• אי אפשר כרגע לפרסם תגובות או לשלוח טראקבאקים.
• כתובת טראקבאק: https://www.gaditaub.com/hblog/wp-trackback.php?p=546
• תגובות ב-RSS

9 תגובות לפוסט ”ציטוט השבוע – גדעון לוי“

1. מאת יואב:
   

   דצמבר 12, 2009 at 18:28

   לאחר צפייה בקטע המדובר עולה שאלה מעניינת שיושבת אצלי כבר זמן רב:
   האם באמת הדעות של גדעון לוי ושל גדי טאוב הן כאלה שתהום פעורה ביניהן, או שמא כמו שנהוג לומר במקומותינו: "הכל אישי"?

   שניכם מציגים התנגדות לכיבוש, ועושה רושם שלמרות מה שגדי טאוב חוזר ואומר (בטלוויזיה, באוניברסיטה ובאתר זה), גדעון לוי לא באמת היה רוצה להגיע למצב של מדינה דו-לאומית. איך זה שאלדד יניב, ש90% מעמדותיו הפוליטיות זהות המובעות בתוכנית לאלה של גדי טאוב (יוצא דופן, ששמחתי לשמוע, היה הויכוח על הלגיטימיות של "ישראל היום"), אף פעם לא זוכה לביקורת המכוערת שלוי מטיח בטאוב? פעם זה בקשר לחשפניות באלנבי ופעם בקשר לשאיפות כביכול לכתוב ב"הארץ".

   בסך הכל, כשמפשיטים את הויכוחים אלה מהדה-לגיטימציה השיטתית שנעשית לגדעון לוי, ומהקללות האוויליות שהוא מטיח בגדי טאוב, התהום האידאולוגית בין השניים היא לא הגרנד קניון, מקסימום קניון רמת אביב.

   חמורים הרבה יותר היו דבריו של ריקלין לגדעון לוי לפיו אין לו מה לחפש כאן אם הוא מעז למחות נגד זה שיש מזוזות על כל דלת ("מה אתה בכלל עושה כאן", או משהו בסגנון). גדעון לוי (שוב, בניגוד למה שגדי טאוב חוזר ואומר) לא מסכן את היותנו "יהודית ודמוקרטית". הוא רוצה שהכיבוש יגמר. ריקלין וחבריו, לעומת זאת, מסכנים. באבועה-בועה מסכנים.

2. מאת דניאל:
   

   דצמבר 12, 2009 at 21:23

   השאלה היא איזה כיבוש צריך להסתיים. הכיבוש של כפר עציון, או הכיבוש של שייח מוניס?

3. מאת נורית:
   

   דצמבר 13, 2009 at 0:01

   פליטת פה מעניינת של גדעון לוי, ואם נאמין לפרויד כנראה משקפת גם מידה של רגשות אשם על בגידה בערכים הציונים עליהם כל דרדק גדל בישראל מגן הילדים והלאה. מתברר שלא פשוט גם לאנשים מבוגרים להשתחרר לגמרי מהעקבות החזקים של הסוציאליזציה בילדות בעיקר זו האידאולוגית כל כך של שנות החמישים בישראל.

4. מאת אסף:
   

   דצמבר 13, 2009 at 5:13

   דניאל, כבר דיברנו על זה, אבל אתה ממשיך בשלך.
   הכיבוש שצריך להסתיים הוא זה שכדי לקיים אותו צריך לבחור בין ממשל צבאי על שלושה מיליון איש, ובין מדינה דו לאומית.
   הכיבוש שצריך להסתיים הוא זה שאף מדינה בעולם, ובכלל זה ישראל, לא מכירה בשטחים שנמצאים תחתיו כחלק ממדינת ישראל.

   שאלות?

5. מאת מיכה:
   

   דצמבר 13, 2009 at 10:44

   "האם באמת הדעות של גדעון לוי ושל גדי טאוב הן כאלה שתהום פעורה ביניהן, או שמא כמו שנהוג לומר במקומותינו: ”הכל אישי“?"

   בעקבות התפוררות תהליך השלום בתחילת העשור, המחנה שהיה מזוהה איתו התנפץ לרסיסים וההבדלים בין הקבוצות השונות הפכו יותר ויותר משמעותיים בזמן שהנכונות להגיע להסכמה אפילו חלקית הצטמצם.

   האם אפשר להגיע לשלום עם הפלסטינים באמצעות מו"מ, או שאין לכך סיכוי וצריך נסיגה חד צדדית (או משהו אחר)?

   האם ישראל היא מדינה שמשתמשת בכח ומפרה זכויות אדם שלא לצורך בגלל חוסר נכונותה לשלום, או שהיא משתמשת בכח צבאי מוצדק אל מול אויב שלא מוכן לשלום?

   האם האחריות למצב מוטלת בעיקר על ישראל או על הפלסטינים?

   האם צריך לשבת בממשלה או באופוזיציה?

   האם צריך להתמקד בנושא החברתי-כלכלי או שהנושא המדיני הוא עדיין העיקר?

   האם אובמה טוב או רע?

   האם צריך לשנות את המערכת המשפטית (בג"ץ וכו') או לא?

   האם לאומיות/ציונות זה דבר רע שצריך לצמצם אותו או דבר חשוב שצריך להגן עליו (יש אנשים בשמאל שאינם ציונים אבל לא תומכים במדינה דו-לאומית, ויש כאלה שהם כן ציונים אבל עדיין נרתעים מלאומיות, ויש כמובן את תומכי המדינה הדו-לאומית שהם מעט אבל נהיו מאד קולניים)?

   מה צריך להיות היחס בין יהודים וערבים אזרחי ישראל?

   האם רמון סתם טעה טעות או שהיה אשם בעברה פלילית?

   האם גבולות 67 או משהו פחות מהם?

   האם לסגת מהגולן או לא?

   תעשיית המין, תופעה לגיטימית שצריכה להיות מוסדרת בחוק או סחר בנשים?

   מה החשיבות של נושא איכות הסביבה מול שאר הנושאים?

   האם המתנחלים הם אנשים רנאים מסוכנים או אידיאליסטים שטועים?

   (לכל אחת מהשאלות שמפלגות את מה שהיה פעם השמאל יש לפחות שלוש תשובות. בין הפותרים נכונה לא יוגרל פרס. הם פשוט ימשיכו להתווכח עם כל האנשים שחושבים אחרת).

6. מאת יואב ספיר:
   

   דצמבר 13, 2009 at 13:06

   אבל הצחוק הספונטני של כולם למשמע גדעון המזדעם על היהודים ש"עוזבים את ארצותיהם ובאים הנה" חשף בכ"ז את האחווה הפנים־יהודית והכלל-ציונית הבסיסית.

7. מאת הקורא בקפה:
   

   דצמבר 14, 2009 at 0:44

   כדור השלג תוצרת שוויץ מתגלגל והשמאל בארץ עדיין רדום,רדידות ביחס לעליית הימין באירופה.

8. מאת ניר:
   

   דצמבר 14, 2009 at 1:37

   תנוח דעתך נורית, המלה "בוגד" נפוצה כעלבון שגור גם בחוצלארץ, בין אנשים שלא עברו בשנותיהם המעצבות את שטיפת המח האידאולוגית הנוראה (ט"ו בשבט? עוגה עוגה? קבלת שבת?) בגני הילדים הציונים.

   לגבי התהום בין טאוב ללוי, היא לדעתי דומה יותר לואדי צאלים מאשר לקניון איילון – זו אותה תהום שהולכת ונפערת בכל מקום בעולם בין המרכז, הימני והשמאלי, לקיצונים. אם כל הענין היה מסתכם בכיבוש, הרי גם אולמרט אמור להיות קרוב לגדעון לוי.

9. מאת רמי הוד:
   

   דצמבר 16, 2009 at 11:16

   צפיתי בתכנית הזאת ובויכוח בין גדי טאוב לגדעון לוי במבוכה רבה. העובדה כי מתקיים ויכוח פרסונלי גרידא בין שני כותבים מעל מסך הטלויזיה היא תעודת עניות לתכנית הצעקות של דן מרגלית. אין שום עניין בלשמוע מה דובר אחד בפאנל חושב על רעהו. המשתתפים אינם נבחרי ציבור ולפרופיל הפסיכולוגי שלהם אין שום משמעות ציבורית.
   בתכנית הזאת נאמרת כל כך הרבה פעמים המלים "אתה" ו"שלך"- אתה קיצוני/ עיוור/ פודל של פוליטיקאי וכו' או העמדה שלך/ ההשקפה שלך/ המאמר שלך. ארי שביט וגדעון לוי מצטיינים באמירות האלו. התכנית נראית כמו פולמוס ריק על אגו ויוקרה עיתונאית. שיחת סלון ברנ'זאית יותר מדיון פוליטי ענייני. גם הרכב הפאנל הוא מגוחך- אין שום גיוון רעיוני, הציר היחיד שנלקח בחשבון הוא הציר המדיני והיחס ליפעת ארליך הוא מבזה ועל גבול הסקסיסטי.