אפריל 30, 2010
וזה הגיע בתור תגובה לפוסט למטה
וזה נמצא גם שם, אבל הנה גם פה, בשביל השנינות והדברים הנכוחים.
מאת יובל:
הייתי אתמול בכנס באוניברסיטת ת“א לציון 3 שנים לפטירתה של טניה ריינהרט. במושב השני הרצה אילן פפה. היו לו כמה מילים עליך, גדי, אבל נניח לזה. במשך השעה הארוכה שהוא דיבר לא ידעתי אם לצחוק או לבכות. אז החלטתי לספור. שש פעמים, לא פחות, הוא טען שישראל מבצעת טיהור אתני והשמדת עם בפלסטינים. אף ציוץ מהקהל. אין ספק שמדובר בג‘נוסייד הכי פחות מוצלח בהיסטוריה. כשבשישים שנה ”מצליחים“ להרוג פחות ממה שאסד הרג בשבוע (בחמה), או בעשרים שנה פחות ממה שהסרבים הרגו ביום (בסרברניצה), וכשתוחלת החיים של העם המושמד עולה ב-30 שנה מאז תחילת ההשמדה, מישהו שם בוואנזה הציונית צריך לעשות איזה שיפט מחשבתי רציני. אבל לך דבר לקיר. אחרי זה כשצ‘יקי התחיל להקריא את שירו ”שר הבטחון! רוצח ילדים!“ לצחוקו הרועם של הקהל, הלכתי.
אפריל 30, 2010 at 16:46
כמה מילים על השמאל הרדיקלי בעולם: בשבילם המילה גנוסייד שונה מהמשמעות המקובלת. כך מדברים למשל על הגנוסייד התרבותי שנעשה היום באינדיאנים. כלומר ג'נוסייד איננו רק השמדה פיזית אלא גם כל ביטוי של דיכוי תרבותי, אתני או פוליטי שנעשה כלפי קבוצה מסוימת.
זה דומה לאנשי הימין הדתי בישראל שמדברים על "השואה של ההתבוללות" שמתרחשת במדינות מערב. בסך הכל מדובר בזילות מכוערת של המושגים הללו.
אפריל 30, 2010 at 16:55
כמה מילים אישיות על אילן פפה:
הבן-אדם הוא נעים הליכות אבל בתוכו צובר מטענים גדולים של כעס עצום ואיבה המופנים כלפי ישראל. הוא הלך והקצין מאד בשנים האחרונות, ולמעשה מופיע בעיקר בפורומים בעולם של ערבים, פלסטינים ושמאל קיצוני.
הביקור שלו באוניברסיטת תל-אביב הוא חריג, מכיוון שהוא כמעט ולא פונה לדעת הקהל בישראל.
חבל שהוא לא מפנה אפילו עשירית מהכעס שלו כלפי האלימות הישראלית לעבר האלימות והטרור הפלסטיני. הכל אצלו בשחור-לבן עד כדי גיחוך.
אפריל 30, 2010 at 17:04
השימוש במילים כמו ג'נוסייד, שואה וכדומה, לא מתכוונים לג'נוסייד תרבותי רק שבתמימות הם מוצאים את דרכם להקשרים של האסון שקרה לעם היהודי, הארמני ולמה שקורה עכשיו בדרפור ולאף אחד לא אכפת. הם מכוונים לדעת הקהל העולמית הבורה שניזונה מאותם חצאי אמיתות ורטוריקות של השמאל האנטי ציוני רדיקלי. כשאילן פפה מדבר על ג'נוסייד הוא מתכוון לרצח עם ולא לדיכוי תרבותי.
אפריל 30, 2010 at 17:10
מעניין את סבתא שלי עם הוא נעים הליכות או לא, סופו של דבר או פאסודו אינטלקטואל בגרוש כמו רוב הסמולנים הרדילקים שבואו נודה על האמת הם לא החומר גלם הכי משובח שיש.
אפריל 30, 2010 at 20:17
באתי לכנס כי חלקו הראשון היה בלשני ואני, בעוונותי, מסטרנט בחוג לבלשנות. נשארתי כדי לשמוע את פפה, ששמו הולך לפניו, ואלי אכן מתאר אותו במדויק. הבנאדם מדבר שטויות שלא ייאמנו אך בנועם ובחבר'המניות.
אבל כן, גם מה שעידו לם אמר.
מאי 1, 2010 at 6:56
אילן פפה הוא הטיפוס של ה"להכעיס", היה לי מפגש מסויים עימו כאשר ילדינו היו יחד בגן ילדים, הוא אקדמאי שמנת שהתגורר במקומות מפונקים ונטולי ערבים -באותם זמנים של לפני כ-11 שנים, אני יודעת בוודאות על מקרה בו היה כנס של אקדמאים בארה"ב, שהיה צריך להיות בבית מחלון שעובדיו נקטו בשביתה בגלל חוסר כיבוד זכויות עובדים, אקדמאים רבים שהזדהו עימם ביטלו את הופעתם בכנס בגלל שרצו להמחיש להנהלת המלון את המחיר עבור פגיעה בעובדים, ונחשו מי לא ביטל והופיע שם בלב שלם.
לפני זמן מה, הרצה בעלי על פרוייקט שבו היה שותף שתכליתו ספר לימוד לילדי האזור כולו בנושא המים. הספר מצטיין בשפה המשותפת לכולם, וללא נקיטת ולו קמצוץ של פוליטיקה. הספר מתורגם לעברית ערבית ואנגלית עד רמת הנקודה.
הקהל היה קהל שרצה לשמוע על הקיפוח בשטחים ועל זוועות ישראל והביע חוסר נוחות גדולה ממצג הפשרה שהציג בעלי.
היו אפילו קריאות מחאה כנגד הרצון להגיע לפשרה, השומעים באו לשמוע על קיפוח ומעשי זוועה כלפי הפלשתינאים, לא פעולות של פשרה וקיימות, אלא הוכחות חוזרות לתפיסתם. במיוחד הצטיין בכך הידרולוג גרמני בשם מסרשמידט (!!!!) החי ברמאללה, ועסוק בהכפשת ישראל ובהצגת הערבים כמסכנים וכקורבנות של ישראל.
הישראלים-יהודים שמציגים את מעשי ישראל באופן בו מציג אותה אילן פפה -לדעתי הם אנשים מלאי שנאה עצמית ולוקים בסינדרום סטקהולם
מאי 2, 2010 at 1:40
גם גרמני, גם גר ברמאללה, ועוד קוראים לו מסרשמידט – מה צריך יותר? אין ספק, עוכר ישראל.
דא עקא, אולי חלק מהקוראים ירצו להחליט בעצמם, האיש התראיין לפני כמה שנים, ונדמה לי שהוא קצת יותר מעניין וקצת פחות מגמתי ממה שתארה המגיבה הנכבדה.
http://www.haaretz.com/hasite/spages/961144.html
מאי 2, 2010 at 8:42
אלא שעמירה הס היא גם מגמתית, וגם המרואיין.