אוקטובר 22, 2009
אורחים בבלוג – יאיר צבן
מדרש יווני על בריאת האדם
(מוגש כשי לאהוד ברק)
מאת: יאיר צבן
אהוד ברק, אף על פי שלא אכל עם אדם הראשון מפרי עץ-הדעת-טוב-ורע, יודע בהחלט מה טוב. מלון "לה גראנד" בפריס, למשל, זה טוב. לא טוב, אלא אפילו טוב מאוד. לא טוב מאוד, אלא אפילו מצויין. מה שטוב לשייחים מהמפרץ הפרסי, טוב וראוי גם לשייח הסוציאל-דמוקרטי של מפלגת העבודה.
למרות שהסיפור על בריאת אדם הראשון ועל מוצאותיו לקוח מפרשת "בראשית", שהיא במקרה פרשת השבוע שלנו, אני ממליץ לאהוד ברק לעיין באחת הגירסאות היווניות על בריאת האדם. הוא יוכל למצוא אותה בכרך הראשון של כתבי אפלטון, בדיאלוג הקרוי "פרוטגורס".
פרוטגורס חי במאה החמישית לפני הספירה. לפני 2500 שנים הוא טבע את המוטו המדהים שלו: "האדם הוא קנה המידה לכל הדברים". יש אומרים כי הוא חרט אותו בשיש בכניסה לבית-המדרש שלו בעירו, אבדירה.
הנה תמצית סיפורו של פרוטגורס על בריאת האדם, כפי שסיפר אותו לסוקרטס. האלים הטילו על זוג האחים פרומיתאוס ואפימיתאוס משימה חשובה: לצייד את כל היצורים החיים בתכונות אשר יאפשרו להם להתקיים. אפימיתאוס ביקש מאחיו להותיר את המשימה החשובה בידיו ולהסתפק בתפקיד של מפקח. והנה, אפימיתאוס, שלפי שמו הוא מי שדואג לדברים לאחר מעשה, היה פזיז וחילק לבעלי-החיים את כל מאגר התכונות שניתנו לו. משנכח אפימיתאוס, "שלא היה חכם ביותר", כי לא נותרו בידיו תכונות לצייד בהן את האדם, נקלע למבוכה גדולה. כאשר בא פרומיתאוס, שלפי שמו הוא מי שדואג לדברים לפני מעשה, לפקח על מעשי אחיו, חשכו עיניו: לא נותרה, ולו תכונה אחת, שיוכל לצייד בה את בני-האדם. בלית-ברירה, הלך פרומיתאוס וגנב, כידוע, את האש ואת חוכמת המלאכה ואת אמנות הטווייה והאריגה, וצייד בהן את בני האדם.
אבל, התברר שכל אלה לא העניקו לבני האדם את היכולת להתגונן מפני חיות-הטרף. לשם כך נזקקו הם לארגון חברתי. אפילו מלחמה בחיות, אומר פרוטגורס, אי-אפשר לעשותה בלי האומנות המדינית:
"ואומנות המלאכה היה בה כדי לעזור להם בהזנתם, אך לגבי המלחמה בחיות היתה חסרה, כי עדיין לא היתה בידם האומנות המדינית, שחוכמת המלחמה היא חלק ממנה. ביקשו אפוא להתכנס יחדיו ולהינצל על-ידי ייסוד של ערים, פוליס, ומשנתכנסו היו עושים עוול איש לרעהו משום שלא היתה בידם האומנות המדינית, עד ששוב נתפזרו וכלו".
ואז זאוס, אל השמים ובכיר האלים, שלח את הרמס (בנם של זאוס ושל הנימפה מאיה) אל בני-האדם ואמר לו: רק שתי תכונות יאפשרו לבני האדם לנכס לעצמם את האומנות המדינית ולהתארגן בארגון חברתי – ושתי התכונות הנדרשות לשם כך הן חוש הבושה וחוש הצדק. תנחיל אותן לבני האדם, והם יוכלו להנחיל לעצמם את האומנות המדינית. שאל הרמס את זאוס: אמור לי, את התכונות האלה, בושה וצדק, צריך לחלק רק למעטים, כפי שאת חוכמת הרפואה ואת חוכמת ההנדסה מחלקים רק למעטים? אמר זאוס: לא, את התכונות האלה צריך לחלק לכל בני האדם כולם, שאלמלא כן לא תיכון המדינה, לא תיכון חברה. "ובשמי – כך פסק זיאוס – עליך לחוקק חוק, לפיו מי שאין בידו ליטול את חלקו בבושה ובצדק — ייהרג, באשר נגע הוא למדינה".
"נגע למדינה"? – זה נכון; אבל להוציא להורג? – זה קצת מוגזם.
יאיר צבן, ח"כ לשעבר ושר בממשלת רבין, יזם וניהל את הפקת "זמן יהודי חדש: תרבות יהודית בעידן חילוני", שהופיעה ב-5 כרכים בהוצאת "כתר". ליוזמתו חבר פרופ' ירמיהו יובל, שכיהן כעורך ראשי. הסופר והעורך דוד שחם היה העורך הכלל.י
אוקטובר 22, 2009 at 14:13
נחמד מאד, אבל זה לא כל הסיפור:
אפימתאוס ופרומתאוס היו טיטאנים, אותם 'בני אלוהים שלקחו להם נשים מבני האדם' מבראשית ו' אם אני לא טועה, ובנו של פרומתאוס דיאוקליון היה 'נוח היווני' במבול של היוונים.
זאוס והרמס לא יוצאים כאלה צדיקים בדו"ח הוועדה, והסיפור המלא הוא שזאוס והרמס לא הסתפקו במתנות אלה שצוינו:
כעונש על גניבת האש פקד זאוס על הפייסטוס לברוא את האישה (סליחה על הנון-פי.סי.) הראשונה פנדורה, שייעד זאוס לאפימתאוס, בידיעה שהוא יתאהב בה למרות אזהרותיו של אחיו החכם, שאמר לו לעולם לא לקבל מתנות מהאלים (אפרופו מתנות הבושה והצדק…).
כחלק מתוכניתו של זאוס, לא רק בושה וצדק הביא הרמס אלא גם את הסקרנות, שאותה נתן לפנדורה כידוע, והיא שפתחה בניגוד להוראתו של אפימתאוס את התיבה והביאה את כל הצרות לעולם.
זאוס החליט להביא מבול על העולם ולמחות את הרוע, אך פרומתאוס ניחש את כוונתו והזהיר את דיאוקליון בנו שבנה ספינה אליה עלו הוא ואשתו פירה (בת-דודו, בתם של פנדורה ואפימתאוס), וכך שרדו את המבול שנמשך 9 ימים.
כשהשטפון נגמר והזוג היה שוב על אדמה, התייעץ דאוקליון עם האלה תמיס (במקדש שלה ששרד את המבול) על הדרך לאכלס מחדש את העולם. הוא הונחה לזרוק עצמות של אימו מאחורי כתפיו. דאוקליון ופירה הבינו ש"אמא" משמעותה גאיה, האמא של כל הדברים החיים, וה"עצמות" הן סלעים. הם זרקו סלעים מאחורי כתפיהם והאבנים הפכו לאנשים. האבנים שזרקה פירה נהפכו לנשים והאבנים שזרק דאוקליון נהפכו לגברים.
ומהו מוסר ההשכל (היהודי)?
שאבן שהפילה לבאר שוטה סקרנית אחת (סליחה שוב בנות, זה לא סטריאוטיפי), גם שבעים חכמים וכל הצדק והבושה שבעולם לא יוציאו – ואם נסתמך רק על אלה, אז למרות כל המאמץ המבול בוא יבוא, ויותר מכך:
פנדורה מסמלת בסיפור את אלה שלא קיבלו יותר מדי צדק ובושה, והם פועלים על פי דחפים ראשוניים יותר –
כאלה צצים לרוב בכל מקום בו הבושה והצדק הם דומיננטים, שהרי יש להם רווח ניכר מהפרת הצדק והדחקת הבושה.
אלה שהם 'ביישנים וצדקנים' עד זרא אינם מסוגלים לרסן אותם, ודווקא בגלל עקרונותיהם –
עד שנמאס לישות האלוהית מהבג"צים והיא מביאה על כולם אסון אזורי שהורג גם את אלה וגם את אלה.
ומה אנחנו (ולא ברק) יכולים ללמוד מ*כל* הסיפור?
א. שלפעמים לטמה על האף מונעת אסון אזורי גם אם היא לא עוברת בבג"ץ (כן אפימתאוס, אני מדבר עליך – מה אתה משאיר לה ארגז פעולה לא מאובטח?)
ב. שלעולם אין להפקיד חומרים מסוכנים בידי אלה שהבושה והצדק אצלם הם משניים לדחף אחר
ג. שזה, שגם לאחר שהוזהר, עדיין מצפה מאלה מסעיף ב' להתנהג על פי עקרונות הצדק ולהיות מוגבלים על ידי הבושה הוא טיפש גמור, ויש לכנות אותו 'המבין רק בראיה לאחור'
ד. שהזיווג של הטיפשים מסעיף ג' (ואפילו הם טיפשים מוסריים וברי בושה) עם אלה מסעיף ב' לא יגמר בטוב
ה. שאם לא נזהרנו כולנו, ואפשרנו את סעיפים ב' ו-ד', אז כדאי להקשיב לניסיון החיים העתיק של מי שכן מכיר את טבעו של העולם, אפילו אם הוא לא בן-אדם (פרומתאוס היה טיטאן)
ו. שאפילו עם אבנים נצליח יותר מאשר עם טיפשים
—
ועם זאת, אחלה סיפור –
תביא עוד.
אוקטובר 22, 2009 at 14:16
האנציקלופדיה שהוא אחראי על עריכתה פשוט מעולה לפי דעתי.
אוקטובר 22, 2009 at 17:06
השחיתות והחגיגות על כספי הציבור טבועים עמוק בתוך הסוציאליזם.
מי שמעניק לעצמו את הכוח לקחת רכוש בצורה כוחנית מידי האזרחים, מבלי שיש להם ברירה או יכולת לסרב – לא מפתיע שגם מעניק לעצמו את הכוח לבזבז את הכספים האלה כאוות נפשו.
פעם אחר פעם אנו רואים כיצד "נבחרי" הציבור מרשים לעצמם לעשות לביתם עם כספים שנגזלו בכוח מידי האזרח. אלה שקצת פחות מושחתים, חיים בצורה נהנתנית ובזבזנית, ותוקעים את האזרח עם החשבון. כל אחד ששירת בצבא מכיר זאת.
השאלה שצריכה להשאל היא – האם יש אכן פתרון לנגע, או שמדובר ברוע שטבוע בסוציאל דמוקרטיה.
אוקטובר 22, 2009 at 17:30
בעניין הבושה, מתי יוצא כרך ההשלמות ל"זמן יהודי חדש" ? חסרים שם ערכים על מזרחים, בהיקף עצום. אחד החוסרים התמוהים ביותר הוא של התיזה של ירמיהו יובל על שפינוזה כמייצג של עמדה תרבותית כללית של אנוסי ספרד, שכוללת, בקטנה, תיזה כללית על היהודים דוברי הלאדינו. לפחות חלקם. למרות שאני לא חובב גדול של השיח הניו-מזרחי, הרי שבעניין הזה הם פשוט צדקו. המון המון המון (אפשר להמשיך) אנשים, תנועות ורעיונות שהיו חדשים מאד, לא מופיעים בזמן היהודי החדש.
אוקטובר 22, 2009 at 20:59
מגבניק – סחטיין. תענוג צרוף.
אוקטובר 22, 2009 at 23:15
אני לא מסכים איתך סמולן- קראתי את האנציקלפודיה ובהחלט יש שם איזכור ליהדות ארצות ערב והאיסלם אבל בוא נסתכל רגע על העניין מפרספקטיבה כמותית, הכולם היהודי ערב השואה מנה 16 מיליון יהודים שמתוכם יותר מ14 מיליון היו אשכנזים ככה שדי ברור שהמזרחים יידחקו לשוליים.
אוקטובר 23, 2009 at 1:10
מאת תמר:
אוקטובר 22, 2009 at 20:59
מגבניק – סחטיין. תענוג צרוף.
—
חן חן, וזה שכרי מכל עמלי.
אוקטובר 23, 2009 at 9:11
פרשת השבוע השבת לידיעת מר צבן הינה פרשת נח ולא בראשית.
סדר הפרשיות קשור לזמן יהודי ישן נושן…
אוקטובר 23, 2009 at 16:53
מגבניק – גם אני מצטרף לשבחים: מעולה…
ועידו – יש איזכור, אין נפח, ויש חוסרים תמוהים.
אוקטובר 23, 2009 at 18:51
תודה סמולן, שבת שלום.