יוני 8, 2010
תשובתו של יריב אופנהיימר, מזכ”ל שלום עכשיו
להלן תשובתו של יריב למכתב הגלוי שהתפרסם כאן בבלוג. זה ויכוח שחשוב לנהל אותו, ואני שמח לפרסם את המכתב כלשונו. גרסה מקוצרת של מכתב התשובה של יריב מופיעה גם ב NRG.
גדי היקר,
אחרי שבוע ימים בהם נשטפה הארץ בגל לאומנות ימני בעל ניחוחות פשיסטים, במוצ"ש האחרונה, באופן כמעט בלתי צפוי, מתוך החשכה, הפציע לתוך החלל הציבורי קול אחר. לכמה שעות כל אתרי האינטרנט, הרדיו והטלוויזיה הסכימו לרגע לתת במה למסר שפרץ מתוככי החברה הישראלית, מסר של דאגה גדולה ממדיניות הממשלה, מהמשך השליטה בפלסטינים ומהמשך ההתבדלות הישראלית והפיכתה למצורעת בעולם.
אלו אינם ימים רגילים, מדינת ישראל נמצאת בצומת דרכים חשובה והיסטורית, כלפי חוץ ישראל עומדת בפני חרם בין לאומי גורף, ערעור היחסים עם הטובות שבידידותנו ועימות צבאי אפשרי עם העולם הערבי. כלפי פנים הדמוקרטיה הישראלית האיצה את תהליך התפוררותה, גלי שנאה מלובים ביצרים לאומניים השתלטו על הרחובות והתשוקה הבלתי נשלטת של כל פוליטיקאי להערצת ההמון גרם גם לחברים בקדימה להישמע השבוע ככהינסטים מושבעים. מול כל אלו הבינו אלפי ישראלים אמיצים שאין כרגע שום אופציה על הפרק מלבד להרים ראש, לזקוף קומה ולצאת לרחובות.
יומיים לאחר ההפגנה אני גאה ושמח ששלום עכשיו בחרה להשתתף באירוע היחידי שייצר עד עתה מסר אופטימי ושפוי לקהל בארץ וכלפי העולם, מסר של אומץ ועוצמה שאינו עומד בקנה אחד עם גל ההתלהמות ואיבוד העשתונות אשר מאפיין את מרביתה של המערכת הפוליטית והציבורית. במוצ"ש התאפסו אלפי ישראלים פטריוטים מודאגים אשר צופים בעיניים כלות על המתרחש ואינם מוכנים להשלים עם הליכתה של ישראל לאבדון. לצידם של אלו עמדו בהפגנה גם נציגים מהמגזר הערבי, אזרחי ישראל מהכפרים בצפון ובמשולש שנאלצים להתמודד בכל יום עם ההקצנה ההולכת וגוברת בסביבתם הקרובה. אני מאמין כי במקום לדחוף את המתונים שבערבי ישראל לזרועות בל"ד מצד אחד והתנועה האסלאמית מצד שני, עלינו, השמאל הציוני לדעת לשתף גם אותם במאבק הציבורי למען פתרון שתי המדינות. אל לנו להדיר באופן מכוון את ערביי ישראל הרואים עצמם חלק מהמדינה והמוכנים להיאבק יחד איתנו רק מתוך החשש לספוג בגידופים וקללות מצד הימין הפשיסטי. מבחינתי, כל ארגון אשר מוכן להזדהות עם המסרים המכילים של ההפגנה אשר בחרו להפנות אצבע מאשימה כנגד הממשלה ולדרוש ממנה לקדם את פתרון שתי המדינות, הוזמן להשתתף בה. כל השותפים הסכימו לומר בפה מלא כי ההפגנה איננה מפגן שנאה למדינה או לחיילי צה"ל, אלא להיפך, הפגנה שכולה חשש כבד וחרדה מהמקום אליו מוליכה הממשלה את מדינת ישראל.
כידוע לך אינני חבר חד"ש ונכון להיום אני עדיין חבר ועידה במפלגת העבודה, רבים מחברי בשלום עכשיו אינם נמנים עם אנשי חד"ש ועם כל הכבוד, אינני בטוח שזהו המקום להיכנס לוויכוח האם חד"ש מאמינה בפתרון שתי המדינות מתוך רצון לפתור את בעיית ההגדרה העצמית של היהודים מחד והפלסטינים מאידך או מתוך רצון לטשטש או להעלים את החזון הציוני. משיחות שקיימתי עם מרבית אנשי חד"ש גיליתי נקודות שוני מהותיות אך מצאתי גם מכנה משותף רחב הדוגל בצורך לשנות את מדיניות הממשלה ולתמוך בכל מהלך אשר יוציא את ישראל מהבוץ ויקדם את כולנו לעבר סיום הסכסוך והכיבוש. כל השותפים להפגנה, גם אם מקצתם אינם ציונים מוצהרים, מהווים חלק מאותו מחנה הרואה בהמשך הכיבוש אסון לציונות ולמדינת ישראל. כידוע לך, ארגונים פוסט ציוניים כגון בל"ד, רע"ם וקואליציית נשים לשלום לא לקחו חלק בהפגנה ולא בכדי, גבולות המסרים אינם תואמים את כל אלו הרוצים בחזרת הפליטים לתוך ישראל והשגת פתרון של מדינה אחת דו לאומית בין הירדן לים.
באשר לנימוקים הטקטים, כמוך גם אני נמצא בעשייה הפוליטית לא לשם שמיים ולא על מנת לנקות את מצפוני, אני פעיל פוליטי על מנת לשנות ולהשפיע ועל כן אני רואה גם בשאלות של תדמית ומסר, שאלות חשובות שיש להתייחס עליהם ברצינות רבה. אני מסכים כי הימצאותם של דגלי פלסטין בהפגנה בתל אביב היא טעות טקטית המשחקת לידי אלו הרוצים לפגוע בלגיטימיות של המסר בקרב החברה הישראלית, גם מרבית אנשי חד"ש הבינו את הרגישויות ולכן נאלצו אנשי התקשורת ובראשם "ישראל היום" לעבוד קשה מאוד ולאתר בקושי בין שלל דגלי ישראל שלושה דגלי פלסטין שהונפו בקהל. אם אתה וחברייך היו מצטרפים אליי ואל אנשי שלום עכשיו ואוחזים בעוד עשרות דגלי ישראל, אין לי ספק כי התמונה הייתה נראית עוד יותר טוב. כן, היה גם מפגין אחד שלצערי בחר להביא להפגנה את דגל טורקיה, ברגע שנודע הדבר, סדרנים מטעם המארגנים הורו לו להסיר את הדגל או לעזוב את המקום בשל העובדה כי הדגל אינו עומד בקנה אחד עם עמדות המארגנים.
ידעתי בטרם ההפגנה כי יהיו מי שיחוש מאוימים מהמסר ומגודלה של ההפגנה ולכן ינסו בכל הכוח להכתיר את ההפגנה תחת הכותרת הפגנת השמאל הלא ציונית. אך מי שהיה באירוע ושמע את מרבית הדיווחים בתקשורת האלקטרונית שמח לדעת כי שיטת הדה לגיטימציה עבדה באופן חלקי ביותר. אני שב וטוען כי האירוע במוצ"ש כמו גם באירועים הבאים יעוצבו לא רק על ידי המארגנים, אלא גם על ידי המשתתפים עצמם. ככל שיבואו יותר משתתפים מהשמאל הציוני, כך קולם ישמע בעצמה רבה יותר. אם לסכם את החלק הטקטי, לצד הדוגמאות שהבאת, אני קראתי ושמעתי דיווחים רבים מההפגנה בה נאמר מפורשות כי ההפגנה איננה נגד חיילי צה"ל אלא נגד מדיניות הממשלה ואף הוקלטו ושודרו קריאות המפגינים: "גאים בחיילים- מתביישים בממשלה".
גדי חברי, המשבר הקרוב הוא גם הזדמנות גדולה. יותר ויותר אנשים מטילים ספק בגל ההתלהמות הימני ומבקשים להשמיע קול שפוי ומתון, רגע לפי שיהיה מאוחר יותר. גודל השעה מחייב את כולם לצאת ולפעול, בתזמורת השמאל יש מקום לכולם ולכל משתתף כלי נגינה משלו, לפעמים יש לנגן סולו ולפעמים כוחה של התזמורת הוא בנגינה משותפת המשדרת עוצמה ורלוונטיות. הגיע רגע של אמת, זוהי באמת שעת חירום. עלינו לפעול יחד ולחוד, במשותף מקביל על מנת לייצר מסר אחר שיזכה לתמיכה ואמון הציבור הישראלי. לא רק אחדות המסר, אלא גם גודל התמיכה והיקף הפעילות הם שיקבעו האם השמאל הישראלי חוזר להוות אלטרנטיבה ראויה, או שנדונו להמשיך ולנבוח בזמן שהשיירה עוברת, בדרכה אל התהום.
שלך,
יריב
יוני 8, 2010 at 8:27
אני מסכים ב-100 אחוז עם יריב אופנהיימר. הגיע הזמן שהשמאל הלאומי יגיע בהמוניו אל ההפגנות הקרובות ויצבע אותן בכחול לבן. זה הזמן לשיתוף פעולה בין הציבור הערבי והציבור היהודי במדינה. אני השתתפתי בהפגנה ובאמת לא היה קל להיות בהפגנה שמחברת בין ציבור עם עמדות מגוונות כל כך, אבל גם לערבים שהשתתפו הפגנה לא קל עם דגלי ישראל ועם המסר המרכזי של ההפגנה- גאים בחיילים מתביישים בממשלה. העובדה היא שהם בחרו כן להשתתף והקריאות היו מתונות מאוד. אני גאה להיות חלק מהמחנה הזה- אוהב את המדינה שלי ורוצה להחליף את הממשלה הכושלת הזאת. דרך אגב אני ואשתי נקלענו לצעדה של אנשי ימין בתום ההפגנה שצעקו לעברנו "בוגדים". זה היה מאלף לראות איך הם השתתקו תוך רגע כאשר אמרתי להם שגם אני מסכים לקריאות שלהם "כל הכבוד לשייטת" אבל אני מוסיף "כל הבוז לממשלה". אני שרתי ועדיין משרת במילואים בצנחנים ואני לא מתכוון למצמץ מול התלהמות תינוקית של הימין- הם לא ילמדו אותי להיות פטריוט. אני הרווחתי את הפטריוטיות שלי בקרבות בלבנון בשכם ובחאן יונס.
יוני 8, 2010 at 10:13
גדי ויריב: אתם מתעלמים מהבעיה האמיתית. ערביי ישראל מגדירים עצמם כפלסטינים, ולכן גם סיום הכיבוש לא יפתור את הבעיה. מתן מדינה לעם הפסטיני לא תגרום להם לרצות להגר למדינתם, משום שכאן ארצם. הגליל, חיפה, עכו, יפו, ירושלים המערבית ובאר שבע.
אני יודע שאני מתערב כאן בדיון שמאל פנימי, אבל קשה לי להבין איך אתם לא רואים את זה 🙁
יוני 8, 2010 at 11:22
רטוריקה מעולה, פרט לכך שהתמונה הממצוירת אין לה דבר וחצי דבר עם המציאות. "גל לאומנות ימני בעל ניחוחות פשיסטים"? האם רק אני לא שמתי לב והיה צונאמי שכזה? או שמא הכוונה להצדקתה של הפעולה נגד משט הלום? האם מי שחשב שמדינה שמטילה מצור על טריטורית אויב חמושה ומתחמשת צריכה לתת לכל זב ומצורע (גם אם קיבל פרס נובל) בעל תפישה עמוקה כגיגית לעשות בנו כרצונו? כי כמובן שהוא למד הכל בבי"ס הציבורי בארה"ב שכידוע רמתו גבוהה מאוד. אני חושב שלא.
אז סליחה, אבל הויכוח על הצדקת המצור והחוכמה או אי החוכמה שבהטלתו לגיטימיים, אבל משט שנועד לשבור אותו (ושלא יספרו לי שהם בסה"כ ניסו להעביר ציוד לעזה, כי את התשובה על זה אפילו לא אטרח לכתוב), הוא התערבות חיצונית בעניני מדינתנו הקטנטונת ובוודאי שהיה צריך לעצור אותו ולבדוק את תוכנו, כפי שהיתה עושה כל מדינה אחרת. האם הפעולה היתה מוצלחת. לא. האם היה אפשר אחרת? כנראה שכן. מכאן ועד להאשמת כל אדם שחושב שהיה צריך פשוט לתת לאומות העולם הכה נאורות להעביר באין מפריע משלוחים לעזה ללא בדיקה וללא בקרה, כפשיסט ימני היא אמירה ריקה, רדודה ודמגוגית.
יוני 8, 2010 at 11:23
די לחארטה. אם החיילים הופעלו באופן שגוי מיסודו מבחינה מוסרית, הרי שהם לא היו צריכים להרוג, וגם לא להשתלט. הם היו צריכים לזנק מהסיפון אל המים בעצמם, ולשחות מהספינה והלאה. הם הרי שייטים, הם יודעים לשחות. לחילופין, הם היו צריכים לתת את כלי הנשק שלהם לפעילי השלום והאחווה על הסיפון, ואולי גם להדריך אותם בשימוש יעיל באקדחים. כל מי שמתנגד באופן כל כך נחרץ לממשלה, צריך לתבוע מהחיילים את ההצטרפות המיידית לפעילי השלום והאחוה במשט, ולא את נטילת החלק הפשיסטית שלהם במצור על ובהרעבה של עזה.
זה מה שאני קורא בהפגנת התמיכה, אחרי ניכוי ההתממויות בדבר "קבוצה הטרוגנית". אדם צריך להיות עיוור כדי לא לזהות שמדובר בחלק האידיוטי-שימושי של האנטי ציונות – הרי מזמן כבר אין "פוסט ציונים" – ושהמקום העיקרי שמותר לאנשים מהסוג שיריב מתיימר להיות בו, הוא בחלק המבקר.
האתגר הוא, לכן, די פשוט. אני מקבל לגמרי את הרעיון שאפשר לנסח ציונות מאד מינימליסטית, ברמה התיאורטית. המינימליזם הזה הוא אכן חלק מהמסורת התיאורטית של הציונות, ואפשר לדבר על ציונות דו לאומית ועל ציונות רוחנית, וכן הלאה והלאה. מעולה. אבל, יש גם את האפשרות שהדברים האלו נכתבים כהסחת דעת, מודעת או לא מודעת. הטעיה במקרה הראשון, עוורון במקרה השני. זו אפשרות.
המבחן שאני מציע הוא מבחן היישום של העמדה העקרונית. יכתוב יריב בזהירות בלתי מיתממת באילו מהפעולות השנויות במחלוקת של ממשלת ישראל הוא תומך. לא בצבא, ולא בפעולות שאינן במחלוקת, כמו מימון של מחלקות טיפול נמרץ. המחלוקת חשובה, היות והשאלות שבמחלוקת הן מה שמדגים פער והבדל.
לדוגמה: התנחלויות. יש מאות כאלו. האם כולן מהוות רוע אימפראיליסטי-קולוניאליסטי במידה זהה ? איזו מביניהן היא ההכי לגיטימית, ומדוע (יענו, לנמק) ? גם מי שחושב שצריך לפנות את כולן, יכול ולדעתי חייב לבחון את עצמו, כל בוקר, אם הוא באמת רואה במתנחלים ישות מונוליטית אחידה.
לדוגמה, חיסולים. מקרה מעניין הוא הסיפור של ענת קם ושל זיאד מלאישה. האיש פעל בשיטתיות להרוג בנו. מה שמועלה בידי תומכי קם הוא שהחיסול שלו נעשה בנוהל שאינו עולה בקנה אחד עם פסיקת בג"ץ, לכן מהווה פשע מלחמה בהיקף שמצדיק הפרה של סודיות ונאמנות למדינה, וכן הלאה והלאה. בכל הדיון המרתק הזה, נשכחת הנקודה הבסיסית: האם זיאד מלאישה היה באמת אדם שמותו מטריד אותנו מבחינה מוסרית ? כי נדמה לי שקשה לומר את זה, ואולי על כך שלל הדיונים הצדקניים בפרשת קם הם לעולם עיסוק בצידוק המשפטיזם כשיטת מוסר שאין שניה לה. גם זה מופרך, כמובן. אבל האם היה חיסול מוצדק ? האם יש שם לאדם שהריגתו היתה מוצדקת, מבחינת ישראל ? האם יש נימוק ברור לטענה הזו ?
אני חושב שמעולם לא קראתי מאמר של יריב, או תגובה שלו, שעסקה במשהו שהוא פרו-ישראלי. הדבר היחיד שמבסס את האפשרות שיריב אינו בעד השמדה של ישראל וטבח או הגליה בתושביה – המדיניות הלגיטימית של אנשים לגיטימים שיריב טורח לחבק ולהפגין איתם – היא שהוא לא אמר שזו הדעה שלו, ושאנחנו הציונים נוטים לחשוב שמדובר בעמדה של אנשים רעים, ולא מרשיעים אותו בלי הוכחות. אולם ברם, האנשים שאוחזים בעמדה הזו – מהלן תומאס ועד ענת ("אני אנטי ציונית") מטר וענת ("גם אני") בילצקי – לא חושבים שהם רעים, ולא רואים בה גנות. אם כן, מי שמסתובב בסביבתם המיידית כפוף, כמדומני, לשיקול הזה עצמו, אבל בכיוון השני. הם מניחים, אני משער, שאתה אדם הגון, כלומר שונא את ישראל באופן קיצוני ומחויב, רואה בציונות גזענות, קולוניאליזם, וכן הלאה. ובכן, היות ואין לי מושג מהו האופנהיימר האמיתי, אני תוהה.
יוני 8, 2010 at 12:57
יריב אופנהיימר הוא ציוני שמשרת בצבא. אני ראיתי אותו באופן אישי רב עם אנשים בשמאל שהצדיקו טרור וסרבנות. ראיתי אותו ואנשים אחרים פועלים בהפגנות כדי לסלק אנשים עם מסרים קיצוניים. ובהפגנות שלום עכשיו יש המון דגלים ישראלים. המסרים שההוא מקדם הם תמיד רק התנגדות לכיבוש ולהתנחלויות ואף פעם לא נגד מדינת ישראל עצמה. ויש לא מעט אנשים כמוהו בתוך השמאל הפעיל.
אפשר לבקר את יריב על המון דברים, אבל לא על זה שהוא לא ציוני או לא תומך בישראל.
יוני 8, 2010 at 14:52
האם אני מרגיש כאן תסכול ש"השמאל הלאומי" הביא רק עשירית ממספר המפגינים שבאו להפגנת שלום עכשיו?
כמובן שלא. זה לא קשור לעניין.
גדי בין אם תבוא, או לא תבוא, זה לא משנה. העובדה היא שאין מחנה שמסוגל לחולל שינוי פוליטי "שמאלי-לאומי" להגדרתך, וגם לא יהיה כזה. משום שלאוסף הסיסמאות הנחרצות שלכם אין שום משמעות פרקטית. אתם לא רואים הסדר ואתם דוחפים לנסיגה חד-צדדית שלא ברור מה תועלתה. אתה מצפה לגבש רוב בציבור סביב זה?
בעוד הגלישה למדינה דו-לאומית נמשכת, יתכפו ההזדמנויות מבחינתך "לשתוק כי יורים", ולכחכח משהו על דמוקרטיה בעוד אנשים נעצרים ואולי גם נרצחים (ראה האיומים על חברי כנסת ערבים, איומים שמתישהו יוליכו למעשים – האם יש למישהו ספק?). מתישהו, אני מניח, ייפול גם לך האסימון. ואז באמת תצטרך להחליט, יהודית, או דמוקרטית.
יוני 8, 2010 at 15:51
למיכה,
אני לא מכיר את אופנהיימר, לא יודע אם הוא משרת, איך ואיפה הוא משרת, וגם לא שופט אותו כמנהל יעיל יותר או פחות, כזה שיודע לקזז מסרים קיצוניים. אני מתייחס אליו כאל אידיאולוג, ותוהה עליו ככזה. לא קראתי שום מאמר תמיכה שלו בשום דבר ישראלי, נקודה. גם אם יש אחד כזה, הרי שהוא נדיר. גם אם הוא פועל בחייו הפרטיים למען ישראל, הרי שבחייו הציבוריים הוא טורח להכחיש את המימד הזה עד לאפס. זו הבחירה שלו, ואני מכבד אותה.
כאידיאולוג אנטי ציוני, אני חושב שהעתיד יאפיין את אופנהיימר, במידה והא"צ תיצלח, כמעין מפא"יניק, כפי שהם מנוסחים לעתים קרובות. אנשים עם מטרה סופית ברורה, שלא ביטאו אותה תמיד באופן גלוי, כדי שהגויים המטומטמים לא יבינו, אולם ניתן להקיש אותה ממעשיהם. אז הקשתי.
כדי להבהיר, כל מי שטוען שיש ליהודים זכויות תיאורטיות כלליות כלשהן, אבל לא מוצא שום מצב ושום נקודה שבה הוא יכול – היה יכול – לתמוך בישראל באחד מאלף האתגרים שהעשור האחרון זימן ללגיטימיות של הזכויות האלו, האיש הזה הוא סוג של אנטי ציוני. כאמור, מדובר על אנטי-ציונות מעשית. ואכן לא משנה איך הוא מצדיק כל מעשה-תמיכה מסוים שלו, כשהמגמה כל כך ברורה.
(זה בעצם מה שגדי כתב לו)
יוני 8, 2010 at 16:26
סליחה סמולן, אתה מגדיר את יריב כאנטי ציוני לא על סמך מה שהוא אמר, אלא על סמך דברים שלדעתך הוא היה צריך להגיד. זה לא הוגן. יריב אולי לא אמר מספיק דברים פרו-ישראליים או ציונים לטעמך, אבל הוא מעולם לא אמר דברים אנטי ציונים או אנטי ישראלים. ושלום עכשיו על כל חולשותיה היא צהועה שמשוייכת ומייצגת עמדה של השמאל הציוני. אולוי היא לא ציונית מדי לטעמך, אולי שמאלנית מדי, אבל היא מעולם לא הייתה אנטי-ציונית.
זהה לא כאילו שאנטי-ציונים מסתתרים שאתה צריך לחפש אותם איפה שהם אינם נמצאים.
יוני 8, 2010 at 18:35
למיכה
עזוב את ההגינות שלי (מה לציונים ולהגינות…): מתי אופנהיימר התבטא, בפומבי, בעד ממשלת ישראל באופן נקודתי וקונקרטי ? הוא ממש אף פעם לא עשה את זה, אה ?
יוני 8, 2010 at 23:36
האירוניה, הוי האירוניה: אני לא סובל את מה שיריב אופנהיימר מייצג, אבל את האמת צריך לאמר: בתחילת מלחמת לבנון השנייה הוא כתב מאמר שבניגוד למה שהיה הבון-טון בשמאל (זוכרים את התהלוכה בשינקין של הערבים?), הוא דווקא הגן על ממשלת ישראל בכל מה שקשור לאותה מלחמה. אני לא מוצא את הלינק כרגע אבל אני זוכר בפירוש את המאמר.
יוני 9, 2010 at 2:15
בתגובה למאמרו של יריב אופנהיימר במעריב אמש
כתבתי רשימה בבלוג שלי "המצב ואנחנו"
"שמאל ימין….ימין"
http://www.tapuz.co.il/blog/viewEntry.asp?EntryId=1720842
יוני 9, 2010 at 6:41
ועוד למיכה
אתה כותב מנקודת מבט בה "אנטי ציוני" הוא כינוי גנאי, ולכן משתמש בעצם במעין חזקת חפות בהקשר של אופנהיימר. אבל הסביבה המיידית של אופנהיימר רוויה באנשים שעבורם "אנטי ציוני" הוא תואר כבוד, הוא המוצא-היחיד-של-האדם-ההגון, הוא פעם-הייתי-ציונית-וזה-מאד-קשה-להתעורר-למציאות. דברים כאלו. לכן, חזקת החפות אינה תקפה במובן הזה שאתה מבקש למצוא. יותר נכון הוא שבסביבה של אופנהיימר, כל מי שיאמר שאופנהיימר ציוני, אמור להתקל בטענה דומה לשלך, רק בכיוון השני. כלומר, שהוא ציוני אבל רק כטקטיקה, ציוני אבל רק כמחויבות שטחית, ציוני אבל בעצם לא ציוני, ומי שאומר אחרת עושה לו עוול.
הנקודה החשובה, כאמור כבר מאה פעמים בערך, היא שאופנהיימר עוסק בלגיטימיזציה של אנטי-ציונים באופן שיטתי. דעותיהם חשובות לו, והדבר ברור מאד, יותר מאלו של הציונים. על כן, אני עדיין תוהה למה אתה כל כך בטוח בעצמך, ושואל שוב.
הערה: ב"לגיטימי" אני לא מתכוון ללגיטימיות של ביטוי של דעות פוליטיות אנטי ציוניות. אלו דעות שגובלות בלא לגיטימי, אבל לדעתי הן עדיין לגיטימית. מה שאני מתכוון אליו הוא שותפות פוליטית שיטתית. זו כבר דרגה אחרת של לגיטימציה. הרבה יותר מחויבת.
יוני 9, 2010 at 9:03
סמולן, מעולם לא כתבת דבר בבלוג הזה בעד זכויות אדם, מכך אני מסיק שאתה נגד זכויות אדם ולמעשה גזען פשיסט. (אני לא באמת חושב כך אבל זה ההגיון ההנובע מדבריך).
לבקר את ישראל ולהיוןת אנטי ציוני הם לא אותו דבר. אם אתה יוצר זהות בין הדברים אז אתה הופך לקריקטורה ימנית אפילו יותר משיריב הפך את עצמו לקריקטורה שמאלנית.
"אתה כותב מנקודת מבט בה ”אנטי ציוני“ הוא כינוי גנאי"
גם אני, גם אתה וגם יריב רואים בה כינוי גנאי.
"אבל הסביבה המיידית של אופנהיימר רוויה באנשים שעבורם ”אנטי ציוני“ הוא תואר כבוד, הוא המוצא-היחיד-של-האדם-ההגון,"
זה פשוט לא נכון. יריב הוא המזכ"ל של שלום עכשיו. שלום עכשיו נמצאת על קו השבר בין השמאל הציוני הבטחוניסטי, השמאל הציווני שעדיין מאמין בשלום, והשמאל האנטי ציוני. בסביבה המיידית של יריב אתה יכול לשמוע (ושמעתי) אנשים מדברים בסיסמאות ציוניות (כולל גדי טאוב) ואחרים שמדברים בסיסמאות אנטי-ציוניות. יש הרבה ויכוחים, ויריב ספג הרבה ביקורת בגלל שהוא היה ציוני מדי ולא שמאלני מספיק לדעתם של חלק מהאנשים. (הוא ספג גם הרבה ביקורת ממני, אבל לא מאותה סיבה, למרות שהוא בטח חשב כך).
בכל מקרה האנטי-ציונים בשמאל יודעים טוב מאד שיריב ציוני, וששלום עכשיו מזהה עצמה כציונית. זה אחת מהסיבות לקיום של הרבה ארגונים משמאלה לשלום עכשיו, ולמה הם מושמצים לעיתים קרובות בתוך החוגים האנטי-ציונים.
"הנקודה החשובה, כאמור כבר מאה פעמים בערך, היא שאופנהיימר עוסק בלגיטימיזציה של אנטי-ציונים באופן שיטתי. דעותיהם חשובות לו, והדבר ברור מאד, יותר מאלו של הציונים. על כן, אני עדיין תוהה למה אתה כל כך בטוח בעצמך, ושואל שוב."
לא נכון. יריב לא עושה דה-לגיטימציה מוחלטת של אנטי-ציונים, בעיקר מכיוון שהוא יושב על קו הגבול בין שתי המחנות. הדעות המועדפות עליו הם של ציונים שמאלנים (כמו גדי), ובהפגנות שהוא ארגן הוא נהג לההזמין אותם. אחר כך, אני לא יודע אם הוא מעריך יותר את הדעות של ימנים ציונים או של שמאלנים לא ציונים. אני נוהג להעריך אותם בהתאם למה שהם אומרים באופן ספציפי.
אני בטוח במה שאני אומר בגלל שהייתי חבר במזכירות שלום עכשיו בין 2001 ל-2004, פגשתי הרבה סוגים של אנשים מהשמאל (בתוך ומחוץ לשלום עכשיו) עם מגוון מאד רחב של דגשים ושיקולים ויחס לנושאים שונים. חלק היו ציונים וחלק לא, אבל היה ספקטרום רחב של גישות. לכל אדם היה את הסיפור שלו, התערובת של שיקולים ציונים או אנטי-ציונים. חלק היו טובים וחכמים. חלק טובים אבל פחות חכמים, וחלק לא טובים ולא חכמים. אבל אני לא נוהג לעשות דה-לגיטימציה של אנשים כל כך מהר, מהשמאל או מהימין, בוודאי לא כאשר הבסיס לקביעה היא לא מה שיריב אמר אלא מה שאתה חושב שהוא לא אמר. יש אנשים שיכול להיות שנהיו יותר שמאלנים ממה שהם היו בתחילת הדרך, ובדרך כלל אפשר לדעת את זה בגלל שבאיזשהו שלב הם עוזבים את שלום עכשיו (אחרים עוזבים מסיבות אחרות). אבל במקרה של יריב לא ראיתי שום הוכחה לתזוזה משמעותית שמאלה או סיבה לחשוב זאת.
"הערה: ב“לגיטימי“ אני לא מתכוון ללגיטימיות של ביטוי של דעות פוליטיות אנטי ציוניות. אלו דעות שגובלות בלא לגיטימי, אבל לדעתי הן עדיין לגיטימית. מה שאני מתכוון אליו הוא שותפות פוליטית שיטתית. זו כבר דרגה אחרת של לגיטימציה. הרבה יותר מחויבת."
כאשר מאורגנות הפגנות שמאל יש שיתוף פעולה עם הרבה ארגונים, רובם ציונים (אך שמאלנים) אך חלקם לא. בנוסף לכך חלק מדרך הפעולה של ארגונים 'רדיקלים' היא לבוא להפגנות של השמאל המתון ולנסות להפוך אותן ליותר רדיקליות. אתה בדרך כלל יכול לראות אותם בהפגנות שמאל עושים כל דבר כדי להיראות שונים או מחלקים דפי נייר עם מסרים יותר קיצוניים מההפגנה.
ולמען ההבהרה: יריב הוא לא חבר שלי, ולא שמרתי איתו על קשר מאז שעזבתי. באותה תקופה הייתי בין האנשים שביקרו אותו די בחריפות. יכול להיות שנתפסתי כיותר שמאלני ממה שהייתי באמת באותה תקופה. עכשיו אני בטח אתפס כיותר ימני ממה שאני באמת. בפועל זזתי קצת ימינה אם להגדרות האלו יש איזו משמעות עדיין.
יוני 9, 2010 at 14:09
ישראלית שאכפת לה:
"מכיוון שאני נותנת לכם את הקרדיט שאינכם טיפשים – הרי שאולי המטרה המוצהרת שלכם אינה מטרתכם האמיתית?"
זה תופעת טבע שאין לה הסבר, אבל קבוצות של אנשים, ארגונים, מדינות, עמים, צבאות, מתנהגים לפעמים בצורה שנראית טפשית או מרושעת ובניגוד לאינטרסים שלהם עצמם. כנראה שבהי אדם הם לא כל כך רציונלים.
יוני 9, 2010 at 15:43
מיכה
אני חושש שכמעט ואין בינינו ויכוח, למעט על המסקנה החריפה שלי, שאני עדייך שומר עליה. האיש נגדנו.
הדבר שיש עליו אולי ויכוח הוא בנוגע ל"שיטתי". תראה, אני (א) כן כתבתי פה בבלוג ובמקומות אחרים כמה דברים בעד זכויות אדם. אבל, (ב) אני לא נמצא בסביבה שבה זכויות אדם מוכפשות בהיקפים שבהם הציונות מוכפשת. אין הקשר פרשני סביר שיקרא אותי ככה. יש אולי – אתה יודע מה, יש בוודאות – דרך לקרוא אותי כמי שמתנגד לכיוון הקיצוני, הטוטאליטרי לגמרי לדעתי, שעיסוק בזכויות אדם סטה אליו בעשור האחרון ואולי מעט יותר, אבל קשה לקרוא אותי כמי שמתנגד לזכויות אדם במובנים היסודיים. אם התכוונת להיסק שאני גזען ופשיסט (האם באמת הפשיסטים היו גזענים ? זה ממש לא ברור) כלומר נאצי, במובן שאני חושב שיש להגביל את שיח הזכויות במובניו הקיצוניים, אז סבבה. במובן הזה ורק הזה, תוכל לקרוא לי "נאצי". או "קומקום", או מה שיבוא לך, כל עוד ההגדרה הצרה הזו צמודה למונח וכל עוד יש לו גם סיוג לגבי משמעויות אחרות שנהוג לייחס למונח. אבל אם אתה מתכוון לכך שאני בעד זכויות אדם במובן הבסיסי והמסורתי שלהן, אז לא.
(ג) חזקת החפות אינה תקפה, לדעתי, בשיפוט ציבורי של דמות ציבורית. כלומר, אם במשפט פלילי נדרשת הוכחה מעל לכל ספק סביר, ובמשפט אזרחי נדרשת סתם הוכחה, אז לנו האזרחים שמדברים על פוליטיקה, מותר ואולי גם רצוי ללכת על ספקנות סבירה. אני לא הולך להכניס אותו לכלא, ויחסי הכוחות ביני ובינו הם אלו שבין טוקבקיסט אנונימי וחסר חשיבות, לבין המנהיג הלא כל כך נערץ, אבל עדיין מנהיג, של תנועה פוליטית חשובה היסטורית. אל תהפוך אותי לנציג הממסד, הוא הרבה יותר ממסד ממני. זה מביא אותי ל
(ד) גם אם אני גזען ופשיסט – זו תגובה שמאלנית אוטומטית, ולמרות שסייגת אותה, נחמד לראות שלא שקלת, למשל, שאני קומוניסט סטאליניסטי – זה ממש לא משנה. זכותך להחליט לא לבחור בי ולא ללכת להפגנות שאני מארגן, בדיוק בגלל שלא קראת אותי אף פעם אומר משהו שנראה לך כתומך בדבר מה שחשוב לך בטירוף, ובמיוחד לרגל טענה היפותטית שלי, שאני תומך בזכויות אדם, אבל בכל נקודת זמן מסוימת אני תמיד נגד יישום מסוים שלהן. במקרה הזה, אני אשכרה הייתי מקבל את הטענה שלך לגבי.
לאחר שאני מקווה שמיצינו את אי ההסכמה בינינו, יש את ההסכמות. אתה מתאר בפירוט רב בדיוק את מה שהתכוונתי אליו ב"אופנהיימר חי בסביבה רוויה באנטי ציונים", וגם מה שהתכוונתי אליו ב"עוסק בלגיטימציה של אנטי-ציונות" מתואר אצלך היטב, רק שאתה רואה את זה כמין אילוץ ביצועי של ניהול הפגנות. לדעתי המידה הראויה להשתתפות עם אנטי ציונים בהפגנות היא רק כאשר ברור לגמרי שההפגנה עצמה אינה כזו, בהקשר הכללי שלה. המצב היום הוא אחר לגמרי, וקשה לי להאמין שאופנהיימר ממש לא מודע לזה. אולי הוא אידיוט שימושי, אבל אז הוא ממש טמבל.
לבסוף ובלי קשר למה שדיברנו עליו עד עכשיו, אני רוצה לומר שוב משהו שכבר כתבתי כאן כמה פעמים. השמאל של פעם היה השמאל של פעם, וב"פעם" אני מתכוון ללפני כמה שנים, לא יותר. אנשי שמאל זזו "שמאלה" מאד. לכן, הרבה ממה שנכתב על מה שהיה לפני כמה שנים, פשוט לא רלוונטי.
יוני 10, 2010 at 5:30
אסור לשכוח שכאשר אנשי שמאל "מתון" לא מגיעים להפגנה שכזו אחוז אנשי השמאל "הקיצוני" (בהעדר הגדרות טובות יותר) הוא גבוה יותר והבולטות של מקרים קיצוניים גדולה יותר.
אני בטוח שלפחות חלק מאותם מתונים שלא הגיעו, לא הגיעו לא כי הם לא מאמינים שצריך לשים קץ לכיבוש אלא כי פחדו להראות שם. האמת שיכול להיות שהם פחדו ממש פיזית להיות שם כי יש תחושה שהולך להיות מקרה אמיל גרינצוויג חדש.
הרבה יותר מפחיד להיות שמאלני בתוך הגל הלאומני הנוכחי. אולי היה כדאי לדחות את ההפגנה ולו בשביל לגייס יותר אנשים.
יוני 10, 2010 at 11:09
מאת סמולן:
יוני 9, 2010 at 15:43
"חזקת החפות אינה תקפה, לדעתי, בשיפוט ציבורי של דמות ציבורית. כלומר, אם במשפט פלילי נדרשת הוכחה מעל לכל ספק סביר, ובמשפט אזרחי נדרשת סתם הוכחה, אז לנו האזרחים שמדברים על פוליטיקה, מותר ואולי גם רצוי ללכת על ספקנות סבירה.
"אני לא הולך להכניס אותו לכלא, ויחסי הכוחות ביני ובינו הם אלו שבין טוקבקיסט אנונימי וחסר חשיבות, לבין המנהיג הלא כל כך נערץ, אבל עדיין מנהיג, של תנועה פוליטית חשובה היסטורית."
–
'חזקת החפות' בחוק ממילא אינה רלוונטית להבחנה בין 'מעשה' ל'מחדל מלעשות' (?) –
ומאחר ובערך כל טענה שניה של השמאל היא היתממות פורמליסטית –
יש לסתור את העיקרון שבבסיסה בנתונים הפורמלים:
.
הטענה העקרונית לפיה כאילו אין להסיק מהמנעותו של אדם ממעשה על כוונותיו, נסתרת מניה וביה גם בראיית החוק הפלילי וגם בראיית החוק האזרחי:
אחריות פלילית מוגדרת בעקבות מעשה *או מחדל* רצוניים האסורים בחוק הפלילי בתוספת מחשבה פלילית –
כך למשל על פי חוק 'לא תעמוד על דם רעך' יורשע אדם שנמנע מלהגיש עזרה לאדם אחר בסכנה, או להזעיק לפחות את הרשויות –
ולדוגמא נוספת, עוולת הרשלנות עוסקת בעיקר ב*הימנעות* ממעשה.
.
כך למשל לשון הרע, שהיא עבירה בחוק הפלילי ועוולה בחוק האזרחי, וגם לגביה לא דנים במה שאמר או לא אמר אדם בפועל, אלא ב'מה שיפרש מדבריו השומע/הקורא הסביר':
ו'השומע' הסביר יכול להיות לעניין זה אפילו רק חלק קטן מהציבור (ציטוט מפס"ד תומרקין:) "אם ישנו ציבור… …אשר לגביו משמעות אותן אותיות היא ברורה" –
.
לדוגמא נוספת, אם למשל יפורסמו בפורום הזה השמצות וגדי ימנע מלפעול נגדן, יישא גם הוא באחריות –
ולדוגמא נוספת הנה אחריות למחדל מתוך החוק עצמו:
"25א. חובת עדכון (תיקון: תשס"ג)
(א) פורסם באמצעי תקשורת שנפתחה חקירה פלילית נגד אדם…
…והתקבלה החלטה לסגור את התיק…
…ודרש אותו אדם בכתב מאמצעי התקשורת לפרסם את ההחלטה העדכנית, יפרסם אמצעי התקשורת את ההחלטה העדכנית…
…מעשה *או מחדל* בניגוד להוראות סעיף זה הוא עוולה אזרחית."
.
החוק אגב, אוסר על לשון הרע גם נגד *ציבור* ויהיו אלה ימניים מתנחלים או ישראלים ככלל –
כמו שהוא אוסר גם על שידול, הסתה והמרדה –
ומהבחינה העקרונית למשל, אנו רואים רב שמילא פיו מים מול שאלה של אדם לגבי תחולת 'דין רודף' על ראש ממשלה כ*שותף לאחריות למעשה*.
.
דוגמאות נוספות הן חוק חופש המידע (האוסר על העלמת מידע במחדל) או זכות השתיקה:
יכול אדם לשתוק בחקירה למשל, אבל רק על מנת להימנע מלהפליל *את עצמו* ולא על מנת להימנע מלהפליל אחרים –
דומני שלא על מעשיו שלו בחר אופנהיימר לשתוק 🙂
ובנוסף, עובדת שתיקתו של נאשם בחקירה יכולה גם להיות מובאת בשיקוליו של בית המשפט אם היא רלוונטית.
.
חובה נוספת בחוק היא חובת 'תום הלב' שהיא עקרון יסוד במשפט בישראל ומופיעה בחוקים רבים –
אז אם ארגון שלום עכשיו מעיד על עצמו שמטרתו לשרת את הציבור כ'ספק אינפורמציה' –
סעיף 4 לחוק הגנת הצרכן (למשל) מחייב את 'נותן השרות' לגלות ל'צרכן' פגמים מהותיים לגבי האינפורמציה אותה הוא בוחר להעביר 🙂
.
ממילא מוכרת בחוק גם ההבחנה שעשית בין אדם רגיל לבין אנשים המייצגים עניין ציבורי –
אריה דרעי, יצחק הרצוג, נעמי בלומנטל, שלמה בניזרי, וגלעד שרון כולם בחרו בזכות השתיקה, רובם כאשר הם מכהנים בתפקידם –
שרון כזכור פיטר עקב כך את נעמי בלומנטל מתפקידה כסגנית שר.
בתגובה יצאה ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת בהצהרה לפיה "אין זה ראוי שנבחרי ציבור ועובדי ציבור במשרות בכירות ישמרו על זכות השתיקה" –
הצעות חוק לעניין זה נכשלו, אך העיקרון *הציבורי* הוכר.
.
ואם לא לגבי זכות השתיקה, ממילא לעניינים אחרים קיימת ההבחנה הזו בחוק גם באופן פורמלי:
כך למשל חוק איסור לשון הרע, שגם 'עניין ציבורי' וגם 'איש ציבור' מובחנים בו –
לאור קביעותיו של בית המשפט העליון לפיהן "העניין הציבורי שבפרסום עשוי לנבוע מהיותו של הפרסום נוגע לדמות ציבורית" –
ועניין ציבורי "ייחשב עניין שידיעתו ברבים רלוונטית להגשמת מטרה ציבורית או שיש לציבור תועלת בידיעה לגביו".
.
לסיכום –
גם בחוק הפלילי וגם באזרחי דנים לא רק במעשיו של אדם אלא גם ב*הימנעותו ממעשה* –
ולא רק בהרכב הטקסט שאמר או אלא אמר, אלא דווקא במה ש*יבין השומע הסביר* –
וממילא לא רק במה שעשה או לא עשה, אלא גם בכוונתו שעמדה מאחורי אותם מעשה או *מחדל* –
.
אז אם בוחנים להשוואה ביקורת על פי קריטריונים אלה –
מר אופנהיימר בהתנהגותו קלע לשלושתם.
יוני 10, 2010 at 13:03
סמולן, קשה לי להאמין שאתה לא מבין שכאשר כתבתי שאתה פשיסט וכו' הכוונה שלי הייתה להראות את האבסורד שבהדבקת דעות לאדם שמעולם לא תמך בהם על בסיס רושם שטחי וקפיצה מיידית ליחחס לו את העמדות הקיצוניות ביותר שקיימות במחנה שאליו הוא קשור. אני באמת לא השקעתי שנייה מחשבה בשאלה אם אתה באמת פשיסט או לא. זה לא מעניין אותי. אני מנסה להתייחס ספציפית למה שאנשים אומרים ולא לעמדות שמיוחסות להם.
אתה חוטא באותו חטא שהרבה שמאלנים חוטאים בו שבו כל אדם שאומר משהו שאינו 'קו המפלגה' מיד הוא פשיסט. אתה מיד הפכת את יריב חאנטי ציוני בלא שום סיבה.
זה נכון שיש אנשי שמאל שזזו שמאלה, לכן ציינתי זאת. אני ישר מספיק להודות שבמקרים מסויימים אנשים שהכרתי זזו שמאלה. אבל אין שום איניקציה שיריב זז שמאלה. העמדות שהוא מייצג עכשיו הן אותן עמדות שהוא ייצג אז. בניגוד לך אני לא הולך להניח שאדם שהיה ציוני ותומך בשתי מדינות לשני עמים ונגד סרבנות קפץ פתאום לשוללי מדינת ישראל פשוט בגלל שהוא הסכים לשתף פעולה בהפגנה עם אנשים שאינם ציונים, ובפרט מכיוון שאפילו בין הלא ציונים והאנטי ציונים אין הסכמה על זכות השיבה או על דו-לאומיות.
אני פגשתי הרבה אנשים לא ציונים (למעשה רובם) שלא תמכו בזכות השיבה ושתמכו בשתי מדינות לשני עמים, ולכן לפחות על העיקרון הזה לא היה סיבה לא לשתף איתם פעולה בהפגנות. היום היכולת לשתף איתם פעולה קטנה גם בגלל שתומכי הדו-לאומיות גדלו, אבל יותר מכך מכיוון שנושאי המחלוקת — היכולת להביא שלום הצורך להתמודד עם טרור פלסטיני שהפתרון עבורו אינו שלום — הפכו יותר קריטיים.
"חזקת החפות אינה תקפה, לדעתי, בשיפוט ציבורי של דמות ציבורית."
אני ישבתי בפגישות של שלום עכשיו ואמרתי את זה בדיוק. אני אמרתי שאנחנו אחראים לתדמית שלנו (מה שנכון גם במקרה של ישראל) גם אם התדמית הזו לא הוגנת ונתונה למניפולציות, ושזה התפקיד שלנו לפעול לשנות אותה במקום להתלונן. אבל, הדבר הזה נכון כאשר אני יושב בדיון אסטרטגיה ומדבר על איזו דעת קהל כללית שקיימת בישראל. אבל אני מדבר איתך, אדם ספציפי, שאומר דברים חסרי בסיס על אדם ספציפי אחר. ובמקרה הזה האחריות לחוסר היושר היא עליך.
"ל תהפוך אותי לנציג הממסד"
לא, אני הופך אותך לאדם שאומר משהו לא נכון ולא ישר, זה הכל. זה דיבה. אולי לא משפטית אבל עובדתית.
"לאחר שאני מקווה שמיצינו את אי ההסכמה בינינו, יש את ההסכמות. אתה מתאר בפירוט רב בדיוק את מה שהתכוונתי אליו ב“אופנהיימר חי בסביבה רוויה באנטי ציונים“, וגם מה שהתכוונתי אליו ב“עוסק בלגיטימציה של אנטי-ציונות“ מתואר אצלך היטב, רק שאתה רואה את זה כמין אילוץ ביצועי של ניהול הפגנות. לדעתי המידה הראויה להשתתפות עם אנטי ציונים בהפגנות היא רק כאשר ברור לגמרי שההפגנה עצמה אינה כזו, בהקשר הכללי שלה. המצב היום הוא אחר לגמרי, וקשה לי להאמין שאופנהיימר ממש לא מודע לזה. אולי הוא אידיוט שימושי, אבל אז הוא ממש טמבל."
אתה טענת שיריב הוא אנטי ציוני, ושהוא כזה בגלל שזה הנורמה בסביבה שלא. זה לא נכון כי הוא לא, והנורמה בסביבה שלו היא ציונית.
זה בהחלט אילוץ מקצועי של ארגון הפגנות שמאל להתמודד עם אנטי ציונים, בדיוק כמו שזה אילוץ בהפגנות ימין להתמודד עם ימנים קיצונים, ובהפגנות איכות סביבה להתמודד עם ירוקים קיצוניים וכן הלאה. השאלה איך להתמודד עם זה היא שאלה טכנית. ככלל שלום עכשיו ויריב ספציפית חשבו שהם יצליחו לתת להפגנות שלהם תדמית ציונית מאד, והם פעלו לרסן או להרחיק או להטביע את הגורמים הקיצוניים שנמצאים משמאלם. היו תקופות שבהם אני חשבתי שהם מגזימים בכיוון הזה ולא מועילים לעצמם. כרגע אני מסכים עם גדי שההפגנה הזו לא הייתה חכמה. אני כן חושב שיריב אידיטו בהקשר הזה, ואידיוטיות כזו זה משהו שאנחנו רואים כל הזמן גם בהתנהגות של ארגונים משמאל ומימין וגם בהתנהלות של צה"ל ומדינת ישראל. אבל זה דבר אחד לבקר את יריב על זה שהוא הסכים לשתף פעולה עם אנטי ציונים בכלל, או בהפגנה הזו, או בצורה שבה הוא עשה זאת. זה שאלה טכנית שיש לה פנים לכאן ולכאן, ואתה חופשי לדעתך. זה מה שגדי עשה. אבל אתה החלטת להדביק לא דעות אבסורדיות שהוא מעולם לא תמך בהם ובלי שום יסוד סביר.
ההגיון של מה שאתה אומר הוא זהה לאנשים שלוקחים דברים שישראל עושה בגלל חוסר חכמה או תכנון לקוי או מזל רע ומשפרשים אותם כהוכחה שלישראל יש כוונות זדוניות — שהיא רוצה להרוג אזרחים וכו'.
יוני 10, 2010 at 16:43
"אסור לשכוח שכאשר אנשי שמאל ”מתון“ לא מגיעים להפגנה שכזו אחוז אנשי השמאל ”הקיצוני“ (בהעדר הגדרות טובות יותר) הוא גבוה יותר והבולטות של מקרים קיצוניים גדולה יותר. אני בטוח שלפחות חלק מאותם מתונים שלא הגיעו, לא הגיעו לא כי הם לא מאמינים שצריך לשים קץ לכיבוש אלא כי פחדו להראות שם. האמת שיכול להיות שהם פחדו ממש פיזית להיות שם כי יש תחושה שהולך להיות מקרה אמיל גרינצוויג חדש.
הרבה יותר מפחיד להיות שמאלני בתוך הגל הלאומני הנוכחי. אולי היה כדאי לדחות את ההפגנה ולו בשביל לגייס יותר אנשים. "
תדמית היא לא בהכרח פונקציה שלל מספר המפגינים מסוג מסויים. בגלל זה מפגינים קיצוניים מעטים מביאים שלטים ודגלים גדולים או מתלבשים בשחור.
בכל מקרה אין גל של לאומנות, ואנשים יצאו להפגין בתקופות קשות יותר. אם השמאל איבד את אימון הציבור זה באשמתו ולא באשמת 'גל לאומני'.
מה יש להפגנות כאלה להציע לשמאל המתון או לציבור הרחב? מה המסרים של השמאל? מה הסיפור שלו? אם אתה לבא להפגנה איך היא תיראה לך? איך היא תיראה לאנשים מבחוץ? איך היא תיראה בתקשורת? מה תהיה ההשפעה שלה? האם לפעילות החוץ פרלמנטרית יש איזשהו מקבילה בזירה הפרלמנטרית? איך בכלל אפשר לגייס אנשים? סביב מה אפשר להתאחד? כל הנושאים של השמאל כבר לא מאחדים אלא מפלגים: היחס לסיכוי השלום, היחס לאיומים הבטחוניים, היחס לצה"ל, היחס לזכויות אזרח, היחס לישראל, היחס לעולם, היחס לעזה, היחס לאבו מאזן, היחס ליוזמה הסעודית, היחס לציונות, היחס לדגל, היחס לערבים אזרחי ישראל.
כרגע אין לשמאל מרכולת למכור, ומה שיש להם הם לא מצליחים למכור אפילו לאנשים אחרים בתוך השמאל. אני לא אצא להשתתף באירוע כזה רק כי אני כועס על המצב. הפגנותכאלה לא יקלו על הכעס הזה, הם רק יגבירו אותו.
יוני 10, 2010 at 21:21
צר לי אבל אני עומד על כך שההפגנה שהתקיימה הייתה הפגנה בעלת מסר מתון אוהב את מדינת ישראל אבל מתנגד למדיניות הממשלה. יש לנו כאן הזדמנות להקים מחדש את מחנה השמאל. מחנה מקימים תוך חידוד העקרונות והערכים בהם אתה מאמין ותוך שיתוף פעולה עם גופים ואנשים שיכולים לצעוד איתך יחד לטובת המטרה.
אני שיתפתי פעולה בעבר עם ארגונים כמו חד"ש שאינם משקפים את עמדתי הציונית, אבל כאשר עומדים על זה שיושמע ההמנון למשל בתום הפגנה כפי שעשינו בעבר או שינשאו דגלי המדינה בעצם מבטיחים שההפגנה תשמור על מסר מתון ולא מתלהם כנגד המדינה.
צריך להשמיע קול ברור וצלול כנגד ממשלת הכשלון של ביבי וברק ולא להרתע בגלל סיקור לא אוהד של התקשורת את ההפגנה. התקשורת עוד תשנה את עמדתה עם גל המחאה המתעורר יצבור תנופה אמיתית ורחבה.
יוני 10, 2010 at 22:01
מיכה
תשמע. אני ניסיתי להסביר למה לדעתי בסביבה שבה אופנהיימר פועל בה – וגם אתה, בעבר – "אנטי ציונות" היא לא עלבון. אני מבין ממה שאתה אומר, שאחיזה בעמדות של אופנהיימר בסביבה ההיא היא דבר לא פשוט, עתיר מחויבות, ושעצם ההצעה שהוא אנטי ציוני היא ביזוי של המאמץ היומיומי שהוא מבצע דווקא בגלל שהוא לא רוצה שהמותג "שלום עכשיו" יפול לידי זדים, או שהשמאל הציוני יעלם. הבנתי.
אני רק לא בטוח שאני קונה את זה. תשמע, אמרתי פעם בהקשר אחר: עזמי בשארה אמנם מעולם לא כתב שישראל היא שווה לנאציזם, אבל הוא תיאר באופן שיטתי תיאוריה שממנה הרעיון הזה נובע בלי שום בעיה, והוא בוודאי לא כתב שום דבר נגד זה. אז אופנהיימר אולי מעולם לא אמר שהכיעור הציוני צריך להעלם מעל מפת המזרח התיכון, אבל הוא בוודאי לא אמר מילה נגד זה, והוא מפגין באופן שיטתי יחד עם אנשים שחושבים ככה, כלומר נותן לגיטימציה מלאה לרעיון הזה.
כשכתבתי שחזקת החפות לא עומדת בשיקולים פוליטיים, לא התכוונתי לכך שיש פער בין הדימוי של אופנהיימר בציבור (כלומר אצלי) ובין המציאות. התכוונתי לכך שאני בספק גדול, בלשון המעטה, שהדימוי הציבורי כל כך שגוי.
אני מוכן לגמרי לקבל את העדות שלך, שאופנהיימר לכל הפחות חושב שהוא ציוני, ומאמין שהוא פועל למען המדינה ללא לאות. אבל אחזור שוב על האנטי סימטריה המוזרה. מדובר באדם שטוען שהוא בעד ישראל במובן אידיאולוגי, כלומר תיאורטי. עם זאת, בכל נקודת זמן הוא לעולם נמצא יחד עם אנטי ציונים ונגד ישראל, או נגד ישראלים. אם הוא לא שם לב לכך שמעשיו מרחיקים אותו, הרי שהוא אידיוט. לא סתם אידיוט, אלא אידיוט מזיק למה שהוא כביכול תומך בו. זה הרגע שבו צריך לסגור את המהלך הקלאסי הזה בטענה שאני לא חושב שהוא אידיוט, ולכן ברור שהוא מנוול. אבל אני איתך: הוא כנראה אימבציל רציני.
ועם זאת, אדם יכול לגנוב מתוך טפשות או בורות, ומסיבות מעין אלו נהוג לומר שאי ידיעת החוק לא פוטרת מעונש. אז אם אופנהיימר הוא אידיוט, או אם יש לו תפיסה מורכבת מכפי יכולת מוחי הימין-קיצוני להבין, או השד יודע מה, כל אלו הם אך ורק תיאור של המכניקה הבסיסית שהופכת אותו לאנטי ציוני מבחינה מעשית. הם אינם שוללים את התוצאה הסופית, ואם כי היא בהחלט הופכת למעניינת יותר מבחינה אנושית, הרי שעדיין אין בסיווג הזה הבדל.
אשווה את זה לטענה הנפוצה ש"הימנים הם האנטי ציונים האמיתיים". נכון שמוכר ? יפה. אז אני חושב ששלום עכשיו גם הם עשויים להיות "אנטי ציונים אמיתיים", כלומר א"צ בפועל, ולמרות ההצהרות הגורפות שלהם. אם תרצה, אפשר לומר שזהו מצב שבו הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות, אמרה שאיכשהו תופסת לגבי כל תנועת שמאל, לפחות בימים זוגיים.
חוץ מזה, בוא נדבר בתרבותית. נהוג במקומותינו לומר דברים באופן גורף על "הציונות". למשל, בגלילאו האחרון, יש מאמר של יפעת רוזנמן בשם "אחרון האחרים – מי היה חולה הנפש בשנות החמישים במדינת ישראל המתהווה ?". נחש מה כתוב בו. יפה. "מתחילת דרכה שאפה הציונות להשביח בארץ ישראל את הטיפוש היהודי הגלותי. יהודי זה יהיה "ככל האדם" בעולם התרבות המערבי אירופי של סוף המאה ה 19 ותחילת המאה ה 20. שאיפה זו חפפה את מטרותיה של התנועה האאוגנית ששמה לה למטרה את טיוב, או לפחות את עצירת ההידרדרות של המטען התורשתי של המין האנושי."
אני אדלג על הפיתוי להתווכח עובדתית עם רוזנמן (אגב, לא נראה מאד קשה). ברור לגמרי שמותר ולגיטימי לכתוב "שאפה הציונות" תוך הכללה גורפת של מאות אלפי בני אדם, והנחה בדבר ישות היסטורית שמתגלמת בכלל הפסיכיאטרים, או האחיות, או הסניטרים בשנות החמישים. כלומר, דמיין את אחד הפסיכיאטרים האלו, נניח שמדובר ביקה קטן שעלה לארץ בלי יותר מדי ציונות, מדבר עברית די בקושי, ושאיפתו המרכזית היא לא יהודי חדש. גם אז, לפי הסכמה של יפעת רוזמן – והיא סתם קולב נוח, יש מאות ואלפים כמוה – הוא היה סוכן של "הציונות".
אז באותו מובן, אחינו, יש גם "אנטי ציונות", כרוח דור. ויכתבו עליה מאמרים. ויאמרו באותם מאמרים משהו כמו "כתנועת שמאל בעידן האנטי ציוני, השתתפה שלום עכשיו במגוון פעולות רדיקליות כנגד ישראל". השאלה בדבר מעמדו המדויק של אופנהיימר תהיה לכל היותר קוריוז היסטורי, לאותם דקדקנים שימצאו את הדיאלוג הזה שלנו במנועי החיפוש.
יוני 17, 2010 at 14:54
לאשר אלבו
לצערי ולמגינת ליבי כל מה שאתם עושים
זה להרחיק את הציבור הישראלי ממכם
הרחק לחיק הימין החמים!
מתי תתנערו ותבינו שאתם צריכים לשווק את רעיונותיכם באופן מודרני שיקרב אנשים לעמדותיכם ולא ירחיקם!
ההפגנה היתה טעות טקטית ואיסטרטגית!
אתם במו ידיכם הורסים כל אפשרות שהשמאל יקבע משהו במדינה!
לא מספיק להיות צודקים – צריך גם להיות חכמים!
(גאון מי שהמציא את הסלוגן הזה)