מאי 16, 2010
ציטוט – גדעון לוי בעד חרם על ישראל, אבל נגד חרם על החמאס
כי ישראל היא כמובן מדינה חשוכה ומפלה, והחמאס הוא נציג כוחות הקידמה. אם הבנתי נכון, כלומר. מנפלאות השמאל הרדיקלי, להנאתכם. וראו מובאה ממאמרו של אלכס למטה. יפה ששניהם התפרסמו באותו יום, לא?
מרבית הישראלים מזועזעים מהאפשרות שמישהו בעולם מעלה בדעתו להחרים את מדינתם, את תוצרתה או את האוניברסיטאות שלה. האמצעי הזה נחשב בישראל לבלתי לגיטימי. מי שקורא לחרם כזה בעולם נחשב לאנטישמי ולשונא ישראל, למערער על זכות קיומה, ומי שקורא לעשות כן מישראל – נחשב לבוגד ולכופר בעיקר. המחשבה שחרם, ולו מוגבל, עשוי להשפיע על ישראל לשנות את דרכיה, לטובתה, היא בלתי נסבלת כאן. (למאמר המלא בהארץ…)
מאי 16, 2010 at 14:39
אני חושב שלוי משיב לטענה ספציפית שנשמעת מפי שמאלנים רבים: שהחרם על ישראל לא משרת את מטרתו, שכן הוא מחרים גם שוחרי שלום (למשל האקדמאים) ורק יגרום לישראל להרגיש נרדפת יותר ולהפוך ללאומנית יותר. אז למה אתם תומכים בחרם על עזה? הוא שואל אותם, יהיו אשר יהיו.
אבל לא ברור אם באמת אותם אנשים שזו טענתם נגד החרם על ישראל אכן טוענים שהחרם על עזה יועיל לישראל.
וגם לא ברור כמה אנשים כאלו יש בכלל, שטענתם נגד החרם על ישראל היא שהוא לא יעיל ולא צודק משום שהוא מעניש גם שוחרי שלום. נדמה לי שרוב האנשים שמתנגדים לחרם על ישראל פשוט חושבים שהמצב בישראל יותר מורכב מהמצב שהיה בדרא"פ, שכן הפלשתינים אלימים מאוד והפעילו נגדנו טרור (כלומר, אלימות שנחשבת להרבה פחות מוסרית מאלימות מלחמתית רגילה). הללו אינם מתנגדים לכל חרם שהוא, רק לחרם על ישראל.
בכל מקרה, לא ברור מהמאמר שלוי אכן בעד חרם אנטי-ישראלי ונגד חרם אנטי-חמאסניקי. אני חושב שהוא נגד שני החרמות. אבל אפילו אם הוא בעד חרם אנטי-ישראלי, לא יהיה בזה שינוי גדול בעמדה שלו. הוא חושב שישראל היא הצד החזק שיש לרסן אותו כדי להקל על הפלשתינים. לדעתי, הוא גם חושב שהקלה על הפלשתינים תקטין את המוטיבציה שלהם להילחם בנו, אבל אולי כאן אני מאניש אותו יתר על המידה.
מאי 16, 2010 at 14:53
חבל שגדעון לוי לא מבחין בין חרם על ממשלה או מדינה לבין חרם על אנשים. החרם על החמאס מקביל לחרם על ממשלת ישראל, אך השמאל הרידקלי לא קורא להחרים רק את נציגי הממשלה אלא כל ישראלי באשר הוא ישראלי (חוקר, במאי קולנוע וכדומה).
אני לא שמעתי על קריאה להחרים פלסטינים באשר הם פלסטינים.
מאי 16, 2010 at 18:13
אני לא מבין מדוע בכלל מתייחסים לאיש הזה ולדברים שהוא כותב. הוא תמיד יוצא נגד הסגר על עזה אבל לא מציע שום דרך אחרת למנוע טרור.
הוא מציע "להפסיק את הכיבוש" אך לא מתייחס ולו במילה אחת לקשיים הכרוכים בהפסקת הכיבוש.
בשביל מה צריך להיגרר לפרובוקציות שלו?
מאי 16, 2010 at 19:55
אני בדרך כלל לא מסכים עם גדעון לוי, אבל הטענה שלו כלפי מדיניות משרד הפנים שמונעת כניסה לארץ מאנשים המבקרים את מדיניות ישראל היא נכונה.
ההחלטה למנוע מפרופ' חומסקי, אחד מהאינטלקטואלים המפורסמים בעולם, להיכנס לארץ היא איוולת הסברתית נוראית, ופוגעת בדימוי של ישראל בצורה קשה.האם אין סוף לטמטום?
ראו:
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1169122.html
מאי 16, 2010 at 22:05
איפה כתוב במאמר שגדעון לוי הוא בעד חרם?
מאי 22, 2010 at 3:51
מה לגבי הטיעון הזה?
http://cafe.themarker.com/view.php?t=1599677
מאי 23, 2010 at 15:43
גדי אני מתפלא עליך, בשום מקום במאמר של לוי לא נאמר או אפילוט נרמז שהוא בעד חרם על ישראל, הוא רק תקף את מה שהוא תופס כצביעות ישראלית (שמתבטאת בהטלת חרמות מצד אחד והזדעזעות מהרעיון שמחרימים איתנו מצד שני).
יוני 13, 2010 at 9:24
last time boycott is getting a popular method of influence on countries, but at the same time in the conditions of globalization its impossible to avoid buying some products.