אוקטובר 31, 2009
ציטוט השבוע – אהוד ברק
מקום ראשון: "אני היחיד שמונע היום את הפיצול של תפקיד היועץ המשפטי לממשלה", אהוד ברק, מעריב, 30.10.2009. נכון! ואיזה צירוף מקרים שגם היועץ המשפטי מונע חקירה של העברות הכספים לברק!
מקום השני: "אני לא מקפיא התנחלויות? אני בונה היום רבע ממה שביניתי כאשר הייתי ראש ממשלה". אותו ברק, אותו מעריב.
ובמקום השלישי: "סוף הציונות – אני בעד". גדעון לוי, מועצת החכמים, 31.10.2009. מ.ש.ל.
אוקטובר 31, 2009 at 22:17
א. יותר משברק לא צריך להוביל את מפלגת העבודה, מפלגת העבודה ממש לא צריכה שאהוד ברק יוביל אותה (בלי קשר לרמת ההסכמה שלי עם המשפט הראשון).
ב. עוד כשראיתי את גדעון לוי מצהיר "סוף הציונות – אני בעד" ואת בעל הבלוג בתזזית עקב ההצהרה – כבר חשבתי מתי הציטוט ימצא את מקומו בבלוג. צדקתי לא איחרה לבוא… 🙂
נובמבר 1, 2009 at 13:18
הציטוט של גדעון לוי במקום השלישי?
זה צריך להיות במקום הראשון, ולא רק בבלוג הזה.
זה ציטוט כ"כ מרגיז – שאפילו אין לי מילים לכתוב למה הוא כ"כ מרגיז אותי.
איכס.
נובמבר 1, 2009 at 14:12
בקשר למועצת החכמים, כמה דברים:
קודם כל, תרשה לי רגע להעיר [ולהאיר] על השוביניזם הדי מעצבן שנורא נפוץ שם – תמיד יש אישה אחת, והיא תמיד גם על תקן הימני. כאילו שאין גברים בימין או נשים בשמאל, וכאילו תופסים שני קבוצות מיעוט בו בזמן. מעבר לזה שזה מעצבן, זה גם מאפשר להחביא את הדרך הדי מגעילה שחלק מכם מתייחס אליה [במיוחד אלדד יניב] – משתיקים אותה בכל הזדמנות, צועקים אליה כאילו היא מטומטמת ומקטינים אותה כל הזמן. הפעם, כשיפעת ארליך צעקה "אני מדברת!" אכשרה מחאתי לה כפיים.
בקשר לזכות ההצבעה ליהודים בכל מקום:
אני מצביע בבחירות בצרפת. כל כמה שנים [אני לא עוקב, לא יודע צרפתית ובד"כ עסוק יותר במה שקורה בישראל, אז אני אפילו לא יודע *כל* כמה זמן] אמא שלי אומרת שקיבלנו מכתב מהשגרירות ושצריך להצביע, ואז הולכים ביחד.
אזרחים שחיים בחו"ל מצביעים בהרבה מקומות, גם אם הם לא משלמים מיסים ולא חולקים בנטל. חלקם [כמוני] מעולם אפילו לא דרכו על אדמת מדינתם, ועדיין הם מצביעים.
כיוון שכבר הבהרנו שישראל היא ביתו הלאומי של העם היהודי, ושיהדות היא לאום, הטענה שצריך לתת ליהודים בכל מקום זכות הצבעה היא הרבה פחות תלושה והזויה ממה שאתם עושים אותה. כן, יש מקום להגביל את זה, אבל יש נושאים שצריכים להיות בהסכמה של כלל העם היהודי, ולא רק נציגיו בציון – לדוגמה, נסיגה מירושלים.
אני בהחלט חושב שיש מקום להתייחס לרצונותיהם של יהודי התפוצות. אולי לא בזכות בחירה ישירה, אבל לפחות במשאלי עם ספציפיים בנושאים מהותיים.
ודבר אחרון, בקשר לזכות האיראנית לאטום:
האמנה לאי-הפצת נשק גרעיני כוללת בתוכה את הזכות הטבעית של כל עם ל*אנרגיה* גרעינית. האמנה נכתבה בזמן שבו נראה כי אנרגיה גרעינית תעשה את העולם מקום טוב ואף מדינה לא היתה חותמת על אמנה שתותיר אותה בלי אפשרות להשיג אנרגיה גרעינית.
עכשיו, החלק הכי מסובך בנשק גרעיני הוא חומר בקיע, וחומר בקיע דרוש גם לתחנות גרעיניות, אם כי באיכות נמוכה יותר. אבל, התהליך בסופו של דבר כמעט זהה ואפשר להסב בקלות את מערכות היצור [צנטריפוגות לאורניום, כורים לפלוטוניום].
כלומר, זאת לא זכות ממוצאת, הזכות לאטום. זה לא משהו שהם ממציאים לעצמם, זה קיים ושריר ותקף, והגישה הבני"ל הנוכחית של "אנחנו לא מאמינים לכם" בקשר לסיבה לרצון בכורים גרעיניים היא בעייתית ביותר.
נובמבר 1, 2009 at 16:28
הי ג'ו, גם אני מוצאת את עצמי מטפחת רגשי אהדה חזקים כלפי יפעת (למרות שאני לא תמיד מסכימה עם דעותיה) בדיוק מהסיבות שמנית.
נובמבר 1, 2009 at 16:39
ג'ו כלום – מצטערת, אבל זה שאתה לא יודע את השפה, לא עוקב/מתעניין, ומעולם לא היית בצרפת – ובכל זאת אתה מצביע בבחירות שלהם (כי אמא שלך אומרת) – זה מראה על הבעיה של צרפת, לא על טיב הרעיון ושאולי ישראל צריכה לשקול אותו.
כמו שאתה (ואני) לא אוהב שמציעים לנו ליישם בישראל שיטות שאולי מתאימות לאירופה כמו רב-תרבותיות או דו-לאומיות, ממש ככה לא מתאים לנו לאמץ את השיטה המוזרה הזאת, שלפיה כל אחד – גם אם לא דרך בצרפת, לא דובר את שפתה והיא לא באמת מעניינת אותו – יכול ללכת ולהצביע ולהשפיע על חיי הצרפתים.
זו גם התנשאות, להרגיש שהבחירה שאתה עושה (אני לא מדברת דווקא עליך, אלא על כל אזרח צרפתי שכמוך אין לו שום קשר אמיתי לארצו או עניין בה – ובכל זאת הוא מצביע) היא טובה לצרפתים. ואם אתה לא מרגיש כך – עוד יותר גרוע.
אותי מטריד העיקרון של זה, כמו גם האבסורד. וגם הבעייתיות עבור אותם יהודים, ששאלת נאמנותם לארצם תעלה לדיון, אי אפשר יהיה להימנע מזה (כן אני יודעת, גם עכשיו תמיד יש מי ששואל). וכן, מטרידות אותי גם נטיותיהם הימניות של פזורות רבות, ממש יחד עם נטיותיהם השמאליות-ליברליות-קיצוניות של פזורות רבות אחרות. נטיות שעוד עלולות להשפיע על חיי שלי ועל עתיד משפחתי, בעוד הם מצביעים להם מהמקום הבטוח שלהם, מקום שלא יקבל אותי אם חלילה הצבעתם תוביל לאסון כאן.
וג'ו – נסיגה מירושלים היא בהסכמה של כלל העם היהודי? באמת??? מישהו פה יכול להצטרף אליי ולעזור לי להסביר עד כמה פרוע הרעיון הזה?
תמיכת היהודים בחו"ל היא חשובה מאין כמוה. לא רק כספית, גם ככוח פוליטי, למעשה אנחנו תלויים בהם, אני לא מתעלמת מזה. אבל הם לא עושים זאת בלי תמורה. תמורתם – קיומה של מדינה יהודית שתהיה מקלט לכל יהודי בעולם, גם אם אנחנו לא ב-33'.
הם מבינים את זה מצוין.
נובמבר 1, 2009 at 19:02
זהו,
אבל העובדה שאני מצביע גורמת לי להתעניין בצרפת.
אז אני קורא יותר בעיניין ידיעות על צרפת, אני רואה יותר סרטים צרפתיים, אני נורא רוצה להתחיל ללמוד צרפתית כשיהיה לי יותר זמן פנוי על הידיים [אולי כשיתחיל הסימסטר הבא אני ארשם לאיזה קורס].
את מבינה, ההנחה הזאת שאני שותף לגורלה של צרפת גורמת לי להיות יותר צרפתי, לחשוב על צרפת באופן יותר חיובי ולהתעסק בה יותר. כשאני אדרוך על אדמת צרפת זה יהיה כי אני אזרח, ולא להיפך. זה מכריח אותי לקחת אחריות על המדינה, ואני חושב שלהכליל יהודים בתהליכים שקורים בישראל יעשה את אותו הדבר בדיוק.
כשדיברתי על נסיגה מירושלים בהסכמת העם היהודי דיברתי בדיוק על זה. אנחנו רוצים שכל היהודים יראו את ישראל כבית, אנחנו רוצים שהם יתעסקו בה ויחשבו עליה – בעיקר כי אנחנו מדברים על ישראל כבית לאומי ליהודים בכל מקום. וככזה, צריך לתת להם להיות חלק ממנה, גם אם הם לא עוברים פיזית לגור כאן.
לא חלק שווה, אבל חלק אקטיבי.
ובקשר לדו-לאומיות ודברים אחרים שמדברים עליהם באירופה: אני לא שולל שום דבר עקרונית, רק פרטנית. השותף המוצע והדו-לאומיות המוצעת לא נאות לי, אז אני שולל. אם יהיה שותף אחר, אני מוכן לדבר על זה.
נובמבר 1, 2009 at 19:15
אני מתנגדת למתן זכות הצבעה לאלו שאינם אזרחי ישראל או שלא חיים בה. לדעתי קיימת בעיה גם במתן זכות הצבעה אוטומטית לכל מי שמוגדר אזרח ישראל מתוקף חוק השבות מפני שהדבר יוצר מצבים הדומים לזה שתאר המצביע בצרפת מבלי לדעת את שפתה.
נובמבר 2, 2009 at 17:27
שוב,
השאלה היא מה אנחנו רוצים מהמדינה.
אם אנחנו רוצים שישראל תהיה בית לאומי ליהודים בכל מקום, אנחנו צריכים לתת להם חלק בעיצוב שלה – אחריות על משהו בהכרח גורמת לך להתחבר אליו, ויכולת להשפיע על עתידה של ישראל תגרום ליותר ויותר יהודים להיות חלק מהמדינה.
למה זה חשוב? זוכרים את היהודי שמרגיש אשם להגן על ישראל מכמה פוסטים קודם? הוא יחשוב שוב על כמה זה חשוב כשהוא יהיה חלק מהעיצוב של המדינה, לדוגמה. הוא יהיה חלק מאיתנו, הרבה יותר ממה שהוא עכשיו.
נובמבר 2, 2009 at 22:19
ג'ו כלום,
"הטענה שצריך לתת ליהודים בכל מקום זכות הצבעה היא הרבה פחות תלושה והזויה ממה שאתם עושים אותה."
אני בהחלט מתייחס אליה בצורה הכי תלושה והזויה שאני יכול להוציא ממוחי הקודח! והסיבה לכך נובעת ממקום מאוד עמוק ובסיסי בתוכי, אותו מקום שיודע שעד כמה שהמצב הבטחוני במזרח התיכון ויחסי המדינה היהודית הדמוקרטית למיעוט הערבי וכל הנושאים הקשורים הללו משפיעים עמוקות על מצב חיי, אני רוצה גם (לא רק… גם) לראות את החיים פה דרך משקפיים אחרות – וכרגע נקרא להם משקפיים של "חיים נורמליים" ושכל אחד יפרש את זה כמו שנראה לו.
ועם המשקפיים האלה אין בי שום טיפת רצון שאנשים שלא חיים פה איתי ולא יחוו כמוני, מיד ראשונה, את ההשפעות של ההחלטות הפוליטיות שלהם, יקבלו אותו כוח כמוני לבחור את הממשלה שלהם או אפילו מה יהיה עם ירושלים.
אני רוצה לחיות במדינה שאומרת – אם אתה אזרח אצלי, אם אתה חי את החיים פה, אתה תוכל להצביע אם לחלק את ירושלים. אם יש יהודי שרוצה להשפיע על ההחלטה הזאת, שאחר כך תשפיע על החיים שלי ושל החברים שלי, שיתכבד ויעלה ארצה.
עד פה ההרגשה הפנימית שלי. לעניין תגובתך האחרונה, טיעון קצת יותר קוגניטיבי:
מדינת ישראל צריכה להיות בית לאומי ליהודים בכל מקום בכך שתהיה תמיד פתוחה לקבל כל יהודי שירצה להגיע אליה, בטח ובטח אם רצונו נובע מהתנכלויות לאותו היהודי על רקע יהדותו. בית לאומי במובן זה שיהווה מקום בטוח אליו יוכל להגיע כל יהודי שירצה. יהודי בתפוצות שרוצה יותר ממקלט אפשרי עתידי (בתקווה שלא יצטרך אותו אף פעם) ומעוניין לעצב את עתיד מדינת ישראל – שיבוא לחיות פה לידי ויעצב אותה כמיטב יכולתו.
נובמבר 4, 2009 at 23:36
הנה מאמר של אמיר אורן על פיצול תפקיד היועץ, בפשטות המאמר טוען שגם אם הממשלה תרצה לפצל את התפקיד, הגורמים המשפטיים לא יאפשרו לה, הוא כמובן שש ושמח על כך ולי נראה שתיאוריות ה"קונספירציה" של פרופסור דניאל פרידמן לא כל כך רחוקות מהאמת, מאמר נוראי ומפחיד.
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1125797.html