ינואר 23, 2010
חקירה עצמאית של “עופרת יצוקה” – לפני שיהיה מאוחר
החוק הבינלאומי מאפשר להעמיד לדין ישראלים החשודים בפשעי מלחמה שהתבצעו, לכאורה, במבצע עופרת יצוקה, בבתי דין של מדינות אחרות. יש סייג לאפשרות הזאת: היא תקפה אם, ורק אם, ישראל עצמה לא פתחה בחקירה עצמאית בנושא. האפשרות הזאת קצובה בזמן והזמן אוזל: ישראל קיבלה שישה חודשים מפרסום דו"ח גולדסטון, והם יגיעו לקיצם ב 15 במרץ.
ההאשמות של השופט גולדסטון, רובן ככולן, כנראה מופרכות. השיטה של גולדסטון, שבה עדויות מוטות בעליל התקבלו ללא עוררין ובלי בדיקה נוספת, היא לא רק בלתי הוגנת, אלא שערורייתית ממש. גולדסטון עצמו הודה, בראיון לעיתון היהודי אמריקאי "פורוורד" שאין בדו"ח שום דבר שהיה עומד כהוכחה לפשע מלחמה בבית משפט. יתרה מזאת, הועדה זיכתה את החמאס משימוש מכוון באזרחים כמגן חי ללוחמים, ולא האשימה אותו כלל בפשע מלחמה מובהק: בירי טילים על מטרות אזרחיות. במקום זה מדבר הדו"ח על טילים שנורו בידי "קבוצות פלסטיניות חמושות". זוהי מניפולציה השומטת, כפי שהעיר העיתונאי העצמאי יונתן דחוח הלוי, את כל עילת המבצע נגד החמאס והופכת את ישראל לתוקפן חסר הבחנה.
ישראל שגתה כשבחרה להחרים את הוועדה. אבל חמורה שבעתיים בחירתה שלא לכבד את תנאי הקהילה הבינלאומית ולפתוח בחקירה משל עצמה, על ידי גורם עצמאי. גורם כזה יכול להיות ועדה בראשות שופט, או בדיקה של משרד מבקר המדינה. ממה שעולה מתוך בדיקה שערך צה"ל – הדו"ח המלא של צה"ל טרם הוגש –קל יהיה להפריך את האשמותיו דלות התימוכין של גולדסטון. גם עיתונאים עצמאיים, ופרשנים אחרים, כבר הביאו שפע עדויות לקלישותו של הדו"ח. אין לישראל מה לפחד מחקירה כזאת. ובלעדיה, כל קצין וכל פוליטיקאי שהיה מעורב במבצע או בהחלטות שהתקבלו עליו ובמסגרתו, יהיה חשוף למעצר ומשפט במדינות זרות. ההשפעות העתידיות של תופעה כזאת מרחיקות לכת: איננו יכולים להרשות לעצמנו ששליחינו בממשלה ובצבא, האנשים הממונים על ביטחוננו, יקבלו החלטות תחת חשש לחירותם האישית כשהם יוצאים מגבולות ישראל.
למה אם כן לא נפתחת חקירה? הרמטכ"ל גבי אשכנזי ושר הביטחון אהוד ברק ממשיכים להתנגד לה. הם מבקשים לשמור על שרשרת הפיקוד ועל אחריות הקצינים כלפי מפקדיהם, לא כלפי טריבונל חיצוני. אם קצינים ירגישו שכל פקודה, לא רק כזו שדגל שחור מתנוסס מעליה, דורשת הסכמה של עורך דין צמוד, עלולה שרשרת הפיקוד להשתבש.
אבל מה שנדמה להרמטכ"ל ולשר הביטחון כהגנה על פקודיהם הוא למעשה הפקרה שלהם. בדיקה פנימית של צה"ל לא תצלח לצורך הגנה על מי שפעלו כשורה, מפני שאינה עומדת בתנאי של חקירה עצמאית, והתוצאה תהיי שכל קצין יחשוש להבא לבצע פקודות, גם פקודות כשרות למהדרין, מפני שגם כשהוא פועל כשורה המדינה מפקירה אותו בצאתו את גבולותיה.
אם היו פשעי מלחמה במסגרת עופרת יצוקה, אנחנו זכאים לדעת עליהם, ומבצעיהם צריכים לעמוד לדין כאן בישראל. אבל לא פחות חשוב שלא נשאיר את הדו"ח המניפולטיבי הזה ללא תשובה, ואת מי שנשלחו להגן על ביטחוננו חשופים למשפט וכליאה. אם צה"ל גאה בכך שאינו מפקיר את חייליו בידי אוייב, כדאי לו להבין שיש לנו אוייבים מסוג חדש והם הולכים ופוגעים ביכולתנו להגן על עצמנו.
פורסם בידיעות אחרונות, 20.1.2010
ינואר 24, 2010 at 10:24
לעצם העניין, על אף ההסכמה העקרונית עם ההכרח המשפטי בוועדת חקירה חיצונית שתחקור את אירועי עופרת יצוקה, אין להקל ראש במשמעות שמייחס לעניין הרמטכ"ל. לא מדובר בגחמה, או במאבקי אגו. זה באמת בעייתי לומר לצה"ל (גם אם בלית ברירה) שהוא לא מוסמך לחקור את עצמו. שחקירתו לא מהימנה בעיני מדינת ישראל. לצד העובדה שאני מסכימה שיש בעייתיות א-פריורית בכל חקירה עצמית שמנהל גוף כלשהו (אגב, גם במקרה של תאונות אימונים; השפלות; פיקוד לא ראוי; וכו'), הרי שהמסר שעלול לעבור לחיילי צה"ל ומפקדיו בדבר תפקודם, עלול להשפיע לרעה על יכולתו של צה"ל לבצע את תפקידו.
יכול להיות שהפתרון צריך להיות כולל הרבה יותר: צה"ל, כמו המשטרה למשל, יפסיק לחקור את עצמו. לא רק בענייני לחימה, אלא בכל דבר ועניין, כחלק מהליך תקין ובדומה לגופים האחרים במדינה שחקירתם מוצאת מידיהם שלהם. חשוב, עם זאת, להבין את המורכבות והייחודיות של המקרה הזה, ולנהוג בעדינות המתבקשת מהסבך הבינ"ל שמצאנו עצמנו במרכזו.
ואחרי כל זאת, דעתי האישית היא שאין לצה"ל ולמדינת ישראל ברירה, אלא לאפשר חקירה חיצונית של האירועים האמורים בדו"ח גולדסטון. כל דבר אחר, לא ימלא את הצורך האקוטי העולה מהמאמר ומהמצב בפועל – היינו- הגנה משפטית על קצינים המבקשים לצאת לחו"ל ואף לחזור משם כמתוכנן.
ינואר 24, 2010 at 11:41
תמר, אני מסכים לחלוטין עם דבריך.
ינואר 24, 2010 at 14:36
צריכה להיות חקירה עצמאית זה ברור. אבל האם זה מספיק? אם הדיווחים בתקשורת הישראלית נכונים ודו"ח גולדסטון אכן "קלוש", למה לא להפנות את תשומת לב המשפטנים בעולם לבעיתיות העצומה שיש בדו"ח שכזה מצד ארגון שאמון על החוק הבינלאומי.גם אם בסופו של דבר תקים ישראל ועדת חקירה עצמאית, דו"ח גולדסטון כבר קבע שהוא מטיל ספק ביכולתה של ישראל לבצע חקירה אמיתית ובנוסף, גם אם יקבלו חקירה אשר תפריח את ההאשמות נגד ישראל, התוצאה היא שניתן לגיטימציה למועצת זכויות האדם של האו"ם, שפועלת (לפי המסקנות המתבקשות מהתקשורת בישראל)נגד החוקים שלה עצמה. דבר זה עלול לפעול נגדנו בעתיד.
שלא לדבר שאת הנזק התדמיתי שכבר נעשה, והוא המטרה העיקרית של הדו"ח נגד ישראל, יהיה ניתן לשקם (אם אכן לא בוצעו פשעי מלחמה) באופן בו ישראל תוכל לפעול נגד הטרור, עם לגיטימציה בינלאומית.
ינואר 24, 2010 at 17:29
יש כאן שתי בעיות.
האחת היא שיש מקום למסד בחוק חקירה חיצונית של הצבא לגבי מלחמות, מוצלחות ולא מוצלחות, אחרי כל מלחמה. גם לגבי ההיבטים המוסריים, אבל כמובן גם לגבי היבטים ביצועיים ומדיניים. ועדת החקירה צריכה לחקור הכל, להניח בפני הציבור בארץ את התוצאות, להסביר אותן לנודניקים למיניהם, והממשלה צריכה להתפטר ולעמוד לבחירות חדשות אחרי כל מלחמה. כי מלחמה היא לא מהלך שעושים כלאחר יד.
אבל כל הבלגן הזה לא יסייע לישראל בשום צורה. אולי אפילו ההיפך: במקום שיאשימו רק (עאלק "רק") את קציני צה"ל, יאשימו גם את חברי ועדת החקירה ויאשימו גם את הכנסת ואת כל הציבור. לדעתי ברור לגמרי שכך יהיה, וועדת חקירה לא צה"לית לא תסייע במניעה של התוצאה הזו ליותר מהפעם הזו, וגם כאן לא נראה לי שהדבר מובטח, בלשון המעטה: יופיעו טענות על כך שישראל, ככלל, פשוט לא מוסמכת לחקור את עצמה בהקשרים של פשעי מלחמה. הטענות הללו יסתמכו על כל מה שיפורסם בדוחות החקירה הללו (הם יהיו פומביים כמובן), ותינתן להם פרשנות מוקצנת ואנטי ציונית. מבקרים רבים ימצאו גם בארץ. כי ככה, והם יצוטטו בחו"ל תוך טענה שהם בעצם ציונים, או היו ציונים ויש להם פינה חמה בלב לציונות ולישראל. הניב-גורדונים הללו יגלו שמזמינים אותם לכנסים נוספים, אם לא לאו"ם עצמו, לדבר נגד ישראל.
אם מישהו חושב שכך לא יהיה, הוא מוזמן לסייר בפקולטות למדעי הרוח בארץ, ומדי פעם לפתוח את "הארץ". למעשה, הארץ יהיה הבמה המרכזית שבה יפורשו העדויות הצהליות כמעידות על הרבה יותר נורא שכוסה, ובמקביל גם כעלה תאנה שאסור לשתף איתו פעולה. בדיוק כפי שעשה לאחרונה אלי הירש, שמצטט את חנן חבר, שניתח את השיר שבו תקף אלתרמן מעשים ברוטאליים בזמן כיבוש לוד.
נקודה שלישית היא ההשפעה בפועל על צה"ל: יש מקום לעבוד לפי עקרונות ממשל תקינים, אבל צריך גם לשרוד. אם אנחנו לא נהיה מסוגלים להלחם לא נשאר פה. לכן, מי שחושב שצה"ל לא ילחם בעקבות חקירה חיצונית, צריך להתנגד לה. מי שחושב שאי היכולת להלחם יחד עם הבעיות הבינלאומיות שיופיעו, ואפשר לחזות את ההופעה שלהן בדיוק מלא, צריך לוותר על המנהל התקין לטובת השכל הישר. לכן, למרות שנראה לי שבעקרון יש לחקור כל מלחמה, והממשלה צריכה להתפטר אחריה וכו', הרי שדוח גולדסטון, ההיסטריה ההמונית בעולם סביבו והדרך שבה הוא מתקבל ומקודש באליטות ישראליות חשובות הופכות את הרעיון הזה למשהו שפשוט אסור לעשות כרגע.
ינואר 25, 2010 at 0:07
הסיכון הנשקף למפקדים בכירים בצה"ל ולפוליטיקאים מועדת חקירה ממלכתית גדול לעין שעור מאשר זה הנשקף להם בחו"ל. ועדת חקירה/בדיקה עשויה לגדוע את הקריירה שלהם בעודה באיבה. מה הסכון שכנגד? שאי אפשר יהיה לקיים ביקורים מתוקשרים בבריטניה? אני לא מכיר כרגע, לאחר שספרד ובלגיה הוסרו מרשימת המדינות שהעניקו לעצמן סמכות שיפוט אוניברסלית, שום מדינה מלבד בריטניה בה ניתן לפתוח בהליכים בגין "פשעי מלחמה" בעזה. גם בבריטניה המדובר לכל היותר במטרד ותו לא. אישום בגין פשעי מלחמה יכול להגיש רק התובע הכללי שהוא מינוי פוליטי. מה שגורמים פרטיים יכולים זה להוציא צו מעצר במעמד צו אחד שיבוטל ככל הנראה לאחר שממשלת בריטניה תגיש את התנגדותה.
אז מה לעשות בעניין דו"ח גולדסטון? התשובה פשוטה: מה שהאמריקאים ידרשו. חקירה של 5 מקרים שבהם התעורר חשד לפשעי מלחמה ע"י "גורם חיצוני" (מה זה בדיוק אומר לא ברור אבל גם את זה אפשר ללבן אתם) נראית כמחיר סביר ביותר לטובת שימור היחסים הטובים עמם. צריך לומר עם זאת שהעניין כולו חסר שחר. ועדות חקירה אינן מוצלחות במיוחד בהשגת ראיות לביצוע עבירות פליליות (ממילא בעזה קיימים קשיים אובייקטיביים שהופכים גם כל חקירה משטרתית לחסרת סכוי). מי שמפקפק מוזמן לקרוא את דו"ח ועדת אור. שום ראיה. שום אישום. שום כוון חקירה אפילו.