציה בשל המדיניות שלה מאז 1967, ומתעלם לחלוטין מהעובדה שיש גם צד שני שגם לו הייתה מדיניות. הוא גם מאשים את ישראל בחוסר מידתיות, בה בשעה שהוא חוטא באותו חטא עצמו (אולי במתכוון אולי מתוך רשלנות) – מציג את פשעי ישראל כחמורים יותר מפשעים קשים הרבה יותר שבוצעו בידי מדינות אחרות לא לפני זמן רב. עוד בעיה היא ההתייחסות להרוגים בפועל ולא לאנשים שחייהם בסכנה. העובדה שכל-כך מעט ישראלים נהרגו נובעת הן מהיכולת הצבאית הנחותה של הפלסטינים, אבל לא פחות מכך מהעובדה שמדינת ישראל בונה מקלטים ומערכות אזעקה להגנת אזרחיה. תושבי שדרות שרצים להסתתר במקלט לא צריכים להתנצל על כך שנשארו בחיים בזכות מערכת "צבע אדום" ומחסות הבטון שהקימה ממשלת ישראל, והם לא אמורים להתרגל לרוטינה הזאת. הדוח אמנם מתייחס לבעיה הזאת, אבל מצניע אותה. הוא גם עושה ניסיון פתטי לחלוטין לקבוע מיהו אזרח פלסטיני ומיהו לוחם. יש שם דיון קצת הזוי בשאלה האם שוטר יכול להיחשב אזרח, והאם היותו רשום אצל חמאס כלוחם משנה לצורך העניין. טוב שגולדסטון לא נזף בצדדים על כך שהם לא מנהלים ספרים ולא מנפיקים קבלות על כל הרוג. על גולדסטון כבר נאמר: הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות.
אוקטובר 10, 2009 at 13:10
מאת דרור קמיר:
אוקטובר 10, 2009 at 6:12
"לא שואלים אדם אם הוא שמח ביום העצמאות, כמו שלא שואלים אותו אם הוא מאמין באלוהים. מי שרוצה ישמח, מי שלא רוצה שלא ישמח. בין אם זהבה גלאון שמחה ביום העצמאות אם לאו, היא יכולה ורוצה למלא את חובותיה כאשת ציבור בצורה נאמנה, וזה מה שחשוב."
—
אני נאלץ לחלוק: עמדותיו של נבחר ציבור בענייני דת ומדינה הן *בהחלט* מעניינו של הבוחר, שהרי הנבחר אמור לייצג את רצונו של הבוחר בהחלטות בנושאים אלה.
הדברים נכונים על אחת כמה וכמה לגבי *נושאת הדגל* של בעיות לאומיות ודתיות, שרק בשלומיאליות שבגבהות לב ופופוליזם כשלה מלהיכנס לכנסת הנוכחית, ו(אגב מניפסט השמאל) טוענת ש'השמאל מת' אך מתכוונת לחזור:
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=1075927
לכן השאלה היא סופר-לגיטימית, וההתחמקות ממנה היא אמירה בקריצת עין, בבחינת 'הלכה ואין מורין אותה', אם זה נשמע לך מוכר.
אוקטובר 12, 2009 at 20:33
על מי יריב אופנהיימר עובד?
אני קורא טורים שלו בווינט והוא מזדהה בטוקבקים שלו (יריב א.) הם כמעט אף פעם לא עיניינים ותמיד רק משתלחים באופן מטורף במתנחלים ובדתיים. זה הספורט המועדף עליהם. אז גדי שאל אותו על מדינה דו-לאומית והוא הינהן בראשו. so what? כל פעם שאיזה מנהיג ערבי מוציא מפיו את המילה "סלאם" יריב ושות' ישר מצדיעים וטוענים שתהליך השלום בעיצומו. אף פעם אין להם טיעון עינייני לגבי אי ההכרה של הפלסטינאים.
מגבניק, אני איתך. מבחינתי השמאל אינו יודע אם לשמוח או להיעצב ביום העצמאות.
ועוד הערה לגדי
אתה כל הזמן מדבר במושגים של תמיכה ציבורית וקהל יעד, כאילו המטרה היא להיכנס לכנסת ולשלוט. נמכור לציבור מה שהוא רוצה לשמוע. אבל אני משוכנע שחלק גדול מהשמאל לא רק מדבר אלא בתוך תוכו מאס במדינה, בעם ובציונות. דווקא פייגלין זיהה את הרצון להיפטר מיש"ע עם הרצון להיפטר מהזהות הלאומית-דתית. המתנחלים והדתיים שעדיין שומרים על הגחלת הפטריוטית הם כסדין אדום, שמצמית אותנו למורשת בעל כורחינו. ומכאן ההשתלחות הבלתי מרוסנת נגדם. אפילו במניפסט ה"שמאל לאומי" ישנה השתלחות וקביעה שהמתנחלים פועלים ממניעים לא אידיאולוגיים. לשווא תחפש שמאל לאומי, תוך דור אחד שוב תקבל סמול.
אוקטובר 13, 2009 at 15:32
"דווקא פייגלין זיהה את הרצון להיפטר מיש“ע עם הרצון להיפטר מהזהות הלאומית-דתית."
דווקא?
פייגלין טועה. הסיבה להתנגדות של השמאל להתנחלויות היא גלויה לכל ומעולם לא הוסתרה. גדי טאוב הציג אותה בבלוג הזה פעמים רבות.
יריב אופנהיימר לא עובד על אף אחד. בתוך הספקטרום של השמאל שקיים בתוך שלום עכשיו הוא נמצא בצד הימני, קרוב לעמדות של גדי טאוב, אבל הוא צריך להתמודד עם ארגון שחלק מאנשיו נמצאים יותר שמאלה ממנו.
אנשים שמשתייכים לאגף היותר לאומי/ציוני של השמאל כמו יריב אופנהיימר או יניב והספרי, מפתחים לפעמים עויינות אי-רציונלית כלפי המתנחלים דווקא בגלל שהם רואים בהם איום על הציונות. הם טועים, כי עויינות אי-רציונלית היא בדרך כלל דבר לא טוב. אבל לימין אין שום בסיס להתלונן בהתחשב בעויינות שבאה מהצד הימני כלפי השמאל. בסופו של דבר מסתבר שלאף צד אין מונופול על עויינות פוליטית.
נובמבר 18, 2009 at 19:53
היית רוצה שאופנהיימר יצא נגד דו"ח גולדסטון, זה היה עושה לך לממשלה ולציבור חיים קלים. מכהנא ועד שלום עכשיו, הקונצנזוס בועט. אך מה לעשות שדו"ח גולדסטון מדויק להפליא. ישראל לא רק שנמנעה מלהופיע לדיוני הדו"ח אלא ברוב חוצפתה היא תקפה את השליח – ועוד במקרה הזה שופט יהודי ציוני מוערך.
נו באמת.. כמה עוד אפשר
אפריל 11, 2010 at 11:21
האנשים הקוראים לעצמם שמאל לאומי אינם לאומיים בעיניי. הם שונאי מתנחלים ברמה שאנטישמים שונאים יהודים. ממש שנאה יוקדת עם הרבה מיץ וגולאש. לפי השנאה נראה לי שאפשר לשאול אותם שאלה פרובוקטיבית בסגנון שלך. האם אתה שמח שהפלסטינים מחסלים את המתנחלים האיומים האלה, כמו שאתה מתאר אותם.
וטאוב, אתה כנראה שונא מתנחלים פתולוגי כמוהם, אז אתה די מתאים לפטריוטים השמאלנים האלה.