מאי 29, 2010
התרחקות יהודי אמריקה מישראל
בזמן שנתניהו חוגג את "ניצחונו" על אובמה המגמות התת-קרקעיות של הפוליטיקה האמריקאית עובדות נגדנו. מעבר לשאלה האם אנחנו צודקים או טועים, אם אנחנו הטובים או הרעים, בסיפור הזה, ככל שישראל מצטיירת ככובשת, כסרבנית שלום, וכמיוצגת על ידי כוחות ריאקציונרים (ש"ס, ליברמן, מתנחלים ונתניהו עצמו), כך יהודים אמריקאים צעירים מתרחקים מאיתנו. המאמר "כישלון הממסד היהודי אמריקאי" שהתפרסם בפיסגת הכבוד של העיתונות הגבוהה באמריקה – הניו יורק ריוויו אוף בוקס – מנתח את הדברים האלה. מחבר המאמר סבור שישראל היא פחות ופחות דמוקרטית ויותר ויותר גזענית. אני חושב שהוא טועה ומטעה. אבל כדאי לקרוא את המאמר כסימפטום, ולא רק כניתוח. אמריקאים, ובכלל זה יהודים אמריקאים, מאמינים בדמוקרטיה בעוצמה דתית. ואם ישראל לא תדע לחלץ את עצמה – גם בלי הסכם – מביצת השטחים, כך אנחנו עתידים להצטייר בעיני חברינו הטובים ביותר. נתניהו הממשיך להלחם על בנייה בשטחים נלחם על מדיניות אובדנית. לא פחות. והנה פיסקה מן המאמר:
In 2003, several prominent Jewish philanthropists hired Republican pollster Frank Luntz to explain why American Jewish college students were not more vigorously rebutting campus criticism of Israel. In response, he unwittingly produced the most damning indictment of the organized American Jewish community that I have ever seen.
The philanthropists wanted to know what Jewish students thought about Israel. Luntz found that they mostly didn’t. “Six times we have brought Jewish youth together as a group to talk about their Jewishness and connection to Israel,” he reported. “Six times the topic of Israel did not come up until it was prompted. Six times these Jewish youth used the word ‘they‘ rather than ‘us‘ to describe the situation.”
מאי 29, 2010 at 23:49
אני מצטער גדי, אבל גם שיטתך וגם שיטת ה"שמאל הלאומי" פשוט נתקלות בקיר שנקרא "מציאות". הנה דוגמא:
הוחלט כי מחר חוזרים לשטחי 67 בלי הסדר ובלי הסכם. אתה חושב שזו תהיה בעיה לאיראנים להעביר כמה עשרות מיליוני דולרים לפעילי חמאס בגדה? הרי האיראנים מומחים מס' 1 בדברים האלו, בדיוק כמו שהם מסובבים על האצבע את האו"ם וארה"ב בכל הקשור להברחת/רכישת טכנולוגיות "בלתי מורשות" לפיתוח גרעין, אז הברחת כמה עשרות מיליוני דולרים לתוך הגדה ממש לא תהיה בעיה מבחינתם.
לשם מה הכסף? לשוחד, כי שוחד היה המרכיב המרכזי בדרך שהחמאס השתלט על עזה (היו על כך כמה מאמרים ברשת, אם תרצה אצמיד לינקים), וכשהם יכבשו את הרש"פ, יהיה לנו חמאסטן 2.
זה מה שאנחנו צריכים? שם בשמאל כל כך קשה להבין את זה? האם מעדיפים שם בשמאל לא לראות את המציאות שמנגנוני הבטחון של הרש"פ קלים מאוד לשבירה?
מאי 30, 2010 at 6:48
נתניהו חוגג את "נצחונו"? נדמה לי שהאסמכתה היחידה היא טענה של בן כספית, ללא ציון מקור, שנתניהו מכחיש. אתה באמת מאמין למה שכתוב בעתון?
מצד שני, ה"ידיעה" הזו בלי ספק תמשיך ותהדהד, כמו הידיעה – גם היא בלי ציון מקור, גם היא מוכחשת – כאילו נתניהו קורא לעמנואל ואקסלרוד "יהודים שונאי עצמם", שהניו יורק טיימס חזר עליה מספר פעמים ונתן לה גושפנקה של עתון רציני.
כל זה לא כהערת שוליים אלא קשור למאמר הנידון, כי מקריאה של המאמר ובעיקר של דיונים שונים עם הכותב (למשל בבלוג של ג'ף גולדברג) מתקבל רושם של מישהו שכל ידיעתו על הקורה בישראל היא מקריאת האתר של "הארץ" באנגלית. לרוע מזלנו, הוא לא היחיד, ו"הארץ" עדיין נקרא בעולם כאילו הוא הניו יורק טיימס ולא כמו הפמפלט הפוליטי-קיצוני-צהבהב שהוא בעשר השנים האחרונות.
מכיוון ש"הארץ" לא מרוצה מהממשלה הנוכחית, הוא מעביר את הרושם כאילו ישראל הפכה פשיסטית, בזמן שלמעשה כבר שני עשורים היא הולכת שמאלה: יצאה מלבנון, יצאה מעזה, קיבלה מדינה פלשתינאית כמוסכמה שאפילו ליברמן מדבר עליה.
אין שום קשר בין מה שישראל עושה או לא עושה לאופנה שקובעת את דעת הצעיר היהודי אמריקני. ממילא אין למי שגר שם מושג קלוש על מה שקורה כאן, או מה שקורה בשום מקום מלבד הבועה שאנשים כמו פיטר ביינארט חיים בה. במקום שהוא נמצא, להיות בעד ישראל לא תקין חברתית, כמו, נניח, לנהוג בהאמר, או לקחת את הילדים לאכול במקדונלדס. זה כל הספור, והדרך שהוא מנסה לשוות אידיאולוגיה לקונפורמיזם שלו, או אפילו להציג עצמו כנון-קונפורמיסט שעלול להפגע מהפרסום הזה, פאתטית.
בכל אופן, העובדה שהזרם האנטי הישראלי אכן קיים ומתגבר בארה"ב לא נתונה לויכוח. לא נראה שיש הרבה לעשות נגד זה (הנסיגות מעזה ומלבנון רק הזיקו, בחשבון כללי, כשהובילו ללבנון 2 ועופרת יצוקה). צריך פשוט להתכונן לזה – לדוגמה, להתחיל מיוזמתנו להגמל מהסיוע הכספי האמריקני.
מאי 30, 2010 at 14:36
1. נניח שנתסתדר בלי הסיוע הכספי האמריקני כיצד נסתדר בלי האספקה הצבאית ובלי הגנתה הפוליטית.
2. אם הבנתי נכון גדי טאוב מציע נסיגה חד צדדית מן השטחים אך הרי מאשימים אותנו שנסוגונו נסיגות חד צדדיות.
3. להבדיל אלף הבדלות גם יהדות גרמניה (בחלקה)הסתייגה מיהדות מזרח אירופה וחשה זרה לה.
4. אכן, במדינה שלנו מתרבות הקבוצות הפונדמנטליסטיות. גם אותי הן מפחידות. מעניין מה אחוז החרדים מבין יהודי ארה"ב ומה אחוז הנוצרים הפונדמנטליסטים מבין האמריקאים.
מאי 30, 2010 at 15:09
ומה תפקידנו כאנשי השמאל הציוני?
השתתפתי במוצאי שבת (15/5/2010) בהפגנה המוצלחת של ה"שמאל הציוני" בכיכר ציון. וזה היה השלט שנשאתי:
Bark Obama, please force peace on us.
השלט צולם ע"י מספר לא קטן של כתבי חוץ ואני מקווה שייראה בארה"ב, על מנת שיידעו שישנם בישראל גם אנשים אחרים. אנשים המייחלים לכך שארה"ב תגביר את מעורבותה ותכפה שלום. שלום כפוי אינו אידיאלי, אך להערכתי ולצערי זהו השלום היחיד האפשרי.
להלן תמונת השלט בהפגנה:
http://www.haaretz.com/jewish-world/news/u-s-jewish-leaders-echo-european-call-to-end-israeli-settlement-building-1.290621
ובענין אחר:
http://www.physics.harvard.edu/~wilson/NYTimes1948.html
מאי 30, 2010 at 15:34
משה,
הסדר כפוי לא עבד אף פעם פה באזור, לא עובד ולא יעבוד. גם אם יכפה הסדר, הוא יתמסמס תוך זמן קצר. לא הייתי נותן להסדר כזה לחיות אפילו שנה אחת.
שלא לדבר על כך שהפתרונות של השמאל הציוני, כמו שכתבתי, מתנגשות מול קיר המציאות.
מאי 30, 2010 at 15:56
משה
תרשה לי לתהות: אתה חושב שהמכתב ההוא מ 1948 מדויק עובדתית, או משקף היסטריה מחד, ואולי עבודה מפאיניקית יעילה להסטת תרומות הרחק הרחק מבגין ?
מאי 30, 2010 at 17:01
שולמית, את צודקת. הסיוע הכספי הוא הקל יותר, יחסית, להגמל ממנו. אבל אני לא חושב שיש לנו ברירה. המצב הנוכחי גם לא הוגן כלפי האמריקנים, שנמצאים על סף מיתון עמוק ונאלצים לשלוח כסף לאחד המשקים היציבים בעולם כיום. זה שנור מכוער ורע לשני הצדדים.
משה, התגובה שלך מייאשת, כמו כל התשוקה הילדותית של "השמאל הציוני" לפתרונות קסם. לא הלך אוסלו? אז נצא חד צדדית. נסיגה חד צדדית נכשלה בכל מקום? אז האמריקאים "יכפו" שלום. אני מציע לך לבדוק מה קרה במקומות אחרים בעולם שהאמריקנים כפו בהם שלום.
מאי 30, 2010 at 19:02
המכתב מ 48 מרתק, וממחיש איך כבר לא התקשו אגפים מסוימים בישראל למכור ליהודי אמריקה שיריביהם הפוליטים הם פשיסטים נוראים. ההיסטוריה מתחרזת, מה שנקרא.
מאי 31, 2010 at 5:06
לגבי המכתב מ-48, שים לב ניר, כי חנה ארנדט ואלברט איינשטיין בין החותמים. זכור כי עד תחילת שנת 39 שאז כרת מוסליני ברית עם היטלר, התנועה הרווזיוניסטית העריצה את משטרו של מוסליני. כל מחנות הקיץ של ביתר התקיימו באיטליה. לאב"א אחימאיר (אביו של יעקב אחימאיר) היה מדור קבוע בשם: "מיומנו של פאשיסטון".
מאי 31, 2010 at 5:23
שלום כפוי!
ניר, למותר לחזור ולהדגיש שאני רחוק מלהתלהב משלום כפוי, אלא שזהו להערכתי ולצערי השלום היחיד האפשרי כרגע והוא עדיף לאין שעור על המשך המצב הקיים, הנוכחי המובילנו אל עברי פי פחת. שים לב שהשלום ביוגוסלביה בין הסרבים, הבוסנים, האלבנים והקרואטים הוא שלום כפוי והוא עובד לא רע תחת עינם הפקוחה של צבאות נא"טו.
מאי 31, 2010 at 6:42
מאת משה לופיאנסקי:
מאי 30, 2010 at 15:09
"ומה תפקידנו כאנשי השמאל הציוני?
השתתפתי במוצאי שבת (15/5/2010) בהפגנה המוצלחת של ה“שמאל הציוני“ בכיכר ציון. וזה היה השלט שנשאתי:
Bark Obama, please force peace on us.
השלט צולם ע“י מספר לא קטן של כתבי חוץ ואני מקווה שייראה בארה“ב, על מנת שיידעו שישנם בישראל גם אנשים אחרים. אנשים המייחלים לכך שארה“ב תגביר את מעורבותה ותכפה שלום. "
–
נו,
'לאומי' אתה לא, כי בשלט הזה כפרת בריבונות של המדינה שאתה טוען שאתה שייך לה –
'ליברל' אתה לא, כי אתה מבקש להשיג את מטרותיך הפוליטיות בכפייה ולא בהליך דמוקרטי –
'שמאל' אתה לא, כי התנועה אליה אתה משתייך רק משלמת מס שפתיים לרטוריקה הדומה לרטוריקה של תנועות שמאל, להשגת מטרה אחרת לגמרי –
נשאלת לכן השאלה מה אתה כן.
מאי 31, 2010 at 8:55
למגבניק,
"שמאל‘ אתה לא, כי התנועה אליה אתה משתייך רק משלמת מס שפתיים לרטוריקה הדומה לרטוריקה של תנועות שמאל, להשגת מטרה אחרת לגמרי"
אנא הבהר ופרט דבריך לגבי:
1 – "התנועה אליה אתה משתייך"
2 -"מטרה אחרת לגמרי"
תודה
מאי 31, 2010 at 10:53
מאת משה לופיאנסקי:
מאי 31, 2010 at 8:55
"אנא הבהר ופרט דבריך לגבי:
1 – ”התנועה אליה אתה משתייך“" –
–
כתבת "השתתפתי במוצאי שבת (15/5/2010) בהפגנה המוצלחת של ה“שמאל הציוני“ בכיכר ציון" –
על פי עיתון הארץ "ההפגנה נערכה תחת המטריה האידיאולוגית של מניפסט השמאל הלאומי שחיברו עו"ד אלדד יניב והמחזאי שמואל הספרי", ולכן הכוונה לתנועת 'השמאל הלאומי' שבאידיאולוגיה שלה תמכת –
מכאן שלעובדה אם אתה ממש רשום כחבר בה או לא אין משמעות, ואני מוכן אפילו לתקן את הניסוח ל'התנועה שבאידיאולוגיה שלה אתה תומך' אם זה עקרוני לך מסיבה כלשהי (?) –
הדבר לא יעלה ולא יוריד דבר בנוגע ל*אידיאולוגיה* שהבעת, והיא שאליה התייחסתי בתגובתי.
————————————————————
ציטוט:
2 -“מטרה אחרת לגמרי“
–
כמו תנועות אחרות שהיו שותפות ליוזמת ההפגנה כמו 'יוזמת ז'נבה' או 'שלום עכשיו', כך גם 'השמאל הלאומי' אינו כל כך 'שמאל' כפי שיוצג להלן –
אבל בשעה שכבר משמן של תנועות אחרות אלה ניתן לראות שה'שמאל' לא ממש בראש מעייניהן, והן מקדמות מטרה אחרת –
שמה של תנועת 'השמאל הלאומי' יכול להטעות:
כך גם על פי הצהרת אחד ממנהיגי התנועה, שמוכן גם להסתפק בהגדרה 'לאומנים של הקו הירוק' שאין לה דבר עם 'שמאל' כלשהו ולוותר על השיוך ל'שמאל' דווקא, הנה:
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1113697.html
"אני מקשיב לכם ומקשיב לכם ומגיע למסקנה: אתם לא ימין, כי אתם רוצים לסיים את הכיבוש ולצאת מהשטחים. אבל *אתם גם ממש ממש לא שמאל-ליברלי*. אתם לאומנים של הקו הירוק.
הספרי: *"לאומנים של הקו הירוק נשמע לי מצוין*. אני לא מתנצל על המדינה שלי, אני לא מתנצל על גבולותיה ולא מתנצל על הקו הירוק שהוכר על ידי כל העולם. פה אני חי, זו מדינתי. *לאומנים של הקו הירוק? מקבל את זה לגמרי. חותם*".
בהמשך מעלה ארי שביט את ההשוואה לנאציונל סוציאליסטים (השם המלא של המפלגה הנאצית, להבדיל) –
והתשובה מדברת בעד עצמה:
יניב: "המושג שאנחנו משתמשים בו הוא שמאל לאומי. השמאל הלאומי הוא שהקים את המדינה ובנה אותה. אבל אחרי מלחמת ששת הימים השמאל הלאומי התברבר. ואחרי שהסמול החליף את השמאל, השמאל-הלאומי כאילו נעלם. אבל אם תסתכל טוב סביבך, תראה שבעצם 70 אחוז מהישראלים הם שמאל לאומי. כל המרחב שבין גדעון סער לזהבה גלאון יכול להיות שמאל לאומי. אם השמאל יתעורר ויחזור להיות שמאל לאומי, הוא יכול לקחת את כל הקופה".
לא נעים להגיד, אבל *שמאל לאומי נשמע קצת נציונל-סוציאליסטי*. גם השפה שבה אתם משתמשים בוטה, פרובוקטיבית, וולגרית. אתם מריחים פופוליזם.
הספרי: "השפה שלנו לא נפוחה. לא שפה של סמול. גם כתבנו בלי סימני שאלה. בלי לא-מן-הנמנע. בעצם אנחנו אומרים כאן את מה שאומרים בדרך כלל לא לציטוט. כתבנו טקסט לא לציטוט והחלטנו לצטט אותו"."