• אי אפשר כרגע לפרסם תגובות או לשלוח טראקבאקים.
• כתובת טראקבאק: https://www.gaditaub.com/hblog/wp-trackback.php?p=490
• תגובות ב-RSS

11 תגובות לפוסט ”ציטוט – טל פלקון בעיתון הסטודנטים “תזה”“

1. מאת יואב ספיר:
   

   אוקטובר 17, 2009 at 19:19

   קישור לפרסום באינטרנט?

2. מאת דרור קמיר:
   

   אוקטובר 17, 2009 at 19:28

   הממ… אני למדתי בפקולטה למדעי הרוח לפני 10 שנים בערך ורוח הלימודים שם הייתה שונה לגמרי שלא לומר הפוכה. יכול להיות שאוניברסיטת ת"א היא בעצם קונפדרציה רופפת של פקולטות?

3. מאת אסף:
   

   אוקטובר 17, 2009 at 20:48

   ובכן, זאת אולי הזדמנות טובה לשאול אותך, מר טאוב (או בעצם, דוקטור, בהקשר הנ"ל). בהנתן שמתחיל הסמסטר, ובהנחה שאני תלמיד האוניברסיטה העברית, בה גם אתה מלמד – האם יש לך המלצות על קורסים במחלקה לסוציולוגיה, שיהיו מעניינים? מעשירים? אני לא מחפש משהו חשוב, קריטי, שהעולם תלוי בו. אני כן רוצה ללמוד יותר על העולם בו אני חי.
   מעיון זריז בקורסים המוצעים, לא מצאתי כאלו שנראו לי כאלה שיהיה נחמד ללמוד רק בעבור העניין, לא על מנת לצבור נקודות לתואר (כאלו באמת כבר איני צריך).
   אם תוכל להמליץ על קורסים ראויים במחלקתך, אשמח.

4. מאת גדי טאוב:
   

   אוקטובר 17, 2009 at 23:15

   אסף היקר, אני לא מלמד במחלקה לסוציולוגיה, וגם לא זה המקום להפוך ליועץ הרשמה. אם אתה באוניברסיטה, ורוצה לבוא לשעת קבלה להתייעץ – בכבוד.

5. מאת נורית:
   

   אוקטובר 18, 2009 at 3:18

   האם ייתכן שנפלה טעות בכתיב, והכוונה היא "של" אוניברסיטת תל-אביב ולא "שלא". תיאור הדברים משקף במידה רבה את החוג לסוציולוגיה באוניברסיטת תל-אביב ולא אוניברסיטאות אחרות, בווודאי שלא את זו הירושלמית. באוניברסיטה העברית, המגמה הדומיננטית היא אחרת. קימרלינג ז"ל שנקט בעמדות ביקורתיות הרגיש בודד בגישתו בחוג בהר-הצופים.
   אני איני מסכימה לרבות מהתפיסות הפוסטיות, אך אני שמחה שיש אנשים וחוגים כאלה בישראל שמפרים את החשיבה וגם מאפשרים לנו ללמוד מכלי ראשון בעברית מה חושבים על ישראל במרבית האוניברסיטאות בעולם.

6. מאת סמולן:
   

   אוקטובר 18, 2009 at 9:03

   לנורית

   ובכן, שמעתי – כלי שני – על סטודנט לתואר שלישי בסוציולוגיה בירושלים, שהרגיש מבודד (כלומר: לא דיברו איתו) בגלל שהוא היה ימני, כלומר מצביע מר"צ.

   כדאי לזכור שירושלים היא המקור למחקר פורץ הדרכים שהוכיח שחיילי צה"ל לא אונסים פלסטיניות כביטוי לגזענות שלהם.

   לגבי קימרלינג, יש להבחין כנראה בין תחושותיו, המציאות, ובין שילוב אפשרי: במשך חייו הוא היה מבודד – אולי – בין חברי הסגל, אבל יש מצב, כמדומה, שהואה הותיר אחריו דור חוקרים שפועל אחרת מחברי הסגל במהלך חייו של קימרלינג.
   ואפרופו קימרלינג, הוא חושף את המודוס אופרנדי שלו ב"שולי במרכז", שם הוא מסביר כיצד הוא ניסח מחדש, כלומר עיוות, את המושג "מיליטריזם" כך שיתפוס לגבי ישראל. התמיהה המחקרית בקשר לישראל התייחסה לכך שלא היתה כאן הפיכה צבאית, למרות המצב הצבאי המתמיד. כלומר, הפיכה צבאית היתה מה שהתיאוריה הסוציולוגית פחות או יותר ניבאה בהקשר הישראלי, והיות וזה לא קרה, היו חוקרים שעסקו בשאלה למה זה לא קרה, והתוצאה היתה, בכל מקרה, סוג של ביטוי הערכה לישראל. קימרלינג מסביר כיצד הוא יצא לשנות את ההוראה של המושג הזה, ועסק בשאלה מחקרית חדשה: בהנחה שישראל היא מיליטריזם, כיצד הדבר מתבטא. מיד נמצאו ביטויים למיליטריזם הישראלי בכל שטות, כלומר שימוש בר"ת צבאיים וכן הלאה. אלו איפשרו לדור שלם, לפחות, של סטודנטים לסוציולוגיה לעסוק בישראל כמיליטריזם, כאשר הם מוגנים על ידי זכויות המקושרות בדרך כלל עם חברה לא מיליטריסטית כלל. השאלה המחקרית בדבר "מדוע לא היתה בישראל הפיכה צבאית" נמחקה והושכחה, ובמקומה עלה עיסוק מוקצן בטירוף ברוע הישראלי. הקיצוניות מודגמת מצוין באותו מחקר עצמו, שבו מתלוננים על החיילים הישראלים שהם לא אונסים פלסטיניות.

7. מאת יוסי:
   

   אוקטובר 18, 2009 at 11:02

   אני לא מבין למה מדינת לאום או אוליגרכיה הן שתי האפשרויות היחידות.
   אני רוצה לחיות במדינה האמונה על ערכי הליברליזם, והיא מקבלת לשטחה אנשים לפי קריטריונים הומניים (מעט פליטים), כלכליים (כמות מוגבלת של מהגרים) ואידיאולוגיים (כלומר, יש כניסה רק לליברלים ולא לפשיסטים).
   יתכן שישראל לא יכולה להיות מדינה כזו, בגלל שלעם היהודי יש סיבות סבירות לחשוש ממצב שבו הוא לא יהיה רוב, אבל קנדה, ארה"ב, אוסטרליה, ומדינות אחרות יכולות לשאוף לדמוקרטיה שבה הערכים ולא הלאום הם הדבק שמאחד את האזרחים.

8. מאת ענתי:
   

   אוקטובר 18, 2009 at 12:58

   אני מזדהה מאד עם הדברים של טל.
   גם כמי שחזרה לאחרונה לביקור במסדרונות האוניברסיטה (העברית) אחרי שנות הפסקה לטובת עבודת ה'שטח' וגם כאשתו של דוקטור מבית היוצר של אוניברסיטת תל-אביב (על מתי מי איך כמה ולמה אפשר להשתלב בסגל האוניברסיטאות היום נדבר אולי בפעם אחרת, אף שזה לא בלתי קשור לדברים של טל).
   יש יחידי סגולה, או צדיקים בסדום – איך שלא נקרא להם – אבל זה מה שהם. קולות בודדים בתוך זרם דורסני של מחשבה אחידה.
   ומי שחושב שהמצב קשה בחוגים לסוציולוגיה, שיפנה מבטו לחוגים לפילוסופיה, שלא לומר משפטים וכלכלה…

   בברכת מגדל שן לבנבן ומנצנץ לכווולם,
   ענת

9. מאת מגבניק:
   

   אוקטובר 18, 2009 at 13:13

   מאת סמולן:
   אוקטובר 18, 2009 at 9:03

   "ובכן, שמעתי – כלי שני – על סטודנט לתואר שלישי בסוציולוגיה בירושלים, שהרגיש מבודד (כלומר: לא דיברו איתו) בגלל שהוא היה ימני, כלומר מצביע מר“צ.

   כדאי לזכור שירושלים היא המקור למחקר פורץ הדרכים שהוכיח שחיילי צה“ל לא אונסים פלסטיניות כביטוי לגזענות שלהם."

   —

   מה שמקפיץ באותו מחקר הזוי זו לא ההבלה שערכה אותו, זו המתודולוגיה – ואת המתודולוגיה הזו אישרו אם לא יזמו המנחים, וועדת התואר, האוניברסיטה שהוציאה את המחקר כספר (!) ואגודת הסוציולוגים שנתנה לו פרס (!!!) – וזה מראה כבר על תופעה רחבה:

   או שהם מוציאים ספרים ומעניקים פרסים בלי לקרוא את המחקרים, או שהם תומכים ב'מתודולוגיה בשירות האידיאולוגיה' –

   וזה תומך בגדול בטענה של כותב הפוסט המקורי (טל סוקול, לעיל), ולכן לאור שתי האפשרויות גם יחד דעתי כדעתו של ראש החוג עצמו (  http://www.haaretz.com/hasite/spages/1007706.html  ):
   "במקום כזה לא יכול להתקיים חופש אקדמי ולא יכולה להתקיים אקדמיה".

10. מאת סמולן:
    

    אוקטובר 18, 2009 at 20:31

    אני חושש ש"משטר הפחד" שיאיר דיבר עליו לא נוגע להבניה האקדמית מטעם שלטונות הטעם, אלא ההיפך, חרדה לנוכח פריצתו השפויה של העולם החיצוני.

11. מאת מגבניק:
    

    אוקטובר 18, 2009 at 23:40

    מאת סמולן:
    אוקטובר 18, 2009 at 20:31

    "אני חושש ש“משטר הפחד“ שיאיר דיבר עליו לא נוגע להבניה האקדמית מטעם שלטונות הטעם, אלא ההיפך, חרדה לנוכח פריצתו השפויה של העולם החיצוני."

    —

    הי סמולן,

    לצערי אני מנוע מלהתייחס ל'מה שראש החוג אמר' (רק בהקשר של טענתי בדיון זה), מאחר והסכמתי (לא לצערי כלל) ל'צנזורה עצמית' בנושא שהוסר מההודעה, ומקריאת הודעתך המקורית לה הגבתי, נראה לי שגם אתה.

    עם זאת, (שתדע ש)אהבתי את ההומור לגבי ה'מצביע מר"ץ' וציינתי זאת בקטע שהוסר, אלא שבהסרת הקטע שונתה משמעותו של הציטוט –

    בצרוף הקטע שהוסר הייתה לציטוט משמעות (נוספת) נסיבתית ומכאן קשר אפשרי לזליגה של אידיאולוגיה מההיררכיה אל המחקרים, עתה הציטוט הפך להוצאה *מכוונת* של דברי ראש החוג מהקשרם דהיינו סרקזם, ולכן ביקשתי שלהבנת הדברים יצורף הקישור –

    ברור מהקישור ששנינו ('הראש' ואני) אומרים את אותו משפט בדיוק, אך מכוונים לשני דברים שונים – אך זה יצא משעשע גם אם כוונתי לא הייתה לכך מההתחלה, ואני מקווה שההומור עבר והכוונה ברורה:

    המסקנה (המאד רצינית) שלי לגבי המתודולוגיה, בעטיפה סרקסטית.