אוקטובר 12, 2009
ציטוט – אלכס יעקובסון על רדיקלים מפונקי-ממסד
החלטת עיריית תל אביב להעניק את פרס דיזנגוף לאמנות לדויד ריב עוררה מחאות וקריאות לבטלה, לאחר שהתברר שהצייר קרא להטיל סנקציות על ישראל וחתם על עצומה נגד האירועים לכבוד תל אביב במסגרת פסטיבל טורונטו. בעצומה זו נאמר, שהזדהות עם תל אביב כמוה כהזדהות עם יוהנסבורג הלבנה בתקופת האפרטהייד. […] לא צריך להתרגש מגידופיהם של רדיקלים נושאי-פרסים, מפונקי-ממסד. השאלה אינה מדוע מחליט הממסד הישראלי, מדי פעם, לתת פרס לאנשים המציגים את ישראל כמדינת אפרטהייד פשיסטית, אלא מדוע אנשים המציגים כך את ישראל מוכנים, מצדם, לקבל פרסים וכיבודים מהממסד של מדינה כזאת. מה זה אומר עליהם, על יושרם, על הגינותם, על רצינותם? (למאמר המלא באתר הארץ…)
אוקטובר 17, 2009 at 18:44
תודה על המחמאה, עידו.
אוקטובר 18, 2009 at 15:37
שתי הערות טכניות עובדתיות:
לגבי סארטר ובקשה לקבל את כספי הפרס, מדובר על טענה לא מגובה במסמכים או הוכחות של אדם אחד. ככזו היא חשודה.
לגבי ההשוואה עם החרדים. ראוי להבדיל בין שתי קבוצות של חרדים: האנטי ציונים של העדה החרדית וסאטמר שלא מצביעים (קובם גם לא לעירית ירושלים), לא לוקחים כספים (גם לא ביטוח לאומי) ומשתדלים לא להחזיק דרכון ישראלי.
הקבוצה השניה היא רוב החרדים, שמקיימים יחסים מורכבים (ובעייתים) עם המדינה. רובם אכן לא משרתים בצבא, אבל לא מעטים מהם מתנדבים במד"א משא"ז וכו'. רובם לא עובד (ולכן לא משלם מיסים) וכן מקבל כסף מהמדינה. נציגיהם כן משתתפים במשחק הפוליטי, ומכאן יש הכרה חלקית ומובלעת במדינה. עם זאת הם לא אלה שנפגשים אם אחמדינז'ד או יוצאים במפורש נגד המדינה.
אבל לצפות מאמנים ששקועים בטבור של עצמם להבחין הבחנות כאלה זה יותר מדי.
אוקטובר 18, 2009 at 18:36
מאת ארן:
אוקטובר 18, 2009 at 15:37
"לגבי סארטר ובקשה לקבל את כספי הפרס, מדובר על טענה לא מגובה במסמכים או הוכחות של אדם אחד. ככזו היא חשודה."
—
'עדות ישירה של אדם אמין עם מוניטין אמינות של עשרות שנים וללא מניע אישי, שהיה עד לאירועים בגוף ראשון', שכחת לציין.
לו הייתי אקדמאי אנטי-ציוני הייתי כותב לך עכשיו "תוכיח שלא", שהרי זו המתודולוגיה החביבה עליהם באחרונה – לטעון בעניין *העדרו* של דבר, מבלי להוכיח קודם ש*הימצאותו* של אותו דבר היא מחויבת המציאות ללא סייג –
אך רק אציין שאותה 'עדות של אדם אחד' היא רק האוטוביוגרפיה של לארס גילנסטן, חבר האקדמיה השוודית משנת 1966 ומזכירה הקבוע מ-1977 ועד 1986, מחברי ועדת פרס נובל של האקדמיה בין השנים 1968-1987, חבר קרן נובל מ-1979, ויו"ר הקרן מ-1987 עד 1993.
עזב את האקדמיה השוודית במחאה על סרובה לתמוך בסלמן רושדי מול איומים על חייו בגלל הפתווה המפורסמת של 'פסוקי שטן'.
צא וחשוב – על פי גילנסטן יש כמה חברים בוועדה שדנו בבקשה של סארטר, וגילנסטן ידע שאם אלה יכחישו שמו יוכתם – ועדיין כתב זאת באוטוביוגרפיה שלו –
ועכשיו יחליט הקורא אם 'כל זה מספיק'.
ינואר 23, 2011 at 13:44
Buy accutane online without prescription.
http://buyaccutaneonline.webs.com/