גדי טאוב

האחד במאי – גם הרצל היה בא

מאת: יאיר צבן

"מה היה הרצל אומר על 'מדינת היהודים' שלו, אילו התעורר לפתע לחיים והיה משקיף כאן על סביבותיו?" – לשאלה הזאת, הנשאלת שוב ושוב בדיונים המתקיימים לרגל "שנת הרצל" – מספר התשובות הוא כמספר המשיבים. יהיו שיפליגו בתיאורים עד כמה יתפעל מגודלנו, עוצמתנו והישגינו,  ואולי יוסיפו, כי "זה לא אומר שפתרנו את כל הבעיות שלנו"; לוחמי השחיתות יסבירו, כי רגע לאחר שיתפעל מההישגים יתפלץ ליבו מסיפורי 'הארץ הקדושה';  אנשי השלום יביעו את החשש, כי חוסר יכולתנו לסיים את שלטוננו על העם השכן יאפיל על שמחתו; מחנכים ישערו, כי כאשר ישקיף בהתרגשות בשמונה בבוקר על המוני הילדים הנוהרים לבתי-הספר, יגאה בליבו כעס על שלא שמענו לקולו, כאשר כתב ב"אלטנוילנד", כי החינוך כולו, כולל באוניברסיטה, יהיה חינוך ממלכתי, חינם ושווה לכל נפש! והלוחמים בכפייה הדתית יתביישו כאשר  ישאל בתדהמה ובכאב –  'איך זה שלא השכלתם לשמוע לעצתי (ב"מדינת היהודים") להחזיק את הרבנים בבתי-הכנסת ולא לתת להם להשפיע כל כך  על המדיניות?'.

לכל אחד ההרצל שלו. להרצל שלי זיקה חזקה לאחד במאי, שראשיתו, ב-1890, בהפגנות להנהגת יום עבודה בן 8 שעות. הרצל היה מבקר חריף של הסוציאליזם המרקסיסטי ועל-פי תדמיתו המקובלת הוא נמנה עם 'הבורגנות הליברלית'; אולם, אין ספק שהוא חרג בהתמדה מגבולותיה.
הנה חריגה בולטת: הצעתו שהדגל הלאומי שלנו יהיה רקע לבן ועליו 7 כוכבי זהב, המסמלים יום עבודה בן 7 שעות. כמה מוזר לכאורה,?! מנהיג לאומי-ליברלי מציע כדגל לאומי סמל המזוהה עם מעמד-הפועלים?! צריך להבין: אותו זמן העצים המאבק הסוציאליסטי להנהגת יום עבודה בן 8 שעות, במטרה לחולל מהפכה עצומה בחיי האדם העובד. והנה, בא הרצל ומכריז: הציונות קוראת ליהודים להיות לעם עובד שמדינתו תבטיח לאדם העובד תנאי-חיים-והתפתחות משובחים, אפילו יותר מאלה שמציעים הסוציאליסטים. הרצל שלי היה מאוכזב מאוד ממה שיראה כאן: "לא זו בלבד שלא הנהגתם יום עבודה של 7 שעות, אלא שגם לא הבטחתם קיום הוגן לעובדים מיום עבודה בן 8 שעות. ואיזה קפיטליזם חזירי טיפחתם כאן?! אם כך, האחד במאי הוא עדיין רלבנטי."

משפט המפתח להבנת חזונו החברתי הוא דווקא זה שכתב ביומנו  ב- 1895: "אפשר שיעלה בידי לפתור לא את שאלת היהודים בלבד, אלא יותר מכך  –  גם את השאלה הסוציאלית. שכן, במקום ביצת העוולות , שעברו בירושה, הריני מעמיד את הסיכוי ליצירת חברה חדשה העתידה להיווסד על קרקע בתולה". ועוד: "כשם שאנו עושים ביום העבודה של שבע שעות ניסיון לטובת כל האנשות, כך נהיה בין הראשונים בכל המועיל לבני-האדם, וארצנו החדשה תהיה גם ארץ הניסיונות – ארץ למופת ולדוגמא".

לא תאמינו, אבל אילו הרצל היה חי עימנו בימי כינון המדינה הוא היה, כנראה, מצטרף דווקא למפ"ם. הנה ההוכחה: בנאום שנשא בפטרסבורג  ב-11.8.1903, כשהתפלמס עם מי שרצה להכתיר את הציונות כתנועה סוציאליסטית, אמר: "כשאנו רואים, כי מכניסים לתוך הציונות רעיונות שונים קודם הזמן  –  ואני מדגיש – מוסיף הרצל –  את המלים 'קודם הזמן', כי אין אני נגד הרעיון הזה לעתיד –  יש לי מזה מורת-רוח גדולה. בארץ-ישראל, בארצנו שלנו, אם תיווצר שם מפלגה קיצונית במובן הסוציאלי, היא תהיה במקומה. המפלגה תשתתף ותעזור בוודאי בפריחתה של הארץ. אז אקבע את עמדתי לגבי המפלגה הזאת. עושים לי עוול כל אלה האומרים, שלפי מחשבותיי, רחוק אני מאוד מרעיונות סוציאליים מתקדמים."

אכן, לו קם הרצל מקברו, לאחר שהיה מתפעל מגודלה ועוצמתה וכמה מהישגיה של ישראל, היה מבחין בפרצופה המעוות של חברתנו. ולא מן הנמנע כי היה מחליט גם הוא להצטרף השנה להפגנת האחד במאי של תנועות הנוער החלוציות.

המאמר פורסם בידיעות אחרונות ב 29.4.2010.